מדוע אומרים בשבת בברכת המזון מגדול ישועות ואילו בחול מגדיל ישועות, ומה פירושם?

שאלה

לכבוד הרב הצדיק שיחיה לאורך ימים ושנים טובים אכ''''יר 

רציתי לשאול במחילה מכבודו מה פרוש המשפט שאומרים בברכת המזון מגדיל ישועות מלכו ולמה בשבת וכ''''ו אומרים מגדול

תשובה ב"ה כ"ט אב תשע"א

שלום וברכה

הפסוק מגדיל ישועות מאמר בכתובים ולכן אומרים אותו ביום חול והפסוק מגדול ישועות נאמר בנביאים ולכן אומרים אותו בשבת.

כך הסביר הבן איש חי הלכות שנה שניה פרשת חיי שרה אות ה וזה לשונו- 

צריך להזהר בתפלת המנחה דשבת קודש הרבה שיש בה עליות גדולות למעלה ואע"פ שיש סידורים שכתוב בהם ומי כעמך ישראל העיקר צריך לומר כעמך כישראל וכמ"ש בש"ח בשם מהר"י צמ"ח בנגיד ומוה וכן הוא בסידור רבינו הרש"ש ז"ל הנמצא אתנו ומלשון שער הכונות שהזכיר כעמך ישראל אין מזה הוכחה כלל ואמרתי בס"ד דגרסא של ישראל היא נכונה יותר יען כי בשמואל ב' סי' ז' כתיב כישראל ובדברי הימים סי' י"ז כתיב ישראל לכן נראה דשפיר כתב מהר"י צמ"ח ז"ל דצ"ל כישראל משום דזהו פסוק דנביאים וכיוצא בזה מצינו באמירת מגדול ישועות מלכו בבהמ"ז דבשבת אומרים מגדול כמ"ש בנביאים ( שמואל ב פרק כב' פסוק נ"א) ובחול מגדיל כמ"ש בכתובים (תהלים פרק יח' פסוק נ"א):

ונראה להסביר דברי הבן איש חי שכיון ששבת יותר חשובה מיום חול וכן נביאים יותר חשובים מכתובים, שנאמרו בדרגה של רוח הקודש יותר גבוה, לכן אומרים פסוקים של נביאים בשבת קודש.

ופירוש הפסוק ביאר המצודת דוד בספר שמואל- שהקב"ה עושה למלך דוד ישועות גדולות, ולא שמגיע לו אלא בחסד.

ובתהלים פירש בפירוש תפלות דוד- שהקב"ה מגדיל לדוד את הישועות כפי ההודאה שדוד מודה, ועוד מוסיף עליהם ישועות בחסד.

ובכף החיים בסימן קפ"ט סק יא' כתב בשם הרד"א שמגדול הוא כנגד מלך גדול שכותבים בחולם ומגדיל כנגד מלך קטן ללא יוד בחיריק. וכאשר כתב את הפסוק בתהלים לא היה דוד המלך עדיין מלך וכאשר נכתב מגדול בנביא היה כבר מלך. 

רבנית קוק - מטבריה ליצור קשר?

שלום.
רציתי לדעת איך אני יכולה ליצור קשר עם הרבנית קוק מטבריה?
אשמח אם תחזרו אליי בהקדם תודה!!!

שלום וברכה
איננו יודעים מספר טלפון להשגת הרבנית לאה קוק אשת הרב דב קוק שליט"א. ויתכן שהיא כלל לא עונה בטלפון.
מכל מקום יש בביתה בכל יום קבוצת נשים שקוראות תהלים. אפשר להגיע ישירות לביתה
קבוצות תהילים לנשים
בביתה של הרבנית לאה קוק
ברח' אוהל יעקב ליד העיריה בטבריה
כל יום בין השעות 10:00 בבוקר- 17:00 בערב
ובשבת במשך כל שעות היום
בימי א' בין השעות 21:00-22:30 בערב

בהצלחה רבה

האם מותר לכעוס?

שאלה- בזוהר ״בחוק לישראל״ יום שלישי של פרשת השבוע מדבר בגנות הכעס,ואומר שאדם שכועס חייבים להתרחק ממנו,

אבל זה מטריד אותי כי,״רשי״ בסוף פרשת בהעלותך מביא וזה לשונו:״קל וחמר לבשר ודם שלא יכעס על חברו עד שיודעינו סרחונו״ רואים מפה שאם יודעינו סרחונו מותר לכעוס עליו!

ועוד בפרקי אבות כתוב ״קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד״ גם פה רואים שחסיד קשה לכעוס אבל לפעמים כועס( כי כתוב ״קשה״)!

אבל הזוהר לא מחלק כלום!

אני לא מדבר מחכם שהתורה שהיא אש מביא אותו לדי כעס,שזה בודאי כשר כמו שהזוהר מביא!השאלה שלי בסתם אדם שהוא יהודי שומר תורה ומצוות ולפעמים כועס ולמה צריך להתרחק ממנו!

מה הגדר בזה?

תשובה- אכן ברש"י כתוב  בספר בראשית פרק יב פסוק ט

ויחר אף ה' בם וילך. מאחר שהודיעם סרחונם, גזר עליהם נדוי, קל וחומר לבשר ודם שלא יכעוס על חבירו עד שיודיענו סרחונו

אבל הכוונה שלא ממש יכעס אלא יראה פנים כועסות וכפי שכותב הרמב"ם בתחילה יסודי התורה שמה שכתוב ויחר אף ה', וכי יש לה' חס ושלום אף אלא שבא לסבר את האוזן. וכפי שאומרת הגמרא במסכת שבת שלעולם לא יכעוס אדם בתוך ביתו אך  אם עשו שלא כראוי יראה להם פנים כועסות עדי כדי כך שישבור כלים שבורים

ומה שכתוב בפרקי אבות שחסיד זה מי שפעם בזמן מרובה כועס, אז זו דרגה טובה ביחס למי שכועס כל הזמן אבל בדאי שעדיף לא לכעוס כלל וכפי שאומרים חז"ל שכעס מביא את האדם לכלל טעות וכפי שאומרים על משה רבינו שכעס נשתכחה ממנו הלכה

ולכן כל שכן שאדם פשוט צריך להזהר לא לכעוס ובשעה שהוא כועס יש להתרחק ממנו ואם הוא כועס באופן קבוע יש להתרחק ממנו באופן קבוע שאומרים חז"ל כל הכועס כל מיני גהנם שולטים בו.

ואומר רבינו האר"י ז"ל טורף נפשו בכפו שכל הכועס אם התעברה בו נשמה של צדיק היא בורחת ממנו

והגדר בזה הוא להשתדל להתקרב לצדיקים ולהתרחק ממי שאינם צדיקים

מהתניא משמע שאין לכל אחד כוח הבחירה להיות צדיק?

שאלה- להיות צדיק אין זה תלוי אך ורק בבחירתו של האדם כלל ראה:

ליקוטי אמרים תניא ע"מ כ.

"ובזה יובן כפל הלשון השבועה תהיה צדיק ואל תהיה רשע דלכאורה תמוה כי מאחר שמשביעים אותו תהיה צדיק למה צריכים להשביעו עוד שלא יהיה רשע, אלא משום שאין כל אדם זוכה להיות צדיק ואין לאדם משפט בחירה בזה כל כך להתענג על ה' באמת ושהיה הרע מאוס ממש באמת ולכן משביעים שנית אל תהיה רשע אף על פי שבזה המשפט הבחירה והרשות נתונה לכל אדם למשול ברוח תאותו שבלבו ולכבוש את יצרו שלא יהיה רשע אפילו שעה אחת כל ימיו, בן בבחירה סור מרע בין בבחירה ועשה טוב ואין טוב אלא תורה דהיינו תלמוד תורה שכנגד כולן".

תשובה-ראשית הרב כתב "ואין לאדם משפט בחירה בזה כל כך" משמע שיש גם בזה כח בחירה רק כיון שצריך הרבה השתדלות, לכן מעטים מאוד זוכים לזה.

ולגופו של ענין, ישנם כמה דרגות בלהיות צדיק. הרב כתב שהדרגה הכי גבוה של צדיק לא כל אחד יכול לזכות, וזה דרגה של להתענג על ה' באמת ושהיה הרע מאוס ממש באמת. אבל להיות צדיק ולא לעשות עברות ולקיים את כל המצוות זה לכל אחד יש את כוח הבחירה לעשות את זה.

מדוע יש יותר מצוות לא תעשה מאשר עשה, משמע שיש יותר סיכוי לחטוא?

שאלה- מדוע יש יותר אפשרות לחטוא(365 מצוות לא תעשה) מאשר לעשות מיצוות (248 מצוות עשה).


תשובה- אינם קשורים אחד לשני. גם לא לעשות מצות עשה זו עברה כגון אחד שלא ימול את עצמו. ואדברא יותר קל לא לחטוא כיון שזה בשב באל תעשה, מאשר לקיים מצוות שזה מצריך פעול בקום ועשה.
ובכל אופן הכל יחד זו שלמות שעל ידי כך הצדיק יסוד עולם מקיים את כל המצוות אז מגיע לשלמות תיקון הנשמה שלו.

הקב"ה ברא את האדם מאדמה, " חומר עכור" אז למה נידון אם עושה עברות?

שאלה- האדם נוצר מחומר הכי גרוע שיש בבריאה וזה מהאדמה, מאחר והאדמה היא היחידה שמרדה ברצון הבורא שצויה עליה להוציא "עץ פרי עושה פרי" ואילו היא הוציאה "עץ עושה פרי", ומשורש ומחומר מרידה זו נעשה האדם.

ולכן מי שלדוגמא מכין עוגת גבינה עם חלב מקולקל, שלא יתפלא שהעוגה לא יצאה טוב, ובטח אי אפשר "לבוא בטענה" לעוגה שהיא מקולקלת, ואם יש טענה אז הטענה על מכין העוגה, והנמשל ברור.

ראה שפתי חיים אמונה ובחירה חלק ב ע"מ קסז:

"שורש חטא אדה"ר נבע מחסרון האדמה שמחומריותה הוא נברא, שהיתה מחסרת האדמה משלימותה, אם כי אמנם חסרון האדם ע"י האדמה עדיין אינו מחייב חטא לולי הבחירה רעה, מ"מ השורש שהיה הגורם לבחירה רעה של האדם הוא נבע מחסרון האדמה, שחסרונה בשלימות היא איפשרה את החטא ע"י בחירה רעה".

לאור הדברים הנ"ל, מה הטענה על האדם שחוטא?

 ומדוע מצד אחד עליו לשלם על חטאים שהוא מעצם נשמתו לא רוצה לחטוא, ומצד שני הבורא מודה לאליהו ולמשה ומקבל את טענותיהם שהבורא גורם לנו לחטוא ע"י יצר הרע?

תשובה- כפי שכתבת אתה בעצמך לפני כמה שורות בשם השפתי חיים "אם כי אמנם חסרון האדם ע"י האדמה עדיין אינו מחייב חטא לולי הבחירה רעה".

הטענה היא, שעשה הקב"ה משחק שקול, מצד אחד יש לאדם נשמה חשובה שיכולה לעמוד בנסיונות ומצד שני אדם נוצר מחומר עכור מהאדמה, ועכשיו עליו להתגבר, יש לאדם את הבחירה להתגבר.

ובכל אופן הקב"ה לא בא בטענה על האדם, כיון שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו. אלא שחפץ להטיב, ובצורה נפלאה נותן לך את הנסיון ואחר כך מטיב לך על כך.

משל לילדים המשקים במשחק מונופול, התחילה מחלקים להם כסף חינם, ובכסך הזה שלא עבדו עליו מחשקים כמה שעות ונהנים אפילו אם בסוף יפסידו את הכסף, כיון שיודעים בסופו של ענין שלא עבדו על הכסף. רק ורטואלית נראה כאילו הפסידו במשחק.

למה הקב"ה לא נתן לאדם טובה גמורה?

שאלה- מדוע הבורא לא נתן לנו טובה גמורה, כלומר נשמה בלי "להרעיל" אותנו שגורם לנו לחטוא (כידוע הנשמה מצד עצמה לא רוצה לחטוא), לדוגמה מה התועלת שמגישים לאדם צמא כוס מים ואומרים לו שיש בה רעל? במצב כזה עדיף לא את המים ולא את הרעל "לא מדובשך ולא מעוקצך" בלי טובות!, כשהאדם "היה" באין לא היה לו כלום אבל גם לא היה חסר לו כלום.

וכידוע שנתיים וחצי התווכחו בית שמאי והלל, והגיעו למסקנה "נוח לאדם שלא נברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו"

ואילו בזוהר ושלמה המלך אומרים דברים יותר ברורים: 

זוהר שמות ג פרשת פקודי ע"מ תנח.

"וכל מי שלא יודע לסדר שבח אדונו טוב לו שלא נברא"

עם לועז קהלת ע"מ מ.

"ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי הכל הבל ורעות רוח"

"(קכא) לאחר שרוב חכמה גורם רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב אמרתי בתחילה: אולי אנסה לילך בדרך ההולך שאינו חושב על אחירתו, ואולי הוא מאושר יותר מן החכם, אבל נוכחתי לדעת שבכל זאת יתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך, אבל כיון שגם חכמה מביאה מפח נפש, א"כ ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי הכל הבל הבלים ורעות רוח

(קכב) שמאחר ואין יתרון לחכמה על הכסיל לאחר שמקרה אחד להם, א"כ ממילא החכמה גרועה מן הכסילות, שע"י החכמה מסתכלים ברעות החיים ולכן: ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש.

כלומר לכתחילה נוח שלא נברא אבל בדיעבד לאחר מעשה יפשפש במעשיו, ותמיד כאשר יש לנו לכתחילה ובדיעבד מעדיפים את הלכתחילה, ורק מחוסר ברירה אנחנו בדיעבד.

בדרך כלל המוצר מעיד על היצרן, כשהמוצר פגום הטענה על היצרן ולא על המוצר.

נכון שבמקרה של האדם יש לו זכות הבחירה אבל זה כמעט משחק אבוד מראש מכיון "שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ועוד שיצר הרע חזק מאיתנו פי כמה וכמה, נכון שכתוב "אילו הבורא לא עוזר לנו אין אנחנו יכולים לו", אבל עם כל זה רק מעט מאוד יצליחו להגיע לדרגה של צדיק, "והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף הכסף…"

תשובה- שאלה יפה שאלת. בדיוק זה מה שאומרים בית הילל ובית שמאי, אנחנו כבני אדם היינו מעדיפים לא להיוולד, ושהתיקון היה נעשה מאליו, אבל חכמתו יתברך גזרה אחרת ולא שואלים אותנו אם להיולד, לכן על כורחך אתה נולד על כורחך אתה מת ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

משל יאמר העץ לנגד, אך למה אתה חותך אותי?

יאמר לו הנגר אני פה המחליט ולי זה לתועלת אתה אין לך מספיק שכל להבין את זה.

לאחר שמהעץ נוצר שולחן ואדם רעב אוכל עליו בנחת וכך השולחן משמש עשרות שנים למאות בני אדם, מבין רק אז השולחן כמה היה חכם הנגר.

מודע ברא הקב"ה את היצר הרע?

שאלה- אשמח עם כבוד הרב יענה על השאלות אחת לאחת ולא תשובה כללית, וכן ברצוני לציין שהדברים בכונה נוסחו בצורה לא עדינה, כדי שיהיה ברור מה אני שואל.

יש לי שאלה על יצר הרע ובריאתו, ובדרך כלל עונים לי, כדי שאדם יעמוד במבחן כדי שלא יהיה לו בושה, תירוץ זה לא משכנע מאחר וכל החיים שלנו זה מתנת חינם "אילו פינו מלא שירה כים…."

ולא רק שמצליחים להודות על דבר אחד, אלה מבקשים לפחות 3 פעמים ביום עוד ועוד, וזו הראיה שאין בושה לקבל מהבורא.

כשמקבלים מתנת חינם מבשר ודם יש בושה, אבל כשבן מקבל מתנת חינם מאביו שבשמים אין בושה !. לא בעולם הזה ולא בהבא.

מסופר בגמרא על רבי פדאת שהיה עני מרוד, ובורא העולם הראה לו את שכרו בעולם הבא, והחכם בלי להתבייש ביקש יותר ממה שקצב לו הבורא, מכאן ראיה שאין בושה לקבל שכר חינם בעולם הבא .

1. מדוע בורא העולם יצר את יצר הרע, כשהוא יודע שדבר זה יגרום להרס עולמו והוא עצמו "יצטער" על בריאתו

ראה מסכת סוכה דף נב/ב

"…ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע…"

וחלק הגדול מבניו יאבדו לנצח או יהיו בבושה לנצח בגלל החטאים "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם" כלומר אבא שמשמיד מליארדי בנים, היכן ראינו אבא אוהב שפוצע וכל שכן הורג את בניו ומשמיד אותם לנצח?.

והיכן ראינו שמישהו יעשה משהו במתכון שיהרוס לו את מפעלו?.

בספר רמח"ל דעת תבונות ספר הכללים ע”מ קפה כתוב:

“ואמנם שורש הימצא הרע בהנהגה- כבר פירשנוהו שהוא מטעם גילוי יחודו ית', שצריך לגלות הרע ולהניחו לעשות כל מה שבחוקו, להראות אחר כך יחוד שליטתו ית' בהחזירו אותו למוטב”.

מדוע צריך לגלות יחודו יתברך דוקא בדרך קשה ורעה לבני האדם, וכי מה רע אם הבורא יכל לעשות זאת בדרך נעימה וטובה?.

תשובה- כך גזרה חוכמתו יתברך.

ובכדי לסבר את האוזן לצערנו כך הוא טבע האדם, שכאשר אין לו התנגדות, אז גם לא מפעיל כוחות בכדי להתגבר עליהם.

ראה דוגמא קטנה- לפני שעלה הקומוזינם לשלטון, הליטאים אמרו על החסידים שאינם לומדים תורה מספיק. וכאשר עלה הקומוניזם ואסר ללמוד תורה, אז למדו בכל רגע פנוי ואפשרי תורה בסתר במסירות נפש.

האם שלוה זה לא טוב לצדיקים?

שאלה- אינני מבין את מה שקורה בפרשה. מה הכוונה שאין שלווה לצדיקים מה צדיקים צרכים לסבול???? אולי לא שווה להיות צדיק...??

תשובה- איתא במדרש רבה (ב"ר פד, ג), א"ר אחא, בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה, מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג, אמר לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה.

שלוה זה דבר טוב, אלא שצריך להיזהר מעין הרע. כיון שהרשע רואה שלצדיק טוב, אז מתחיל לקטרג. ואז בודקים בציציות של הצדיק אם הוא מושלם, אז לא שומעים לקטרוג של השטן.

ופעמים שהקב"ה מסכים עם השטן אבל לטובתו של הצדיק, משל לאחד שפתח מכולת, האם תברך אותו שיהיה לו שלוה, קונה אחד ביום, או שיהיו אלפי קונים? השטן מתכון לרעה אבל הקב"ה הופך לטובה.

למה הקב"ה לא ברא כבר בהתחלה את האשה?

שאלה- כתוב בחז"ל שהקדוש ברוך הוא בתחילה ברא את חוה דבוקה בחלק האחורי של אדם. ואחר כך הפיל על אדם תרדמה, ועשה לו עזר כנגדו, נפרדת ממנו. נשאלת השאלה, וכי הקב"ה הוא בן אנוש שחוזר בו, אם כך רצה מדוע לא עשה כך כבר בתחילה?

תשובה- חז"ל אומרים שאדם הראשון נזקק לכל החיות, ולא ניתקררה דעתו, וחשב כבר שלכל החיות יש בת זוג ורק לו אין. מה עשה הקב"ה הפיל עליו תרדמה וברא לו עצם מעצמיו, וברא לו אשה. 

וההסבר לכך הוא, שאם מתחילה הכל היה משולם האדם לא היה יודע להעריך את האישה. לכן עשה לו הקב"ה חוסר, ואז כאשר ברא לו את האישה עזר כנגדו, ידע להעריך אותה יותר.

משל למה הדבר דומה? לזוג שזה עתה התחתנו, אם ההורים שלהם יקנו להם הכל, דירה מכונית מוצרי חשמל וריהוט, אז הם לא יחשיבו כל כך את כלי הבית שלהם. אבל אם יקבלו מההורים רק דברים בסיסיים, והם עצמם ישתדלו ויקנו את המוצרים הנצרכים לבית. אז כל חפץ בבית בני הזוג יעריכו אותו הרבה יותר.

מו"ר אבי הסביר הסבר שונה, שאם הקב"ה היה בורא מתחילה את אדם וחוה בנפרד, אז אדם היה יכול לחשוב שהוא חלק נפרד מאשתו. לכן ברא אותם הקב"ה מחוברים ורק אחר כך הפריד אותם. וכך יהיה ברור לאדם שהוא ואשתו הם חלק בלתי נפרד, וכן מבחינה רוחנית איש ואשה זו נשמה אחת שירדה לעולם.

ומכאן ואילך מאז ולתמיד, כל זוג הם נשמה אחת לפני שירדו לעולם, וכאשר מגיעים לעולם נפרדים כמה שנים עד החתונה ואז שוב מתחברים.

האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. האם זה חיוב

שאלה- מה שכתוב בגמרא שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם האם זה חיוב או מידת חסידות ומה הדין כשאדם למד את הדבר עד שקנה את התורה הזאת שזה שלו האם צריך להגיד בשם אומרו?

תשובה- לגבי אומר דבר בשם אומרו מובא כידוע באבות פרק ו' משנה ו משנה מסכת אבות פרק ו משנה ו וכן הובא במגילה טו' והאומר דבר בשם אומרו הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר אסתר ב', ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.

וכן כתב המגן אברהם בסימן קנו' סק' ב' וכתב רע"א שמקורו ממדרש תנחומא פ' במדבר סימן כב אמר רבי תנחום הלבלר מקובל אני מרבי מיאשא שקבל מן הזקנים הלכה למשה מסיני כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו שעליו הכתוב אומר אל תגזל דל כי דל הוא, וכל האומר דבר בשם אומרו זוכה שיגאלו ישראל על ידו, הוא וכן הוא בילקוט רמז תרנ"ה ובילקוט משלי כב'.

לסיכום-  חזינן שחייב בלאו מדברי קבלה וכן מצאתי שהובא ברמב"ם בפרק ה' הלכה ט' ואל יאמר דבר שלא שמע מרבו עד שיזכיר שם אומרו. ועם כל זאת קשה בעיני שזו חובה גמורה שאם כן מצינו בספרי האחרונים וראשונים שכתבו הרבה דברים ללא מקורות. וברמב"ם לא אמר בשם אומרו ובשונה הלכות כתב שיש לחלק בין אמירה שצריך בשם אומרו לבין כתיבה בשם אומרו.

בכל אופן תמיד הנהגה טובה לומר דבר בשם אומרו, וכך זכו בית הילל שנפסקה הלכה כמותם כיון שהיו ענוותנים ולא מחזיקים טובה לעצמם. מה אכפת לו לשבח יהודי או רב אחר.

ואם עמל בתורה וחידש לא צריך לומר בשם אומרו כיון שזה חידוש שלו כמבואר ברש"י על תהלים פרק א' ובתורתו יהגה: בתחילה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו.

מה זה נשמה?

שאלה - מה זה נשמה?

תשובה - כל יצור חי בעולם מחולק לנפש וגוף. רק שהאדם יכול לדבר מה שאין כן החיות. מכאן ואילך יש ליהודי מעלה יתרה בנפש שלו, שיש לו גם חלק מיוחד שנקרא נשמה, שלמעשה זהו החלק שיהיה בגן עדן עם הצדיקים. זהו למעשה האדם בצורה הרוחנית שלו. שים לב ללא עיניים אי אפשר לראות, אך גם שרואים, הראיה היא דבר רוחני ולא גשמי. והיא על ידי החלק הרוחני שנקרא נפש. אנו היהודים זכינו שיש לנו מעבר לנפש גם נשמה קדושה עד מאוד שמרגישה הרגשות נעלות כאשר עושה מצוות וחסדים ולומדת תורה וקוראת תהלים בדבקות ועוד.

איך אפשר להוכיח לי שיש עולם הבא

שאלה - איך אפשר להוכיח לי שיש עולם הבא?

תשובה - ישנם מספר דרכים להוכיח שיש עולם הבא. בכדי להוכיח שיש עולם הבא בצורה מוחשית ולא רק על ידי אמונה בתורה, יש צורך בעדויות של אנשים שהיו בעולם הבא וחזרו. לכן יש המוכיחים את העולם הבא על ידי סיאנסים, שאנשים עשו. ויש מוכיחים על ידי גלגולי נשמות, שהיו אנשים שלא נשכח מהם מה היה הגלגול הקודם שלהם.

ויש המוכיחים על ידי עדויות של אנשים שעברו מות קליני. והיפה בכל ההוכחות האלו על ידי עדויות של אנשים שכולם מתארים את אותו תהליך שעברו לפני שדנו אותם. עצם זה שנשמה זוכרת משהו שקרה איתה למרות שהגוף לא תיפקד, מוכיח בעליל שיש השארות הנפש. והאדם אינו כמו חפץ גשמי שכאשר נשרף מתכלה מהעולם.

וכבר בתלמוד ישנם מעשים רבים על אנשים שדברו עם אנשים שנפטרו וכן על אנשים שהיו בגן עדן. וכפי המעשה המובא על רבי יהושע בן לוי כתובות עז: שמלאך המות נתן לו רשות לראות את מקומו בגן עדן, ולאחר מכן נכנס רבי יהושע בן לוי יחד עם החרב של מלאך המות. ורק לאחר שהקב"ה ביקש להחזיר את החרב אז החזירו. וכתוב שם שבאותה שעה בעוד היה בחיים דיבר עם רבי שמעון בר יוחאי שהיה כבר בגן עדן. וכן מעשיות רבות בש"ס המוכיחים את השארות הנפש. ואף שהתלמוד נכתב לפני שנים רבות, לפני אלף שש מאות שנה, אך כתבו אותו בני אדם שקראו איתם מעשים אלו, ונשמרה המסורת של המעשיות האלו מדור דור.

למה צריך לעשות השתדלות למצוא את השידוך

שאלה- הרי מכריזין 40 יום לפפני יצירת הולד בת פלוני לפלוני אז למה צריך להשתדל?

תשובה- ומסביר בפלא יועץ ערך זיווג, והן אמת כי מה' אשה לאיש וארבעים יום קדם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני. ומכל מקום כבר אני עני תירצתי על זה וכיוצא בה שכמדומה ששלשה מיני גזרות יש, אחד שגוזרין עליו שתבוא אליו טובה ולא תאנה אליו רעה, ואז תבוא לו הטובה על כורחו על דרך שפרשו אף מרומם. שני שגוזרין עליו גזרה רעה ונכתב ונחתם ואז אין מציל. שלישי שגוזרין עליו שיבוא לו כפי בקשתו וכפי השתדלותו. אי לזאת למיחש בעי שמא הוא מכת שלישית שאמרנו, וכל אשר בכוחו לעשות יעשה וימכור כל אשר לו לקנות חלק טוב בגורלו.

היה לי קשר עם בחור 4 שנים והיתה אהבה עזה...

שאלה

כבוד הרב ,שלום..

אני בת 20.. מגיל 15-19 הייתי בקשר אינטנסיבי וארוך ומאוד מאוד רע.. מריבות, חוסר אמון, ועוד ועוד... אבל אהבה חזקה הייתה שם, כמו מגנט.

באיזשהו שלב החלטנו להיפרד, בהתחלה זה היה בסדר , אבל כמה שבועות לאחר מכן זה היה מאוד מאוד קשה.. ונשאר קשה. הבחור התארס כעבור כמה חודשים והשאיר אותי עם פצע פתוח בלב.

באותה תקופה הכרתי בחור אחר, זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון כמו הקשר הקודם, אבל היה שם משהו...שלא נתן לי ל"שחרר",

יש בו הכל, הוא מדהים.. בחור מכבד, צנוע, חרוץ, חכם, תומך, אמין, אוהב וכל שאר הדברים שאפשר להעלות על הדעת...

מאוד טוב לי איתו, אני מאוד משוחררת, מאוד מתנהגת כמו שאני באמת, מאוד מכבדת אותו...

אבל אין לי פרפרים בבטן, אין התרגשות, אין ציפייה גדולה מאוד לפגישות, אין אהבה חזקה ושורפת כמו שהייתה בקשר הקודם,

וזו בעצם השאלה /בעיה הראשונה שלי,

האם אני צריכה להתייחס לחוסר-פרפרים האלה ולשחרר? או האם ככה בעצם נבנה קשר שהוא טוב והאהבה תבוא עם הזמן?

((אנחנו ביחד כבר עשרה חודשים)

ועכשיו לשאלה השניה...

במהלך הקשר גיליתי דברים שלא אהבתי, בנוסף לכך שהמשפחה היא מאוד לא הסגנון של משפחתי [בלשון המעטה..],

גיליתי שמעורבים דברים פליליים , הקשורים לדודים של הבחור..

ורציתי לדעת האם אני צריכה להתייחס לכך , האם אני יכולה לשפוט את הבחור על מעשים [חמורים.] של המשפחה, או להתייחס אך ורק אל הבחור עצמו ואל מעשיו?

מיותר לציין שמשפחתי אינה מאושרת מהגילוי...

שלום וברכה

לגבי השאלה הראשונה- ראשית- לא כל כך הבנתי את המושג "לשחרר" שכתבת, שמא נפלה שגיאת כתיב. ולאחר התבוננות, אני מבין שכונתך לשחרר- דהיינו, לסיים את מערכת היחסים. חחח

בכל אופן- אני שמח ש"השתחררת" מהבחור הראשון. כיון שאהבה, היא דבר חשוב, אך כשבונים בית למשך שנים רבות, חייבים לדאוג מראש שתהיה מערכת יחסים נורמלית ותקינה, ללא מתחים יום יומיים. חשוב מאוד מאוד בעל עם מידות טובות. וכן אישה, אך אנו מדברים כעת לכיון השני.

לגבי הבחור השני- ראי נא בבקשה. הקדוש ברוך הוא עשה עולם, שצריך שאנו נשלים אותו. מראש הקדוש ברוך לא עשה עולם מושלם. אם כך היה לא היה לנו מה לעשות בעולם. כל דבר בעולם יש בו יתרון וחיסרון. בכל דירה יש יתרון וחסרון, אפילו שאנו נמצאים וחיים בדירה כשני שליש מחיינו, חייבים להתפשר. הוא הדין לגבי בן זוג לחיים. אהבה זה דבר חשוב, אך בסדר העדיפויות, צריך קודם כל בעל מידות. ולכן ספציפית לשאלתך, זה בסדר שאין פרפרים בבטן. אהבה זה סוג של בניה. ובצירוף של השכל, ולא רק של הרגש. לכן הייתי שומר על מערכת יחסים זאת.

לגבי שאלתך השניה- ראשית משאלתך מובן שהבחור עצמו, לא מעורב בדברים הפליליים. שאם כן, אז אין על מה לדבר, וזה מדליק נורה אדומה.

לגבי משפחתו- יש לחלק את השאלה לשני חלקים, אם סתם הסגנון של המשפחות שונה, יש להתגבר על כך, ולדעת שסוף סוף לא מתחתנים עם משפחה אלא עם בעל.

אך בחלוקה השניה- אם מדובר בסוג עבריינות קשה של בן אדם לחברו, פגיעה באנשים וברכושם. צריך להתבונן היטב שהדבר לא משפיע על המידות של הבחור. כיון שבדרך כלל, זה כן משפיע. אם מדובר על מקרי פשיעה של צוארון לבן, סוג של עבריינות כלפי המדינה, זה פחות משפיעה על המידות של הבחור. כיון שלא פירטת איני יכול לדעת במה מדובר, אך מהלך הדברים משמע כמו הפירוש הראשון. לכן לסיכום- אם מדובר בפשיעה של עבריינות הפוגעת באנשים ורכוש, אז כדאי להתבונן היטב. ולחשוב פעמיים. צריך גם לבדוק היטב, אם יש מקרי גירושים רבים במשפחה של הבחור. אם לא, אז כנראה סוג הפשיעה הזה אינו חודר לתא המשפחתי.

בכל אופן- קשר של עשרה חודשים, הוא זמן מספיק, להחליט, אם זה בן זוג לחיים. כדאי להתחיל לחשוב על כיוון של חתונה. זה לא ברי להתחתן בגיל מאוחר. רק צריך לראות ששני בני הזוג מספיק בוגרים לחיים, ולא רק מחפשים הנאות. איני יודע איזה סוג של קשר ישנו ביניכם, אך חשוב מאוד שבת ישראל תשמור על עצמה היטב, ובפרט שישנם בחורים בגיל הזה, שאינם מחפשים קשר אמיתי, אלא רק קשר של נהנתנות, וברגע שהבחורה, מאפשרת להם את זה, הרי, שהיא מרחיקה את עצמה, מקשר אמיתי לחתונה ובניית בית בישראל.

יהי רצון שה' יהיה בעזרך, ויתקן אותך בעצה טובה, להמשך דרכך בחיים.

תפילות וצדקה תמיד עוזרים.

ברכה והצלחה וכול טוב

אברהם מלמד

לא מוצא חן בעיני ההורים שלי, הבחור שלי? האם אני יכולה לפספס את הזיווג שלי בגלל ההורים?

שאלה

בהמשך לשאלתי הקודמת, בה שאלתי מה לעשות אם גיליתי כי לבן זוגי ישנו משפחה שמעורבת בדברים פליליים (דודים), ופלילים מאוד...

ענית לי כי אין הדבר צריך להשפיע על שיקול דעתי.

דבר נוסף ששכחתי אולי לצהרחיב לגביו היא תגובתם של הוריי..

הם ממש מתנגדים לקשר.. הם אומרים שנכון ש.... הוא בחור מקסים, אבל אין שום סיבה שאכנס למיטה חולה כביכול, למשפחה שידוע כי מעורבת בדברים לא כשרים. בנוסף, הם מאוד לא אוהבים את סגנון המשפחה , גם מטעמים עדתיים, אבל בנוסף כיוון שהם לא אנשים משכילים ומתורבתים לדעתם...

האם צריך להקשיב להם? לשמוע בעצתם?

אציין גם , כי אופי המשפחה הוא לא זה שאני מחפשת לעצמי, אבל האופי הטוב של הבחור, איפשהו מפצה על זה.

אני מאוד מבולבלת ולא יודעת מה לעשות, והדבר האחרון בו אני מעוניינת הוא להיות מסוכסכת עם הוריי בגלל בחור. אני מאוד רוצה שהם יאהבו ותהיה להם שפה משותפת איתו , האם אני יכולה לפספס את הזיווג שלי בגללם?

שלום וברכה

באופן כללי, כדאי לשקול את העיצות של ההורים בכובד ראש. כיון שההורים עברו הרבה בחיים ויש להם טביעת עין טובה. בפרט שמחפשים את טובת ילדם.

העצה היא למשוך עוד זמן ולראות לאן הרוחות נושבות.

כדאי לטפטף להורים, שמתחתנים עם החתן ולא עם המשפחה שלו.

להבנתי, כנראה את בין הבנות הגדולות בבית.

הורים שחיתנו הרבה ילדים, קולטים שלאחר החתונה. כמעט אין קשר בין ההורים של שני הצדדים.

לכן לסיכום- לא הייתי ממהר לנתק קשר זה. אלא תמשכי עוד זמן, והזמן יעשה את שלו.

לעיקר שאלתך לגבי פספוס זיווג- הכלל הוא שאם הבחור טוב ואת מעוניינת בו, אז זה הזיווג שלך, ולא צריך לשמוע בעצת ההורים, אם להבנתך, זה בחיר ליבך.

בהצלחה רבה

ויהי רצון שה' ינחה אותך בעיצה טובה.

אברהם מלמד

בגידה של הבעל בבת זוג. איך על בת זוג להתייחס לבגידות של בעלה?

כותרת השאלה: בגידה של הבעל בבת זוג. איך על בת זוג להתייחס לבגידות של בעלה?

במהלך 10 שנות הנישואין גיליתי שבעלי בוגד בי ומפלרטט עם מספר רב של בחורות...הוא אף הציג את עצמו בפניהם כאחד שרע לו בבית עם אשתו ושהוא שוקל להתגרש (דבר שלעולם לא עלה בבית) במהלך שנותיי עימו הוא נקלע למצב שתפקודו המיני היה ירוד ביותר וכשהעזתי לדבר איתו על כך הוא הבטיח לגשת לטיפול (בפועל מהבושה הוא לא עשה זאת וחיי האישות נמוגו לחלוטין מחמת הבגידות של בעלי ככל הנראה).

כשגיליתי על בגידותיו לאחר כ-8 שנים ולאחר שיחסו אלי היה קר ושקרי, דבר זה גרם לי לבגוד בו ועל זה אני מצרה, אבל זו האמת של מה שקרה. בעלי ממשיך בדרכיו וגיליתי שוב ושוב על פלירטוטיו, אך אני הפסקתי להתנהג כמוהו מכיוון שהתחזקתי בשנים האחרונות ופניתי לדרך השם ולמצוותיו בהדרגה, כשרות, נרות שבת, שמירת בשר-חלב ועוד. מיותר לציין שהוא לא הולך עימי בדרכי ולא מקפיד על שום דבר הקשור בדת שלנו למרות שיחות רבות שלי עימו על כך. אני שוקלת כבר זמן רב להתגרש כי אין לי אמון בו יותר אך משהו מונע ממני זאת, כנראה הפחד. אשמח לעצתך, ומה שמפריע לי הוא העניין שגרם לי גם לבגוד לאחר שנים של תסכול ומרמור וחוסר בחיי אישות, למרות שאין הצדקה להתנהגותי, הבטחתי לא לחזור על מעשי למרות המצב בו אני נמצאת.

בתקופה האחרונה אני פונה לקדוש ברוך הוא ומבקשת ממנו עזרה והכוונה ומנגד שומרת על דרכיי בלי קשר לבחירות של בעלי שמסרב בתוקף אפילו למצוות בשר-חלב וזה מקשה עלי בייחוד מול הילדים, שאותם אני שואפת לחנך בכשרות. האם עלי פשוט להתגרש או להמשיך לסבול בשקט? האם דיני כאחת שבגדה הוא חמור מאד גם לאור הנסיבות שציינתי? מה עלי לעשות כדי לתקן?

תשובה- שלום וברכה (כתובת המייל של השולחת לא היה תקין לכן התשובה באתר בעילום שם כמובן)

ראשית חיזקי ואימצי בדרכך. והמשיכי להתחזק. ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים. ישנם מצבים בחיים שאדם נמצא באין מוצא, וזה הזמן (יותר מתמיד) בדיוק להתחזק בתפילה לשוכן מרומים, שהוא הכל יכול.
שנית- הצטערתי לשמוע על הנפילה של בעלך, וכן על שלך. אנו אכן בדור קשה מאוד מאוד של נסיונות אדירים. עד שהאמוראים הקדושים, התפללו שלא יחיו בדור של עיקביתא דמשיחא.
ועכשיו לגוף השאלה
כדאי שנעשה סדר.
א- הדבר הראשון שהכי חשוב לכתוב הוא: שאשה ששמשה עם אדם זר (לא רק נישוק וחיבוק) אלא מעבר, אם בעלה יודע מכך, הוא מחוייב לגרשה. אך מאידך - האשה איננה מחוייבת להודיע לו על כך. וישנם על דבר זה כעשרה פסקים מפורסמים של מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א בנושא זה. שנשים שנפלו ואחר כך התחזקו, אין עליהם להודיע על כך לבעליהם, ויכולות להמשיך באורח חיים, של יראת שמים יחד עם הבעל.
ב-לגבי שאלתך לגבי חומר העברה שעשית- ראי נא בבקשה. אין אנחנו יושבים בבית דין של מעלה. ואין אנו יודעים בדיוק איך ישקלו עוונות של כל אדם. ומכל מקום, מצד אחד ברור מאוד שזו עברה חמורה מאוד, שמעיקר הדין לו היה סנהדרין והיו עדים ואתראה, היו חייבים עליה מיתת בין דין בחנק. אך מאידך- כיון שאין כיום לצערינו הרב סנהדרין ,ועם ישראל בגלות כבר אלפיים שנה שאין בית מקדש, לכן על עברות כאלו אין בכח בית דין להעניש. אבל החשבון הוא של האדם עם בוראו. ואין דבר העומד בפני התשובה. וכן ברור, ספציפית לשאלתך, שהקב"ה דן אדם שנפל מחמת סיבות מעיקות, בפחות חומרה מאדם שעבר עברה בשאט נפש.
ג-לגבי שאלתך מה לעשות בכדי לתקן- התשובה היא, להמשיך בדרך החיזוק שלך.כתבו הפוסקים האחרונים, שכיון שהנסיונות במאתיים שנה האחורנות קשות מאוד, לכן התיקון הוא סור מרע ועשה טוב. ולא סוג תיקון של תעניות וסיגופים. ובשבת האחרונה קראתי סיפור מדהים, על אישה שהרגה בשוגג את בנה הפעוט תוך כדי שינה לידו. וכמה רבנים פסקו לה לעשות גלות מספר שנים. ורב אחד פסק לה שהתקון הוא לחזור לביתה ולאכול ולישון טוב. והסביר - שאשה זו צריכה תשובת המשקל, וכיון שהרגה נפש מישראל, עליה לתקן ולהביא לעולם עוד נפש. אך אם תהיה בגלות, א- איננה נמצאת עם בעלה, וגם לאחר שתחזור, בעלה עלול למאוס בה, מחמת צער הגלות שהשפיע על מראיה החיצוני. אך אם תאכל טוב ותישן טוב, הרי שבקרוב ייולד לה בן נוסף וכך תתקן את המעוות. עד כאן לסיפור המדהים הזה.
אמנם- הסיפור אינו תואם את מצבך, אך הוא מראה גישה של תיקון מעשי לאור המצב של הנסיונות של הדורות.
ד- לגבי שאלתך המרכזית מה עלייך לעשות- הכלל הראשון בחיי נישואין שאחד מבני הזוג נופל הוא- שאם הנפילה של השני לא מכריחה את הבן זוג לעשות עברות, אז אפשר להמשיך לחיות יחד, אך אם לא מתאפשר, כגון לשם דגומא, אשה שלא מוכנה ללכת למקוה, הרי שבעלה בכדי לחיות עימה חייב להיכשל באיסור של נידה. ואז אין לו ברירה וחייב להפריד את החבילה.
לפי סגנון השאלה שלך הבנתי- שבמקרה שלך, אמנם בעלך בנפילה, אך אינו מכריח אותך לעשות עברה בכך שאת חיה איתו. הכוונה שאינו כופה עלייך לחלל שבת, או לשמש עימו כשאת נידה. ולכן אין הכרח להתגרש.
ומכאן ואילך יש לשקול היטב, ריוח מול הפסד. מהנסיון של החיים, אם הבעל לא אלים וכדומה, פעמים רבות, הבעל עולה על דרך המלך, וחיי הנשואין מסתדרים, אך הדבר לוקח לפעמים שנים רבות. ומאידך. הנסיון מראה שזוג שמתגרש, אחוז נמוך מאוד מצליח להקים שוב בית מסודר.
לכן הייתי מציע לא להיות פזיזה, ולנסות למשוך עוד זמן מה בחיי הנישואין כמו שהם. ולהמשיך בתפילות רבות, וכן אצל קברות הצדיקים ובכותל המערבי, וכן לחלק הרבה מעות לצדקה כפי יכולתך.
לגבי חינוך הילדים- מהנסיון, רואים שבית שמתפרק, הרמה הרוחנית של הילדים יורדת לעין ערוך, לעומת בית שיש בעיות של שלום בית או הורה שמפריע בדוגמא האישית שלו. ולכן מההבט הזה די ברור שעדיף המצב הקיים מאשר גירושין. וישנם זוגות רבים, שאינם מסתדרים ומחליטים להתגרש, אך לטובת ילדיהם הם מחליטים בצורה ברורה, ראשית לחתן אך כל הילדים עד האחרון, ויום לאחר החתונה של הבן האחרון, פותחים תיק גירושין ברבנות. זו העצה שנותנים רבנים רבים במצב של החלטה סופית להתגרש. ולכן גם במקרה הזה טובת הילדים למשוך עד חתונתם, עד כמה שיאפשר לך.
אני מקוה שהייתי מעט לעזר, ואשמח להיות לעזר גם בעתיד.
שיהיה לך ברכה והצלחה בכל מעשה ידייך. ויהי רצון לפני שוכן מרומים שיתקן אותך בעצה טובה בכדי לעמוד בנסיון הקשה בו הקדוש ברוך מנסה אותך.
כל טוב
אברהם מלמד

שמיעה של גמרא נקרא סיום מסכת? שומע דברי תורה בשירותים? להכניס ספרי חול לשירותים?

שלום לרה"ג.
רציתי לדעת
אם אני שומע דף אחרי דף מהגמרא
פחות או יותר אני מבין את הנושא
האם זה נחשב ללימוד המסכת (אם אשמע את כולה כמובן)
ב. קרה לי פעם שהייתי בבית הכיסא ושמעתי מעבר לדלתשיעור
קודש. מה עלי לעשות???
ג. האם מותר להכניס ספרי חול לבית הכיסא?

שלום וברכה
א- ודאי, זו תורה שבעל פה, ובזמן התנאים והאמוראים, היו באים לבית המדרש והיו שומעים שיעורים מהרבנים.
אמנם עדיף רב "חי" אך בכל מקום ודאי שיש מצות לימוד תורה גם בשמיעה מכלי שמיעה שונים. וכפי שכתוב והגית בו יומם ולילה. ההגיון הוא במחשבה.
ב- להסיח את הדעת, להשמיע רעש לעצמך וכדומה. ולהזדרז לצאת. יש רב גדול אחד שלא יכול להסיח דעתו מהלימוד בשירותים, לכן פותח את הדלת ומדבר עם אשתו. זו דוגמא קיצונית, אך לומדים שיש לנהוג כך, דהיינו להסיח את הדעת.
ג- מצד הדין מותר. אך צריך לשים לב שלא יהיו אותיות אשוריות. יש תשובה על הנושא ביביע אומר שמתיר מצד הדין להכניס עיתונים וכדומה, בתנאי שאין בהם אותיות אשוריות אלא רק עגולות.
מכל מקום אין זו הנהגה נכונה להכניס ספרים לבית הכסא, בפרט שאין זה ברי להתעכב, וגורם ח"ו לטחורים. כיון שהשריר של הטחורים מתרגל לצאת, ולאחר זמן נחלש השריר ולא מצליח להכנס והטחורים נשארים בחוץ. די להיות בשירותים לא יותר מ3 דקות. אין צורך להתעכב יותר.

בהצלחה רבה
אברהם מלמד

בברכה לרב

כסף כסף- להרויח כסף? למה אני לא רואה במציאות שהתפילות והצדקה, משנים לי את מצב הפרנסה?

בס"ד
ידוע שהפרנסה והכסף באים לאדם מה' התברך כמו שכולם אומרים אבל לא כולם מצליחים להרויח כסף?
אני קוראת שישי שבת באופן רצוף תהילים וגם בכ'ל יום .
ואומרים האנשים שמי שנותן צדקה ה' פותח לו שערי שמים לפרנסה טובה  ושפע של כסף, באיזה שלב זה מתבצע?
אני לא באה לחקור את דרכי ה' התברך אבל זה מאוד חשוב לי לדעת את הנהגהת ה' בעניין הכסף.

אין לי כסף להחזיק  אברך, למרות שהיית ממש רוצה.

גברת יקרה שלום וברכה
ראי נא בבקשה
ככסף כסף, זו שאלת השאלות- כל אדם בעולם ה' יתברך מנהיג עימו הנהגות שונות. יש שמנהיג עימו הנהגה של ריוח בכסף ויש הנהגה של צמצום בכסף. יש הנהגה של שלוה ויש הנהגה של מתח תמידי.
ראי נא בבבקשה- קראנו בפרשת השבוע על רחל אימנו. בסך הכל רצתה ילד, ויעקב אבינו עונה לך, התחת אלקים אני?
וכן לאה אומרת לה- המעט קחתך את אישי, ולקחת גם את דודאי בני?
מה רצתה צדיקה מסכנה זו? בסך הכל ילדים? לכן ביקשה מיעקב אבינו שיתפלל עליה. וכן כיון שפרח הדודאים הוא סגולה לילודה לכן ביקשה את הדודאים.
ומסכנה זו, לא ראתה נחת רוח בחיים. היא רואה שלכולם יש בנים ולה לא, אפילו לשפחות. ועד שנולד לה בנימין, הרי שנפטרת בלידה. ולא עוד אלא שלא נקברת עם יעקב, וכן לא בדרך כבוד אלא על אם הדרך.
וברור שכל ימיה היתה מתפלל.
אלא שכך היא הההנהגה שבחר ה' יתברך לנהוג עימה.
ולבסוף מה זכתה? שהיא נקראת עקרת הבית, עיקר הבית. והיא האמא של עם ישראל. והקב"ה אומר לה: מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך, ושבו בנים לגבולם.
אנו רואים שה' משיב לה, את לא רואה את הפירות של התפילות, אך דעי שיש שכר לפעולות שלך. ולכן הפסיקי לבכות, מנעי קולך מבכי.
אם כן אנו למדים, שעלינו לעשות את שלנו. וכאשר ה' ירחם עלינו, אז גם נראה את הישועות, במקרה זה- את נראה את הריוח של הכסף בשטח במציאות, ולא רק נידע אותם במחשבה.
יהי רצון שה' יושיעך במהרה ותראי נחת רוח בעבודת ה'. אמן. 

וכן שיהיה לך הרבה כסף, ותוכלי להחזיק לא רק אברך אחד, אלא שעם רב הכסף שיהיה לך תוכלי להחזיק אלפי אברכים ומוסדות של חסד ונדבה.
הייתי שולח לך מספר סרטונים יפים ומעניינים על רחל אימנו. בבקשה ליחצי כאן.
כל טוב ובהצלחה רבה ופרנסה בשפע  וכסף בריוח ולא בצמצום וכן בריאות איתנה. אמן.
אברהם מלמד

דרשה- מה המפתח להיות דרשן מצליח?

ברצוני להתייעץ- אני כרגע משקיע מאוד ב"קורס מרצים" קרי, איך לבנות הרצאות, איך לסגנן אותה וכו' וכו', מאוד הייתי רוצה לדבר בפני קהל 20 דק' פעם בשבועיים, האם ידוע לך מקום בו זה יתאפשר (כגון בין קבלת שבת למעריב וכדו') אודה לך מאוד.

שלום וברכה ידידי היקר- לגבי מקום לדרוש, אינני מכיר לעת עתה אם אשמע אודיע.

אך לגבי עצה כללית בנושא דרשות ובכן:

מהנסיון בחיים, מי שדורש יפה, בסוף צף ומזמינים אותו לדרשות. ומי שלא, אף שמתחיל במקום מסויים, בסוף מפסיק.

לכן בכדי שהדרשות יהיו יפות אתן כמה עצות מנסיוני

א- צריך להכין תוכן טוב לדרשה. בכדי לעניין, כדאי להתחיל בכמעין קושיא, ולאחר מכן תירוץ יפה. הבסיס של הדרשות זה תוכן.

ב- בכדי שדרשה תצליח, ותהיה יפה בעיני השומעים, חשוב עד מאוד לספר כמה סיפורים. לפחות אחד והכי טוב 3.

ג- חשוב שהדורש יהיה עם חיוך על שפתיו, במהלך הדרשה, זה נותן הרגשה של נעימות לשומעים.

ד- חשוב מאוד לשלב חוש הומור בדרשה. לא צריך להיות הומור זול, אלא אדרבא הומור ברמה, אך ההומור בדרשה הוא המפתח להצלחה.

עד כאן שכל, צריך לדעת את סוד החיים. (אני עוקב במשך שנים אחר הנקודה הזו)

מכאן ואילך צריך סיעתא דשמיא.

ישנם הרבה דרשנים גדולים שלא מתאהבים על הציבור.

וישנם שעוברים על כל הכללים של דרשות טובות, ואדרבא הציבור רודף אחריהם.

זה תלוי בחן, וכן בסיעתא דשמיא.

בהצלחה רבה

אברהם מלמד