האם מותר לזוז בשמונה עשרה כשיש אזעקה צבע אדום?

תשובה- לא רק שמותר לזוז אלא שחייב לזוז אם שומע אזעקת צבע אדום באמצע תפילת שמונה עשרה.

מקורות: כפי שאמרו חז"ל במשנה במסכת ברכות ונפסק בשלחן ערוך סימן קד סעיף ג- אפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק, אבל עקרב, פוסק, לפי שהוא מועד יותר להזיק, ונחש נמי, אם ראה שהוא כעוס ומוכן להזיק, פוסק.

כל שכן שאותם מחבלים יותר גרועים מהנחש והעקרב שאלה ודאי מטרתם להזיק ולכן ילך למקום מוגן מבלי לדבר.

ואין לומר שהסיכוי שיפול עליו הטיל הוא נמוך ולכן לא יזוז, מכיון שרואים בחוש שהכניסה למקומות מוגנים הגנה על אנשים. ולכן נכון שכלפי הסיכוי שיקרה דוקא לו הוא נמוך, אבל במקום חשש סכנה אפילו רחוקה, כיון שבסך הכל פוסע ולא מפסיק את התפילה, לכן יש לחוש וילך למקום מוגן אפילו אם הוא בתוך תפילת שמונה עשרה.

יום ירושלים- תחנון ביום ירושלים לפי הרב עובדיה יוסף זצ"ל- האם אומרים?

שאלה- יום ירושלים חל השנה ביום ראשון. האם אומרים תחנון או הלל ביום זה?

לשאלת רבים

תשובה- מורינו הרב עובדיה יוסף זצ"ל אומר שאין לומר תחנון וכן אין לומר הלל.

ואף המעוניין בכל זאת לומר הלל יזהר שלא יאמר עם ברכה, ואם כבר אומר (ללא ברכה כמובן) שיאמר בסוף התפילה.

והרב יהודה ברכה שליט"א כתב על כך קונטרס שנדפס בירחון אור תורה. והביא שגם הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל לא היה אומר ביום זה תחנון.

וידאו מורינו הרב עובדיה יוסף זצ"ל יום ירושלים תשע"א

וידאו מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א יום ירושלים חלק ב' תשע"א

עלה לספר תורה והשתתק

שאלה- עלה לספר תורה, קרא שלשה פסוקים והשתתק קולו, עלה במקומו אחר וקרא את שאר הפסוקים בעליה. האם העולה השני יברך ברכה ראשונה או אחרונה?

תשובה- יברך ברכה ראשונה ואחרונה, ולא יאמר בתחילה ברכו.

מקורות: שו"ע (סימן קמ סעיף א) הקורא בתורה ונשתתק

אבל בא לבית הכנסת האם אומרים וידוי ונפילת אפיים?

שאלה- כשהאבל בא לבית הכנסת האם אומרים וידוי ונפילת אפיים?

תשובה- אם אין מנין בבית האבל, ובא האבל לבית הכנסת כדי לומר קדיש, ולשמוע קדושה וברכו, צריכים לומר וידוי ונפילת אפים. אבל אם בא לבית הכנסת בערב השבעה, להתפלל מנחה וערבית, והקהל מתאסף כדי לשמוע דברי תורה והספד

עמידה בעשרת הדברות

שאלה- בית כנסת שנהגו לשבת בזמן קריאת עשרת הדיברות, האם מותר ליחיד לעמוד? ומה הדין אם נהגו לעמוד והוא רוצה לשבת?

תשובה- אם נהגו לשבת, ודאי שלא יעמוד. ואם נהגו לעמוד, יעמוד בתחלת קריאת העולה לספר תורה, שהוזמן לקרוא בעשרת הדברות.

האם נחשב תפילה בציבור כשכבר עומדים?

שאלה- הצטרף למנין שכבר מתפללים באמצע שמונה עשרה האם נחשב לו תפילה בציבור?

תשובה- כן. אמנם לכתחילה יש להתחיל את התפילה יחד עם הציבור ממש, מ"מ אם הצטרף אליהם נחשב לו תפילה בציבור. 

הברית במנחה, האם אומרים תחנון בשחרית כשנמצאים שם בעלי הברית?

שאלה- הברית במנחה, האם אומרים תחנון בשחרית כשנמצאים שם בעלי הברית?

תשובה- כן.

מקורות: כתוב בשו"ע (סימן קלא ס"ד) נהגו שלא ליפול על פניהם בבהכ"נ ביום מילה. הגה: ודוקא שהמילה באותו בהכ"נ, אבל אם אין המילה בבהכ"נ, אף על פי שהיא בבהכ"נ האחרת, אומרים תחנון. וביום המילה שאין אומרים תחנון, דוקא שחרית שמלין אז התינוק

האם צריך ליטול עם כלי, בנטילת ידים לתפילה?

שאלה- האם צריך ליטול עם כלי, בנטילת ידים לתפילה?

תשובה- לא.

מקורות: נטילה לתפילה אינה יותר חמורה מנטילת ידים בבקר, שהרי שכתוב בשו"ע (סימן צב סעיף ה) "רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו, צריכים נטילה לתפלה", הרי שאם לא הסיח דעתו אינו צריך ליטול שוב ידים. ובשחרית קיימא לן דלא חייב כלי, כמ"ש בשו"ע (סימן ד סעיף ז) "טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הגה: מיהו אינו מעכב, לא כלי, וכו'". ממה שכתב השו"ע 'טוב' משמע שאין מעכב כלי וכן דעת הרמ"א. אם כן כל שכן לתפילה דלא חייב דוקא ליטול מכלי.

האם עדיף ליטול ידים או להתפלל בציבור?

שאלה- הגיע לבית הכנסת כשהציבור באמצע תפילת הלחש. האם עדיף ליטול ידים לפני התפילה ויש חשש שיפסיד את תפילה במנין מכיון שיתחילו בחזרה, או עדיף להתפלל ללא נטילת ידים?

תשובה- ינקה ידיו בבגדיו, ויתפלל מיד

התחיל ערבית ונזכר שלא התפלל מנחה?

שאלה- התחיל ברכות קריאת שמע של ערבית ונזכר שלא התפלל מנחה. האם יתפלל עמידה לשם ערבית או לשם מנחה?

תשובה- יתפלל על תנאי שאם מועיל לו להתפלל מנחה, מתפלל מנחה. ואם לאו הרי זו תפילת ערבית. ולאחר מכן יתפלל על תנאי שאם עלה לו למנחה ה"ז ערבית, ואם לאו, מתפלל מנחה.

מקורות: בשו"ת רבבות אפרים (ח"ו) הביא בזה מספר שיטות שי"א שאם נזכר שלא התפלל מנחה באמצע אמת ואמונה, יסיים עמידה של ערבית ולאחר מכן ישלים מנחה. ושלדעת הגרי"ש אלישיב יגמור ברכות ק"ש, יתפלל עמידה לשם מנחה ולאחר מכן יתפלל עמידה לערבית. וכ"כ בספר אשי ישראל (פכ"ז הל' ה). ולכן מחמת הספק יתפלל על תנאי שאם עולה לו למנחה הרי זה מנחה, ואם לאו הרי זה ערבית, וכן יתנה בתפילת התשלומין.

הברית במנחה, האם אומרים תחנון בשחרית כשנמצאים שם בעלי הברית?

שאלה- הברית במנחה, האם אומרים תחנון בשחרית כשנמצאים שם בעלי הברית?

תשובה- כן.

מקורות: כתוב בשו"ע (סימן קלא ס"ד) נהגו שלא ליפול על פניהם בבהכ"נ ביום מילה. הגה: ודוקא שהמילה באותו בהכ"נ, אבל אם אין המילה בבהכ"נ, אף על פי שהיא בבהכ"נ האחרת, אומרים תחנון. וביום המילה שאין אומרים תחנון, דוקא שחרית שמלין אז התינוק, אבל מנחה אף על פי שמתפללים אצל התינוק הנימול, אומרים תחנון. ע"כ. ומלשון השו"ע משמע שבכל היום לא אומרים תחנון. ולדעת הרמ"א אומרים תחנון בתפילה הסמוכה בין לפני בין לאחרי. והאריך בזה בשו"ת יביע אומר (ח"ג או"ח סימן יב) וסיכם: שאם עושים את המילה בבוקר, גם במנחה אין לומר תחנון ונפ"א, אם נמצא שם אחד מבעלי מברית, דהיינו אבי הבן או הסנדק או המוהל. אבל אם מאחרים את המילה עד סמוך למנחה יש לומר נפ"א בשחרית, ורק במנחה הסמוכה לברית מילה אין לומר נפ"א, ומ"מ אם נהגו שלא לומר גם בשחרית אין לשנות מפני המחלוקת. ע"כ. וכ"כ בילקו"י (סימן קלא סכ"ח).

באמצע התפילה נזכר שהתפלל כבר, האם ימשיך או יפסיק?

שאלה- באמצע התפילה נזכר שהתפלל כבר, האם ימשיך או יפסיק?

תשובה- בשחרית ובמנחה יפסיק, בערבית שמתחילה קבעוה רשות, ימשיך.

נקורות: שו"ע (סימן קז סעיף א) "אם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל, ונזכר שכבר התפלל, פוסק אפילו באמצע ברכה אפילו יכול לחדש בה דבר". וביאר הטור שמכיון שהתחיל על דעת חובה, אין להתפלל תפלה אחת שמקצתה חובה ומקצתה נדבה. ואם התחיל אדעתא דנדבה יכול להמשיך על דעת נדבה. ע"כ. הרי שלענין שחרית ומנחה יפסיק מיד. 

ולענין תפילת ערבית כתב הרמב"ם (הל' תפילה פרק י הל' ו) בתפלת ערבית אינו פוסק שלא התפלל אותה מתחילה אלא על דעת שאינה חובה. וכתב הראב"ד: אין כאן נחת רוח. ע"כ. וכתב הכסף משנה (שם) נראה שטעמו של הראב"ד, שאף על פי שתפלת ערבית היתה רשות עכשיו כבר קבעוה חובה. ואין זה דבר מוכרח ויש מקום לדברי רבינו מאחר שמתחלתה היתה רשות. ע"כ. הרי שסובר שהראב"ד חולק על הרמב"ם, ושיש ליישב את דברי הרמב"ם. אך בראב"ד על דברי הרז"ה (בברכות כג:) מבואר שאינו חולק על הרמב"ם בדבר זה, שס"ל (שם) שאף בתפילת חובה יכול להמשיך אותה לשם נדבה וכל שכן בתפילת ערבית. נמצא שמה שהעיר על הרמב"ם זה על ראש דבריו, שאמר שבשחרית יפסוק, והראב"ד סובר שגם בשחרית ימשיך תפילתו כשנזכר שהתפלל כבר, כל שכן בעברית, וכפי שביארו כמה מהאחרונים. 

ואמנם המגן אברהם (ס"ק ג) דייק "מדסתם משמע דס"ל כהראב"ד דאפילו בערבית שהיא רשות פוסק מאחר דשויה עליה כחובה". וכן פסק שם הביאור הלכה (ד"ה פוסק). 

ובכף החיים (שם ס"ק יב) כתב כיון שהפרי חדש חולק על המגן אברהם וסבירא ליה דעל ידי חידוש אין צריך לפסוק ומסתייע מהרשב״א, יש לסמוך עליו ועל הרמב"ם דתפלת ערבית דהוי רשות ואין צריך לפסוק. וכו כתב בילקו"י (סימן קז סעיף ז) המתפלל ערבית, ונזכר שכבר התפלל, יסיים על דעת נדבה, ויחדש בה דבר, שהואיל ועיקר תפלת ערבית רשות, יכול לסיימה על דעת נדבה. ע"כ. ילקוט יוסף (חלק א הל' תפילה הל' סז עמ' רב) עי"ש באורך. 

וצ"ע, דמאחר שהשמיט השו"ע את הדין של ערבית, מאחר שדרכו להעתיק לשונות הרמב"ם ובמקרה זה השמיטה, נמצא שהדיוק של המגן אברהם מוכרח, והרי קבלנו הוראות מרן ולכאורה יש לנו לפסוק שבערבית, יפסיק כדין שחרית. אלא שיש לומר שאילו היה נזכר מרן בדברי הראב"ד על דברי הרז"ה, ודאי היה כותב אותו והיה חוזר בו, שהרי ס"ל לראב"ד (שם) שגם בתפילת חובה יכול להמשיך על דעת נדבה, ממילא ברור שהיה פוסק כדברי הרמב"ם שבתפילת ערבית ממשיך אדעתא דנדבה. שכן ס"ל לראב"ד ולרשב"א ולעוד ראשונים כמבואר בילקו"י הנ"ל. ולכן למעשה יש לפסוק כדעת הרמב"ם וכפי שכתב בכף החיים הנ"ל שפסק כדעת הפרי חדש.

האם יאמרו תחנון בשחרית כשיש בבית הכנסת ברית בצהריים?

שאלה- האם יאמרו תחנון בשחרית כשיש בבית הכנסת ברית בצהריים, ומה הדין כשבשחרית היה ברית, האם בצהריים יאמרו תחנון?

תשובה- כשהברית בצהריים יאמרו בשחרית תחנון, והמקלים ואינם אומרים, יש להם על מה שיסמוכו. וכשהברית בשחרית, אין נופלים בבית הכנסת הזה כל אותו היום.

מקורות: כ"כ בשו"ת יביע אומר (חלק ג או"ח סימן יג) בית כנסת שעושים שם מילה בבוקר, לא יאמרו וידוי ונפילת אפים גם בתפלת מנחה, הואיל ובמקום ההוא עדיין מונחים אור קדושת מצות המילה כל היום. וגם כשהמילה נעשית בבוקר, אם נמצא בתפלת המנחה אחד מבעלי הברית, דהיינו אבי הבן או המוהל או הסנדק, אין לומר וידוי ונפילת אפים, שקדושת ושמחת המצוה נמשכת כל היום. ואם מאחרים את המילה עד סמוך למנחה, יש אומרים שצריך לומר וידוי ונפילת אפים בשחרית, ורק במנחה שהיא התפלה הסמוכה לברית המילה לא יאמרו וידוי ונפילת אפים. אבל יש נוהגים שבכל אופן אין אומרים וידוי ונפילת אפים גם בשחרית. ולדינא, הנכון הוא לומר וידוי ותחנונים בשחרית, אך הנוהגים שלא לומר וידוי יש להם על מה לסמוך ואין לשנות מפני המחלוקת. ע"כ. וכ"כ בילקו''י שובע שמחות (ב עמוד קב) ובילקו"י סימן רסה סעיף ה, ו).

האם צריך ליטול עם כלי, בנטילת ידים לתפילה?

שאלה- האם צריך ליטול עם כלי, בנטילת ידים לתפילה? 

תשובה- לא.

מקורות: נטילה לתפילה אינה יותר חמורה מנטילת ידים בבקר, שהרי שכתוב בשו"ע (סימן צב סעיף ה) "רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו, צריכים נטילה לתפלה", הרי שאם לא הסיח דעתו אינו צריך ליטול שוב ידים. ובשחרית קיימא לן דלא חייב כלי, כמ"ש בשו"ע (סימן ד סעיף ז) "טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הגה: מיהו אינו מעכב, לא כלי, וכו'". ממה שכתב השו"ע 'טוב' משמע שאין מעכב כלי וכן דעת הרמ"א. אם כן כל שכן לתפילה דלא חייב דוקא ליטול מכלי.

להתפלל ללא נטילת ידים?

שאלה- הגיע לבית הכנסת כשהציבור באמצע תפילת הלחש. האם עדיף ליטול ידים לפני התפילה ויש חשש שיפסיד את תפילה במנין מכיון שיתחילו בחזרה, או עדיף להתפלל ללא נטילת ידים?

תשובה- ינקה ידיו בבגדיו, ויתפלל מיד.

מקורות: יש ליטול ידים לפני התפילה כמ"ש בשו"ע (סימן צב ס"ד) "צריך לרחוץ ידיו במים, אם יש לו. ואם אין לו, צריך לחזור אחריהם עד פרסה. ואם מתיירא שיעבור זמן התפלה, ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי. ע"כ. וכ"כ בסימן רלג (סעיף ב) "אם יש לו מים, צריך ליטול ידיו כדי להתפלל, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך. הגה: ואפילו עומד מלימודו, יטול ידיו לתפלה. ואם אין לו מים מזומנים, אינו צריך ליטול. ע"כ. וכ"כ בילקוט יוסף (תפילה א סימן צב סעיף ה) "רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו, צריכים נטילה לתפלה אם יש לו מים, אף על פי שאינו יודע שום לכלוך, ולא יברך. ואם אין לו מים מזומנים אין צריך לחזור וליטול ידיו". 

ונחלקו הראשונים האם הסיבה משום מנין או משום תפילה. וכמו שכתב הב"י בסימן רלג וז"ל "רב עמרם מפרש כפירוש הערוך (ערך גבל) דלתפלה דקאמר היינו כדי לרחוץ ידיו להתפלל והתוספות (בחולין (קכב: ד"ה ולגבל ובפסחים מו. ד"ה ולתפלה) דחו פירוש זה דנראה כפירוש הקונטרס דלתפילה היינו להתפלל בעשרה. ע"כ. 

ומ"מ כתב המשנה ברורה (סימן צב ס"ק כ) "אם הוא במקום שיש שם עשרה שמתפללים ואם יחזור אחר מים יעבור זמן תפלת הצבור כתב הב"ח דאף שיש לו שהות א"צ לחזור וינקה במידי דמנקי". ונראה דהעיקר הוא דכשיש חשש שיפסיד מנין, לא גרע ממה שכתב השו"ע שכשאין לו מים מזומנים פטור מנטילה. 

ונראה שהעולם לא מקפידים בנטילה זו ויתכן שסומכים על כך ששמים לב שהידים נקיות ולא הסיחו דעתם מהם. ואף שבשו"ע כתב בסימן רלג "צריך ליטול ידיו כדי להתפלל, אף ע"פ שאינו יודע להם שום לכלוך". מ"מ מכיון שיש מחלוקת ראשונים באם לא הסיח דעתו כמבואר בב"י סימן צב סומכים על המקילים. ובפרט שכתב המגן אברהם "ומ"מ נ"ל דאם נטל ידיו לתפלה אף על פי שהפסיק אח"כ בלימודו כגון בזמן שדורשין א"צ ליטול שנית וכ"מ בברכות דף כ"ג ועסימן צ"ב ס"ה ומ"מ בשבת שמפסיקין במכירת המצות נ"ל שצריך ליטול שנית לתפילת מוסף אא"כ לא הסיח דעתו". וכיון שבמשך היום נוטל ידיו מספר פעמים לאחר עשיית צרכיו, לכן לא הוי הפרש זמן גדול מהפעם האחרונה שנטל ידיו עד זמן התפילה, ומעין מש"כ המשנה ברורה (סימן צב ס"ק טז) "ואם נטל ידיו לתפלת המנחה ולא הסיח דעתו משמירתן אין צריך ליטול ידיו לתפלת ערבית". וראה בביאור הלכה (סימן רלג ד"ה אע"פ) שכתב "אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך- מלשון זה משמע לכאורה דדוקא בסתם ידים אבל אם יודע שהם נקיות כגון שנטל ידיו לאכילה ורוצה להתפלל א"צ נטילה". עי"ש. ולפי זה הו"ה אם נטל לפני זמן מה מחמת עשיית צרכיו.

הבעל מחכה לאכול עם אשתו, ועובר זמן מנחה, האם תתפלל כעת?

שאלה- הבעל מחכה לאכול עם אשתו, ועובר זמן מנחה, האם תתפלל כעת? ואם לא התפללה, האם יש לה תשלומין, ותתפלל ערבית שניים?

תשובה- עדיף שהיא תתפלל, מכיון ששניהם חייבים בכבוד המקום. ועדיף שימתין לה דהוי משום כבוד האשה ודוגמא אישית שמראה שתפילתה חשובה בעיניו, ועליו מוטל להדריכה בעבודת ה'. ואם לבסוף לא התפללה ועבר הזמן תתפלל ערבית שתיים מכיון שנחשבת שוגגת ולא מזידה כיון שעשתה כך לצורך, ותתנה שאם פטורה מתפילה הוי השני תפילת נדבה. 

מקורות: לכתחלה עדיף שתתפלל, ששניהם חייבים בכבוד המקום, ובמקרה הקיצוני ביותר יאכל בעלה לבד מספר דקות. ועדיף שימתין לה, שיש בזה גם משום כבוד האשה וגם משום דוגמא אישית וחינוך שחשובה תפלתה בעיניו, כאמור. שעל הבעל להדריך את אשתו בעבודת ה', כפי שכתב בספר פלא יועץ (ערך אהבת אשה ואשה) "עיקר האהבה היא אהבת הנפש, ועליו מוטל להוכיחה בנועם שיח, ולהדריכה בדרכי הצניעות, ולהרחיקה מלשון הרע וכעס וקללות והזכרת השם לבטלה וכהנה סדר נשים סדר נזיקין, ולהזהירה בדקדוקי המצוות, ובפרט בכל תפלות וברכות הנהנין ושמירת שבת וכדומה. ומה טוב ומה נעים ללמד לה דברי מוסר ולהגיד לה דברי חז''ל בכל הענינים הנוגעים לה וחומר שבהן, כי אז יחרד לבה ותזהר יותר מן האיש. ע"כ. ואמנם אם בעלה מקפיד עליה, עדיף שתאמר לו שיאכל ולא יחכה לה. אך ברור שאין זו הנהגה נכונה להקפיד על אשתו ואדרבא עליו לכבדה, כמבואר ברמב"ם (אישות טו, יט) צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז. ע"כ. הרי שעליו לכבדה ולא רוגז. 

ובדיעבד שהחליטה לבסוף לאכול עמו ועבר זמן תפילת מנחה, תתפלל ערבית שניים, אם דרכה תמיד להתפלל מנחה, כפי שיש ללמוד מהשו"ע (סימן קח סעיף ח) שכתב "מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבא לידי הפסד, ועל ידי כך הפסיד מלהתפלל חשוב אנוס, ויש לו תשלומין. הגה: מיהו לכתחלה לא יעבור זמן תפלה משום הפסד ממון". ומסתבר שענין של שלום בית, לא גרע מהפסד ממון. 

ומכיון שבאופן כזה לא ברור שהיתה נוצרת הקפדה וחסרון בשלום בית, תתנה ותאמר "אם אני פטורה מתפילה שניה, הרי היא נחשבת לתפילת נדבה", כמ"ש הביאור הלכה (שם ד"ה וכן מי) "אם אין ברור הזיקא, עולת תמיד כתב דהוי פושע ואליהו רבה כתב דהוא שוגג וא"כ הוי ספק ונראה דיתפלל ויתנה אם אני חייב הרי זה לחובתי ואם לא הרי הוא נדבה. פרי מגדים. ע"כ.

האם חובה ליטול ידים לפני התפילה אפילו אם הן נקיות

שאלה- האם חובה ליטול ידים לפני התפילה אפילו אם הן נקיות, ומה הדין כשאין לו מים, או אם עד שיטול ידים החזן יתחיל קדיש?

תשובה- חובה ליטול ידים, אף שהחזן יתחיל ובתנאי שלא יפסיד תפילה בציבור. 

מקורות: תפילת צריכה נטילת ידים כמבואר בשו"ע בג' מקומות. בסימן ד סעיף א, ובסימן צב סעיף ד, ובסימן רלג סעיף ב. ומ"מ אינו צריך כלי כמבואר בשו"ע סימן ד סעיף ז שכתב "טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הגה: מיהו אינו מעכב, לא כלי ולא כח גברא ושאר הדברים הפוסלים בנטילת הסעודה". ואף שידיו נקיות יש ליטול ידים, אם הסיח דעתו מהנטילה של הבקר כמבואר בשו"ע (סי צב סע ה) שכתב "רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו, צריכים נטילה לתפלה, אם יש לו מים, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך. ואם אין לו מים מזומנים, אין צריך לחזור וליטול". וכשצריך ליטול ידים ולא נטל וגם לא נקה בצרור דעת הרמב"ם (הל' תפילה פרק ד הל' א, ב) דאפילו בדיעבד אין תפלתו תפלה. והביאו המשנה ברורה (סימן צב ס"ק יג) ופסק הביאור הלכה (שם ס"ה ואם) דלמעשה אין צריך לחזור את התפילה. 

ועוד כתוב בשו"ע (סימן צב סעיף ד) "אם מתיירא שיעבור זמן התפלה, ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי". ומכאן שיש לחזר אחר מים אף שהחזן מתחיל הקדיש, ובתנאי שלא יפסיד תפילה בציבור כמ"ש המשנ"ב (סימן צג ס"ק כ) "אם הוא במקום שיש שם עשרה שמתפללים ואם יחזור אחר מים יעבור זמן תפלת הצבור אף שיש לו שהות אין צריך לחזר, וינקה במידי דמנקי". ע"כ. 

ובתשובה לקמן הבאנו מחלוקת מה נקרא תפילה בציבור, ושכל שהתחיל להתפלל כל זמן שהציבור מתפללים שמונה עשרה נחשב בדיעבד לתפילה בציבור.

האם מותר לו לסרב להצטרף למנין כשאין לו פנאי כעת?

שאלה- האם מותר לו לסרב להצטרף למנין כשאין לו פנאי כעת, או שמעונין להתפלל במנין אחר?

תשובה- אינו חייב, אלא שיש בזה מידת חסד. ובמקום קטן שיתבטל המנין באופן קבוע בגללו, צריך להצטרף.

מקורות: אינו משועבד למצות תפילה למנין של אחרים כמבואר בשו"ע (סימן נה סעיף כה) "עיר שאין בה אלא עשרה, ואחד מהם רוצה לצאת בימים הנוראים, מחייבין אותו לישאר או להשכיר אחר במקומו הגה: במקום שאין מנין תמיד בבהכ"נ, כופין זה את זה בקנסות שיבאו תמיד מנין לבהכ"נ, שלא יתבטל התמיד (תשובת ריב"ש סימן תקיח)". ע"כ. הרי שרק בימים נוראים מחייבים אותו לשכור אחר במקומו למנין, אם הם רק עשרה בכפר. וכן בשאר ימים רק עם בלעדיו 'תמיד' יתבטל המנין, צריכים כל אחד מהתושבים במקום להצטרף למנין. אך במקום שממילא ישנם עוד אנשים שיכולים להשלים מנין, או שיש שני מנינים, לא יכולים לכופו להתפלל עמם. שבמקרה הקיצוני ביותר, יוכלו להצטרף למנין השני. 

ומ"מ יש בזה מידת חסד להשלים מנין, אף אם לא מעונין כעת להתפלל או שמעונין להתפלל בבית כנסת אחר. וכ"כ בילקוט יוסף (סימן צ סעיף לד) "שמי שהיה הולך להתפלל בבית כנסת שיש בו רוב עם, ונזדמן לו בדרכו בית כנסת שמצפים שם למנין עשרה, עדיף יותר שישלים להם מנין ויתפלל עמהם, ויותר על מצות ''ברוב עם הדרת מלך''. (שארית יוסף ח''ב עמ' שיט, תפלה כרך א, עמוד רג) והיינו משום מידת חסד.

האם מותר להתפלל שמונה עשרה עם נעלי קרוקס?

שאלה- האם מותר להתפלל שמונה עשרה עם נעלי קרוקס?

תשובה- לא ראוי. שצריך להתפלל בלבוש כפי שהיא לבוש כשעומד בפני הגדולים. אך אין זה מעכב.

מקורות: בגמרא שבת (י.) רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי. פירש רש"י נותן אנפילאות חשובים ברגליו. וכתבו התוס' (שם) "מכאן יש להוכיח שאין להתפלל יחף אלא בט' באב ויו"כ". וכ"כ הרמב"ם (תפילה ה, ה) במקום שאין דרך ללכת יחפים לפני גדולים וכן פסק השו"ע (סימן צא סעיף ה) "לא יעמוד באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים". נמצא לכאורה שעיקר ההקדפה היא שלא יהא יחף. אלא שנראה שלפי זה אין להתפלל עם נעלי בית, כיון שאין דרך לעמוד כך בפני גדולים. ומ"מ אין זה מעכב בדיעבד. וכ"כ בילקו"י (סימן צא סעיף ו) לכתחלה ינעל את מנעליו קודם התפלה, ואם הדבר קשה לו מאיזה אונס, רשאי להתפלל עם נעלי בית. וכן בתשעה באב וביום הכפורים מותר להתפלל עם נעלי בית, שאינם עשויים מעור".

האם מותר לקפל את הטלית והתפילין כשאומרים עלינו לשבח?

שאלה- האם מותר לקפל את הטלית והתפילין כשאומרים עלינו לשבח וכן בשעה שעונים קדיש?

תשובה- בעלינו לשבח ובקדיש מותר, ובשעת עניית אמן יהא שמיה רבה, ראוי שלא להתעסק בכך.

מקורות: כתוב בשו"ע (סימן קפג סעיף יב) אסור לברך (ברכת המזון) והוא עוסק במלאכתו. וכתב המשנה ברורה (שם) "היינו כל הברכות" ובשע"צ כתב, אפילו אותם שהם מדרבנן, כן מוכח בירושלמי. ע"כ. 

וכ"כ בשו"ע (סימן קצג סעיף ג) "אסור לעשות מלאכה בעודו מברך". וכתב שם הביאור הלכה בשם הט"ז דה"ה כשעוסק באיזה מצוה לא יעסוק אז בדבר אחר. ומ"מ בדיעבד כשבירך כשהיה עסוק יצא דלא גרע משיכור. ע"כ. והסביר המגן אברהם (שם ס"ק ב) דאל"כ גם הפועלים ה"ל לברך ולעשות מלאכה אלא ע"כ דמוטב לדלג בברכה מלעשות מלאכה בעודו מברך ונראה לי דאפילו תשמיש קל אסור לעשות. ע"כ. וכתב המשנה ברורה (סימן כה ס"ק נו) ואנשים שנוהגין לקפל הטלית ותפלין ולהניחן בתיקן בעת אמירת קדיש לא יפה הן עושין דמאוד יש לכוין בעניית איש"ר. בודאי לא גרע משאר ברכות דרבנן דאסור לעשות אפילו תשמיש קל בשעה שהוא מברך. ע"כ. 

וכתב הילקו"י (סימן כד סעיף יב) מעיקר הדין מותר לקפל את הטלית באמצע שאומר עלינו לשבח, או בעת שאומרים קדיש, ובלבד שנותן לבו לענות אמן ויהא שמיה רבא. ומכל מקום כל שיכול להמתין ואינו ממהר לצאת מבית הכנסת, ראוי ונכון שלא לקפל הטלית בעת שאומרים קדיש, ועונים יהא שמיה רבא. ע"כ. 

וכתב שם בביאור, דהאחרונים דייקו שדוקא בעניית אמן יהא שמיה רבה אסור, אבל בשאר הקדיש שרי. ואמנם דעת מרן אאמו"ר שליט"א דבברכות דרבנן מעיקר הדין אפשר להתעסק, כל שנותן לבו לענות אמן ויהא שמיה רבא. ומכל מקום היכא דאפשר להמתין ראוי להמנע מזה. וראה בילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר, סימן ו', מה שכתב בזה בדין אשר יצר (הערה ח). 

ונראה מה דס"ל למרן זצ"ל דבברכות דרבנן מותר להתעסק, ממה שבשו"ע לא הזכיר דין זה אלא בברכת המזון ולא בשאר ברכות, וזה דלא כהמשנ"ב הנ"ל (בסימן קפג סעיף יב). ומ"מ מאחר ויש בזה מחלוקת ומאחר שלכל הדיעות, עדיף שלא להתעסק בכולם בשעת עשיית מצוה, דבודאי יש בזה הנהגה נכונה לא להתעסק בדברים אחרים בשעה שמברך או עונה אמן. 

ובבן איש חי (פר' חיי שרה הל' י) כתב, דאין לחלוץ התפלין אלא עד אחר עלינו לשבח ועל כן נקוה לך. ע"כ. ואין ראיה לנידו"ד מכיון שיתכן שס"ל מעיקר הדין דאין לחלוץ תפלין לפני סיום כל התפילה ולא נחת לענין התעסקות בדברים אחרים בשעת אמירת עלינו לשבח. ופשוט. 

לסיכום- בזמן אמירת עלינו לשבח מותר לקפל את התפלין, שאף המשנה ברורה לא העיר אלא על המקפלים בזמן אמירת קדיש, ובזמן שמברך ברכות אפילו מדרבנן ראוי לא יתעסק בכלום וכן בזמן אמירת קדיש ובפרט בשעה שעונה 'יהא שמיה רבא מבורך', ומ"מ המיקל בזה יש לו על מה שיסמוך, כל שמכוין לענות אמן.