כותרת השאלה: בגידה של הבעל בבת זוג. איך על בת זוג להתייחס לבגידות של בעלה?
במהלך 10 שנות הנישואין גיליתי שבעלי בוגד בי ומפלרטט עם מספר רב של בחורות...הוא אף הציג את עצמו בפניהם כאחד שרע לו בבית עם אשתו ושהוא שוקל להתגרש (דבר שלעולם לא עלה בבית) במהלך שנותיי עימו הוא נקלע למצב שתפקודו המיני היה ירוד ביותר וכשהעזתי לדבר איתו על כך הוא הבטיח לגשת לטיפול (בפועל מהבושה הוא לא עשה זאת וחיי האישות נמוגו לחלוטין מחמת הבגידות של בעלי ככל הנראה).
כשגיליתי על בגידותיו לאחר כ-8 שנים ולאחר שיחסו אלי היה קר ושקרי, דבר זה גרם לי לבגוד בו ועל זה אני מצרה, אבל זו האמת של מה שקרה. בעלי ממשיך בדרכיו וגיליתי שוב ושוב על פלירטוטיו, אך אני הפסקתי להתנהג כמוהו מכיוון שהתחזקתי בשנים האחרונות ופניתי לדרך השם ולמצוותיו בהדרגה, כשרות, נרות שבת, שמירת בשר-חלב ועוד. מיותר לציין שהוא לא הולך עימי בדרכי ולא מקפיד על שום דבר הקשור בדת שלנו למרות שיחות רבות שלי עימו על כך. אני שוקלת כבר זמן רב להתגרש כי אין לי אמון בו יותר אך משהו מונע ממני זאת, כנראה הפחד. אשמח לעצתך, ומה שמפריע לי הוא העניין שגרם לי גם לבגוד לאחר שנים של תסכול ומרמור וחוסר בחיי אישות, למרות שאין הצדקה להתנהגותי, הבטחתי לא לחזור על מעשי למרות המצב בו אני נמצאת.
בתקופה האחרונה אני פונה לקדוש ברוך הוא ומבקשת ממנו עזרה והכוונה ומנגד שומרת על דרכיי בלי קשר לבחירות של בעלי שמסרב בתוקף אפילו למצוות בשר-חלב וזה מקשה עלי בייחוד מול הילדים, שאותם אני שואפת לחנך בכשרות. האם עלי פשוט להתגרש או להמשיך לסבול בשקט? האם דיני כאחת שבגדה הוא חמור מאד גם לאור הנסיבות שציינתי? מה עלי לעשות כדי לתקן?
תשובה- שלום וברכה (כתובת המייל של השולחת לא היה תקין לכן התשובה באתר בעילום שם כמובן)
ראשית חיזקי ואימצי בדרכך. והמשיכי להתחזק. ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים. ישנם מצבים בחיים שאדם נמצא באין מוצא, וזה הזמן (יותר מתמיד) בדיוק להתחזק בתפילה לשוכן מרומים, שהוא הכל יכול.
שנית- הצטערתי לשמוע על הנפילה של בעלך, וכן על שלך. אנו אכן בדור קשה מאוד מאוד של נסיונות אדירים. עד שהאמוראים הקדושים, התפללו שלא יחיו בדור של עיקביתא דמשיחא.
ועכשיו לגוף השאלה
כדאי שנעשה סדר.
א- הדבר הראשון שהכי חשוב לכתוב הוא: שאשה ששמשה עם אדם זר (לא רק נישוק וחיבוק) אלא מעבר, אם בעלה יודע מכך, הוא מחוייב לגרשה. אך מאידך - האשה איננה מחוייבת להודיע לו על כך. וישנם על דבר זה כעשרה פסקים מפורסמים של מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א בנושא זה. שנשים שנפלו ואחר כך התחזקו, אין עליהם להודיע על כך לבעליהם, ויכולות להמשיך באורח חיים, של יראת שמים יחד עם הבעל.
ב-לגבי שאלתך לגבי חומר העברה שעשית- ראי נא בבקשה. אין אנחנו יושבים בבית דין של מעלה. ואין אנו יודעים בדיוק איך ישקלו עוונות של כל אדם. ומכל מקום, מצד אחד ברור מאוד שזו עברה חמורה מאוד, שמעיקר הדין לו היה סנהדרין והיו עדים ואתראה, היו חייבים עליה מיתת בין דין בחנק. אך מאידך- כיון שאין כיום לצערינו הרב סנהדרין ,ועם ישראל בגלות כבר אלפיים שנה שאין בית מקדש, לכן על עברות כאלו אין בכח בית דין להעניש. אבל החשבון הוא של האדם עם בוראו. ואין דבר העומד בפני התשובה. וכן ברור, ספציפית לשאלתך, שהקב"ה דן אדם שנפל מחמת סיבות מעיקות, בפחות חומרה מאדם שעבר עברה בשאט נפש.
ג-לגבי שאלתך מה לעשות בכדי לתקן- התשובה היא, להמשיך בדרך החיזוק שלך.כתבו הפוסקים האחרונים, שכיון שהנסיונות במאתיים שנה האחורנות קשות מאוד, לכן התיקון הוא סור מרע ועשה טוב. ולא סוג תיקון של תעניות וסיגופים. ובשבת האחרונה קראתי סיפור מדהים, על אישה שהרגה בשוגג את בנה הפעוט תוך כדי שינה לידו. וכמה רבנים פסקו לה לעשות גלות מספר שנים. ורב אחד פסק לה שהתקון הוא לחזור לביתה ולאכול ולישון טוב. והסביר - שאשה זו צריכה תשובת המשקל, וכיון שהרגה נפש מישראל, עליה לתקן ולהביא לעולם עוד נפש. אך אם תהיה בגלות, א- איננה נמצאת עם בעלה, וגם לאחר שתחזור, בעלה עלול למאוס בה, מחמת צער הגלות שהשפיע על מראיה החיצוני. אך אם תאכל טוב ותישן טוב, הרי שבקרוב ייולד לה בן נוסף וכך תתקן את המעוות. עד כאן לסיפור המדהים הזה.
אמנם- הסיפור אינו תואם את מצבך, אך הוא מראה גישה של תיקון מעשי לאור המצב של הנסיונות של הדורות.
ד- לגבי שאלתך המרכזית מה עלייך לעשות- הכלל הראשון בחיי נישואין שאחד מבני הזוג נופל הוא- שאם הנפילה של השני לא מכריחה את הבן זוג לעשות עברות, אז אפשר להמשיך לחיות יחד, אך אם לא מתאפשר, כגון לשם דגומא, אשה שלא מוכנה ללכת למקוה, הרי שבעלה בכדי לחיות עימה חייב להיכשל באיסור של נידה. ואז אין לו ברירה וחייב להפריד את החבילה.
לפי סגנון השאלה שלך הבנתי- שבמקרה שלך, אמנם בעלך בנפילה, אך אינו מכריח אותך לעשות עברה בכך שאת חיה איתו. הכוונה שאינו כופה עלייך לחלל שבת, או לשמש עימו כשאת נידה. ולכן אין הכרח להתגרש.
ומכאן ואילך יש לשקול היטב, ריוח מול הפסד. מהנסיון של החיים, אם הבעל לא אלים וכדומה, פעמים רבות, הבעל עולה על דרך המלך, וחיי הנשואין מסתדרים, אך הדבר לוקח לפעמים שנים רבות. ומאידך. הנסיון מראה שזוג שמתגרש, אחוז נמוך מאוד מצליח להקים שוב בית מסודר.
לכן הייתי מציע לא להיות פזיזה, ולנסות למשוך עוד זמן מה בחיי הנישואין כמו שהם. ולהמשיך בתפילות רבות, וכן אצל קברות הצדיקים ובכותל המערבי, וכן לחלק הרבה מעות לצדקה כפי יכולתך.
לגבי חינוך הילדים- מהנסיון, רואים שבית שמתפרק, הרמה הרוחנית של הילדים יורדת לעין ערוך, לעומת בית שיש בעיות של שלום בית או הורה שמפריע בדוגמא האישית שלו. ולכן מההבט הזה די ברור שעדיף המצב הקיים מאשר גירושין. וישנם זוגות רבים, שאינם מסתדרים ומחליטים להתגרש, אך לטובת ילדיהם הם מחליטים בצורה ברורה, ראשית לחתן אך כל הילדים עד האחרון, ויום לאחר החתונה של הבן האחרון, פותחים תיק גירושין ברבנות. זו העצה שנותנים רבנים רבים במצב של החלטה סופית להתגרש. ולכן גם במקרה הזה טובת הילדים למשוך עד חתונתם, עד כמה שיאפשר לך.
אני מקוה שהייתי מעט לעזר, ואשמח להיות לעזר גם בעתיד.
שיהיה לך ברכה והצלחה בכל מעשה ידייך. ויהי רצון לפני שוכן מרומים שיתקן אותך בעצה טובה בכדי לעמוד בנסיון הקשה בו הקדוש ברוך מנסה אותך.
כל טוב
אברהם מלמד
שנית- הצטערתי לשמוע על הנפילה של בעלך, וכן על שלך. אנו אכן בדור קשה מאוד מאוד של נסיונות אדירים. עד שהאמוראים הקדושים, התפללו שלא יחיו בדור של עיקביתא דמשיחא.
ועכשיו לגוף השאלה
כדאי שנעשה סדר.
א- הדבר הראשון שהכי חשוב לכתוב הוא: שאשה ששמשה עם אדם זר (לא רק נישוק וחיבוק) אלא מעבר, אם בעלה יודע מכך, הוא מחוייב לגרשה. אך מאידך - האשה איננה מחוייבת להודיע לו על כך. וישנם על דבר זה כעשרה פסקים מפורסמים של מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א בנושא זה. שנשים שנפלו ואחר כך התחזקו, אין עליהם להודיע על כך לבעליהם, ויכולות להמשיך באורח חיים, של יראת שמים יחד עם הבעל.
ב-לגבי שאלתך לגבי חומר העברה שעשית- ראי נא בבקשה. אין אנחנו יושבים בבית דין של מעלה. ואין אנו יודעים בדיוק איך ישקלו עוונות של כל אדם. ומכל מקום, מצד אחד ברור מאוד שזו עברה חמורה מאוד, שמעיקר הדין לו היה סנהדרין והיו עדים ואתראה, היו חייבים עליה מיתת בין דין בחנק. אך מאידך- כיון שאין כיום לצערינו הרב סנהדרין ,ועם ישראל בגלות כבר אלפיים שנה שאין בית מקדש, לכן על עברות כאלו אין בכח בית דין להעניש. אבל החשבון הוא של האדם עם בוראו. ואין דבר העומד בפני התשובה. וכן ברור, ספציפית לשאלתך, שהקב"ה דן אדם שנפל מחמת סיבות מעיקות, בפחות חומרה מאדם שעבר עברה בשאט נפש.
ג-לגבי שאלתך מה לעשות בכדי לתקן- התשובה היא, להמשיך בדרך החיזוק שלך.כתבו הפוסקים האחרונים, שכיון שהנסיונות במאתיים שנה האחורנות קשות מאוד, לכן התיקון הוא סור מרע ועשה טוב. ולא סוג תיקון של תעניות וסיגופים. ובשבת האחרונה קראתי סיפור מדהים, על אישה שהרגה בשוגג את בנה הפעוט תוך כדי שינה לידו. וכמה רבנים פסקו לה לעשות גלות מספר שנים. ורב אחד פסק לה שהתקון הוא לחזור לביתה ולאכול ולישון טוב. והסביר - שאשה זו צריכה תשובת המשקל, וכיון שהרגה נפש מישראל, עליה לתקן ולהביא לעולם עוד נפש. אך אם תהיה בגלות, א- איננה נמצאת עם בעלה, וגם לאחר שתחזור, בעלה עלול למאוס בה, מחמת צער הגלות שהשפיע על מראיה החיצוני. אך אם תאכל טוב ותישן טוב, הרי שבקרוב ייולד לה בן נוסף וכך תתקן את המעוות. עד כאן לסיפור המדהים הזה.
אמנם- הסיפור אינו תואם את מצבך, אך הוא מראה גישה של תיקון מעשי לאור המצב של הנסיונות של הדורות.
ד- לגבי שאלתך המרכזית מה עלייך לעשות- הכלל הראשון בחיי נישואין שאחד מבני הזוג נופל הוא- שאם הנפילה של השני לא מכריחה את הבן זוג לעשות עברות, אז אפשר להמשיך לחיות יחד, אך אם לא מתאפשר, כגון לשם דגומא, אשה שלא מוכנה ללכת למקוה, הרי שבעלה בכדי לחיות עימה חייב להיכשל באיסור של נידה. ואז אין לו ברירה וחייב להפריד את החבילה.
לפי סגנון השאלה שלך הבנתי- שבמקרה שלך, אמנם בעלך בנפילה, אך אינו מכריח אותך לעשות עברה בכך שאת חיה איתו. הכוונה שאינו כופה עלייך לחלל שבת, או לשמש עימו כשאת נידה. ולכן אין הכרח להתגרש.
ומכאן ואילך יש לשקול היטב, ריוח מול הפסד. מהנסיון של החיים, אם הבעל לא אלים וכדומה, פעמים רבות, הבעל עולה על דרך המלך, וחיי הנשואין מסתדרים, אך הדבר לוקח לפעמים שנים רבות. ומאידך. הנסיון מראה שזוג שמתגרש, אחוז נמוך מאוד מצליח להקים שוב בית מסודר.
לכן הייתי מציע לא להיות פזיזה, ולנסות למשוך עוד זמן מה בחיי הנישואין כמו שהם. ולהמשיך בתפילות רבות, וכן אצל קברות הצדיקים ובכותל המערבי, וכן לחלק הרבה מעות לצדקה כפי יכולתך.
לגבי חינוך הילדים- מהנסיון, רואים שבית שמתפרק, הרמה הרוחנית של הילדים יורדת לעין ערוך, לעומת בית שיש בעיות של שלום בית או הורה שמפריע בדוגמא האישית שלו. ולכן מההבט הזה די ברור שעדיף המצב הקיים מאשר גירושין. וישנם זוגות רבים, שאינם מסתדרים ומחליטים להתגרש, אך לטובת ילדיהם הם מחליטים בצורה ברורה, ראשית לחתן אך כל הילדים עד האחרון, ויום לאחר החתונה של הבן האחרון, פותחים תיק גירושין ברבנות. זו העצה שנותנים רבנים רבים במצב של החלטה סופית להתגרש. ולכן גם במקרה הזה טובת הילדים למשוך עד חתונתם, עד כמה שיאפשר לך.
אני מקוה שהייתי מעט לעזר, ואשמח להיות לעזר גם בעתיד.
שיהיה לך ברכה והצלחה בכל מעשה ידייך. ויהי רצון לפני שוכן מרומים שיתקן אותך בעצה טובה בכדי לעמוד בנסיון הקשה בו הקדוש ברוך מנסה אותך.
כל טוב
אברהם מלמד
