האם עדיף לכתוב שם של שיר "אלקים" או בשם המלא?

באתר וידאו יהדות שאל אחד המשתמשים כדלהלן:

שאלה- שירו של בערי וובער באתר נקרא בשם "באלוקים", רק שבמקום הקו"ף שמתם ה"א. כמדומה אני שבעבר אכן היה שמו באתר עם קו"ף. חושבני שראוי לשנות את שמו כך שיכתב עם קו"ף, במיוחד כאשר חפצים לחפשו, וקצת קשה ולא נח לכתוב את אחד השמות שאינם נמחקים כאשר זה לא לצורך ממשי (ובכוונה תחילה איני רוצה להיכנס לנידון ההלכתי האם כתיבה במחשב שמה כתיבה לכל דבר וכו'). בתודה ובברכה!

תשובה-  שלום וברכה לגבי ההלכה מצד עיקר הדין כתבו הפוסקים שכתיבה במחשב אינה כתיבה לענין מחיקת ה'. אמנם בפסקי תשובות בסימן קנ"ב הביא מחלוקת בדבר. אך הדעה הרוווחת כדעת מורינו הרב "יביע אומר" וכן נפסק בילקוט יוסף בסימן קנ"ב שאין בזה בעיה הלכתית מכיון שבכלל לא נכתב שם השם, אלא רק נראה כך על גבי המסך על ידי שינוי רמת האור במסך המחשב. אמנם בני ספרד בשירי שבת מזכירים את שם השם המלא ולא את הכינוי משום כבוד השם. ובני אשכנז נוהגים להזכיר רק את הכינוי בשירים "קל עליון" "שקי" וכדומה. אבל ברור שגם לבני ספרד, שאם אין מזכירים את שם השם לשבח, אלא סתם מזכירים שם השם, כגון שם של שיר, יש לכתוב ולאמר שם השם בכינוי עם ק'. ולענ"ד יש לשנות זאת לכינוי בהקדם. זה לא מכובד להזכיר שם השם על שם של שיר. ישר כח למנהלי וידאו יהדות

עה"ח אברהם מלמד

יום ירושלים- תחנון ביום ירושלים לפי הרב עובדיה יוסף זצ"ל- האם אומרים?

שאלה- יום ירושלים חל השנה ביום ראשון. האם אומרים תחנון או הלל ביום זה?

לשאלת רבים

תשובה- מורינו הרב עובדיה יוסף זצ"ל אומר שאין לומר תחנון וכן אין לומר הלל.

ואף המעוניין בכל זאת לומר הלל יזהר שלא יאמר עם ברכה, ואם כבר אומר (ללא ברכה כמובן) שיאמר בסוף התפילה.

והרב יהודה ברכה שליט"א כתב על כך קונטרס שנדפס בירחון אור תורה. והביא שגם הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל לא היה אומר ביום זה תחנון.

וידאו מורינו הרב עובדיה יוסף זצ"ל יום ירושלים תשע"א

וידאו מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א יום ירושלים חלק ב' תשע"א

האם בעל קרי יכול ללמוד תורה או להתפלל ללא טבילה במקוה?

שאלה

שלום למו"ר.

אשמח לדעת מה פסק ההלכה בעניין טבילת בעל קרי לגבר.

ואם מעכב התפילה?

מה דין שליח ציבור בנידון

בברכה רבה.

עוז

תשובה 

כח' אב תשע"א

ב"ה

שלום וברכה

מעיקר הדין בטלה תקנת עזרא של טבילת בעלי קרי, והבאר היטב הביא בסימן פח' שהרמב"ם מעולם לא הפסיד טבילה זו. מכל מקום אינו מעיקר הדין.

ויש שרצו להחמיר שש"צ יטבול טבילת עזרא. אך אינו מעיקר הדין ואינו חבה.

וזה לשון הילקוט יוסף סמימן פח'

א בעל קרי מותר בקריאת שמע ובתפלה ובדברי תורה בלא טבילה ובלא רחיצת תשעה קבין. כי כל הטמאים רשאים לקרוא קריאת שמע ולהתפלל ולעסוק בתורה, שכן נאמר: הלא כה דברי כאש נאום ה', מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה (ברכות כב.). ועזרא הסופר ובית דינו הוציאו את בעל קרי מכלל הטמאים, ואסרוהו בקריאת שמע ובתפלה ובדברי תורה עד שיטבול, ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה, אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים תמיד אצל נשותיהם. ומכל מקום כיון שלא פשטה התקנה ברוב ישראל, לפי שלא היה כח ברוב הצבור לעמוד בה, לפיכך בטלה תקנה זו. וחזרו חכמים והעמידו הדבר על עיקר הדין. שאף בעל קרי מותר בקריאת שמע ובתפלה ובדברי תורה בלא טבילה ובלא רחיצת תשעה קבין. וכן פשט המנהג. ומכל מקום יש חסידים ואנשי מעשה שמחמירים על עצמם בזה, ונוהגים לטבול במקוה קודם תפלה. ויש שנוהגים ברחיצת תשעה קבין, שעומדים תחת מקלחת, עד שישפכו עליהם תשעה קבין מים, (שהם שנים עשר ליטר, ועוד כשש מאות גרם). ומכיון שאין חיוב בטבילה זו מן הדין, מועילה להם שפיכת תשעה קבין אף במקלחת. [ילקו''י, שם, עמ' תשד. שאר''י ח''ב עמ' רל]. יום טוב

איך עושים פדיון נפש?

שאלה- איך עושים פדיון נפש?

תשובה- ישנם כמה אופנים. יש אפשרות לתת לרב סכום כסף כתרומה להחזקת התורה ושיעשה פדיון נפש.

ויש אפשרות לקחת סכום כסף נכבד ולעשות לעצמך פדיון נפש על ידי שמעבירים את הכסף מעל הראש ואומרים כפי שאומרים בערב יום הכיפורים " זו חליפתי זו תמורתי זו כפרתי זה הכסף ייכנס לצדקה ואני אכנס לחיים טובים ולשלום" כך שלש פעמים ולאחר מכן לתרום את הכסף לצדקה. עדיף לתרום למשפחה עניים בני תורה שמכירים אותם אישית, מאשר לתרום למוסד או גוף, מכיון שאז הכסף בטוח מגיע כולו למשפחה הזקוקה. 

לגבי סכום הכסף אין לזה שיעור, ראוי לפחות שיעור של עוף כפי שעושים בערב יום כיפור אבל מי שיכול שיתן סכום גדול יותר למשל כמנין שמו בגימטריא וכדומה. וכל המוסיף מוסיפים לו מין השמים. שכידוע המעות שאדם נותן לצדקה מכפרים על עונותיו. וכתב בתניא בפרק ג' מפרקי התשובה- נהגו החרדים לדבר ה' לתת תמיד הרבה מעות לצדקה לכפרת עוונות וכפדיון במקום מאות הצומות והתעניות שהיו צריכים לעשות.

אמרתי, המעות מחצית השקל לבית המקדש. מה לעשות במעות?

שאלה- את השאלה הזו הפניתי לרב אחד, והפנה אותי למרן הרב עובדיה, אבל אין לי דרך להגיע אליו אשמח אם דרכך אקבל תשובה.

אני בעל תשובה שחזר לפני חמש שנים בתשובה, בתחילת דרכי, שמעתי שיעור הבנתי שמצוות מחצית השקל ,זה לשים בקופה צדקה ולתת לבית המקדש, בתמימות הלכתי וקניתי קופה ושמתי בה כספים ואמרתי שאתן לבית המקדש שיבנה, אחרי זמן מה הבנתי שיתכן והכסף הזה הוא סוג של הקדש וזה בעייתי, הלוואי שבית המקדש יבנה והבעיה תיפתר, אבל בינתיים יורני הרב מה לעשות?

תשובה- אם המעות כבר לא קיימות שחילקת אותם לצדקה, בדיעבד אינן נחשבות כמעות הקדש, אלא צדקה, דהוי הקדש בטעות. אבל אם המעות קיימות, תאמר אני פודה מעות אלו ומחיל קדושתם על כוס סוכר שלפני, ותזרוק את הסוכר לבית הכסא. ובמעות אתה רשאי להשתמש לצורכך.

ביאור: בשולחן ערוך בסימן תרצ"ד ברמ"א בסעיף א' הובא שנותנים זכר מחצית השקל. ובחזון עובדיה פורים דף קא', וכן בילקוט יוסף תרצ"ד סעיף א', כתב שיזהרו שלא יאמרו מחצית השקל אלא לומר 'זכר למחצית השקל', ובדיעבד שכבר אמרו לא כתב הרב מה לעשות, ורמז בהערה, שיש אומרים שנקרא הקדש בטעות, שכן כתב המרדכי וכן הובא בשו"ת קול אליהו.

מכל מקום כיון שהרב דיבר על כאלה שיודעים שאין נותנים לבית המקדש רק, טעו בלשונם, לכן רמז שבדיעבד יתכן שלא חל ההקדש. אך במקרה זה שהתכוון בתמימות ממש לבית המקדש, נראה שעליו לקיים דברי הגמרא בעבודה זרה דף יג. שאומרת שאין מקדישין כיום לבית המקדש, ואם הקדיש מעות, יכלה אותם על ידי שיזרקם לים המלח. וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכין פרק ח' הלכה ח' וכן כתב הרמב"ם שם בפרק ח' הלכה י' שכיום לכתחילה פודין את ההקדש על ארבעה זוז. ולכן במקרה זה עליך לפדות את המעות על שיעור ארבעה פרוטות, דהיינו לכל היותר שקל, או שוה ערך לזה, ולכלות את השקל. 

ולכן ההצעה היא לומר מעות אלו של הקדש אני פודה אותם ומחיל את קדושתם על כוס הסוכר שלפני. ואחר כך ישפוך את הסוכר לבית הכסא. ובדיעבד, כיון שכבר שעברו 5 שנים, אם כבר נתת את המעות לצדקה ואינך יודע היכן הם כעת, אין לעשות דבר שבדיעבד, מעות אלו נחשבות הקדש בטעות כפי דברי המרדכי. 

מקורות: רמב"ם ערכין פרק ח' הלכה ח' אין מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין בזמן הזה שאין שם מקדש בחטאינו כדי לחזק את בדקו. ואם הקדיש או העריך או החרים אם היו מעות או כלי מתכות ישליכן לים המלח או לים הגדול כדי לאבדן: הלכה י' מותר לפדות ההקדשות בזמן הזה לכתחלה ואפילו בפרוטה ומשליך אותה לים המלח. וחכמים דנו שיפדה בארבעה זוזים או קרוב לזה כדי לפרסם הדבר. אבל בזמן המקדש לא יפדה לכתחלה אלא בשויו כמו שבארנו.

האם מותר לדבר במקוה?

שאלה- האם מותר לדבר במקוה?

תשובה- מותר, ומנהג חסידות לא לדבר שם כלל.

מקורות: מותר לדבר דברי חול במקום הטנופת כמבואר בשולחן ערוך (סימן פה סעיף ב) דברים של חול, מותר לאמרם שם בלשון הקדש. וכן הכנויים, כגון רחום, מותר לאמרם שם. אבל השמות שאינם נמחקין, אסור להזכירם שם. ואם נזדמן לו שם להפריש מדבר האסור, מפריש, ואפילו בלשון הקודש ובענייני קודש. ע"כ. וכ"כ בילקוט יוסף (סימן פד סע' א) "דברי חול מותר לומר בבית המרחץ אפילו בלשון הקודש". 

וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ב) "ומדת חסידות הוא להחמיר ספר חסידים סי' תתקנד)". וכיון למה שכתוב בספר חסידים (סימן תתקצד) אמרו לזקן במה הארכת ימים אמר כי אני לא דברתי מעולם בבית המרחץ ובבית הכסא ואפילו דברים של חול אף על פי שמותר והואיל ועשיתי גדר ותוספת הוסיפו לי אף שנותי. ע"כ. ומעין זה כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ד סימן סא). 

והביא עוד שם מדברי הירושלמי (עבודה זרה פרק ג הלכה ד) מתני' שאל פרקלוס את רבן גמליאל שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי כתוב בתורתכם (דברים יג, יח) "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" ומפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו אין משיבין במרחץ. גמ' מה אנן קיימין אם בששאלו בהילכות המרחץ היה לו להשיב ואם בשלא שאלו בהילכות המרחץ לא היה לו להשיב. ע"כ. הרי שלא בהלכות בית המרחץ אין לדבר כלל. הובא בדע"ת (סי' פה) והראשית חכמה (פרק דרך ארץ) דימעט בדבור בבית המרחץ וכ"ז אף בנוגע לסתם מרחץ, ומכל שכן לצורך טבילת טהרה וקדושה, כמבואר בכל הדברים ותיקונים הגדולים, הנעשים ע"י טהרת הקומה אותיות מקוה, שכ' בשלה"ק (בשער האותיות) דיהיה נזהר במעשה בדיבור במחשבה, מכל כיעור ותועבה, ומרגלא בפומיה דר"מ שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון (ברכות דף יז.) א"כ בודאי דצריך ליזהר למעט בדיבור בכל האפשרות, ואף דאין העולם נזהרים בזה, בודאי אין דעת חכמים נוחה מזה, ועי' בספר דרכי חיים ושלום (בסדר ערב שבת אות שנז) בזה"ל, לא היה רוחו נוחה מאותן אנשים שהולכים למקוה לטבול, והן שוהין שעה אחת בתוך המים, ומפטפטין בדברי הבל וריק ופוליטיקה וכיוצא, ובפרט קודם התפילה בבוקר, לבלות הזמן היקר, שצריכין אז לקבל עול מלכות שמים בעת התפלה וק"ש, רק לטבול ולכוון איש לפום דרגא דיליה, ויצא אדם לפעלו לעבודת הבורא יתברך שמו עכ"ל, וכן ראיתי אצל רבותי וכל הצדיקים שזכיתי להסתופף בצלם, שהיתה מחשבתם ניכרת מתוך מעשיהם, בהפשטה ולבישה וטבילתם במקוה בדחילו ורחימו, בלא לדבר כלל, רק בשביל צורך גדול. ע"כ. הרי שהנהגה נכונה לא לדבר שם כלל.

וידוי מנחה לפני יד אייר

שאלה- האם אומרים וידוי במנחה שלפני יד' אייר. וכן אם אם אומרים וידוי בטו' אייר?

לשאלת רבים
תשובה- לא אומרים תחנון ביג' אייר במנחה. הסיבה היא- ביום יד' אייר לא אומרים תחנון כיון שחל בו פסח שני. פסח שאמר הקב"ה למשה שיאמר לאנשים שהיו טמאים בפסח ראשון שיעשו פסח שני ביד' אייר.

ויש כלל בתחנון שאומר: מנחה של ערב חג לא אומרים בו תחנון. ולפי זה אין לומר תחנון במנחה ביג' אייר. ומכל מקום יש מנהגים שכן אומרים תחנון. ובילקוט יוסף סי' קלא' הערה לז' רמז שכיון שיש מחלוקת מנהגים וכיון שתחנון הוי רשות לכן אין לומר תחנון. אמנם בסידור יחוה דעת כתב שיש לומר תחנון. אך מכל מקום כיון שתחנון הוי רשות לכן נראה עיקר שאין לומר תחנון.
לגבי טו' באייר יש שאמרו לא לומר תחנון וכתבו האחרונים שיש לגעור בהם ולכן אומרים תחנון בטו' אייר כיון שפסח שני זה ביד' אייר ולא טו' אייר.
דע שדעת החזון איש שיש לומר תחנון אף ביד' באייר עצמו כיון שפסח שני נעשה בשביל יחידים ולא לכלל ישראל. ולפי שיטה זו כל שכן שיש לומר תחנון ביג' באייר במנחה. וכן יש מנהג אצל בני אשכנז לומר תחנון אף ב יד באייר

האם בגד ניילון חייב בציצית?

שאלה- מה הביאור לתשובה (ג) בפרק (ד) ״באור לציון״ חלק ב?

תשובה- כתוב שם

ג. שאלה. האם בגדים העשויים מניילון חייבים בציצית.

תשובה. בגד שנארג מחוטי ניילון, או שנעשה כמעשה לבד, נראה שחייב בציצית, ומכל מקום אין לברך עליו. ולכן הרוצה לקיים מצות ציצית לא ילבש בגדי ניילון שיש לחוש שלא מקיים בהם מצות ציצית כלל. 

הביאור הוא מכיון שיש אומרים שבגד העשוי מנייילון לא נחשב בגד לכן מחמת הספק ילבש ללא ברכה

קשירת צצית

שאלה- לאחרונה למדתי ברוך השם איך לקשור את הפתילות על הציצת קטן ומאוד הייתי רוצה לדעת מה כל אחד
מהמספרים שבהם קושרים מייצג{7,8,11,13} וכמו כן גם אשמח מאוד לדעת מה צריך לכוון בכל אחד מהקשירות האלו?

תשובה- בענין המספרים של הקשירות בציצית 7 ועוד 8 ועוד 11 יוצא 26 דהיינו שם השם יוד קי וו קי
ו 13 יוצא אחד
ממילא יוצא גימטריא של ה' אחד
לגבי הקשירות אין כוונה מיוחדת רק צריך לומר לפני תחילת הקשירות "לשם מצות ציצית"
מכאן ואילך השמים הם הגבול- אם יהודי מכווין בכל פעולה שהוא עושה שהוא אוהב את ה' ואוהב את עם ישראל ממילא בכל רגע יורד עליו שפע עצום של קדושה וטהרה.
אברהם מלמד

האם מותר לצאת לחוץ לארץ?

שאלה- שהאם מותר לצאת לחוץ לארץ?

דהיינו, אנו יודעים מן ההלכה שאין לטוס לארץ אחרת אם לא רלוונטית אחת מן הסיבות ששם ההלכה מתירה , ואם זה כך מדוע אנו רואים המון המון מן הציבור החרדי שטסים לארצות שונות לשם בילוי בלבד .( שלא ישכנעו אותי שמדובר במניע נפשי) שאלה זו עולה ביתר שאת כאשר אתה מעוניין בכך , אך אתה יודע שההלכה לא מתירה זאת ללא סיבה ,

תשובה-אכן אסור לצאת לחוץ לארץ ללא סיבה מיוחדת כגון רפואה, לישא אשה, תלמוד תורה, או לצורך חיזוק בקברות צדיקים. והגרר אחר הציבור הכללי, אלא יש להצמד להלכה.

וכפי שכתב בספר ילקוט יוסף סימן שכב סעיף א וז"ל : אסור לרדת מארץ ישראל לחוץ לארץ אפילו כדי להצטרף להוריו הדרים בחוץ לארץ. אולם מותר לרדת לחוץ לארץ לקבל פני הוריו ולחזור לארץ ישראל, וכן לבקר בקברי הצדיקים הקבורים שם, אבל אין לצאת לחוץ לארץ לשם טיול בלבד, אפילו על מנת לחזור. [יחוה דעת ח''ג סי' סט עמוד רכא. וח''ה סימן נז. ושם אם מצות יישוב ארץ ישראל בזמן הזה מן התורה או מדרבנן, ובדין לצאת לחו''ל לצורך פרנסה ולימוד תורה].

האם מחשבים שעות זמניות לפי זמן יום או לילה?

שאלה- האם בין השמשות דהיינו 13 וחצי דקות שבין היום והלילה שהם דקות זמניות כידוע נחשבים לזמניות לפי זמן יום או לילה?

תשובה- התשובה היא שהעיקר שיש לחשב את השעות זמניות מהזריחה ועד השקיעה. שכן נראה עיקר כדעת הלבוש והגר"א כפי שכתב מרן שליט"א הובאה תשובתו בביאור לילקוט יוסף בסימן נ"ח סע' ג'. ומ"מ כיון שלאו מילתא פסיקתא היא לכן לכתחילה יש להחמיר כדעת תרומת הדשן ומגן אברהם לחשב מעלות השחר ועד צאת הכוכבים ובדיעבד המקלים לחשב מהזריחה ועד השקיעה יש להם על מה שיסמכו

וזה לשונו בסי' נ"ח סע' ג'

הלכה רווחת שזמן קריאת שמע שחרית נמשך עד סוף שלש שעות מהיום. וכתבו הפוסקים, ששעות אלו זמניות הן, שאם היום ארוך, השעות יותר ארוכות לפי חשבון אורך היום, ואם היום קצר השעות קצרות, באופן שהשלש שעות מסתיימות בסוף רבע היום. אולם נחלקו הפוסקים מאיזה זמן חושבים את ג' השעות הנ''ל, שיש אומרים שיש לחשוב השעות מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. [זמן המגן אברהם]. ויש חולקים ואומרים שיש לשער מהנץ החמה עד השקיעה. [זמן הגר''א]. ולכתחלה יש להחמיר לגבי סוף זמן קריאת שמע, לחשוב משעת עלות השחר. [ועמוד השחר הוא שבעים ושתים דקות קודם זריחת השמש]. ולענין ברכות קריאת שמע שהם מדרבנן, יש לחשב ד' השעות [שהוא סוף זמן ברכות קריאת שמע] מהזריחה. ומכל מקום בשעת הצורך יש להקל לחשב את השעות משעת הזריחה גם לענין סוף זמן קריאת שמע.

האם לשים בברכת המזון לחם שלם על השולחן?

שאלה- בסוף הסעודה לא נשאר לחם על השולחן. האם להביא לחם שלם או חלק מלחם?

תשובה- כתוב בשולחן ערוך סי' ק"פ סע' ב'  כל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם; אבל לא יביא פת שלימה ויתננה על השלחן, ואם עשה כן מחזי דלשם עבודת כוכבים עביד, שנאמר: העורכים לגד שולחן (ישעיה סה, יא). 

יש ללמוד מדברי השולחן ערוך שאין להביא לחם שלם. ודייק בכף החיים שיש להביא לחם שאינו שלם. בכדי לקיים דברי הזוהר הקדוש שאומר שאין הברכה שורה על דבר ריק לכן צריך להביא לחם שיהיה בזמן ברכת המזון.

האם צריך להוריד טבעות בכל פעם שנוטלים את הידיים?

שאלה- האם צריך להוריד טבעות בכל פעם שנוטלים את הידיים? גם אם אני מחליפה בכל יום טבעות שונות..

תשובה- מי שרגיל להסיר את הטבעת מידי פעם צריך להסיר גם בזמן נטילת הידיים.

ואם אין היא מקפידה ללוש בצק עם הטבעת אף שהיא מחליפה אותה מידי פעם לא נחשב חציצה ולא צריכה להסיר לפני נטילת הידיים.

וזה לשון הילקוט יוףס סימן קס"א סעיף ב ג

ב צריך לנקות ידיו מלכלוך שתחת הצפורן. וכן צריך להסיר הטבעת בשעת נטילת ידים. אמנם איש שמלאכתו נקיה, ואין דרכו להסיר את טבעתו מאצבעו כלל, מותר לו ליטול ידיו עם הטבעת, אפילו אם היא מהודקת לאצבע. ואפילו אם יש בה אבן טובה. והמחמיר תבוא עליו ברכה. אמנם אם בשביל האבן שיש בטבעת מקפיד להסיר הטבעת שלא תתקלקל במים, צריך להוציא הטבעת קודם הנטילה משום חציצה. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד פב].

ג אשה שאינה רגילה להסיר את הטבעת מעל אצבעה בעת עשיית עוגה, וכדומה, מותר לה ליטול את ידיה עם הטבעת, ואין זה נחשב לחציצה, אפילו אם הטבעת מהודקת. ואם יש בטבעת אבן יקרה, שדרכה של האשה להקפיד להסיר את הטבעת כדי שהאבן לא תתקלקל במים, חשיב חציצה, וצריכה להוציא הטבעת קודם הנטילה. ואם אינה מקפידה להוציא לעולם את הטבעת שיש בה אבן מעל ידה, אין זה נחשב חציצה. [ילקוט יוסף, הל' ברכות עמ' פב].

וזה לשון השולחן ערוךהלכות נטילת ידים סימן קסא סעיף ג צריך להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נט"י ( ואפילו הוא רפוי) (ב"י) ואפי' אינו מקפיד עליו בשעת נטילה, הואיל ומקפיד עליו בשעה שעושה מלאכה, שלא יטנפו (הרא"ש פ' תינוקת) (ונהגו קצת להקל אם הוא רפוי, אבל יש להחמיר, כי אין אנו בקיאים איזה מיקרי רפוי).

האם מותר לדבר במקוה כשערומים וכן במקלחת?

שאלה- האם מותר או אסור לדבר במקוה סתם שיחה בשעה שערומים, במקלחת או בתוך המקוה?

תשובה-  מצד הדין מותר לדבר דברי חול במקוה או במקלחת אך הנוהג בחסידות מחמיר ולא מדבר כלל אפילו לא דברי חול כמבואר כל זה בשות מנחת יצחק חלק ד סימן סא

וזה לשון התשובה בהרחבה למעונין לעיין בזה

בענין דבור בבית המרחץ. ב"ה יום א' שלח י"ז סיון תשכ"ג לפ"ק מנשסטר יצ"ו. שוכט"ס לכבוד ידי"נ הגה"צ המפורסם לשבח ולתהלה בתרומיות מעשיו לקו"ט ישראל וכו' כקש"ת מוה"ר חי"ל דייטש שליט"א מלפנים אבד"ק העלמעץ יצ"ו וכעת חוב"ק ברוקלין יצ"ו. אחדשת"ה כמשפט לאוהבי שמו, את גי"ה עם הקונטרס וספרו הבהיר על או"ח הגיעני לנכון, והאירו עיני באור המאיר, מכל הני מילי מעלייתא, בבירורי הלכות ואיבעיות העומדות על הפרק, בדיני מרחץ והמסתעף, ובזה זכה להוסיף על זכיותיו הרבים, בהפצת טהרה וקדושה בישראל כן יהי' ד' בעזרו להפיץ מעינותיו חוצה, לעשות פעלים לתורה ועבודת השי"ת עד ביאת ינון בבי"א. וע"ד מש"כ בענין דיבור בבית המרחץ, והביא דברי הס"ח (סי' תתקצ"ד), וז"ל, אמרו לזקן במה הארכת ימים אמר כי היו אורחים בבית המרחץ (כן הגיה המפרש כי בפנים איתא, בביתי) ולא היו מבינים בלשוני והיו מדברים עמי בלשון עברית (בבית המרחץ) ואני לא דברתי מעולם בבית המרחץ ובבית הכסא ואפילו דברים של חול אעפ"י שמותר והואיל ועשיתי גדר ותוספת הוסיפו לי על שנותי עכ"ל, וש"מ מזה, דיש ליזהר מלדבר בבית המרחץ אפילו דברים של חול, והאריך בזה כהד"ג בדברים נכונים מאד. 

והנה כמו כן ראיתי בספר תורת חיים (פעסט), שעל דברי הרמ"א /או"ח/ (סי' ג' סעי' ג'), שכתב לענין בה"כ =בית הכסא=, גם לא ידבר שם (אשר מקורו מדברי רש"י בעובדא דרב ספרא (ברכות ס"ב), וכמבואר ג"כ בדברי כהד"ג) הביא את דברי הס"ח הנ"ל עיין שם, ושו"ר שגם (בסי' פ"ד) בדיני מרחץ, הביא דברי הס"ח הנ"ל, וכתב בטעמו, דנראה, יען עי"ז לא יבוא לדבר בלה"ק ולהזכיר שם שמים עיין שם, - אכן מדברי המג"א (או"ח סי' פ"ה ס"ק ב') מוכח דס"ל הפי' בדברי הס"ח, דקאי דוקא על הדיבור בלה"ק =בלשון הקודש=, שעל מה דאיתא בש"ע שם, דדברים של חול מותר לאומרם שם בלה"ק, כתב המג"א בשם הס"ח, דמדת חסידות הוא להחמיר, עיין שם, וכן העתיקו כל הבאים אחריו בשם המג"א, על הזהירות שלא לדבר בלה"ק במרחץ, וס"ל כן הפירוש בדברי הס"ח, דאף דבסוף דבריו, כתב בסתם: ואני לא דברתי מעולם בבית המרחץ ובבית הכסא ואפילו דברים של חול אעפ"י שמותר כנ"ל, ולא הזכיר מלשון הקודש, מ"מ סובב על התחלת דבריו, והיו מדברים עמי עברית כנ"ל, וכן ראיתי בפירוש המפרש (בס"ח שבידי דפוס ווארשא תרס"ב), שפירש הא דואני לא דברתי וכו' אעפ"י שמותר, דר"ל שמותר לומר דבר של חול בלשון עברי, אעפי"כ עשיתי גדר ותוס' כו' עכ"ד, והיינו כפי' המג"א כנ"ל. 

והנה אף לא יפלא לפי הנ"ל, דאע"פ שמותר, ר"ל שמותר לומר דברים של חול בלשון עברי, דסובב גם על בית הכסא, דכן איתא בפירוש בדברי הרמב"ם (ה' ק"ש פ"ג ה"ה), וז"ל דברים של חול מותר לאמרן בלשון קדש בבית הכסא וכו' עיין שם, (וצ"ב באמת אמאי לא כלל ג"כ לומר בבה"כ ובבית המרחץ, כדאיתא שם בסיפא ובהלכה הקודמת), - וצ"ל דאף שהרמב"ם כתב (בפ"ה מה' דעות ה"ו), ולא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול עיין שם, וא"כ אסור לדבר אפילו בלשון חול בבה"כ, דשם דוקא בשעה שהוא נפנה ממש קאמר, דבעת שאינו נפנה, שרי לצורך, וכמ"ש בשע"ת (או"ח סי' ג' ס"ק ב'), דאפשר לפרש כן כוונת הרמב"ם, ולהנ"ל מוכרח לפרש כן דברי הרמב"ם, ושלא יסתרו דבריו אהדדי, וצ"ל דאף שיצא להרמב"ם כן מעובדא דר"ס (בברכות ובתמיד) הנ"ל, וכמ"ש בס' מחז"ב, שהביא השע"ת שם, והיא עפ"י פרש"י הנ"ל, ודלא כהגר"א בהגהותיו על הש"ס והש"ע, מ"מ י"ל דר"ס מיירי כשהוא נפנה דוקא, וכ"ז לצורך גדול, אבל בלתי זאת, אסור לדבר בבהכ"ס אף בעת שאינו נפנה כמבואר ברמ"א שם. 

אמנם לפי מה דס"ל לכהד"ג והתו"ח הנ"ל הפי' בדברי הס"ח, אתי שפיר דברי הגאון בשאילת יעב"ץ (ח"א סי' י'), משא"כ לענין לעיין בבית הכסא במשקלי השמות והפעלים והי' נראה לכאורה דמותר דהא קיי"ל דברים של חול מותר לאמרן בלשון הקודש וכו' איברא לדידן מסתברא לאיסורא וכו' עיין שם, ועי' בספרי מנחת יצחק (ח"א סי' ח"י אות כ"א), ולכאורה צ"ע, דאמאי לא כתב לחשוש לדברי הס"ח הנ"ל, אבל אם נאמר, דהס"ח לא כוון לאיסור של לה"ק, רק לאיסור של דיבור בבהכ"ס ובית המרחץ בכלל, א"כ היכא דשרי כגון ע"י הרהור, אין ראי' משם לאסור בלה"ק וק"ל. 

וגם שפיר הביא כהד"ג שליט"א, מדברי הירושלמי (פ"ג דע"ז ה"ד) שהובא בדע"ת (סי' פ"ה), והראשית חכמה (פרק דרך ארץ), דימעט בדבור בבית המרחץ וכו' עיין שם, וכ"ז אף בנוגע לסתם מרחץ, ומכל שכן לצורך טבילת טהרה וקדושה, כמבואר בכל הדברים ותיקונים הגדולים, הנעשים ע"י טהרת הקומה אותיות מקוה, שכ' בשלה"ק (בשער האותיות), אשר בסגולת קדושת הקומה נאמר, דיהי' נזהר במעשה בדיבור במחשבה, מכל כיעור ותועבה וכו' עיין שם, ומרגלא בפומי' דר"מ וכו' שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון וכו' (ברכות דף י"ז ע"א), א"כ בודאי דצריך ליזהר למעט בדיבור בכל האפשרות, ואף דאין העולם נזהרים בזה, בודאי אין דעת חכמים נוחה מזה, ועי' בספר דרכי חיים ושלום (מנהגים ופסקים מהגה"צ ממונקאטש ז"ל), (בסדר ערב שבת אות שנ"ז), בזה"ל, לא הי' רוחו נוחה מאותן אנשים שהולכים למקוה לטבול בין בחול בין בש"ק, והן שוהין שעה אחת או יותר בתוך המים, ומפטפטין בדברי הבל וריק ופוליטי"ק /ופוליטיקה/ וכיוצא, ובפרט קודם התפילה בבוקר, לבלות הזמן היקר, שצריכין אז לקבל עול מלכות שמים בעת התפלה וק"ש, רק לטבול ולכוון איש לפום דרגא דילי', ויצא אדם לפעלו לעבודת הבורא יתברך שמו עכ"ל, וכן ראיתי אצל רבותי וכל הצדיקים שזכיתי להסתופף בצלם, שהיתה מחשבתם ניכרת מתוך מעשיהם, בהפשטה ולבישה וטבילתם במקוה בדו"ר, בלא לדבר כלל, רק בשביל צורך גדול. (ואגב, ע"ד שכתב המ"ב (בסי' פ"ח), דעכשיו כיון שנתבטל התקנת עזרא, ע"כ אף המחמירים בזה, לא יהי' חומרא דאתי לידי קולא לעבור עי"ז תפילה בצבור עיין שם, והובא בספרי (ח"ג סי' ט"ו), ראיתי כעת בספר משמרת שלום מהגה"צ מקאידינאוו ז"ל (סי' ב' אות מ') שחלק ע"ז מאד עיין שם). והנני בזה ידידו עוז דושת"ה כל הימים, וחותם בכל חותמי ברכות, יצחק יעקב ווייס 

האם יש חובה לכסות המים לנטילת ידים שמניחים ליד המיטה

אשמח לדעת.
 א. האם יש חובה לכסות המים לנטילת ידים שמניחים ליד המיטה?
 ב. שמאד עייפים האם ניתן לקרוא רק פרשיה ראשונה של ק"ש לפני השינה?
 ג. בימים שלא אומרים תחנון האם אומרים הוידוי בק"ש שעל המיטה?
 ד. בימים שלא אומרים תחנון האם אומרים תיקון לאה?

תשובה- כיון שלא שותים אותם לא חייב לכסות, בפרט שבזממננו לא מצויים נחשים כש"כ הפוסקים, אך טוב לכסות.
ב- לפי המקובלים צריך ג פרשיות ולפי הפשט אם התפלל לפי צאת הכוכבים גם צריך ג' פרשיות.
ג- לא.
ד- כן.

ספר תורה שנפל רמ"ל, מה עושים הציבור?

שאלה- היום בתפילת שחרית חגגו בר מצווה בבית הכנסת. לצערנו נתנו לנער להרים הספר והוא נפל איתו. הצלם שראה זאת ראשון הרים הספר. שאלתי.

א. חלק גדול מהציבור רחוק משמירת מצוות מה עושים לגביו.

ב. חלק מהציבור בני תורה שיצום יגרום להם ביטול תורה האם ניתן להקל על ידי תענית דיבור?

 בברכה רבה 

תשובה- כתב בילקוט יוסף סימן מ"ד סעיף ו

ספר תורה שנפל לארץ, הקהל הרואים בנפילת הספר תורה צריכים להתענות. אולם אין זה חיוב מן הדין, ולכן יש להקל בזה לתשושי כח, ולתלמידי חכמים ובני ישיבות ומלמדי תינוקות, וכן לפועלים שכירים שלא יוכלו לעשות מלאכתם נאמנה, ויש בזה חשש גזל שממעיטים ממלאכת בעל הבית. ולכן יתנו פדיון התענית לצדקה. ומה טוב שקהל בית הכנסת שאירע בו כן יתאספו כולם בבית הכנסת וינהגו תענית דיבור, וילמדו שם במשך כל היום, וזה הרבה יותר חשוב מתענית שאין העיקר לסגף את עצמו בתענית, אלא ברסן פיו ותאוותיו. [ילקו''י על תפילין סי' מד הערה ו].

רציתי לדעת אם מותר לקדש על נס קפה. או קפה שחור?

שאלה- רציתי לדעת אם מותר לקדש על נס קפה. או קפה שחור?

תשובה- כתב בילקוט יוסף סימן רע"ב סעיף יט אין לעשות קידוש בליל שבת, או הבדלה במוצאי שבת, על קפה או על תה, או על חלב ושאר משקאות קלים, שאינם נחשבים לחמר מדינה. והוא הדין למיץ הדרים, גזוז, או טמפו. ואף מי שאי אפשר לו לשתות יין, או שאין לו יין וגם לא שכר, אינו רשאי לקדש ולהבדיל על המשקאות הנזכרים. וכל המקדש והמבדיל על משקאות אלה, הרי הוא נושא שם שמים לבטלה. ואסור לענות אחריו אמן. ואף בקידוש שחרית של שבת, אין לקדש על משקאות אלה. אולם אם היין מזיק לו, ולקדש על שכר [בכוס רביעית כדין] אין באפשרותו, מפני שאינו יכול לשתות ממנו מלא לוגמיו אליבא ריקנייא, וגם בירה [לבנה] אינה מצויה אצלו, ואין אחר שיקדש בשבילו, רק אז יוכל לברך ''שהכל נהיה בדברו'' על משקאות אלה קודם סעודת שחרית, ויועיל לו בשעת הדחק כזאת במקום קידוש היום דוקא. ובמוצאי שבת אם אין יין בעיר להבדיל עליו, או שהיין מזיקו, יכול להבדיל על חמר מדינה, כגון שכר או בירה. אבל קפה או תה או מיץ הדרים ושאר משקאות, אינם נחשבים לחמר מדינה להבדיל עליהם, והמבדיל עליהם הוא נכנס בחשש איסור ברכה לבטלה, ומוטב שיסמוך על ההבדלה שבתפלה, או שישמע הבדלה בבית הכנסת מפי השליח צבור. ולא יבדיל גם באופן שכזה, על המשקאות הנזכרים. [ילקו''י שבת כרך א' עמ' שצ ס''י, ובמהדורת תשס''ד עמו' תקצג. שארית יוסף ח''ג עמ' שצב].

האם מברך ברכת מזון על סופגניה שקבע עליה סעודה?

חנוכה שמח.

ברצוני לדעת שתי הלכות למעשה.

א. סיר שבושל בו בשר. ובאותו יום רוצים לבשל בו דגים. האם מותר?

ב. מה מברכים על בלינצאש' או מלואאוח אם קובעים עליהם סעודה (2 מלאווח זה שיעור סעודה?)

והאם מחשבים בבורקס את המילואי לשיעור המזונות?

בברכה רבה

תשובה- 

א- מותר. כיון שהוי נותן טעם בר נותן טעם להתרא.

ב-כתב ילקוט יוסף בסימן קסח

יא כל דין זה של הקובע סעודתו על עוגה, ומברך המוציא וברכת המזון, הוא דוקא שהעוגה נאפית בתנור. אבל עיסה שבישלה או טיגנה, אינה נקראית לחם, ואף אם קובע סעודתו עליהם מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה. ולכן על הזלאבייא של התימנים, מברכים בורא מיני מזונות ולאחריה על המחיה, אף אם קובע סעודתו עליה. וכן סופגניות שבלליתן רכה ונעשות על ידי טיגון בשמן, אפילו אם קבע סעודתו עליהם אינו מברך המוציא וברכת המזון, אלא בורא מיני מזונות ועל המחיה. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד קלא]. ג- לגבי המילוי, יש בזה מחלוקת אחרונים. ובילקוט יוסף פסק בסימן רח

אם עירב בקמח הרבה דבש בשיעור יותר מהקמח, עם מינים אחרים, אם יש בתערובת כזית דגן בכדי אכילת פרס, וגם אכל כשיעור כדי אכילת פרס, ואוכל כל כך מן התערובת עד שמשער בעצמו שבודאי אוכל כזית דגן, מברך ''בורא מיני מזונות'' ומעין שלש. אבל אם לא היה בתערובת כזית דגן בכדי אכילת פרס, אינו מברך ברכה אחרונה כלל, דספק ברכות להקל. וקרם או מילוי של אגוזים שבתוך העוגה, אינם מצטרפים לשיעור כזית. ועל רחת חלקום העשוי מעמילן של תירס וסוכר, ברכתו הראשונה היא שהכל. ואם אכל כזית מברך נפשות. ואם נעשה מעמילן של חטה, מברך בורא מיני מזונות. ואם אכל תוך כדי אכילת פרס את כל שיעור ג' הביצים של תערובת העמילן, מברך גם ברכה אחרונה, אם יש רק כזית קמח בכל התערובת. ואם יש יותר מכזית קמח, הכל לפי השיעור. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד תצא, ובמהדורת תשס''ד גם בעמוד תשלו].

לב האוכל עוגה שיש בה קרם, או אגוזים וכדומה, ואין בשיעור הקמח לבדו שיעור של כזית, אין לו לברך על זה ברכה אחרונה, דספק ברכות להקל. [ילקוט יוסף על הל' ברכות עמ' תקג].והוא הדין לגבי בורקס.

האם מותר לדבר בשירותים?

שאלה- האם אסור לדבר בשירותים גם בזמננו שזה אסלות? ומה הדין אם יש לנו חדר גם מקלחת וגם שירותים וזה גם חדר שעוברים בו לחדרים אחרים האם מותר לדבר? ודיבור לצורך כגון תביא טישו או עוד רגע אני מסים האם מותר?

תשובה- גם כיום שייכת ההנהגה שלא לדבר בבית הכסא אבל כל זה דוקא בשעה שמתפנה כמבואר ברמב"ם בהלכות דעות, אבל סתם אם נמצא בבית הכסא ולא מתפנה מותר לדבר. וגם כשמתפנה אם יש צורך מיוחד מותר לדבר, כגון לצורך נקיונו וכדומה.

מקורות: כתב הרמב"ם דעות פרק ו' הלכה ו' צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן. לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן. ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בגדיו עד שישב. ולא יקנח בימין. ויתרחק מכל אדם. ויכנס חדר לפנים מחדר מערה לפנים מן המערה ונפנה. ואם נפנה אחורי הגדר יתרחק כדי שלא ישמע חבירו קולו אם נתעטש. ואם נפנה בבקעה ירחיק כדי שלא יראה חבירו פירועו. ולא 'ידבר כשהוא נפנה' אפילו לצורך גדול.

נמצא שהנהגה נכונה שנוהגים תלמידי חכמים לא לדבר בבית הכסא בשעה שמתפנים. אם כן בשעה שלא מתפנה אין חשיבות שלא לדבר.

וזה לשון הילקו"י סימן ג' הלכה ט' הנמצא בבית הכסא, אין לו לדבר עם חברו הנמצא בחוץ, או להשיב לקריאה טלפונית, ושאר דיבורים. ומכל מקום השומע קול צלצול טלפון, ויש לו ספק אם הוא ענין של הפסד ממון, או חולי, וכיוצא בזה, נראה שהמיקל לענות לטלפון יש לו ע''מ שיסמוך, אך יקצר בדבריו עד כמה שאפשר. אבל בלא זה אין לדבר בבית הכסא כלל, אפילו אין שם אלא בני הבית בלבד. ואם צריך לדבר בענין השייך לבית הכסא, וכגון לבקש מים לניקוי, מותר לדבר עם חברו בבית הכסא לצורך זה.

מבצע עמוד ענן: חיילים שחזרו לשלום ממקומות הסכנה - האם צריכים לברך הגומל?

שאלה- מבצע עמוד ענן: חיילים שחזרו לשלום ממקומות הסכנה - האם צריכים לברך הגומל?

תודה למו"ר.

תשובה- אם השתתפו בפעילות מבצעית כן. כמי שנכנס למקום סכנה.

אבל אם רק שהו בבסיס ונכנסו למקומות מוגנים בשעת הצפירה אז לא יברכו.

וזה לשון הילקוט יוסף סימן ריט' סעיף י

הנוסעים בכבישים שמצוי בהם סכנה, כגון בכבישים שמצוי בהם יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על ידי המחבלים, מברך הגומל אף אם נסע פחות משיעור פרסה. ואם נוסע בכבישים אלה כל יום, יברך הגומל בשבת, [בין גברא לגברא], לפטור נסיעותיו במשך השבוע. [שם עמוד תקפא].

 אבל בלאו הכי אם הבסיס מרוחק מביתו שיעור נסיעה של 72 דקות עליו לברך הגומל כמבואר שם בסעיף טז'

 הנוסע מעיר לעיר בכל רחבי הארץ, אם יש בנסיעתו כשיעור פרסה, שהוא שעה וחומש, [שבעים ושתים דקות] בין ברכבת ובין באוטובוס וברכב פרטי, צריך לברך אחר כך ''הגומל'', לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח. ואף אם יש בדרך נקודות ישוב ומושבים, גם בזה מנהגינו לברך הגומל, שכל הדרכים בחזקת סכנה. ואם נוסע מעיר לעיר פחות משיעור זה, לא יברך בשם ומלכות. ואם יש בהליכה וחזרה בו ביום שיעור פרסה, מברך בשם ומלכות, אף אם נסע מחצית שיעור פרסה בבוקר, ומחציתה בלילה. [ילקו''י ברכות עמ' תקעט. ילקו''י תפלה כרך ב' תשס''ד, עמוד ג'].