סגולה לשלום בית

שאלה- כבוד הרב, מה העיצה שצריך לעשות בכדי שיהיה שלום בית אמיתי?

תשובה- הסגולה הטובה ביותר היא להיות בעלה טוב ולהיות אשה טובה. מצד אחד צריך לקיים אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו. ומאידך. היא צריכה לקיים איזו אשה כשרה העושה רצון בעלה.
ואז שניהם זוכים. איש ואשה זכו שכינה ביניהם.
והכל מתחיל מעבודת המידות של שני הצדדים. וזו הסגולה הטובה ביותר לשלום בית.

שמיכה עם פסוק עליה?

שאלה- משיק ליין של שמיכות ילדים עם הדפס פרקי תהילים ללא שם השם עליהם? האם מותר?

תשובה- מותר מעיקר הדין אבל יכול להוות בעיה להתלבש מול השמיכה או להחליף טיטול. לכן מומלץ אם כבר להדפיס חצי פסוק

איסור ייחוד עם פנויה?

שאלה: על פי ההלכה - קיים איסור ייחוד עם רווקה (או פנויה, לצורך העניין), או שהאיסור הוא באשת איש?

תשובה- שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כב  (סעיף א) אסור להתייחד עם ערוה מהעריות, בין זקנה בין ילדה, שדבר זה גורם לגלות ערוה, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה. וחתן שפירסה אשתו נדה קודם שיבעול, אסור להתייחד עמה,

שאלה- האם מותר לאח לשמוע את אחותו שרה?

שאלה- האם מותר לאח לשמוע את אחותו שרה? 

תשובה- נהגו להקל בזה. 

מקורות: בשו"ת מלמדך להועיל (ח"א פרק לח הל' כא) הבאנו שיש אוסרים לאח לשמוע את אחותו. שכן דעת מרן הגרע"י כמ"ש בספר מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה יא/ג). וכ"כ בתשובות והנהגות (ח"א סי' קלח) בשם החזון איש זצ"ל שאסר, שאחותו ככל העריות לענין קול ערוה. ע"כ. ואמנם בספר תשובות והנהגות (הנ"ל) כתב שמותר מעיקר הדין, אלא שעדיף להימנע. וז"ל: ובעיקר הדין אם מותר לשמוע קול זמר דאחותו משום שיש להתרחק מהעריות, הנה כיון דמעיקר הדין באחותו קטנה מותר אפילו לנשק, ובגדולה ג"כ כיון שאין לבו נוקפו אין האיסור רק משום שהוא מגונה וכמבואר ברמב"ם, א"כ בשמיעת קול זמר כשאינו להתענג כמו בזמירות וכדומה מדינא אין איסור, אלא שמסתברא שבאחותו גדולה ראוי למנוע. ע"כ. 

ונראה שיש ללמוד שמעיקר הדין מותר לאחר לשמוע את אחותו ממה שכתוב בש"ע (סי' עה ס"ג): יש להיזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע. הגה: ואפי' באשתו, אבל קול הרגיל בו אינו ערוה. ע"כ. וכתב שם המשנה ברורה (ס"ק יח): ר"ל כיון שרגיל בו לא יבוא לידי הרהור ואפילו מאשת איש. ע"כ. ואף שכתב שם המשנ"ב בס"ק יז: וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות היא ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת. וקול זמר פנויה נכרית היא ג"כ בכלל ערוה ואסור לשמוע בין כהן ובין ישראל. ע"כ. מ"מ ברגיל בה שאני שלא יבוא לידי הרהור, ולכן כיון שרגיל בקול אחותו לכן קיל טפי. 

ושמעתי רבים האומרים שהמנהג פשוט אצלם להקל בשלחן שבת, שהאחים והאחיות שרים יחדיו. ונראה שסמכו העולם על עיקר הדין, כפי שכתב הרמ"א הנ"ל והמשנה ברורה.

קרי לילה- מה התיקון לכך?

שאלה- תשובה לקרי לילה מהי התשובה הזאת?

תשובה- מי שחס ושלום נכשל בקרי לילה דהיינו זרע לבטלה. כיון שזה עוון חמור מאוד כפי שכתוב בשלחן ערוך אבן העזר סימן כג סעיף א, ב, וז"ל "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה. ועון זה חמור מכל עברות שבתורה. לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד: אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע, לא די להם שאסור גדול הוא, אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב, ועליהם נאמר: ''ידיכם דמים מלאו'' (ישעיה א, טו), וכאלו הרג הנפש": עכ"ל.

לכן צריך לחזור בדבר זה בתשובה. ומסביר הרב שכיון שהגדיל פשע עליו לתקן בראשי תיבות של המילה פשע דהיינו על ידי שיגדיל שפע דהיינו ראשי תיבות של שבת, פיזר דהייינו שיפזר כסף לצדקה וענוה.

וכותב הרב חיד"א בספר חוק ישראל של היום וזה לשונות

אִם מִן הַשָּׁמַיִם סִיְיעוּךָ לְבַקֵּשׁ רְפוּאוֹת תְּעָלָה לְמַחֲלוֹתֶיךָ בְּתַמְרוּר עֲוֹן פְּגַם הַבְּרִית פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה כִי תַחַת אֲשֶׁר הִרְבֵּיתָ פֶּשַׁע בְּיַלְדֵי פֶּשַׁע זֶרַע שֶׁקֶר. טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחוֹז שֶׁפַ''ע תַּחַת פֶּ''שַׁע וּבָזֶה תַּרְבֶּה הַשֶּׁפַע כִּי אִם תַּם הַקֶּצֶ''ף וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וְהוּא רָאשֵׁי תֵיבוֹת פֶּשַׁע פִּזּוּר שַׁבָּת עֲנָוָה וְחָדַל מֵעֲשׂוֹת הַפֶּשַׁע וְיַרְבֶּה הַשֶּׁפַע. מַתְחִיל בְּפֵ''א פִּזּוּר. פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד יַרְבֶּה בִּצְדָקָה כְּפִי כֹחוֹ יוֹם יוֹם וְלֹא יַעֲבוֹר יוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא יִתֵּן צְדָקָה אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה כִּי תַחַת אֲשֶׁר הָיָה בְּפִשְׁעוֹ נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף עַתָּה בִּצְדָקָה מְיַחֵד שֵׁם הַוַיָ''ה בָּרוּךְ הוּא וְהוּא תִקוּן גָּדוֹל שֶׁהוּא פִּזַּר נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה בִּמְקוֹם הַסִּטְרָא אַחֲרָא דַרְגָא דְמוֹתָא עַתָּה יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ לְהַחֲיּוֹת נָפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים הַבֵּט וּרְאֵה כֶּסֶף.

תַּקָּנַת הַשְּׁבִים לִהְיוֹת עֲנָוִים וְנִשְׁבְּרֵי לֵב בֶּאֱמֶת וּגְדוֹלָה עֲנָוָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת וְהוּא מֶרְכָּבָה לִשְׁכִינָה וְאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי עַל יְדֵי הָעֲנָוָה אִם נִגְזַר עָלָיו מִיתָה מִתְבַּטֶּלֶת הַגְּזֵרָה. וְכֵן אִם נִגְזַר עָלָיו מִיתַת בָּנִים מִתְבַּטֶּלֶת הַגְּזֵרָה וְנִמְחָלִים עֲוֹנוֹתָיו וּמִמֵּילָא רַוָוחָא שֶׁיִּתְכַּפֵּר לוֹ אֲשֶׁר חָטָא בִּפְגַם הַבְּרִית. וְתַחַת כִּי הָיָה נִדְחֶה וְנִתְעָב וְנֶאֱלָח עַתָּה אִם יִהְיֶה עָנָיו בֶּאֱמֶת יִהְיֶה מֶרְכָּבָה לִשְׁכִינָה וְיַרְבֶּה הַשֶּׁפַע וְאַדְרַבָּה הוּא יִהְיֶה צִנּוֹר לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע כִּי הַצַדִּיק עַל יָדוֹ מַשְׁפִּיעִין הַשֶּׁפַע וְהוּא צִנּוֹר וּשְׁבִיל לְחִיּוּת הָעוֹלָם, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ כָּל הָעוֹלָם נִזוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי כִּי רִבִּי חֲנִינָא הוּא שְׁבִיל וְצִנּוֹר לְהוֹרִיד הַשֶּׁפַע לָעוֹלָם:

מִן הַשְּׁלשָׁה שֶׁהֵם רָאשֵׁי תֵיבוֹת שֶׁפַע הַנֶאֱמָרִים. הֲכִי נִכְבָּד שִׁי''ן רוֹמֵז לְשַׁבָּת. כִּי הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ בְּמַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה אֲפִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כֶּאֱנוֹשׁ מוֹחֲלִין לוֹ. וּבְוַדַּאי שֶׁמּוֹעִיל לְתַקֵּן פְּגָם הַבְּרִית דְּהַהוּא צַדִּיקָא בִּשְׁבִיעֲתָא אָחִיד. וּמַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּים כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה. וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִדִּבּוּר שֶׁל חוֹל וְקַל וָחוֹמֶר מִדִּבּוּר שֶׁל אִסּוּר וְזֶהוּ מִדִּבְרֵי קַבָּלָה דִּכְתִיב (ישעי' נ''ח) וְדַבֵּר דָּבָר. וּמִמְּקוֹמוֹ הוּא מוּכְרָע דִכְּבַיָּכוֹל הוּא שָׁבַת מִדִּבּוּר כִּי בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר זָכִינוּ שֶׁה' בְּרַחֲמָיו הִנְחִילָנוּ הַשַּׁבָּת. צָרִיךְ לִשְׁבּוֹת בּוֹ גַּם מִדִּבּוּר וִיעַנֵּג הַשַּׁבָּת בַּמֶּה שֶׁהוּא עֹנֶג שַׁבָּת לֶאֱכוֹל לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת דָּוְקָא וְלִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת לְכַבֵּד הַשַּׁבָּת וְלִקְבּוֹעַ לִמוּד בְּשַׁבָּת כִּי לֹא נִתַּן הַשַּׁבָּת אֶלָּא לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה. וְאִם כֹּה יַעֲשֶׂה נִמְחָלִים עֲוֹנוֹתָיו וּבִכְלַל אֲשֶׁר חָטָא בִּפְגַם הַבְּרִית וְשָׁב וְרָפָא לוֹ:

האם מותר לאשה לילך ברכוב בלי גרביים?

שאלה- האם מותר לאשה לילך ברכוב בלי גרביים?

תשובה- שלום וברכה בספר אוצר דינים לאשה ולבת ישראל לרב יצחק יוסף שליט"א בנו של מרן שליט"א בפרק לז' סעיף ג' כתב וזה לשונו- אין להתיר לאשה לגרוב גרבי ניילון שקופות שהבשר נראה דרך הגרביים, וחייבת לכסות את השוק והירך בגרביים שאינן שקופות כלל, או צבעוניות, ואין להקל בזה כלל. ובסעיף ד' שם כתב וזה לשונו- הנשים חייבות לילך תמיד עם גרביים שאינן שקופות. ומכל מקום אם היא הולכת בשמלה ארוכה המגיעה עד הקרסוליים (הנקראים בלשון המון העם "שמלת מקסי") כך שהשוק מכוסה, ואינה לובשת גרביים, יש לה על מה לסמוך, וטוב להחמיר עד כאן לשונו. ומקורו מהספר של מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א יביע אומר חלק ו' חלק יורה דעה סימן יד' אות א'. וזה לשון במשנה ברורה בסימן עה' סק' ב' אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום בפרסות רגל עד השוק במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה עד כאן לשונו. נמצא שבמקום שהולכות לא יחפות גם במקום אצבעות הרגליים נקרא מקום שיש לכסותו לדעת המשנה ברורה. לסיכום- חובה על האשה ללכת אך ורק עם גרביים שאינן שקופות. ואם הולכת עם שמלה ארוכה, ונראות רק כפות רגליה, אם אינה לובשת גרביים יש לה על מה לסמוך וטוב להחמיר. וכבר אמרו רבותינו- מה זכתה קמחית שראתה שבעה בנים כהנים גדולים? אלא שלא ראו קירות ביתה את שערות ראשה. הרי שבזכות צניעות זוכים לבנים ובנות צדיקים.

איך אשה עושה תיקון כרת?

שאלה- שלום רב

המליצו לי לעשות תיקון הנשמה: תיקון כרת ותיקון חצות כיצד אוכל לעשות זאת?

תשובה לגבי תיקון כרת לאשה וכן פדיון נפש וכן תיקון חצות

שלום וברכה

לגבי תיקון חצון כתבנו כאן

אם אמרו לך לעשות גם פדיון נפש, תעשי פדיון נפש על ידי הפרשת סכום כסף לצדקה והעבירי מעל הראש ותאמרי שלש פעמים

"זו חליפתי זו תמורתי זו כפרתי זה הכסף ילך לצדקה ואני אלך לחיים טובים ולשלום"

כמו שעושים בערב יום כיפור.

לגבי תיקון- מצד הדין היה צריך לעשות 200 ימי צום כפי שכתב בכף החיים בסימן של"ד סעיף קטן  קמ"ג בשם רבינו האר"י ז"ל. ומי שקשה לו שלפחות יעשה 40 ימי צום. והבן איש חי כתב בספרו לשון חכמים כיון שאין כוחות בדורות הללו לצום, לכן די לעשות תענית יום אחד, ואת שאר התעניות לפדות בצדקה. בשיעור של 4 שקלים לכל תענית דהיינו לכתחילה עבור 200 תעניות ובדיעבד עבור 40 תעניות.

ואם גם זה קשה לעשות תענית יום אחד אז די לפדות את כל התעניות בצדקה.

אך לפני הכל יש לקיים את דברי הרמב"ם דהיינו

א- להתחרט על העבר, שעשתה עברה

ב- ולקבל לעתיד שח"ו לא לעשות שוב עבירה זו.

ג- וכן להתודות ולומר חטאתי עויתי פשעתי עשיתי עבירה זו וזו ולפרט את העבירה.

ומכאן ואילך לחיים טובים ולשלום. לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב ולהיזהר מכאן ואילך לחושבנא טבא ח"ו לא להיכשל שוב.

את הצדקה שמפרישים עדיף לתת למשפחה עניה בני תורה שמכירים, ואם לא מכירים עדיף לתת ביד של רב שמכירים ולהגיד לו (אלא אם כן מתביישים) שאלו דמי פדיון תעניות שעשתה, בכדי שיחלק את המעות לעניים מהוגנים. ואם לא מכירים רב יש ליתן לקופות הצדקה המוכרות והגדולות.

בהצלחה רבה ולחושבנא טבא ובשורות טובות.

עה"ח אברהם מלמד

נשואה שמנקה ביתו של זקן מופלג שפסק כח גברא, האם יש איסור יחוד?

שאלה- זקן שיש אשה נשואה שמנקה ביתו, האם יש איסור של ייחוד כיון שזה מקום העבודה שלה, והוא זקן מופלג שפסק ממנו כח גברא?

תשובה- זקן מופלג שודאי פסק ממנו כח גברא, כתב באגרות משה שאפשר להקל ביחוד דרבנן, אך כל שיש ספק אם פסק ממנו כח גברא יש בזה משום ייחוד. ואין חילוק אם זו העבודה שלה. ולא חילקו חכמים אם יש לו כח גברא או לאו. לכן צריך לבדוק אפשרויות שלא יהיה יחוד כגון דלת פתוחה שיכולים להיכנס אנשים זרים, או אם בעלה בעיר כמבואר בשו"ע אב"ה סימן כב' סעיף ח' שאם בעלה בעיר אין חוששין להתייחד עמה מפני אימת בעלה, אלא אם כן היה זה ליבו גס בה , שיש ביניהם קורבה מיוחדת, ואז יש חשש תקלה ח"ו. ובמקום צורך גדול וברור שפסק ממנו כח גברא ואין חשש מראית העין, המקלים לסמוך אפילו ביחוד דאורייתא יש להם על מה שיסמוכו.

מקורות: בספר דבר הלכה סימן ב' סעיף ט' הביא בשם החזו"א שסתם זקן אפילו מופלג אסור ביחוד. ובספר תורת היחוד פרק א' הלכה יא' כתב שיש להתיר ביחוד דרבנן, והביא דברי האגרות משה אהע"ז ח-ד' סי' סה' אות י' שבספק אם פסק ממנו כח גברא אסור ביחוד, אך בודאי פסק ממנו כח גברא וכך מעידים הרופאים, אפשר להקל ביחוד דרבנן. וכן פסק הגרי"ש אלשיב זצ"ל.

ובספר מנחת איש פרק א' הלכה ג' הביא דברי הציץ אליעזר ח-ו' סימן מ' פרק כב' אות ח' בענין איסור יחוד אשר האיסור שבו בכללותו אינו מפורש בתורה ואיסורו הוא רק משום שגורם לגלות ערוה, וכל שאינו יכול לבוא לידי כך ליכא גביה איסור יחוד, ואף איסור דרבנן אין בזה, אלא שצריך להתרחק מהיחוד משום מראית העין למי שלא מכיר במצבו.

בשו"ע אבה"ז סימן כב' סעיף ט', בית שפתחו פתוח לרשות הרבים אין חשש להתייחד שם עם הערוה. ויש בגדר זה פרטים רבים כמבואר בספרי האחרונים.

ובספר מנחת איש פרק כ' הלכה טז' כתב שעובדת אסורה להתייחד עם אדם זר כיון שנמצאת שם בקביעות לא מועיל ההיתר של בעלה בעיר. וכ"כ שם בפרק ח' סעיף כא' וכ"כ בערוך השולחן סימן כב' סעיף ו' שאם יש קשר מחמת עבודה נקרא ליבו גס בה ואסור להתייחד. ולכן הדבר תלוי עד כמה יש קשר ידידותי ביניהם.

האם מותר לדבר בשירותים?

שאלה- האם אסור לדבר בשירותים גם בזמננו שזה אסלות? ומה הדין אם יש לנו חדר גם מקלחת וגם שירותים וזה גם חדר שעוברים בו לחדרים אחרים האם מותר לדבר? ודיבור לצורך כגון תביא טישו או עוד רגע אני מסים האם מותר?

תשובה- גם כיום שייכת ההנהגה שלא לדבר בבית הכסא אבל כל זה דוקא בשעה שמתפנה כמבואר ברמב"ם בהלכות דעות, אבל סתם אם נמצא בבית הכסא ולא מתפנה מותר לדבר. וגם כשמתפנה אם יש צורך מיוחד מותר לדבר, כגון לצורך נקיונו וכדומה.

מקורות: כתב הרמב"ם דעות פרק ו' הלכה ו' צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן. לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן. ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בגדיו עד שישב. ולא יקנח בימין. ויתרחק מכל אדם. ויכנס חדר לפנים מחדר מערה לפנים מן המערה ונפנה. ואם נפנה אחורי הגדר יתרחק כדי שלא ישמע חבירו קולו אם נתעטש. ואם נפנה בבקעה ירחיק כדי שלא יראה חבירו פירועו. ולא 'ידבר כשהוא נפנה' אפילו לצורך גדול.

נמצא שהנהגה נכונה שנוהגים תלמידי חכמים לא לדבר בבית הכסא בשעה שמתפנים. אם כן בשעה שלא מתפנה אין חשיבות שלא לדבר.

וזה לשון הילקו"י סימן ג' הלכה ט' הנמצא בבית הכסא, אין לו לדבר עם חברו הנמצא בחוץ, או להשיב לקריאה טלפונית, ושאר דיבורים. ומכל מקום השומע קול צלצול טלפון, ויש לו ספק אם הוא ענין של הפסד ממון, או חולי, וכיוצא בזה, נראה שהמיקל לענות לטלפון יש לו ע''מ שיסמוך, אך יקצר בדבריו עד כמה שאפשר. אבל בלא זה אין לדבר בבית הכסא כלל, אפילו אין שם אלא בני הבית בלבד. ואם צריך לדבר בענין השייך לבית הכסא, וכגון לבקש מים לניקוי, מותר לדבר עם חברו בבית הכסא לצורך זה.