האם כשמגרדים בזקן או בפאות או בגבות, צריך ליטול ידים?

שאלה- האם כשמגרדים בזקן או בפאות או בגבות, צריך ליטול ידים?

תשובה- לא. שרק במקומות המכוסים צריך נטילה.

מקורות:

האם צריך להסיר טבעות, בשעת נטילת ידים?

שאלה- האם צריך להסיר טבעות, בשעת נטילת ידים?

תשובה- אשה שלא רגילה להסיר בשעת נטילה ובשעת לישה, אינה צריכה להסיר, אפילו אם הטבעת מהודקת. ואם מקפידה להסיר בלישה, או בנטילה, שלא תתקלקל הטבעת, חייבת תמיד להסיר בשעת נטילה, אפילו אם הטבעת רופפת. ובדיעבד שנטלה והטבעת רופפת עלתה לה נטילה.

ואיש שאין דרכו להסיר בשעת מלאכתו או בשעת נטילת ידים, אינו צריך להסיר בשעת נטילה, אך אם דרכו להקפיד להסיר בשעת מלאכתו או בשעת נטילת ידים, חייב תמיד להסיר בשעת נטילה, ובדיעבד, אם הטבעת רופפת עלתה לו נטילה.

מקורות:

שאלה- האם מותר ליטול ידים מכלי חד פעמי?
תשובה- מותר.

מקורות: כל הכלים כשרים לנטילת ידים ואפילו אינם מקבלים טומאה ובלבד שעשויים לקבל וכפי שכתוב

האם צריך ליטול ידים כשיורד דם?

שאלה- מה שכתב בשלחן ערוך ''המקיז דם מהכתפים ולא נטל ידיו מפחד שבעה ימים" (סימן ד סעיף יט). האם צריך ליטול דוקא לדם שיוצא מהכתפים, והאם צריך ליטול גם כשלא מקיז דם, אלא נפצע וקיבל שריטה וכדומה?

תשובה- חז"ל לא תקנו ליטול ידים להקזת דם. והרוצה לחוש שמא גם בתרומת דם יש חשש של פחד לא ידוע, רשאי ליטול ידים. ומ"מ מסתבר שאינו שייך במקרה של בדיקת דם או דם היוצא מחמת מכה. 

מקורות:

יש כמה דעות עד היכן ליטול מים אחרונים (י''א לפחות עד הפרק השני וי''א עד השלישי), האם אפשר לעשות פעם כך ופעם כך

שאלה- יש כמה דעות עד היכן ליטול מים אחרונים (י''א לפחות עד הפרק השני וי''א עד השלישי), האם אפשר לעשות פעם כך ופעם כך, או שחייב לבחור כדעה אחת לתמיד?

תשובה- יכול לעשות פעם כך ופעם כך מכיון שלדעת השו"ע די עד פרק שני, כל שעושה יותר מכך, מוסיף ואינו גורע. ויתנה מראש שמחמיר בלי נדר. ומ"מ הנהגה נכונה לבחור דרך אחת ולנהוג בה תמיד. ופחות מפרק שני אין להקל דלא כאלו הנוטלים באיזה טיפת מים על ראשי האצבעות . 

שאלה- נטל ידים לאכילה ושמע קדיש האם יענה?

שאלה- נטל ידים לאכילה ושמע קדיש האם יענה?

תשובה- כן. 

האם אפשר ליטול ידים לסעודה, ישירות מהברז ואז לברך על נטילת ידים?

שאלה- האם אפשר ליטול ידים לסעודה, ישירות מהברז ואז לברך על נטילת ידים?

תשובה- לא. אלא אם כן יש בגג ביתו חבית מים.

שאלה- האם יכול ליטול ידים לסעודה, מקנקן, בקבוק או כוס חד פעמית, ולברך על נטילת ידים?

שאלה- האם יכול ליטול ידים לסעודה, מקנקן, בקבוק או כוס חד פעמית, ולברך על נטילת ידים?

תשובה- כן. דכל הכלים הללו כשרים לנטילת ידים. ובדיעבד אף כוס חד פעמית.

כשמביא פירות רטובים לאזכרה ויודע שלא יטלו ידים, האם צריך ליבש את הפירות בכדי שלא יעבור משום לפני עור לא תיתן מכשול?

שאלה- כשמביא פירות רטובים לאזכרה ויודע שלא יטלו ידים, האם צריך ליבש את הפירות בכדי שלא יעבור משום לפני עור לא תיתן מכשול?

תשובה- יאמר להם ליטול או ייבש את הפירות, ובדיעבד שלא עשה כן לא עובר משום לפני עיור, דיש דיעות בפוסקים המקלים בנטילה זו, אף שלא קיימא לן להקל, לענין 'לפני עיור' אינו עובר.

אין לו מים, ואין לו אפשרות ליבש את הפירות (כגון ענבים), האם יכול לאכול את הפירות?

שאלה- אין לו מים, ואין לו אפשרות ליבש את הפירות (כגון ענבים), האם יכול לאכול את הפירות?
תשובה- לא. אלא יעטוף ידו במפית ויאכל או שיאכל עם כלי.


מקורות: שלחן ערוך (סימן קסג סעיף א) אם אין מים מצויים לפניו ברחוק יותר מארבעה מילין, ולאחריו מיל, יטול ידיו במפה ואוכל פת או דבר שטיבולו במשקה או אוכל ע"י כף. ע"כ.

שאלה- אין לו מים, האם יכול לאכול לחם ללא נטילת ידים?

שאלה- אין לו מים, האם יכול לאכול לחם ללא נטילת ידים?

תשובה- כן ובתנאי שיעטוף ידיו במפית ויברך המוציא ויאכל. 

מקורות: כ"כ בשו"ע (סימן קסג סעיף א) אם אין מים מצויים לפניו ברחוק יותר מארבעה מילין, ולאחריו מיל, יטול ידיו במפה ואוכל פת או דבר שטיבולו במשקה או אוכל ע"י כף. ע"כ. וכ"כ בילקו"י סימן קסג סעיף א, דהנוסע במכונית ורוצה לאכול תוך כדי נסיעתו, אם יודע שיש לפניו בדרך מים ליטול את ידיו בריחוק ד' מילין, ימתין כדי שיטול ידיו כדת, ואם לאו כורך מפה על ידיו ואוכל. ע"כ.

נטל ידים למים אחרונים אך לא אמר ''מים אחרונים חובה''?

שאלה- נטל ידים למים אחרונים אך לא אמר ''מים אחרונים חובה'' וכבר התחיל לברך ברכת המזון, מה דינו?

תשובה- יצא, דאינו מעכב ורק לכתחלה אומרים זאת במקום דברי תורה.

מקורות: לכתחלה יש לומר דברי תורה כשאוכל פת, משום מה שנאמר במשנה באבות (ג, ג) "רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים" וביאר שם רש"י "רגילין בני אדם לפטור עצמן בברכת המזון". ע"כ. ויש הנוהגים לומר הלכה פסוקה המוזכרת בשו"ע (סימן קפא סעיף א) "מים אחרונים, חובה" כמ"ש בספר בן איש חי (פר' שלח לך הל' ז) "במאמר רז"ל שאמרו "מים אחרונים חובה" רמוז כמה כונות סודיות של מים אחרונים, ולכן טוב שהאדם קודם שיושיט ידו ליטול מים אחרונים יאמר הלכה זו "מים אחרונים חובה", והיה מנהג עט"ר הרב מו"ר זקני רבינו משה חיים ז"ל לומר הלכה זו קודם נטילת מים אחרונים, ולפעמים היה סומך על הלכה זו במקום ד"ת שאומרים על השלחן קודם ברכת המזון כשאין שהות לומר דברי תורה, כי זו הלכה מתורה שבע"פ. ע"כ. ומ"מ בדיעבד סומכים על ברכת המזון דנחשב דברי תורה שמזכיר שם השם כמבואר ברש"י דלעיל.

נטל ידים לסעודה וניגב ונזכר שלא בירך, מה יעשה?

שאלה- נטל ידים לסעודה וניגב ונזכר שלא בירך, מה יעשה?

תשובה- ידלג על ברכת נטילת ידים. 

מקורות: כתוב בשולחן ערוך (סימן קנח סעיף יא) מברך קודם נטילה, שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן. ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה, משום דפעמים שאין ידיו נקיות, ומפני כך מברכין עליהם אחר ששפשף ידיו. הגה- ואם שכח לברך עד אחר נגוב, מברך אח"כ. ע"כ. וכתב הט"ז (שם ס"ק יב) אחר גמר קיום המצוה דהיינו הניגוב לא יברך דהא כל המצות דצריך לברך עובר לעשייתן ודאי במצוה שיש משך זמן לקיימה אז אף אם שכח לברך קודם העשייה יש עוד זמן שהוא עוסק בה משא"כ באם כלה משך קיומה לא יברך. ולכן כיון דאידחי מן קודם ניגוב אידחיה לגמרי. ע"כ. 

וכיון שיש בזה מחלוקת קיימא לן ספק ברכות להקל ולא יברך, וכ"כ בילקו"י (סימן קנח סעיף י) מי שנטל ידיו כדת לסעודה, ולא בירך עליהם קודם הניגוב, לא יברך אחר הניגוב. וגם לא יחכך בראשו או יגע במקומות המכוסים שבגופו, כדי שיתחייב נטילה אחרת, שאין לעשות כן, מחשש גורם לברכה שאינה צריכה. ע"כ.

נטל ידים לסעודה וניגב ונזכר שלא בירך, מה יעשה

שאלה- נטל ידים לסעודה וניגב ונזכר שלא בירך, מה יעשה?

תשובה- ידלג על ברכת נטילת ידים.

מקורות: כתוב בשולחן ערוך (סימן קנח סעיף יא) מברך קודם נטילה, שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן. ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה, משום דפעמים שאין ידיו נקיות, ומפני כך מברכין עליהם אחר ששפשף ידיו. הגה- ואם שכח לברך עד אחר נגוב, מברך אח"כ. ע"כ. וכתב הט"ז (שם ס"ק יב) אחר גמר קיום המצוה דהיינו הניגוב לא יברך דהא כל המצות דצריך לברך עובר לעשייתן ודאי במצוה שיש משך זמן לקיימה אז אף אם שכח לברך קודם העשייה יש עוד זמן שהוא עוסק בה משא"כ באם כלה משך קיומה לא יברך. ולכן כיון דאידחי מן קודם ניגוב אידחיה לגמרי. ע"כ. 

וכיון שיש בזה מחלוקת קיימא לן ספק ברכות להקל ולא יברך, וכ"כ בילקו"י (סימן קנח סעיף י) מי שנטל ידיו כדת לסעודה, ולא בירך עליהם קודם הניגוב, לא יברך אחר הניגוב. וגם לא יחכך בראשו או יגע במקומות המכוסים שבגופו, כדי שיתחייב נטילה אחרת, שאין לעשות כן, מחשש גורם לברכה שאינה צריכה. ע"כ. ???לבדוק פסקי תשובות

האם מותר ליטול ידים ממים היוצאים מהמזגן?

שאלה- האם מותר ליטול ידים ממים היוצאים מהמזגן?

תשובה- מותר.

 

מקורות: אסור לעשות מלאכה במי נטילת ידים כמבואר בשו"ע (סימן קס סעיף ב) "עשה במים מלאכה פסולים. ואם צינן יין במים, פסולים. ע"כ. אך מי המזגן לא מקררים, אלא הגז במזגן מקרר, והמים הם תוצאה של פעולת המזגן. ממילא לא נעשו במים אלו מלאכה ולכן מותר ליטול בהם ידים.

האם חובה ליטול ידים לפני התפילה אפילו אם הן נקיות

שאלה- האם חובה ליטול ידים לפני התפילה אפילו אם הן נקיות, ומה הדין כשאין לו מים, או אם עד שיטול ידים החזן יתחיל קדיש?
תשובה- חובה ליטול ידים, אף שהחזן יתחיל ובתנאי שלא יפסיד תפילה בציבור

האם חובה לכסות את המים לנטילת ידים שמניחים ליד המיטה?

שאלה- האם חובה לכסות את המים לנטילת ידים שמניחים ליד המיטה?

תשובה- לא.

מקורות: כיון שלא שותים אותם לא חייב לכסות, בפרט שבזממננו לא מצויים נחשים כש"כ בשו"ע (יו"ד סימן קטז סעיף א) משקים שנתגלו אסרום חכמים דחיישינן שמא שתה נחש מהם והטיל בהם ארס ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו מותר. ע"כ. 

ומ"מ כתב כף החיים (שם ס"ק ו) שנהוג להיזהר במים לשתיה, לכסותם לכתחלה. וז"ל "אבל בארצות המערב יש הרבה מקומות דשכיחי בהו נחשים ועקרבים וגם פה ירושת״ו ואגפיה אעפ״י שאין מצויין הרבה מ״מ מצויים קצת וראוי לכל ירא לנפשו להזהר בהם ובמצרים זה שנה א׳ בקירוב הניחו מין תבשיל א׳ מגולה וכל אותם שאכל מאותו תבשיל נסתכנו הרבה ובה״ב מת ולמה נסכן עצמנו בדבר שבנקל יוכל האדם להזהר ממנו (פר״ח אות א). וכן נהגו באין ישראל לישמר (ברכ״י בשיו״ב אות ג) וכ״כ השל״ה (מ:) דשומר נפשו ירחק מזה. וכתב בפתחי תשובה (אות א) דבהנהגת החסיד הגר"א ז"ל כתוב ג"כ שהיה נזהר מאד בדבר זה. ע"כ. 

לכן לכתחלה יש להיזהר לכסות מים לשתיה, אך במקרה דנן שרק נוטל ידים מהמים, אינו צריך לכסות.

השומע דברי קדושה קודם נטילת ידים של שחרית, כגון הגר סמוך לבית הכנסת, האם מותר לו לענות אמן על ברכות וקדיש?

שאלה- השומע דברי קדושה קודם נטילת ידים של שחרית, כגון הגר סמוך לבית הכנסת, האם מותר לו לענות אמן על ברכות וקדיש?

תשובה- מותר. וישפשף ידיו בבגד, לפני כן.

מקורות: דלא גרע ממי שאין לו מים שישפשף ידיו בבגדיו ויועיל לו לתפילה כמ"ש בשו"ע (ד, כב) "אם אין לו מים, יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי, ויברך: על נקיות ידים, ויועיל לתפלה". וכן לא גרע ממי שנזכר באמצע תפילה שלא נטל ידיו שכתב השו"ע (סימן צב סעיף ו) העומד בתפלה ונזכר שנגע במקום מטונף, די בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל. ע"כ. שידים מטונפות אינן מעכבות, אם משפשף אותן בבגדיו. 

וכן כתב בילקוט יוסף (סימן ד סעיף כז) "אף על פי שלכתחלה אין ללמוד תורה או לברך ברכה כל שהיא קודם נטילת ידים שחרית, כי בזוהר הקדוש החמיר בזה מאד, מכל מקום אם שמע קדיש או קדושה בפתע פתאום, ואין לו שהות ליטול ידיו, רשאי ומצוה עליו לענות הקדיש והקדושה, ויסמוך על דעת הרמב''ם והרא''ש והרשב''א והטור והשלחן ערוך, שסוברים כפשט דברי התלמוד (ברכות ס:) שכל ברכות השחר נתקנו לאומרם בשם ומלכות לפני נטילת ידים שחרית. ומכיון שהקדיש והקדושה הם מצוה עוברת, אין להחמיר בזה ולהמנע מלענות אותם עם הצבור, שהיא חומרא הבאה לידי קולא. וכל שכן שיענה אמן דקדיש ואמן דברכות. והמחמיר יוצא שכרו בהפסדו. ורק ינקה ידיו תחלה בכל מידי דמנקי. ואמנם אם ישן בפיג'מה ולא נגע במקומות המכוסים, אין צריך לנקותם קודם שמברך. (ילקוט יוסף חלק א עמוד שנח). 

ורמז לכף החיים בסימן (רכז ס"ק טו) שכתב "ואם היה ישן על מטתו ושמע קול רעם ואינו יכול לקום ליטול ידיו ולברך יש להרהר את הברכה. וכ"כ בכף החיים (סימן ד ס"ק קח) והביא שדעת הט"ז (סימן סב) שמי שצמא בלילה במטתו שאי אפשר לו לו ליטול ידיו יהרהר הברכה בלבו וישתה. עכ"ל. וכ״כ הסולת בלולה (שם ס״ק ד) וכ׳׳כ הברכ״י (סימן ד ס"ק ח) דבספר הזהר (בהקדמה י ב) אסר בפירוש, כמ"ש הרב מהר"ם די לונזאנו בדרך חיים (דף קב) והביאו הרב כנסת הגדולה. וכזה ראיתי למר זקנינו ז"ל בספר אור החמה (בהקדמה י ע"ב ד"ה והנה) משם מהרח"ו זצ"ל (וכ"ה בהגהות מהרח"ו 'דרך אמת' לזוהר שם אות ג) דבזהר מוכח דלא כמו שפסק בש"ע. דכפי הזוהר אסור לברך כשרוח רעה על ידיו נראה פשוט דלא מהני בנקיון כפים במטלית וכיוצא דלהעביר רו״ר צריך נטילת ידים ג פעמים וע״כ אם הוא אנוס שאינו יכול לרחוץ העיקר שיהרהר הברכה בלבו כמ"ש הט"ז. ע"כ. וכ׳׳כ ח״א (כלל ה׳ אות טז). אכן הא״ר (שם ס״ק ד) חלק על הט״ז דינקה ידיו במידי דמנקי ויכול לברך. וכ״כ הרדב״ז (ח״א סי׳ לח) וכן העלה בשו״ת מהר״י מברונה (סי׳ סה). וכתב המשנה ברורה (סימן ד ס"ק סא) דבשערי תשובה בשם הזוהר כתב דלא יברך בלי נטילת ידים וראוי להחמיר ביש לו מים. ע"כ. הרי שהיקל באין לו מים, ומקרה כזה שיש מצוה עוברת, ברור שנידון כאין לו מים. 

ונמצא שדבר זה אם יכול לברך כשרוח רעה על ידיו במחלוקת שנוי, והשלחן ערוך (סימן ד סעיף כב) התיר בהדיא שכתב "אם אין לו מים, יקנח במידי דמנקי, ויועיל לתפלה, אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן". הרי שאף שלא מועיל לרוח רעה, עם כל זאת התיר לברך. ולכן שיכול להקל לברך בשם ומלכות לאחר שישפשף ידיו בבגדיו. 

כ"כ להקל בזה בספר הליכות שלמה (הל' תפילה פרק כ סי"ג). וציין שם ששמע מזקני ירושלים שקבלה בידם איש מפי איש מהגר"א ז"ל, שבשבעה שנשרף גר הצדק הקדוש אברהם בן אברהם על קדושת השם, ביום ב' של חג השבועות שנת תק"א, בקעה שלהבת ממערת המכפלה, והסט"א איבדה מכוחה ובאותה שעה נחלשה טומאת ידים של שחרית. ע"כ.

מי שאין לו כלי לנטילת ידים שחרית, האם כשיטול ישירות מהברז ללא נטלא, יברך על נטילת ידים?

שאלה- מי שאין לו כלי לנטילת ידים שחרית, האם כשיטול ישירות מהברז ללא נטלא, יברך על נטילת ידים?

תשובה- כן.

מקורות: בבית יוסף (סימן ד ס"ק ז) כתב שיש מחלוקת ראשונים אם צריך כלי לנטילה שחרית, שכתב: "משמע מדברי הרא"ש דלא בעינן כלי לנטילת שחרית וכן כתוב בהגהת מרדכי (ברכות סי' קצב) וכן כתב הר"ן (חולין לז: ד"ה מפני), אבל בתשובת הרשב"א (ח"א סי' קצא) כתוב לפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. עכ"ל. וכן דעת ה"ר דוד אבודרהם (דיני נט"י שחרית). וכן כתוב בספר הזוהר פרשת וישב (קפד:) על פסוק (בראשית לז יז) ויאמר האיש נסעו מזה". 

ומ"מ בשלחן ערוך (סימן ד סעיף ז) פסק דלא מעכב כלי דכתב: טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הגה: מיהו אינו מעכב, לא כלי, וכו'". ממה שכתב השו"ע 'טוב' משמע שאין מעכב כלי וכן הרמ"א, כמבואר, וכ"כ שם המגן אברהם (ס"ק ו) פירוש בדיעבד היכא דאי אפשר בענין אחר אבל היכא דאפשר טוב להקפיד. ע"כ. 

חזינן שאף שהב"י הביא בזה מחלוקת ראשונים ושכן כתב הזהר דבעינן כלי, עם כל זאת לא חשש לספק ברכות להקל, ואם הוא לא חשש, גם לנו אין לחשוש. שלא כמו במקומות שהאחרונים חששו לסב"ל מכיון שהיו שחלקו על השלחן ערוך. וכן פסק ובשו"ת אור לציון (ח"ב סימן א הלכה ה) דכתב "לכתחילה צריך ליטול דוקא בכלי, ובמקום שאין לו כלי, יטול ידיו שלש פעמים לסירוגין בלא כלי, ויכול לברך על נטילת ידים". 

ואמנם בקי' ילקו"י (סימן ד סעיף א) חשש לסב"ל וכתב "אף על פי שמעיקר הדין אין צריך ליטול ידיו בכלי בנטילת ידים שחרית, מכל מקום כבר כתב מרן בשלחן ערוך, ש''טוב'' להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. אולם מי שנמצא במקום שאין שם כלי ליטול את ידיו, יטול מהברז ג' פעמים לסירוגין. אך לא יברך על נטילת ידים". אך קשה על דבריו דהב"י עצמו לא חשש לסב"ל בזה. וכל שכן שהילקוט יוסף בעצמו כתב (בעמ' רצט ד"ה אם) שכיון שזו מחלוקת במצוה ולא בברכה, יש לסמוך על הרדב"ז דאומר דאין בזה משום סב"ל ולכן סיכם שם "ואם כן גם בנידון דידן לכאורה יש להורות שיוכל לברך". ע"כ. 

ויש לעיין בדברי האור לציון שרצה ללמוד שלדעת הרמב"ם נטילת ידים שחרית מעכב כלי ולמד זאת ממה שהרמב"ם כתב שמעכב כלי בתפילה, אדרבא יש לדייק איפכא ממה שהרמב"ם (הל' ברכות ו, ב) השמיט את הנטילה שחרית בכלי שמעכב, ס"ל דלא צריך כלי בשחרית שכתב בסתם (הל' תפילה ז, ד) "כשנוטל ידיו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים", ובפרט שאם הדיוק היה נכון, הו"ל לבית יוסף, שמנה את הראשונים שמעכב להם כלי, להזכיר גם את הרמב"ם. ואף שלפעמים כשנוטל שחרית, זה גם לתפילת שחרית (כמו שכתב האור לציון) זה דוקא במקום שיש כלי, אבל כשאין לו כלי אדרבא לבוקר יעשה כעיקר הדין ויטול בברכה ללא כלי, גם לדעת הרמב"ם, ולשחרית יטול בלא ברכה. ויש לעיין בזה גם בילקוט יוסף (עמ' רצז) שהסביר כך את דברי הרמב"ם לדעת ערוך השלחן. 

וז"ל האור לציון "אולם מדברי הרמב"ם (הל' ברכות ו, ב) נראה שסובר שנטילת ידים לתפילה צריכה להיות דוקא בכלי ובברכה, וככל דיני נטילת ידים לסעודה, שהרי כתב שם בהלכה ב', כל הנוטל ידיו לתפילה, מברך תחילה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. ובהלכה ו' שם כתב, "כל הנוטל ידיו, צריך להזהר בארבעה דברים, בכלי שיהיו המים שנוטלין בהן בכלי...". הרי שדעת הרמב"ם שאף נטילת ידים של תפילה צריכה כלי, ולפ"ז נטילת ידים של בוקר, כיון שפעמים שהיא גם נטילת ידים לתפילה, צריך ליטול דוקא בכלי. ולכן לכתחילה יש ליטול דוקא בכלי. אלא שמ"מ כיון שדעת מרן שאין צריך כלי, יש לסמוך על זה כשאין לו כלי, ויוכל גם לברך על נטילת ידים". ע"כ. וצ"ע. וכן לא ברור מדוע ביקש ללמוד דלכתחלה בעינן כלי מדיני נטילה לתפילה, בלאו הכי כתב השלחן ערוך 'טוב' ליטול מכלי. 

לסיכום מי שאין לו כלי יברך על נטילת ידים שחרית, שכן סובר הבית יוסף שהביא מחלוקת ראשונים בזה ועם כל זאת לא חשש לסב"ל, ונראה שכן ס"ל לרמב"ם, וכן סוברים הרא"ש והש"ע והרמ"א והמ"א והאור לציון, ובפרט שבדיעבד לכו"ע לא הוי ברכה לבטלה, דסומך על השו"ע, ובפרט דהוי מחלוקת במצוה ולא בברכה ולפי הרדב"ז לא חוששים בזה לסב"ל, כפי שכתב הילקוט יוסף בביאור (חלק א עמ' רצז).

אם אין לו מים לנטילת ידים בשחרית, האם יכול לברך ברכות השחר ולהתפלל אע''פ שידיו טמאות?

שאלה- אם אין לו מים לנטילת ידים בשחרית, האם יכול לברך ברכות השחר ולהתפלל אע''פ שידיו טמאות?

תשובה- כן, אלא שיקנח ידיו בבגדיו.

מקורות: כ"כ בשו"ע (ד, כב) אם אין לו מים, יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי, ויברך: על נקיות ידים, ויועיל לתפלה, אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן. וכ"כ בקי' ילקו"י (סי' ד סע' כט) כט מי שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כדת, עם כל זה לא יבטל מלימודו, אלא יטול מעט, או ינקה ידיו במידי דמנקי ויברך ברכות השחר וברכה''ת וכו', וילמוד כדין התלמוד והפוסקים. וכ''ש במי שאין לו מים ליטול את ידיו בבוקר, ואינו יכול להתעכב עד שיביאו לו מים, ינקה ידיו במידי דמנקי, ולא ימנע עצמו מלהניח תפלין בגלל זה. ואמנם אם ישן בפיג'מה ולא נגע במקומות המכוסים, אין צריך לנקותם קודם שמדבר בדברי תורה.