שאלה- האם ישראל השומע ברכת כהנים מקיים מצוות עשה?
תשובה- כן.
מקורות: ספר חרדים (פרק ד הלכה יח) "מצוות עשה לברך בהן את ישראל שנאמר כה תברכו את בני ישראל. וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם נמי בכלל המצוה, ממנין תרי"ג". ע"כ. הרי שסובר שגם למתברכים הוא ממנין תרי"ג, וכ"כ בשו"ת בית אפרים (או"ח סימן ו) "בספר כתובה אשר חיבר אב"ד דק"ק פפד"מ ז"ל כתב דאדרבא אם הזר עולה לדוכן עם כהנים אחרים הוא עובר בעשה דכשם שעשה על הכהנים לברך כך הוא עשה על הישראל להתברך מפי הכהנים בשעה שמברכים וכמו שכתוב גם כן בספר חרדים, וברכת כהנים צריך להיות פנים כנגד פנים וכשעולה לדוכן אינו בכלל הברכה ועובר בעשה". הובאו דבריהם בשערי תשובה (סי' קכח ס"ק ב) שיש מצות עשה על הישראל שיתברך.
ובענין זר העולה לדוכן מוזכר בגמרא (שבת קיח:) אמר רבי יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי, יודע אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן, אני עולה. וכתבו שם התוספות "לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה שלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל". וכתב הדרכי משה (סימן קכח ס"ק א) על דברי התוספות הנ"ל, קשה לי דהא איתא בהדיא בכתובות פרק שני (כד:) דזר הנושא את כפיו עובר בעשה, ואפשר דר"י לא קאמר אלא כשעולה עם כהנים אחרים אבל לבד הוא עובר בעשה וצ"ע. ע"כ. ולפי זה פסק הרמ"א (סימן קכח, א) "אין לזר לישא כפיו, אפילו עם כהנים אחרים". והביאור הלכה (בהקדמה לסימן קכח ד"ה כתב) בספר חרדים מצות עשה לברך כהן את ישראל שנאמר כה תברכו את בני ישראל וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם נמי בכלל המצוה עכ"ל.
אלא שלפי דברי החרדים הנ"ל זר העומד בצד הכהנים מבטל מצות עשה. ואם כן מדוע לא ידע ר"י מה איסור יש לזר לעלות לדוכן, היה לו להשיב שמבטל מצות עשה. וא"ת שכוונתו באופן שאין כלל כהנים, ממילא אין ברכת כהנים, יהא קשה לתירוץ תוס' שכתבו דאדרבא כשהוא לבדו עובר בעשה. ושמא אפשר לדחוק שר"י דיבר על איסור ואילו לפי ספר חרדים רק מבטל עשה, אך לא עושה איסור. ובנודע ביהודה (חלק א סימן ו) דן בענין מש"כ בכתובות "זר העולה עובר בעשה" אם זה משום ברכת אשר קדשנו לברך את עמו ישראל באהבה או משום שאומר יברכך ה' וישמרך. ולכאורה לא ס"ל דמבטל עשה שלא מתברך. וי"ל. ובכל אופן מפשטות ספר חרדים ושער אפרים יש לישראל מצות עשה להתברך. אלא שאינו חייב לטרוח על זה שאינה מצוה חיובית אלא קיומית. שאם קיים קיבל מצוה אך אינה חובה.
