האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. האם זה חיוב

שאלה- מה שכתוב בגמרא שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם האם זה חיוב או מידת חסידות ומה הדין כשאדם למד את הדבר עד שקנה את התורה הזאת שזה שלו האם צריך להגיד בשם אומרו?

תשובה- לגבי אומר דבר בשם אומרו מובא כידוע באבות פרק ו' משנה ו משנה מסכת אבות פרק ו משנה ו וכן הובא במגילה טו' והאומר דבר בשם אומרו הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר אסתר ב', ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.

וכן כתב המגן אברהם בסימן קנו' סק' ב' וכתב רע"א שמקורו ממדרש תנחומא פ' במדבר סימן כב אמר רבי תנחום הלבלר מקובל אני מרבי מיאשא שקבל מן הזקנים הלכה למשה מסיני כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו שעליו הכתוב אומר אל תגזל דל כי דל הוא, וכל האומר דבר בשם אומרו זוכה שיגאלו ישראל על ידו, הוא וכן הוא בילקוט רמז תרנ"ה ובילקוט משלי כב'.

לסיכום-  חזינן שחייב בלאו מדברי קבלה וכן מצאתי שהובא ברמב"ם בפרק ה' הלכה ט' ואל יאמר דבר שלא שמע מרבו עד שיזכיר שם אומרו. ועם כל זאת קשה בעיני שזו חובה גמורה שאם כן מצינו בספרי האחרונים וראשונים שכתבו הרבה דברים ללא מקורות. וברמב"ם לא אמר בשם אומרו ובשונה הלכות כתב שיש לחלק בין אמירה שצריך בשם אומרו לבין כתיבה בשם אומרו.

בכל אופן תמיד הנהגה טובה לומר דבר בשם אומרו, וכך זכו בית הילל שנפסקה הלכה כמותם כיון שהיו ענוותנים ולא מחזיקים טובה לעצמם. מה אכפת לו לשבח יהודי או רב אחר.

ואם עמל בתורה וחידש לא צריך לומר בשם אומרו כיון שזה חידוש שלו כמבואר ברש"י על תהלים פרק א' ובתורתו יהגה: בתחילה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו.

איך רבנים לומדים 30 דף ליום?

שאלה- אם אדם לומד למשל דף גמרא בשעה, אז איך זה שיש רבנים שלומדים בכל יום 30 דף?

תשובה- יש אפשרות.
והתשובה לשאלה, איך אפשר לדחוס יותר ממה שאפשר מבחינה פיזית? התשובה היא, שאדם זה לא חומר אלא רוח, וכיון שיש לאדם כוחות רוחניים לכן יכול להכיל על הנפש, הרבה יותר, ובתנאי שיש כח רוחני שדוחף. וכתב בשם הגדולים לרב חיד"א שרבינו האר"י היה מתנמנם בשבת קודש ואחד החברים ראה שרבינו האר"י ממלמל מתוך שנה והתקרב לשמוע מה אומר. ואז קם התעורר רבינו האר"י וביקש התלמיד לשמוע מה למד עכשיו הרב מתוך שנה, ענה הרב שאפילו כמה שנים לא יספיקו ללמד את התלמיד, והסביר הרב חיד"א שכתוב אצל שמואל הנביא, וילך עם דוד לניות מלמד שלמד אותו לילה מה שתלמיד ותיק לא לומד בשמונים שנה. והסיבה היא שרק החומר העכור מעכב, אבל אם אדם הוא רוחני, אפשר ללמוד הרבה יותר מגבולות הזמן.
וסיפר פעם הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל שהיה לומד בכולל ערב של שעתיים 10 דפים.
ופעם אחת היה שלג בירושלים והרב בן ציון והרב עובדיה לא יכלו ללכת לישיבה, לכן נשארו ללמוד ליד הבית, וכל אחד גמר באותו יום מסכת. והרב עובדיה גמר מסכת בבא בתרא באותו יום. בבבא בתרא יש 176 דף. ובספר הדרן עלך מסופר שהרב עובדיה היה בוחן בחורים בפורת יוסף והיה בחור שלא ידע את החומר שאל הרב מה סדר הלימוד היומי של הבחור? ענה- שלומד שלש מסכתות שונות בשלושת הסדרים בקר צהריים וערב. ואמר הרב עובדיה שאינה הנהגה נכונה, שיש ללמוד כל היום אותו נושא. וסיפר שכשהיה בפורת יוסף כבחור בזמן חורף למד מסכת גיטין 60 פעם.
ידוע שבמסכת גיטין יש 90 דף אם כן נמצא שלמד הרב בכל יום בערך 30 דף.

מה עדיף לימוד עם חברותא או לבד?

שאלה- רציתי הלכה למעשה מה עדיף ללמוד תורה לבד. וההספק גדול. או עם חברותא וההספק קטן.

תשובה-  באופן כללי צריך לשלב. צריך גם את זה וגם את זה. אך אם ההספק גדול מאוד וכשלומדים חברותא ההספק קטן מאוד כיון שמדברים על הא ודא וכיוצא בזה. אז ודאי עדיף לבד. לדעתי-- בשעה שהראש חזק עדיף לבד, אך כשהראש חלש אז עדיף חברותא, כיון אז קשה ללמוד לבד. ובדברים אלו אין כללים ברורוים הכל לפי הזמן ולפי האדם. בהצלחה