איסור ייחוד עם פנויה?

שאלה: על פי ההלכה - קיים איסור ייחוד עם רווקה (או פנויה, לצורך העניין), או שהאיסור הוא באשת איש?

תשובה- שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כב  (סעיף א) אסור להתייחד עם ערוה מהעריות, בין זקנה בין ילדה, שדבר זה גורם לגלות ערוה, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה. וחתן שפירסה אשתו נדה קודם שיבעול, אסור להתייחד עמה,

איך עושים פדיון נפש?

שאלה- איך עושים פדיון נפש?

תשובה- ישנם כמה אופנים. יש אפשרות לתת לרב סכום כסף כתרומה להחזקת התורה ושיעשה פדיון נפש.

ויש אפשרות לקחת סכום כסף נכבד ולעשות לעצמך פדיון נפש על ידי שמעבירים את הכסף מעל הראש ואומרים כפי שאומרים בערב יום הכיפורים " זו חליפתי זו תמורתי זו כפרתי זה הכסף ייכנס לצדקה ואני אכנס לחיים טובים ולשלום" כך שלש פעמים ולאחר מכן לתרום את הכסף לצדקה. עדיף לתרום למשפחה עניים בני תורה שמכירים אותם אישית, מאשר לתרום למוסד או גוף, מכיון שאז הכסף בטוח מגיע כולו למשפחה הזקוקה. 

לגבי סכום הכסף אין לזה שיעור, ראוי לפחות שיעור של עוף כפי שעושים בערב יום כיפור אבל מי שיכול שיתן סכום גדול יותר למשל כמנין שמו בגימטריא וכדומה. וכל המוסיף מוסיפים לו מין השמים. שכידוע המעות שאדם נותן לצדקה מכפרים על עונותיו. וכתב בתניא בפרק ג' מפרקי התשובה- נהגו החרדים לדבר ה' לתת תמיד הרבה מעות לצדקה לכפרת עוונות וכפדיון במקום מאות הצומות והתעניות שהיו צריכים לעשות.

קרי לילה- מה התיקון לכך?

שאלה- תשובה לקרי לילה מהי התשובה הזאת?

תשובה- מי שחס ושלום נכשל בקרי לילה דהיינו זרע לבטלה. כיון שזה עוון חמור מאוד כפי שכתוב בשלחן ערוך אבן העזר סימן כג סעיף א, ב, וז"ל "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה. ועון זה חמור מכל עברות שבתורה. לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד: אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע, לא די להם שאסור גדול הוא, אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב, ועליהם נאמר: ''ידיכם דמים מלאו'' (ישעיה א, טו), וכאלו הרג הנפש": עכ"ל.

לכן צריך לחזור בדבר זה בתשובה. ומסביר הרב שכיון שהגדיל פשע עליו לתקן בראשי תיבות של המילה פשע דהיינו על ידי שיגדיל שפע דהיינו ראשי תיבות של שבת, פיזר דהייינו שיפזר כסף לצדקה וענוה.

וכותב הרב חיד"א בספר חוק ישראל של היום וזה לשונות

אִם מִן הַשָּׁמַיִם סִיְיעוּךָ לְבַקֵּשׁ רְפוּאוֹת תְּעָלָה לְמַחֲלוֹתֶיךָ בְּתַמְרוּר עֲוֹן פְּגַם הַבְּרִית פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה כִי תַחַת אֲשֶׁר הִרְבֵּיתָ פֶּשַׁע בְּיַלְדֵי פֶּשַׁע זֶרַע שֶׁקֶר. טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחוֹז שֶׁפַ''ע תַּחַת פֶּ''שַׁע וּבָזֶה תַּרְבֶּה הַשֶּׁפַע כִּי אִם תַּם הַקֶּצֶ''ף וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וְהוּא רָאשֵׁי תֵיבוֹת פֶּשַׁע פִּזּוּר שַׁבָּת עֲנָוָה וְחָדַל מֵעֲשׂוֹת הַפֶּשַׁע וְיַרְבֶּה הַשֶּׁפַע. מַתְחִיל בְּפֵ''א פִּזּוּר. פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד יַרְבֶּה בִּצְדָקָה כְּפִי כֹחוֹ יוֹם יוֹם וְלֹא יַעֲבוֹר יוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא יִתֵּן צְדָקָה אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה כִּי תַחַת אֲשֶׁר הָיָה בְּפִשְׁעוֹ נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף עַתָּה בִּצְדָקָה מְיַחֵד שֵׁם הַוַיָ''ה בָּרוּךְ הוּא וְהוּא תִקוּן גָּדוֹל שֶׁהוּא פִּזַּר נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה בִּמְקוֹם הַסִּטְרָא אַחֲרָא דַרְגָא דְמוֹתָא עַתָּה יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ לְהַחֲיּוֹת נָפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים הַבֵּט וּרְאֵה כֶּסֶף.

תַּקָּנַת הַשְּׁבִים לִהְיוֹת עֲנָוִים וְנִשְׁבְּרֵי לֵב בֶּאֱמֶת וּגְדוֹלָה עֲנָוָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת וְהוּא מֶרְכָּבָה לִשְׁכִינָה וְאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי עַל יְדֵי הָעֲנָוָה אִם נִגְזַר עָלָיו מִיתָה מִתְבַּטֶּלֶת הַגְּזֵרָה. וְכֵן אִם נִגְזַר עָלָיו מִיתַת בָּנִים מִתְבַּטֶּלֶת הַגְּזֵרָה וְנִמְחָלִים עֲוֹנוֹתָיו וּמִמֵּילָא רַוָוחָא שֶׁיִּתְכַּפֵּר לוֹ אֲשֶׁר חָטָא בִּפְגַם הַבְּרִית. וְתַחַת כִּי הָיָה נִדְחֶה וְנִתְעָב וְנֶאֱלָח עַתָּה אִם יִהְיֶה עָנָיו בֶּאֱמֶת יִהְיֶה מֶרְכָּבָה לִשְׁכִינָה וְיַרְבֶּה הַשֶּׁפַע וְאַדְרַבָּה הוּא יִהְיֶה צִנּוֹר לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע כִּי הַצַדִּיק עַל יָדוֹ מַשְׁפִּיעִין הַשֶּׁפַע וְהוּא צִנּוֹר וּשְׁבִיל לְחִיּוּת הָעוֹלָם, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ כָּל הָעוֹלָם נִזוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי כִּי רִבִּי חֲנִינָא הוּא שְׁבִיל וְצִנּוֹר לְהוֹרִיד הַשֶּׁפַע לָעוֹלָם:

מִן הַשְּׁלשָׁה שֶׁהֵם רָאשֵׁי תֵיבוֹת שֶׁפַע הַנֶאֱמָרִים. הֲכִי נִכְבָּד שִׁי''ן רוֹמֵז לְשַׁבָּת. כִּי הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ בְּמַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה אֲפִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כֶּאֱנוֹשׁ מוֹחֲלִין לוֹ. וּבְוַדַּאי שֶׁמּוֹעִיל לְתַקֵּן פְּגָם הַבְּרִית דְּהַהוּא צַדִּיקָא בִּשְׁבִיעֲתָא אָחִיד. וּמַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּים כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה. וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִדִּבּוּר שֶׁל חוֹל וְקַל וָחוֹמֶר מִדִּבּוּר שֶׁל אִסּוּר וְזֶהוּ מִדִּבְרֵי קַבָּלָה דִּכְתִיב (ישעי' נ''ח) וְדַבֵּר דָּבָר. וּמִמְּקוֹמוֹ הוּא מוּכְרָע דִכְּבַיָּכוֹל הוּא שָׁבַת מִדִּבּוּר כִּי בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר זָכִינוּ שֶׁה' בְּרַחֲמָיו הִנְחִילָנוּ הַשַּׁבָּת. צָרִיךְ לִשְׁבּוֹת בּוֹ גַּם מִדִּבּוּר וִיעַנֵּג הַשַּׁבָּת בַּמֶּה שֶׁהוּא עֹנֶג שַׁבָּת לֶאֱכוֹל לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת דָּוְקָא וְלִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת לְכַבֵּד הַשַּׁבָּת וְלִקְבּוֹעַ לִמוּד בְּשַׁבָּת כִּי לֹא נִתַּן הַשַּׁבָּת אֶלָּא לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה. וְאִם כֹּה יַעֲשֶׂה נִמְחָלִים עֲוֹנוֹתָיו וּבִכְלַל אֲשֶׁר חָטָא בִּפְגַם הַבְּרִית וְשָׁב וְרָפָא לוֹ:

איך לרשום בכתובה של נערה מאומצת?

שאלה- כלה שאומצה בילדותה ולא מכירה כלל את הוריה הביולוגים וגם לא רוצה לדעת את שמם . מה הטוב ביותר ל רשום בכתובה למנהג הספרדים?

תשובה- יש לכתוב בכתובה

פלונית בת פלוני שגידלה

מקורות:

כן כתב בספר משפט הכתובה חלק ב פרק טו סעיף כח עמוד שיט.

שאמנם יש רבנים שליט"א שמורים שאפשר לכתוב לכתחלה את שם כלה בת שם המאמצים בלי שום תוספת סימן, שהם רק המאמצים. וזה על פי החתם סופר חלק אבן העזר חלק א סי' עו וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' מט שיש מורים כן.

אבל כיון שבשו"ת עמק שאלה (אה"ע סי' צו) חולק לכן נקטו בספר אבני האפוד ומנחת יצחק שיש להוסיף שגדלו

וכן כתב בשו"ת מנשה הלכות ח"ד סי' קעט שיש לכתוב בקיצור פלונית בת פלוני שגידלה

האם מותר לאשה לילך ברכוב בלי גרביים?

שאלה- האם מותר לאשה לילך ברכוב בלי גרביים?

תשובה- שלום וברכה בספר אוצר דינים לאשה ולבת ישראל לרב יצחק יוסף שליט"א בנו של מרן שליט"א בפרק לז' סעיף ג' כתב וזה לשונו- אין להתיר לאשה לגרוב גרבי ניילון שקופות שהבשר נראה דרך הגרביים, וחייבת לכסות את השוק והירך בגרביים שאינן שקופות כלל, או צבעוניות, ואין להקל בזה כלל. ובסעיף ד' שם כתב וזה לשונו- הנשים חייבות לילך תמיד עם גרביים שאינן שקופות. ומכל מקום אם היא הולכת בשמלה ארוכה המגיעה עד הקרסוליים (הנקראים בלשון המון העם "שמלת מקסי") כך שהשוק מכוסה, ואינה לובשת גרביים, יש לה על מה לסמוך, וטוב להחמיר עד כאן לשונו. ומקורו מהספר של מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א יביע אומר חלק ו' חלק יורה דעה סימן יד' אות א'. וזה לשון במשנה ברורה בסימן עה' סק' ב' אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום בפרסות רגל עד השוק במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה עד כאן לשונו. נמצא שבמקום שהולכות לא יחפות גם במקום אצבעות הרגליים נקרא מקום שיש לכסותו לדעת המשנה ברורה. לסיכום- חובה על האשה ללכת אך ורק עם גרביים שאינן שקופות. ואם הולכת עם שמלה ארוכה, ונראות רק כפות רגליה, אם אינה לובשת גרביים יש לה על מה לסמוך וטוב להחמיר. וכבר אמרו רבותינו- מה זכתה קמחית שראתה שבעה בנים כהנים גדולים? אלא שלא ראו קירות ביתה את שערות ראשה. הרי שבזכות צניעות זוכים לבנים ובנות צדיקים.

מה ירשם בכתובה במקרה שהחתן יהודי האמא יהודיה. והאבא גוי?

שאלה- מה ירשם בכתובה במקרה שהחתן יהודי האמא יהודיה (מלידה וללא גיור). והאבא גוי?

תשובה- כתב בספר חופת חתנים לרב משה פנירי בפרק ח' סעיף ל''ט בהערה ד''ה חתן שאם האב של החתן גוי והאם תתבייש אם יכתבו לבן את שם אביו הגוי יש לכתוב את שם האם בלבד. שכן העלה בנוה שלום הל' כתובות ס''ג ובזכר עשות מערכת כ' אות ל''א וכ''פ בלבוש סי' ס''ו לגבי שתוקית ואסופית וכ''פ למעשה מורינו הרב עובדיה יוסף שליט''א וכן לבן הפנויה שלא נישאת אח''כ למי שנתעברה ממנו ותתבייש אם יכתבו את שמו שיש לכתוב בכתובה את שם אמו.

האם הבעל מוציא את אשתו בברכת הגומל?

שאלה- האם יש כזה דבר שהבעל יברך ברכת הגומל עבור אשתו?

תשובה- לא.
אפשר שהוא יברך אם התחייב ואם תשמע בעזרת נשים הוא יכוון להוציא אותה והיא תכוון לצאת.

למה הקב"ה לא ברא כבר בהתחלה את האשה?

שאלה- כתוב בחז"ל שהקדוש ברוך הוא בתחילה ברא את חוה דבוקה בחלק האחורי של אדם. ואחר כך הפיל על אדם תרדמה, ועשה לו עזר כנגדו, נפרדת ממנו. נשאלת השאלה, וכי הקב"ה הוא בן אנוש שחוזר בו, אם כך רצה מדוע לא עשה כך כבר בתחילה?

תשובה- חז"ל אומרים שאדם הראשון נזקק לכל החיות, ולא ניתקררה דעתו, וחשב כבר שלכל החיות יש בת זוג ורק לו אין. מה עשה הקב"ה הפיל עליו תרדמה וברא לו עצם מעצמיו, וברא לו אשה. 

וההסבר לכך הוא, שאם מתחילה הכל היה משולם האדם לא היה יודע להעריך את האישה. לכן עשה לו הקב"ה חוסר, ואז כאשר ברא לו את האישה עזר כנגדו, ידע להעריך אותה יותר.

משל למה הדבר דומה? לזוג שזה עתה התחתנו, אם ההורים שלהם יקנו להם הכל, דירה מכונית מוצרי חשמל וריהוט, אז הם לא יחשיבו כל כך את כלי הבית שלהם. אבל אם יקבלו מההורים רק דברים בסיסיים, והם עצמם ישתדלו ויקנו את המוצרים הנצרכים לבית. אז כל חפץ בבית בני הזוג יעריכו אותו הרבה יותר.

מו"ר אבי הסביר הסבר שונה, שאם הקב"ה היה בורא מתחילה את אדם וחוה בנפרד, אז אדם היה יכול לחשוב שהוא חלק נפרד מאשתו. לכן ברא אותם הקב"ה מחוברים ורק אחר כך הפריד אותם. וכך יהיה ברור לאדם שהוא ואשתו הם חלק בלתי נפרד, וכן מבחינה רוחנית איש ואשה זו נשמה אחת שירדה לעולם.

ומכאן ואילך מאז ולתמיד, כל זוג הם נשמה אחת לפני שירדו לעולם, וכאשר מגיעים לעולם נפרדים כמה שנים עד החתונה ואז שוב מתחברים.

איך אשה עושה תיקון כרת?

שאלה- שלום רב

המליצו לי לעשות תיקון הנשמה: תיקון כרת ותיקון חצות כיצד אוכל לעשות זאת?

תשובה לגבי תיקון כרת לאשה וכן פדיון נפש וכן תיקון חצות

שלום וברכה

לגבי תיקון חצון כתבנו כאן

אם אמרו לך לעשות גם פדיון נפש, תעשי פדיון נפש על ידי הפרשת סכום כסף לצדקה והעבירי מעל הראש ותאמרי שלש פעמים

"זו חליפתי זו תמורתי זו כפרתי זה הכסף ילך לצדקה ואני אלך לחיים טובים ולשלום"

כמו שעושים בערב יום כיפור.

לגבי תיקון- מצד הדין היה צריך לעשות 200 ימי צום כפי שכתב בכף החיים בסימן של"ד סעיף קטן  קמ"ג בשם רבינו האר"י ז"ל. ומי שקשה לו שלפחות יעשה 40 ימי צום. והבן איש חי כתב בספרו לשון חכמים כיון שאין כוחות בדורות הללו לצום, לכן די לעשות תענית יום אחד, ואת שאר התעניות לפדות בצדקה. בשיעור של 4 שקלים לכל תענית דהיינו לכתחילה עבור 200 תעניות ובדיעבד עבור 40 תעניות.

ואם גם זה קשה לעשות תענית יום אחד אז די לפדות את כל התעניות בצדקה.

אך לפני הכל יש לקיים את דברי הרמב"ם דהיינו

א- להתחרט על העבר, שעשתה עברה

ב- ולקבל לעתיד שח"ו לא לעשות שוב עבירה זו.

ג- וכן להתודות ולומר חטאתי עויתי פשעתי עשיתי עבירה זו וזו ולפרט את העבירה.

ומכאן ואילך לחיים טובים ולשלום. לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב ולהיזהר מכאן ואילך לחושבנא טבא ח"ו לא להיכשל שוב.

את הצדקה שמפרישים עדיף לתת למשפחה עניה בני תורה שמכירים, ואם לא מכירים עדיף לתת ביד של רב שמכירים ולהגיד לו (אלא אם כן מתביישים) שאלו דמי פדיון תעניות שעשתה, בכדי שיחלק את המעות לעניים מהוגנים. ואם לא מכירים רב יש ליתן לקופות הצדקה המוכרות והגדולות.

בהצלחה רבה ולחושבנא טבא ובשורות טובות.

עה"ח אברהם מלמד

נשואה שמנקה ביתו של זקן מופלג שפסק כח גברא, האם יש איסור יחוד?

שאלה- זקן שיש אשה נשואה שמנקה ביתו, האם יש איסור של ייחוד כיון שזה מקום העבודה שלה, והוא זקן מופלג שפסק ממנו כח גברא?

תשובה- זקן מופלג שודאי פסק ממנו כח גברא, כתב באגרות משה שאפשר להקל ביחוד דרבנן, אך כל שיש ספק אם פסק ממנו כח גברא יש בזה משום ייחוד. ואין חילוק אם זו העבודה שלה. ולא חילקו חכמים אם יש לו כח גברא או לאו. לכן צריך לבדוק אפשרויות שלא יהיה יחוד כגון דלת פתוחה שיכולים להיכנס אנשים זרים, או אם בעלה בעיר כמבואר בשו"ע אב"ה סימן כב' סעיף ח' שאם בעלה בעיר אין חוששין להתייחד עמה מפני אימת בעלה, אלא אם כן היה זה ליבו גס בה , שיש ביניהם קורבה מיוחדת, ואז יש חשש תקלה ח"ו. ובמקום צורך גדול וברור שפסק ממנו כח גברא ואין חשש מראית העין, המקלים לסמוך אפילו ביחוד דאורייתא יש להם על מה שיסמוכו.

מקורות: בספר דבר הלכה סימן ב' סעיף ט' הביא בשם החזו"א שסתם זקן אפילו מופלג אסור ביחוד. ובספר תורת היחוד פרק א' הלכה יא' כתב שיש להתיר ביחוד דרבנן, והביא דברי האגרות משה אהע"ז ח-ד' סי' סה' אות י' שבספק אם פסק ממנו כח גברא אסור ביחוד, אך בודאי פסק ממנו כח גברא וכך מעידים הרופאים, אפשר להקל ביחוד דרבנן. וכן פסק הגרי"ש אלשיב זצ"ל.

ובספר מנחת איש פרק א' הלכה ג' הביא דברי הציץ אליעזר ח-ו' סימן מ' פרק כב' אות ח' בענין איסור יחוד אשר האיסור שבו בכללותו אינו מפורש בתורה ואיסורו הוא רק משום שגורם לגלות ערוה, וכל שאינו יכול לבוא לידי כך ליכא גביה איסור יחוד, ואף איסור דרבנן אין בזה, אלא שצריך להתרחק מהיחוד משום מראית העין למי שלא מכיר במצבו.

בשו"ע אבה"ז סימן כב' סעיף ט', בית שפתחו פתוח לרשות הרבים אין חשש להתייחד שם עם הערוה. ויש בגדר זה פרטים רבים כמבואר בספרי האחרונים.

ובספר מנחת איש פרק כ' הלכה טז' כתב שעובדת אסורה להתייחד עם אדם זר כיון שנמצאת שם בקביעות לא מועיל ההיתר של בעלה בעיר. וכ"כ שם בפרק ח' סעיף כא' וכ"כ בערוך השולחן סימן כב' סעיף ו' שאם יש קשר מחמת עבודה נקרא ליבו גס בה ואסור להתייחד. ולכן הדבר תלוי עד כמה יש קשר ידידותי ביניהם.

למה צריך לעשות השתדלות למצוא את השידוך

שאלה- הרי מכריזין 40 יום לפפני יצירת הולד בת פלוני לפלוני אז למה צריך להשתדל?

תשובה- ומסביר בפלא יועץ ערך זיווג, והן אמת כי מה' אשה לאיש וארבעים יום קדם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני. ומכל מקום כבר אני עני תירצתי על זה וכיוצא בה שכמדומה ששלשה מיני גזרות יש, אחד שגוזרין עליו שתבוא אליו טובה ולא תאנה אליו רעה, ואז תבוא לו הטובה על כורחו על דרך שפרשו אף מרומם. שני שגוזרין עליו גזרה רעה ונכתב ונחתם ואז אין מציל. שלישי שגוזרין עליו שיבוא לו כפי בקשתו וכפי השתדלותו. אי לזאת למיחש בעי שמא הוא מכת שלישית שאמרנו, וכל אשר בכוחו לעשות יעשה וימכור כל אשר לו לקנות חלק טוב בגורלו.

איך למצוא שידוך?

שאלה- איך למצוא שידוך?

תשובה-כתב על זה בספר הנפלא פלא יועץ ערך זיווג- הרב כתב שיש להשתדל למצוא זיווג, ולבקש מכל מכריו שינסו להכיר לו בחורה, ושלא יתבייש. וזה לשונו- ויהא עז כנמר להיות תובע בפה בדרך כבוד על ידי אחרים ולבקש מנוח אשר ייטב לנפשו, וגדולה עברה לשם שמים. וכל שכן שאם הבן ברשות עצמו, שחובה מוטלת עליו למהר לישא אשה ולא יעשה שקר בנפשו. ואם איש עני הוא ואין ידו משגת לפרנסת אשה ובנים ומתוך כך

אין מי שירצה להזדווג עמו, על כל פנים כל אשר בכוחו לעשות יעשה, ויבקש איזו עניה אפילו אינה מכנסת לו כלום, ויבטח בשם ה' שבשכר זאת יריק לו ברכה. ואפילו אם היא שחורה וכעורה שקר החן והבל היופי ומצות ה' ברה היא תעזרנו להוליד בנים אנשי צורה. ואם לא ימצא בעירו, ילך מעיר לעיר וממדינה למדינה, ויסיר מסוה הבושה לבקש אשה כי היא אבן הראשה לגדר ערוה וסדר קדשהו.

איך אשה עושה תיקון חצות

שאלה- אמרו לי שעלי לעשות התיקונים הללו: תיקון חצות, תיקון לאה ורחל, פדיון הנפש.

כבוד הרב, אנא ממך הסבר לי כיצד אני עושה את התיקונים הללו. 

תודה רבה מראש לכבוד הרב

תשובה- שלום וברכה

ראשית- לגבי הלכות תקון חצות כתבתי באריכות הלכות אלו באתר הנה הקישור העתקתי מה שכתוב שם בסעיף נא'

נא -יש אומרים שאין לנשים לומר תיקון חצות, ושיש למונען מכך. ויש חולקים ואומרים שאין צריך למונען מכך, וכל אשה יראת ה' הרוצה לומר תיקון חצות, תבוא עליה ברכה, ואין למונעה מכך. וכן עיקר. [אך בלאו הכי במציאות רוב הנשים לא נהגו כיום בזה]. [ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר עמוד קעג. ובשארית יוסף ח''א עמוד ח' כתבנו שאין מנהג הנשים לומר תיקון חצות. אך לאחר שנים יצא לאור הליכות עולם, ושם לא כתב כן, אלא שבלאו הכי המנהג המפורסם שאין הנשים אומרות תיקון חצות, אבל אם רוצות לומר תיקון חצות בודאי דרשאות לומר].

 בעקרון תקון חצון דהיינו תיקון רחל ותיקון לאה אלו כעשרה פרקי תהילים שאומרים אם ערים לאחר חצות הלילה כפי שמופיע בלוח שנה זמן חצות היום זמן חצות זה 11:24. סדר הפרקים שצריך לקרוא מופיע בתחילת הסידור של שחרית. וכן כתוב באתר וכן בסידורים מתי לא צריך לומר תיקון חצות למשל שבת יום טוב ועוד כאלה ימים שלא אומרים תיקון חצות.

לגבי פדיון הנפש- ישנם כמה אופנים. יש אפשרות לתת לרב סכום כסף כתרומה להחזקת התורה ושיעשה פדיון נפש.

ויש אפשרות לקחת סכום כסף נכבד ולעשות לעצמך פדיון נפש על ידי שמעבירים את הכסף מעל הראש ואומרים כפי שאומרים בערב יום הכיפורים " זו חליפתי זו תמורתי זו כפרתי זה הכסף ייכנס לצדקה ואני אכנס לחיים טובים ולשלום" כך שלש פעמים ולאחר מכן לתרום את הכסף לצדקה. עדיף לתרום למשפחה עניים בני תורה שמכירים אותם אישית, מאשר לתרום למוסד או גוף, מכיון שאז הכסף בטוח מגיע כולו למשפחה הזקוקה. 

לגבי סכום הכסף אין לזה שיעור, ראוי לפחות שיעור של עוף כפי שעושים בערב יום כיפור אבל מי שיכול שיתן סכום גדול יותר למשל כמנין שמו בגימטריא וכדומה. וכל המוסיף מוסיפים לו מין השמים. שכידוע המעות שאדם נותן לצדקה מכפרים על עונותיו. וכתב בתניא בפרק ג' מפרקי התשובה- נהגו החרדים לדבר ה' לתת תמיד הרבה מעות לצדקה לכפרת עוונות וכפדיון במקום מאות הצומות והתעניות שהיו צריכים לעשות.

בהצלחה רבה אברהם מלמד

פגם היסוד- איך חוזרים בתשובה ביום הכיפורים

שאלה- הרב. איך חוזרים בתשובה על פגמי היסוד?? גם על ראיות אסורות וגם על זרע לבטלה? וגם על קשר אסור? האם כיפור מכפר. רע לי בנפילות אני רוצה לתקן. הרב תעזור לי תודה תשובה

תשובה- לגבי פגם היסוד כל דבר לענייו של ענין. יש לבדוק איזה סוג עברות מדובר. אם זה עניינים של כריתות או מיתות בית דין. יש לעשות תשובה כדברי הרמב"ם תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין מכפרין. אם עליו על לוין אז תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. וכן הלאה כל דבר לפי עניינו. לגבי מראות אסורות- בהנחה שנחשב כעובר על לאו של לא תתורו לדעת רבינו יונה או השמר מכל דבר רע לרמב"ם ממילא תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר אם מתחרט מתודה ומקבל לעתיד. לגבי שז"ל- על פי הפשט יתודה יתחרט ויקבל לעתיד לגבי קשר אסור- כל דבר לגופו של ענין, כפי חילוקי תשובה של הרמב"ם כך תשובתו. ובמידה שעבר גם על בן אדם לחברו אזי יש גם לרצות את הנפגע. כיפור מכפר על הכל אלא שישנם דברים חמורים שגמר התשובה היא על ידי יסורין או במקרה של חילול השם גם על ידי המיתה. בענין הנפילות צריך לבדוק את מקורן ולטפל בהם בשרש. כגון אם דרך משל נופל מחמת גלישה ברשת, אז צריך או להתנתק או להכנס לשרת עם חסימות. וכן הלאה לפי הענין. כל מה שכתבנו לעיל בענין התיקון זה על פי הפשט אך על פי הקבלה יש לעשות תשובה כפי שכותב הבן איש חי בספרו לשון חכמים שלאחר שעשה תשובה התודה התחרט על העבר וקיבל לעתיד, גם יוסיף תענית אחת ואת שאר התעניות יפדה בצדקה. וביום התענית יתפלל תפילות כפי שתיקן שם הבן איש חי זיע"א.

נ.ב- יש לדעת שיש בחיים עליות וירידות ואדם צריך לקיים בעצמו שבע נופל צדיק וקם דהיינו אף שנפל שבע בסוף קם. ולא להתייאש. כיון שתקופות אלו של נסיונות עוברות ברך כלל בחלוף השנים. כיון שאדם בצעירותו יש לו רתיחת הדמים. ולאחר מכן יש לו כוחות להתגבר על היצר הרע. אמנם כתב בספר התניא שיש נשמות שעד סוף ימיהם נמצאים במלחמה תמידית, אך אלו נשמות יוצאות מין הכלל, על פי רב בחלוף שנות הצעירות מצליחים להתגבר על יצה"ר. בהצלחה בברכה אברהם מלמד

היה לי קשר עם בחור 4 שנים והיתה אהבה עזה...

שאלה

כבוד הרב ,שלום..

אני בת 20.. מגיל 15-19 הייתי בקשר אינטנסיבי וארוך ומאוד מאוד רע.. מריבות, חוסר אמון, ועוד ועוד... אבל אהבה חזקה הייתה שם, כמו מגנט.

באיזשהו שלב החלטנו להיפרד, בהתחלה זה היה בסדר , אבל כמה שבועות לאחר מכן זה היה מאוד מאוד קשה.. ונשאר קשה. הבחור התארס כעבור כמה חודשים והשאיר אותי עם פצע פתוח בלב.

באותה תקופה הכרתי בחור אחר, זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון כמו הקשר הקודם, אבל היה שם משהו...שלא נתן לי ל"שחרר",

יש בו הכל, הוא מדהים.. בחור מכבד, צנוע, חרוץ, חכם, תומך, אמין, אוהב וכל שאר הדברים שאפשר להעלות על הדעת...

מאוד טוב לי איתו, אני מאוד משוחררת, מאוד מתנהגת כמו שאני באמת, מאוד מכבדת אותו...

אבל אין לי פרפרים בבטן, אין התרגשות, אין ציפייה גדולה מאוד לפגישות, אין אהבה חזקה ושורפת כמו שהייתה בקשר הקודם,

וזו בעצם השאלה /בעיה הראשונה שלי,

האם אני צריכה להתייחס לחוסר-פרפרים האלה ולשחרר? או האם ככה בעצם נבנה קשר שהוא טוב והאהבה תבוא עם הזמן?

((אנחנו ביחד כבר עשרה חודשים)

ועכשיו לשאלה השניה...

במהלך הקשר גיליתי דברים שלא אהבתי, בנוסף לכך שהמשפחה היא מאוד לא הסגנון של משפחתי [בלשון המעטה..],

גיליתי שמעורבים דברים פליליים , הקשורים לדודים של הבחור..

ורציתי לדעת האם אני צריכה להתייחס לכך , האם אני יכולה לשפוט את הבחור על מעשים [חמורים.] של המשפחה, או להתייחס אך ורק אל הבחור עצמו ואל מעשיו?

מיותר לציין שמשפחתי אינה מאושרת מהגילוי...

שלום וברכה

לגבי השאלה הראשונה- ראשית- לא כל כך הבנתי את המושג "לשחרר" שכתבת, שמא נפלה שגיאת כתיב. ולאחר התבוננות, אני מבין שכונתך לשחרר- דהיינו, לסיים את מערכת היחסים. חחח

בכל אופן- אני שמח ש"השתחררת" מהבחור הראשון. כיון שאהבה, היא דבר חשוב, אך כשבונים בית למשך שנים רבות, חייבים לדאוג מראש שתהיה מערכת יחסים נורמלית ותקינה, ללא מתחים יום יומיים. חשוב מאוד מאוד בעל עם מידות טובות. וכן אישה, אך אנו מדברים כעת לכיון השני.

לגבי הבחור השני- ראי נא בבקשה. הקדוש ברוך הוא עשה עולם, שצריך שאנו נשלים אותו. מראש הקדוש ברוך לא עשה עולם מושלם. אם כך היה לא היה לנו מה לעשות בעולם. כל דבר בעולם יש בו יתרון וחיסרון. בכל דירה יש יתרון וחסרון, אפילו שאנו נמצאים וחיים בדירה כשני שליש מחיינו, חייבים להתפשר. הוא הדין לגבי בן זוג לחיים. אהבה זה דבר חשוב, אך בסדר העדיפויות, צריך קודם כל בעל מידות. ולכן ספציפית לשאלתך, זה בסדר שאין פרפרים בבטן. אהבה זה סוג של בניה. ובצירוף של השכל, ולא רק של הרגש. לכן הייתי שומר על מערכת יחסים זאת.

לגבי שאלתך השניה- ראשית משאלתך מובן שהבחור עצמו, לא מעורב בדברים הפליליים. שאם כן, אז אין על מה לדבר, וזה מדליק נורה אדומה.

לגבי משפחתו- יש לחלק את השאלה לשני חלקים, אם סתם הסגנון של המשפחות שונה, יש להתגבר על כך, ולדעת שסוף סוף לא מתחתנים עם משפחה אלא עם בעל.

אך בחלוקה השניה- אם מדובר בסוג עבריינות קשה של בן אדם לחברו, פגיעה באנשים וברכושם. צריך להתבונן היטב שהדבר לא משפיע על המידות של הבחור. כיון שבדרך כלל, זה כן משפיע. אם מדובר על מקרי פשיעה של צוארון לבן, סוג של עבריינות כלפי המדינה, זה פחות משפיעה על המידות של הבחור. כיון שלא פירטת איני יכול לדעת במה מדובר, אך מהלך הדברים משמע כמו הפירוש הראשון. לכן לסיכום- אם מדובר בפשיעה של עבריינות הפוגעת באנשים ורכוש, אז כדאי להתבונן היטב. ולחשוב פעמיים. צריך גם לבדוק היטב, אם יש מקרי גירושים רבים במשפחה של הבחור. אם לא, אז כנראה סוג הפשיעה הזה אינו חודר לתא המשפחתי.

בכל אופן- קשר של עשרה חודשים, הוא זמן מספיק, להחליט, אם זה בן זוג לחיים. כדאי להתחיל לחשוב על כיוון של חתונה. זה לא ברי להתחתן בגיל מאוחר. רק צריך לראות ששני בני הזוג מספיק בוגרים לחיים, ולא רק מחפשים הנאות. איני יודע איזה סוג של קשר ישנו ביניכם, אך חשוב מאוד שבת ישראל תשמור על עצמה היטב, ובפרט שישנם בחורים בגיל הזה, שאינם מחפשים קשר אמיתי, אלא רק קשר של נהנתנות, וברגע שהבחורה, מאפשרת להם את זה, הרי, שהיא מרחיקה את עצמה, מקשר אמיתי לחתונה ובניית בית בישראל.

יהי רצון שה' יהיה בעזרך, ויתקן אותך בעצה טובה, להמשך דרכך בחיים.

תפילות וצדקה תמיד עוזרים.

ברכה והצלחה וכול טוב

אברהם מלמד

לא מוצא חן בעיני ההורים שלי, הבחור שלי? האם אני יכולה לפספס את הזיווג שלי בגלל ההורים?

שאלה

בהמשך לשאלתי הקודמת, בה שאלתי מה לעשות אם גיליתי כי לבן זוגי ישנו משפחה שמעורבת בדברים פליליים (דודים), ופלילים מאוד...

ענית לי כי אין הדבר צריך להשפיע על שיקול דעתי.

דבר נוסף ששכחתי אולי לצהרחיב לגביו היא תגובתם של הוריי..

הם ממש מתנגדים לקשר.. הם אומרים שנכון ש.... הוא בחור מקסים, אבל אין שום סיבה שאכנס למיטה חולה כביכול, למשפחה שידוע כי מעורבת בדברים לא כשרים. בנוסף, הם מאוד לא אוהבים את סגנון המשפחה , גם מטעמים עדתיים, אבל בנוסף כיוון שהם לא אנשים משכילים ומתורבתים לדעתם...

האם צריך להקשיב להם? לשמוע בעצתם?

אציין גם , כי אופי המשפחה הוא לא זה שאני מחפשת לעצמי, אבל האופי הטוב של הבחור, איפשהו מפצה על זה.

אני מאוד מבולבלת ולא יודעת מה לעשות, והדבר האחרון בו אני מעוניינת הוא להיות מסוכסכת עם הוריי בגלל בחור. אני מאוד רוצה שהם יאהבו ותהיה להם שפה משותפת איתו , האם אני יכולה לפספס את הזיווג שלי בגללם?

שלום וברכה

באופן כללי, כדאי לשקול את העיצות של ההורים בכובד ראש. כיון שההורים עברו הרבה בחיים ויש להם טביעת עין טובה. בפרט שמחפשים את טובת ילדם.

העצה היא למשוך עוד זמן ולראות לאן הרוחות נושבות.

כדאי לטפטף להורים, שמתחתנים עם החתן ולא עם המשפחה שלו.

להבנתי, כנראה את בין הבנות הגדולות בבית.

הורים שחיתנו הרבה ילדים, קולטים שלאחר החתונה. כמעט אין קשר בין ההורים של שני הצדדים.

לכן לסיכום- לא הייתי ממהר לנתק קשר זה. אלא תמשכי עוד זמן, והזמן יעשה את שלו.

לעיקר שאלתך לגבי פספוס זיווג- הכלל הוא שאם הבחור טוב ואת מעוניינת בו, אז זה הזיווג שלך, ולא צריך לשמוע בעצת ההורים, אם להבנתך, זה בחיר ליבך.

בהצלחה רבה

ויהי רצון שה' ינחה אותך בעיצה טובה.

אברהם מלמד

בגידה של הבעל בבת זוג. איך על בת זוג להתייחס לבגידות של בעלה?

כותרת השאלה: בגידה של הבעל בבת זוג. איך על בת זוג להתייחס לבגידות של בעלה?

במהלך 10 שנות הנישואין גיליתי שבעלי בוגד בי ומפלרטט עם מספר רב של בחורות...הוא אף הציג את עצמו בפניהם כאחד שרע לו בבית עם אשתו ושהוא שוקל להתגרש (דבר שלעולם לא עלה בבית) במהלך שנותיי עימו הוא נקלע למצב שתפקודו המיני היה ירוד ביותר וכשהעזתי לדבר איתו על כך הוא הבטיח לגשת לטיפול (בפועל מהבושה הוא לא עשה זאת וחיי האישות נמוגו לחלוטין מחמת הבגידות של בעלי ככל הנראה).

כשגיליתי על בגידותיו לאחר כ-8 שנים ולאחר שיחסו אלי היה קר ושקרי, דבר זה גרם לי לבגוד בו ועל זה אני מצרה, אבל זו האמת של מה שקרה. בעלי ממשיך בדרכיו וגיליתי שוב ושוב על פלירטוטיו, אך אני הפסקתי להתנהג כמוהו מכיוון שהתחזקתי בשנים האחרונות ופניתי לדרך השם ולמצוותיו בהדרגה, כשרות, נרות שבת, שמירת בשר-חלב ועוד. מיותר לציין שהוא לא הולך עימי בדרכי ולא מקפיד על שום דבר הקשור בדת שלנו למרות שיחות רבות שלי עימו על כך. אני שוקלת כבר זמן רב להתגרש כי אין לי אמון בו יותר אך משהו מונע ממני זאת, כנראה הפחד. אשמח לעצתך, ומה שמפריע לי הוא העניין שגרם לי גם לבגוד לאחר שנים של תסכול ומרמור וחוסר בחיי אישות, למרות שאין הצדקה להתנהגותי, הבטחתי לא לחזור על מעשי למרות המצב בו אני נמצאת.

בתקופה האחרונה אני פונה לקדוש ברוך הוא ומבקשת ממנו עזרה והכוונה ומנגד שומרת על דרכיי בלי קשר לבחירות של בעלי שמסרב בתוקף אפילו למצוות בשר-חלב וזה מקשה עלי בייחוד מול הילדים, שאותם אני שואפת לחנך בכשרות. האם עלי פשוט להתגרש או להמשיך לסבול בשקט? האם דיני כאחת שבגדה הוא חמור מאד גם לאור הנסיבות שציינתי? מה עלי לעשות כדי לתקן?

תשובה- שלום וברכה (כתובת המייל של השולחת לא היה תקין לכן התשובה באתר בעילום שם כמובן)

ראשית חיזקי ואימצי בדרכך. והמשיכי להתחזק. ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים. ישנם מצבים בחיים שאדם נמצא באין מוצא, וזה הזמן (יותר מתמיד) בדיוק להתחזק בתפילה לשוכן מרומים, שהוא הכל יכול.
שנית- הצטערתי לשמוע על הנפילה של בעלך, וכן על שלך. אנו אכן בדור קשה מאוד מאוד של נסיונות אדירים. עד שהאמוראים הקדושים, התפללו שלא יחיו בדור של עיקביתא דמשיחא.
ועכשיו לגוף השאלה
כדאי שנעשה סדר.
א- הדבר הראשון שהכי חשוב לכתוב הוא: שאשה ששמשה עם אדם זר (לא רק נישוק וחיבוק) אלא מעבר, אם בעלה יודע מכך, הוא מחוייב לגרשה. אך מאידך - האשה איננה מחוייבת להודיע לו על כך. וישנם על דבר זה כעשרה פסקים מפורסמים של מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א בנושא זה. שנשים שנפלו ואחר כך התחזקו, אין עליהם להודיע על כך לבעליהם, ויכולות להמשיך באורח חיים, של יראת שמים יחד עם הבעל.
ב-לגבי שאלתך לגבי חומר העברה שעשית- ראי נא בבקשה. אין אנחנו יושבים בבית דין של מעלה. ואין אנו יודעים בדיוק איך ישקלו עוונות של כל אדם. ומכל מקום, מצד אחד ברור מאוד שזו עברה חמורה מאוד, שמעיקר הדין לו היה סנהדרין והיו עדים ואתראה, היו חייבים עליה מיתת בין דין בחנק. אך מאידך- כיון שאין כיום לצערינו הרב סנהדרין ,ועם ישראל בגלות כבר אלפיים שנה שאין בית מקדש, לכן על עברות כאלו אין בכח בית דין להעניש. אבל החשבון הוא של האדם עם בוראו. ואין דבר העומד בפני התשובה. וכן ברור, ספציפית לשאלתך, שהקב"ה דן אדם שנפל מחמת סיבות מעיקות, בפחות חומרה מאדם שעבר עברה בשאט נפש.
ג-לגבי שאלתך מה לעשות בכדי לתקן- התשובה היא, להמשיך בדרך החיזוק שלך.כתבו הפוסקים האחרונים, שכיון שהנסיונות במאתיים שנה האחורנות קשות מאוד, לכן התיקון הוא סור מרע ועשה טוב. ולא סוג תיקון של תעניות וסיגופים. ובשבת האחרונה קראתי סיפור מדהים, על אישה שהרגה בשוגג את בנה הפעוט תוך כדי שינה לידו. וכמה רבנים פסקו לה לעשות גלות מספר שנים. ורב אחד פסק לה שהתקון הוא לחזור לביתה ולאכול ולישון טוב. והסביר - שאשה זו צריכה תשובת המשקל, וכיון שהרגה נפש מישראל, עליה לתקן ולהביא לעולם עוד נפש. אך אם תהיה בגלות, א- איננה נמצאת עם בעלה, וגם לאחר שתחזור, בעלה עלול למאוס בה, מחמת צער הגלות שהשפיע על מראיה החיצוני. אך אם תאכל טוב ותישן טוב, הרי שבקרוב ייולד לה בן נוסף וכך תתקן את המעוות. עד כאן לסיפור המדהים הזה.
אמנם- הסיפור אינו תואם את מצבך, אך הוא מראה גישה של תיקון מעשי לאור המצב של הנסיונות של הדורות.
ד- לגבי שאלתך המרכזית מה עלייך לעשות- הכלל הראשון בחיי נישואין שאחד מבני הזוג נופל הוא- שאם הנפילה של השני לא מכריחה את הבן זוג לעשות עברות, אז אפשר להמשיך לחיות יחד, אך אם לא מתאפשר, כגון לשם דגומא, אשה שלא מוכנה ללכת למקוה, הרי שבעלה בכדי לחיות עימה חייב להיכשל באיסור של נידה. ואז אין לו ברירה וחייב להפריד את החבילה.
לפי סגנון השאלה שלך הבנתי- שבמקרה שלך, אמנם בעלך בנפילה, אך אינו מכריח אותך לעשות עברה בכך שאת חיה איתו. הכוונה שאינו כופה עלייך לחלל שבת, או לשמש עימו כשאת נידה. ולכן אין הכרח להתגרש.
ומכאן ואילך יש לשקול היטב, ריוח מול הפסד. מהנסיון של החיים, אם הבעל לא אלים וכדומה, פעמים רבות, הבעל עולה על דרך המלך, וחיי הנשואין מסתדרים, אך הדבר לוקח לפעמים שנים רבות. ומאידך. הנסיון מראה שזוג שמתגרש, אחוז נמוך מאוד מצליח להקים שוב בית מסודר.
לכן הייתי מציע לא להיות פזיזה, ולנסות למשוך עוד זמן מה בחיי הנישואין כמו שהם. ולהמשיך בתפילות רבות, וכן אצל קברות הצדיקים ובכותל המערבי, וכן לחלק הרבה מעות לצדקה כפי יכולתך.
לגבי חינוך הילדים- מהנסיון, רואים שבית שמתפרק, הרמה הרוחנית של הילדים יורדת לעין ערוך, לעומת בית שיש בעיות של שלום בית או הורה שמפריע בדוגמא האישית שלו. ולכן מההבט הזה די ברור שעדיף המצב הקיים מאשר גירושין. וישנם זוגות רבים, שאינם מסתדרים ומחליטים להתגרש, אך לטובת ילדיהם הם מחליטים בצורה ברורה, ראשית לחתן אך כל הילדים עד האחרון, ויום לאחר החתונה של הבן האחרון, פותחים תיק גירושין ברבנות. זו העצה שנותנים רבנים רבים במצב של החלטה סופית להתגרש. ולכן גם במקרה הזה טובת הילדים למשוך עד חתונתם, עד כמה שיאפשר לך.
אני מקוה שהייתי מעט לעזר, ואשמח להיות לעזר גם בעתיד.
שיהיה לך ברכה והצלחה בכל מעשה ידייך. ויהי רצון לפני שוכן מרומים שיתקן אותך בעצה טובה בכדי לעמוד בנסיון הקשה בו הקדוש ברוך מנסה אותך.
כל טוב
אברהם מלמד

האם יש איסור נגיעה בספירת העומר?

שאלה
האם איסור נגיעה בספירת העומר?

שלום וברכה
למי שאינו נשוי, אסור תמיד נגיעה.
למי שנשוי, אם אשתו טהורה, אז מותר, אם לא טהורה אז אסור.
חג שמח וכשר

אני יכול לשים בצלצול של הפלאפון שלי שיר שאישה שרה אותו?

שאלה

אני יכול לשים בצלצול של הפלאפון שלי שיר שאישה שרה אותו? זה בנעימה - מי שמתקשר אלי שומע את זה

שלום וברכה

אם זו אשה שלא מכירים אותה, מותר.

אם אם מוכרת אסור. כיון שמכשיל את הבריות.

כשלא מכירים אז לא גורם להרהור.

ואם זו רק נעימה, שבדרך כלל שרה אשה, אך כעת לא שרה, אזה אין בזה בכלל בעיה.

מכל מקום, בכל מקרה זו לא הנהגה נכונה לשים שירי נשים בפלאפון. אך אין איסור כאמור, אם לא מכירים אותה.

אברהם מלמד

מתי צריך לעשות את הבדיקה הראשונה לאחר הפסק טהרה?

שאלה

מתי צריך לעשות את הבדיקה הראשונה לאחר הפסק טהרה?

והאם היא בדיקת חובה כלומר אם היא לא נעשתה האם אסור לה לטבול לאחר הזמן מההפסק?

שלום וברכה

הבדיקה הראשונה לאחר הפסק בטהרה צריכה להיות בבקר למחרת ההפסק. בקיצור צריך מינימום שתי בדיקות אחת ביום הראשון ואחת ביום השביעי. ובלילה אחרי זה טובלת.

לגבי אם זה מעכב- התשובה- כן. זה מעכב ולא יכולה לטבול, ללא שתי הבדיקות האלה. מכל מקום כתב בטהרת הבית, שאם עשתה רק בדיקה אחת ביום הראשון או ביום השביעי, תעשה שאלת חכם אם ליטבול.

בהצלחה רבה וכול טוב.

אברהם מלמד