שאלה- האם יש מקורות קדומים לעיסוק בטלפתיה? האם יש בעיה הלכתית בכך? או בעיה
אמונית?
תשובה- בכדי להשיב על התשובה יש לעיין בהגדרה של טלפתיה. ובכן בויקיפדיה הגדירו זאת כך:
טלפתיה (מיוונית: טֶלֶ = רחוק, למרחק; פתוס = רגש) היא סוג של תפיסה על-חושית, המתוארת כיכולת להבחין, באופן מודע או לא-מודע, במחשבותיו, רגשותיו ותחושותיו של אדם (או יצור) אחר, ללא גירוי חושי כלשהו.
להבנתי חוץ מהיכולת להבחין ברגשותיו או מחשבותיו של האחר, גם יש העושים שימוש בכך להשפיע על האחר. גם אם לא אענה על שני האופנים שרק יודע מה השני חושב וגם פועל על ידי מחשבותיו להשפיע על האחר לעשות פעולות.
ובכן לגופו של ענין- לא זכור לי במקורות שימוש בטלפתיה, דהיינו שאדם על ידי מחשבותיו משפיע על אחר לעשות איזה דברים או שקורא את מחשבותיו.
מקובל שהיו צדיקים שהיו מרגישים את מחשבותיהם של אחרים והסבירו זאת שהיה להם רוח הקודש ומעין זה.
או שפשוט היו מרגישים בלבם את לבותיהם של אחרים. מעין מה שכתוב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.
וכן אפשר להסביר את הידיעה של הצדיקים במחשבות האחר, על ידי אינטואיציה. שזה שוב הרשת הלב יחד עם חשבונות של המח לפירוש התנהגות וצורת הבעת פניו של האחר.
בענין בעיה הלכתית, כל פעולה שאדם עושה וגורמת צער לאחר הוא עובר בכך על איסור לאו לא תונו איש את עמיתו.
וכן פעולה שאדם עושה וגורם נחת רוח לשני הוא מקיים בזה מצות ואהבת לרעך כמוך. וכן מצות חסד וכדומה
ומכאן שאם אדם על ידי טלפתיה גורם לשני לעשות פעולות שמצערות אותו הרי שיש בזה איסור. או שאם מודע למחשבותיו של האחר ומחמת זאת עושה פעולה שתגרום צער לשני הרי שיש בזה עבירה.
ואם על ידי מחשבותיו הוא גורם נחת לאחר הוא מקיים בזה מצוה
בענין בעיה אמונית- אין לזה קשר לאמונה. הקב"ה נתן לאדם בחירה לעשות על ידי כוחותיו טוב או רע, וכפי מה שיעשה כך יקבל שכר או עונשה.