האם מותר לאכול אחרי הצום לפני שמתפלל ערבית?

שאלה- האם מותר לאכול אחרי הצום לפני שמתפלל ערבית?

תשובה- מותר. אלא כיון שאין לאכול בכל יום בשנה לפני קריאת שמע ולפני תפילת ערבית. לכן יש לקרוא קריאת שמע בזמנה ואז לאכול. ולענין תפילת ערבית יש לשים שומר, כגון שיבקש מאשתו שתזכיר לו או שישים שעון מעורר שיזכיר לו להתפלל ערבית.

שומר מועיל לענין מצוה מדרבנן ולא מועיל לענין מצוה מדאורייתא ולכן יש לקרוא קריאת שמע לפני. אבל לענין תפילת ערבית די שיסמוך על שומר.

מה הדין אם בברכת קריאת שמע אמר 'גואל ישראל' במקום 'גאל ישראל'?

שאלה- מה הדין אם בברכת קריאת שמע אמר 'גואל ישראל' במקום 'גאל ישראל'? ומה הדין אם טעה בלחש או הש"ץ בחזרה, ואמר 'גאל ישראל' במקום 'גואל ישראל'?

תשובה- בברכות קריאת שמע אם אמר 'גואל ישראל' יצא. ובעמידה אם אמר 'גאל ישראל' לא יצא, וצריך לחזור לברכה זו ואם סיים את התפילה צריך לחזור לראש וכן הדין בשליח ציבור. וכן אין לענות אמן על שליח ציבור שאמר גאל ישראל.

מקורות: בפסחים (קיז:) "אמר רבא קריאת שמע והלל, גאל ישראל, דצלותא, גואל ישראל. מאי טעמא, דרחמי נינהו". וכתב הטור (סימן רלו) "בברכת קריאת שמע, חותם בא"י גאל ישראל ולא גואל ישראל שנתקנה על הגאולה שעברה". דהיינו כיון בקריאת שמע הוי ברכת השבח על העבר לכן אומרים 'גאל ישראל' ובתפילה הוי לשון בקשה אומרים בלשון עתיד. 

ואם שינה, בק"ש או בתפילה, כתב על זה הט"ז (סימן סו ס"ק ו) "בתפלה אומר גואל ישראל והוא תלמוד ערוך בפסחים קיז: בק"ש והלל גאל ישראל ובתפלה גואל ישראל משום דרחמי נינהו פירוש מתפלל על העתיד. ויש להקשות מדברי הטור שהביא כאן בשם הירושלמי צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים וכו' וצור ישראל וגואלו וכו' עכ"ל. והרי באמת ויציב אין לומר אלא גאל. ונראה לי, דבאמת הוי גואל ישראל שפיר גם בק"ש דהוא לשון הוה וכל לשון הוה משתמש בין לשון עבר בין לשון עתיד, וזה מוכח גם כאן דהא בתפלה צ"ל לשון עתיד ואפילו הכי מהני לשון גואל שהוא לשון הוה, אם כן הכא נמי מהני לשעבר ובגמרא לא בא למעט אלא שבתפלה לא יאמר לשון גאל ישראל אבל להיפך הכא נמי דמהני וזה עיקר". ע"כ. 

נמצא לדעת הט"ז דבתפילה לא יצא אם אמר גאל ישראל, ובברכת קריאת שמע יצא כשאמר גואל ישראל כיון שמשמש גם ללשון עבר. ואף שמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, קיימא לן כרבי מאיר דבדיעבד יצא. (ואמנם כתב הטור בסימן סו 'צור ישראל וגואלו'. אך בסימן רלו כתב שצריך לומר בברכות ק"ש 'גאל ישראל' נמצא דקושיא מעיקרא ליתא. ומ"מ גילה דעתו הט"ז שבק"ש מועיל גם לשון הוה 'גואל ישראל'). דאיתא בברכות (מ:) ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה, יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, לא יצא ידי חובתו. ע"כ. וכתב הרא"ש (ברכות פרק ו סימן כג) אמרו בירושלמי הלכה כרבי מאיר. ע"כ. וכ"כ הרמב"ם (הל' ברכות פרק א הל' ו) "ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה, יצא". וכ"כ הגהות מיימוניות (הל' ברכות פרק א הל' ו) "קיימא לן כרבי מאיר דאם אמר על הפת ברוך שבראה יצא וכן פוסק בירושלמי". ומ"מ אם אמר בתפילה גאל ישראל במקום גואל ישראל, ס"ל לט"ז דלא יצא מכיון ששינה לא רק את המטבע שטבעו חכמים אלא שינה גם את משמעות הלשון. וכפי דאיתא שם בגמ' שאף לרבי מאיר, שהמברך על פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה, יצא. מ"מ בלא הזכיר פת לא יצא. וכפי שביאר הכסף משנה (הל' ברכות פ"א הל' ו) שיצא בדיעבד מיירי ששינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו לשון ממש אלא שאמר ענין הברכה בנוסח. ע"כ. משמע שאם לא אמר ענין הברכה לא יצא. וחזר על דבריו הכסף משנה שם בהלכה ה ד"ה וכל. 

בענין לענות אחריו אמן, לא יענו כמ"ש הרמב"ם (הל' תפילה פ"א הל' יג) דאם "שינה ממטבע הברכה אין עונין אחריהן אמן". 

נמצא לסיכום שאם שינה בק"ש יצא, ואם שינה בתפילה לא יצא ידי חובה, ולא יענו אחריו אמן. ואם נזכר לפני שסיים את התפילה יחזור לברכת גואל ישראל, וכן הדין בשליח ציבור כמ"ש ברמב"ם (הל' תפילה י, יב) "כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל ש"ץ חוזר ומתפלל אם טעה כמותו בעת שמתפלל בקול רם".

האם צריך לקרוא קריאת שמע שבתפילה בטעמים?

שאלה- האם צריך לקרוא קריאת שמע שבתפילה בטעמים?

תשובה- כן, ובדיעבד אין זה מעכב. וגם ק"ש שעל המטה יש לומר לכתחלה בטעמים.

מקורות: שו"ע (סי' סא סעיף כד) "צריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה. הגה: אבל לא נהגו כן במדינות אלו, ומ"מ המדקדקים מחמירים בכך". ומסתבר שהוא הדי בק"ש שעל המטה, דהוא חלק מתיקוני התפילה שתקנו חז"ל כמבואר בש"ע (סימן רלט סעיף א) "קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע (דברים ו, ד-ט) ומברך: המפיל חבלי שינה על עיני וכו'...". ובדיעבד אין אין זה מעכב כמבואר ברמ"א דלעיל, ונראה דלא גרע מקריאה בתורה בציבור שבדיעבד יוצאים ידי חובה ללא טעמים כמבואר בש"ע (סימן קמב סעיף ב) ישוב שאין מי שיודע לקרות בתורה בטעמים, אפלו הכי יקראו בתורה בברכה. ע"כ.

בשעת קריאת שמע, האם חובה להוריד את המשקפיים בכדי לשים את ידיו על עיניו?

שאלה- בשעת קריאת שמע, האם חובה להוריד את המשקפיים בכדי לשים את ידיו על עיניו?

תשובה- לא. כיון ששמים יד על העינים, רק משום היסח הדעת.

מקורות: בגמרא ברכות (יג:) אמר ליה רב לרבי חייא לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים, אמר ליה בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים. וכתב הטור (סימן סא) ומנהג טוב הוא להעיר הכוונה בפסוק הראשון שהוא עיקר מקום כוונת הקריאה ויש נוהגין שנותנין ידיהם על פניהם בקריאת פסוק הראשון וראייתם מברכות (יג:) רבי כד הוה מנח ידיה אעיניה הוה קרי לה. פירוש כוונתו שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין וכל מה שיעשה אדם לעורר הכוונה טוב הוא. ע"כ. וכן פסק השולחן ערוך (סא, ה) נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין. ע"כ. הרי ששמים יד על העינים רק בכדי לא להסיח דעת, ולפי זה אין חיוב להוריד את המשקפיים. 

ואמנם יש לזה גם טעמים על פי הקבלה כמבואר בספר עוד יוסף חי (וארא אות א ואות ג) שכתב בשם שער הכוונת (דף כא עמ' ג ) "קודם שתאמר שמע ישראל תסגור שתי עיניך ביד ימינך" וביאר דלא סגי בהסגר עינים בלבד. ולכן בני אדם שדרכם לסגור עיניהם ואין מניחים ידים שלהם על העינים טועין הם. וכן כתב בספר פרי עץ חיים "כשתאמר שמע תסגור עיניך ביד ימינך". והנה נודע כי מנהגן של ישראל כשקורין שמע וסוגרין העינים ביד ימין מכסין הפנים בטלית ומניחים יד ימין על עיניהם למעלה מן הטלית. ודאי מנהגן של ישראל תורה הוא וצריך כל אדם לעשות כן. ולא נתבאר הטעם ואנא עבדא אמרתי דידוע דחמש אצבעות יד ימין הם חמישה חסדים וכו'. עכ"ל. הרי שהסביר הבן איש חי דיש לזה טעם גם על פי הקבלה, ומסתבר שלפי זה יש ענין שהיד תהיה דוקא על העינים ולא על המשקפיים. וראה עוד מש"כ בשערי תשובה (סימן סא ס"ק ו) "דמ"ש בש"ע על פניהם, רצה לומר על העינים וכ"כ בפע"ח יסגור עיניו בידו הימנית כו', ואפשר שתיבות על פניהם צריך לומר על העינים אך בטור לא משמע כן. ע"כ. הרי שאף שלפי הקבלה יש לשים דוקא על העינים הרי שהטור והש"ע כתוב על פניו. משמע מעיקר הדין אין בזה הקפדה. ומ"מ כתבו האחרונים שיש לשים על עיניו ולא סתם על פניו. ומ"מ נראה שעל פי הפשט אין הבדל בין אם שם ידו על עיניו או על משקפיו, והכי נקטינן.