שאלה- אות ל' שנכנסה לאות ך' האם יש בזה שינוי צורה והתפילין מזוזה או ספר תורה פסולים?
תשובה- אם נכנס סמוך לרגל ך' בצד ימין כשר. אם נכנס באמצע ה- 'ך' ושמאלה. אם ה'ך' די ארוכה שאם היו גוררים אותה היתה נשארת 'ך' כשרה, כשר. ואם לא, אם היו מכסים את תחתית הלמד ומשאירים את ראש הלמד, אם היה נראה ה', פסול. וכל זה בתפילין ומזוזה. אבל בספר תורה, גם אם נכנס בצד שמאל, יראו לתינוק מבלי לכסות כלל את ה-'ל'. אם יקרא 'ך' כשר.
מקורות: ש"ע (א"ח סי' לב סכ"ח) "יש ליזהר שלא יכנס ראש הלמ"ד באויר ה' או ח' אפי' בלא נגיעה". והט"ז כ' ע"ז, "בב"י בשם רמב"ן כ' לשון פסול משמע אפי' בדיעבד ואיני יודע למה כ' כאן לשון לכתחלה". וצריך לומר שזה באופן שלא נשתנית צורת האות וכפי שכתב המג"א (סק"מ) וז"ל, יש ליזהר, ואם נכנס בענין שהפסיד צורת האות כגון שנכנס לתוך אות ד' ונראית כה"א פסול. (רמ"א אה"ע סי' קכה). וכ' בכנה"ג שיש מכשירים לגמרי. ע"כ. וכ' עליו הגרע"א, לא מצאתי כן בכנה"ג, אדרבה כ' בשם רבו המהרי"ט (סי' לג) שאם נכנס בענין שמפסיד צורת האות לכ"ע פסול וכו'. וכ"כ הגרע"א (בתשובה מה"ת סי' כז). וכן תמה היד אהרן על המג"א בזה. וכפי שכתב הרמ"א (בש"ע אבן העזר סי' קכה סע' יח) "יזהר שלא ימשוך ראש אות שלמטה לתוך חלל אות שלמעלה, או להיפך, ואם עשה כך ונשתנה צורת האות, כגון שמשך ראש למ"ד לחלל ד' שאז נראה כה"א, פסול". נמצא שאם השתנה צורת האות פסול וכ"כ במשנה ברורה (סימן לב ס"ק קלב).
וכתב בספר קול יעקב (ס"ק קמו) ואם נכנס ראש הלמד בירך הכף באופן שמשם ולמעלה ישאר מהירך כ״כ כדי כפיפה שיעור ירך הכף פשוטה שצריך מן הדין למותחו יש להכשיר. עיקרי הד״ט (סי׳ ז אות ח) בשם פחד יצחק (אות ס ערך ס״ת). וכן מנהגנו פה בגדאד יע״א. ע"כ. ועוד כתב הקול יעקב (שם בס"ק קמז) "ואם ראש הלמד מגיע לתוך חלל כף פשוטה מאותיות השם הקדוש, כתב הקס״ה בחקירה ג׳ בשם ספר שנות חיים (חלק סת״ם סי׳ ע״ט) דאם צואר הלמ"ד סמוך לרגל הכף בצד שמאל, כשר דאין זאת צורת ה"א. ע"כ.
וכן פסק בשו"ת יביע אומר (חלק ד או"ח סי' ו) וז"ל (בס"ק ה) אם רגל אות ך' ארוכה יותר מהשיעור שנצרך ע"פ הדין, ונכנס שם בקצה השמאלי ראש אות ל', כתב הפחד יצחק בשם רבני פירארה להכשיר בזה. והובא בס' עקרי הד"ט (סי' ז אות ח). וכ"כ בס' קול יעקב (סי' לב ס"ק קמו) שכן המנהג בבגדאד להקל. ע"כ.
ועוד כתב ביביע אומר (שם ס"ק ב), כשנוטה ראש הלמ"ד בקצה אות ך' הימני סמוך לרגל יש להקל בפשיטות שכ"כ בשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' כז), שאם הקו של ראש הלמד היה סמוך לרגל הימין של אות ך, קרוב ממחצית רוחב הגג של ך', לא הוי כה"ג צורת ה' וכשר בדיעבד. וסיים, וכן אני מורה תמיד והוא נכון בעזה"י. ע"כ. וכ"כ עוד הגרש"ק בספרו שו"ת סת"ם (סי' מז ועט) בנידון ס"ת שראש אות ל', נכנס לתוך חלל ד' או ך', וכתב, דלדינא אם ראש הל' נכנס לחלל קרוב לדופן הימני בתוך מחצית החלק שלצד פנים ודאי כשר, שזה אין לו דמיון לאות ה'. שהרי רגל ה' צריכה להיות רחוקה מן הדופן הימנית לצד חוץ, ומש"ה כשר בלי שום תיקון. ורק אם נכנס ראש ל' במחצית הרוחב השני לצד שמאל בתוך החלל אז פסול בלי תיקון. גם בשו"ת הרמ"ץ (חאו"ח סי' ז אות ח) כ' ג"כ, שאות ל שנכנס לתוך חלל אות ד שלמעלה ממנו יש להכשיר כשהקו של הלמ"ד סמוכה לקו הימני של הדל"ת, כיון שרגל הה"א צריכה להיות רחוקה מקו הימני שלה. ובשו"ת רב פעלים (חאו"ח סי' יוד), הביא דברי הגרש"ק בשו"ת סת"ם, וכ' "חילוקו זה מסתבר ואמיתי. ומהני לן בכמה דוכתי". ובאמת שהדברים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. וכן מתבאר עוד בשו"ת בית שלמה (חיו"ד סי' קנז). והובא להלכה בשו"ת מהרש"ג (חיו"ד סי' כט) סוף ד"ה וגם. וכ"כ בס' קול יעקב (סי' לב ס"ק קמז). ושכ"כ בקסת הסופר. עכ"ל.
ומה שכתב היביע אומר בסיכום (שם) "ואם לא קראו תינוק כראוי בס"ת יש להכשירו ע"י גרירת ראש הלמ"ד ויחזור ויכתבנו מחוץ לאות ך". והסתייע מדברי הפוסקים שהביא שם בארוכה בס"ק ה' וצירף שם שיטות האומרים שמאחר והסתיים צורת האות בכשרות, מותר לגרור את התוספת שנעשתה בטעות. ולפי זה דן גם בתפלין ומזוזות. אלא שלאחר שיגרור את ראש הלמד, יישאר למד עם צואר עליון ישר ללא ראש, וכיון שיש בזה מחלוקת נטה להחמיר. משמע מדבריו שאם לאחר שיגרור את הראש של הלמד שנכנס לאות 'ך', אם עדיין יישאר חלק מראש הלמד הרי שיהא כשר גם בתפלין ומזוזות שבעינן כסדרן.
מ"מ נראה ברור שמנהגנו לפסול בכהאי גונא, וכן מנהגנו לגרור את האות הפסולה, האות ך ולא די לגרור את האות למ"ד (בספר תורה), כמבואר בקול יעקב (סי' לב ס"ק קנ) שכתב, אם נכנס ראש הלמ"ד לדל"ת רבתי של אחד ונראה כה"א, רשאי לגרור מעט מגג הדלת מאורכו עד שצואר הלמד יהיה חוץ לגג ואין בזה משום חק תוכות, וכה״ג כתב עקרי הד״ט סי׳ ז׳ אות צב, אבל הקס"ה בחקירה ג׳ אסר בזה התקון משום דהוי ח״ת והבאנו דבריו לעיל אות קמה, וכן מנהגנו לפסול בכה״ג. ע"כ. וכן מתבאר מדברי הקול יעקב (שם ס"ק קמט). וכן מנהג הסופרים כיום. וגם לדעת היביע אומר הנ"ל, בספר תורה, מה הפסד יש בזה שיגרור את הך' ולא את הלמ"ד.
ומה שכתבנו שבספר תורה יראה לתינוק מבלי לכסות את הלמ"ד, זאת מכיון שאין צורך בס"ת לכתוב כסדרן, ממילא שינוי צורת האות תלוי בשרואה התינוק את הלמד. אבל בתפלין או מזוזה, ברגע כתיבת ראש הלמד, יש ספק שמא הלמד נהפך לאות ה'. ולכן יש להראות לתינוק על ידי שיכסה את הלמד. וכמ"ש המשנה ברורה (סימן לב ס"ק קלב) אם נכנס כ"כ בענין שנשתנה צורת האות שתינוק דלא חכים ולא טיפש אם נכסה לו שיטה התחתונה שלא יהא נראה רק ראש הלמ"ד ולא גוף הלמ"ד לא יכיר האות מה הוא הוי שינוי צורת האות ופסול, וגם לא יצוייר בו תיקון משום שלא כסדרן. ע"כ. הרי שבתפילין ומזוזה יש לכסות את גוף הלמ"ד, מכיון שהיה רגע אחד שנכתב ראש הלמ"ד ללא הגוף. וכ"כ סברא זו ביביע אומר הנ"ל (בס"ק ה). וז"ל: בשו"ת אבני נזר (סי' ג אות יג) כתב שטעם הפיסול בכניסת ראש הל' לחלל ד', משום שדרך הסופרים להתחיל בו מלמעלה למטה, וכשנכתב ראש הל' נפסל הדל"ת שנראה כאות ה', שהרי אין ראש הל' מחובר עדיין לגופו, ושוב כשהמשיכו וחיברו לגוף הל' אינו חוזר להכשרו, כיון שלא עשה מעשה באות ד' ואין זו כתיבה. וגרע מחק תוכות כיון שלא נעשה מעשה בגוף הדל"ת כלל. ע"כ. וא"כ ה"ה כשנכנס לחלל ך' פשוטה לא יועיל לגרר ראש הלמ"ד דהו"ל חק תוכות, אלא יגרור הלמ"ד.
