מה רמז למספר כריכות בציצית?

שאלה- מנין הכריכות בצצית הוא 7,8,11,13 מה הרמז למספר כריכות אלו, ומה צריך לכוין כשקושר אותם?

תשובה- רומז ל- "ה' אחד".

7,8,11 גמטריה 'הויה', 13 גימטריה 'אחד'.

ובשעת הקשירה, יכוין לשם מצות צצית, ויחשוב אהבת ויראת ה'.

מקורות: בשו"ע (סימן יא סעיף ט) נוהגים לכרוך באויר ראשון ז' כריכות, ובשני ט', ובשלישי י"א וברביעי י"ג, שעולים כולם מ' כמנין ה' אחד שעולים ל"ט ועם השם הם מ'. ע"כ. וכתב הט"ז (שם ס"ק טז) "בכוונות האר"י כתוב בשני ח" וכ"כ המגן אברהם (שם ס"ק כב) ושערי תשובה (שם ס"ק כד), וכ"ה במשנה ברורה (סימן יא ס"ק ע) וכ"כ הבן איש חי (פרשת לך לך סעיף א). 

דהכי איתא בשער הכוונות (צצית דרוש ו) הנה ט"ל כריכות שיש בציצית הם בחינת ט"ל אותיות שיש באהיה דההין בפשוט ומלוי ומילוי המילוי לפי שסוד הציצית הוא באהיה דההין העולה כנף. ולכן נבאר ענין עשיית הציצית כפי מנהג מורי ז"ל, בתחילה יקשור שני קשרים סמוך לכנף ויכרוך ז' כריכות ויקשור ב' קשרים אחרים ויכרוך ח' כריכות ויקשור ב' קשרי' אחרים ויכרוך י"א כריכות אח"כ יקשור ב' קשרים אחרים ויכרוך י"ג כריכות ויקשור ב' קשרים אחרים והרי הם ט"ל כריכות כמנין ט"ל אותיות אהיה דההין כנ"ל כמספר ידוד אחד. ע"כ. 

בענין הכונה בעינן טויה לשמה כמבואר בשו"ע (סימן יא סעיף א) "החוטין, צריך שיהיו טווין לשמן. שיאמר בתחלת הטווי שהוא עושה כן לשם ציצית". וכשמטיל את הציציות בבגד בעינן גם כונה לשם מצות צצית כמבואר בשו"ע (סימן יד סעיף ב) "הטיל ישראל ציציות בבגד, בלא כוונה, לא יברך עליו". 

ומה שכתבנו שיחשוב באהבת ויראת ה', הרי זו מצות עשה כל רגע. וכשעושה דבר וחושב באהבת ויראת ה' משפיע עליו קדושה.

טלית קטן שלובש בלילה בשביל הבקר אם צריך לברך עליה?

שאלה- ייחד לעצמו טלית קטן ללבישה בלילה בכדי שכשיגיע עלות השחר יחשב לו שמקיים מצוות ציצית. האם כשמתעורר בבוקר ללמוד ועדיין לא לובש את טלית הקטן הקבועה שלו, יברך עליה?

תשובה- כן 

מקורות: נחלקו הרמב"ם והרא"ש בגדר בגד לילה אם מברכים עליו, כמבואר בש"ע (סי' יח סע' א) "לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מוראיתם אותו. להרמב"ם, כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור, אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה, חייב, אפילו לובשו בלילה. הגה: וספק ברכות להקל. ע"כ אין לברך עליו אלא כשלובש ביום והוא מיוחד ג"כ ליום . ע"כ. 

ולפי זה לפי הרמב"ם כיון שלובש את הטלית הנ"ל לאחר עלות השחר צריך לברך עליה. ולפי הרא"ש אם היתה מטרתו אך ורק לישון עם הטלית בלילה היה צריך להיות פטור מלברך עליה. אך בניד"ד שייחד את הטלית בכדי שייחשב לו למצוה כשלובש ביום, ממילא אף שרוב הזמן לובשו בלילה, מ"מ עיקר ייחודו היתה בשביל היום. לכן נראה שלכו"ע עליו לברך על הטלית קטן. 

כן מבואר בשו"ע (סימן ח סעיף טז) הלן בטליתו בלילה, צריך לברך עליו בבוקר, אף אם לא פשטו. וטוב למשמש בו בשעת ברכה. וכן יעשה מי שלובש טליתו קודם שיאיר היום . ע"כ. ואף שהטור כתב "והישן בטליתו בלילה א"צ לברך עליו בבוקר" (והב"י הביא שלדעת הרמב"ם והרא"ש יש לברך עליה) התם הוא משום שישן עם הטלית שלבש אתמול וסובר דלילה לא הוי הפסק, כמבואר בב"י וכמ"ש המגן אברהם (שם ס"ק כא) "דקי"ל לילה לאו זמן ציצית הוא והוי הפסק". אך בנד"ד שלובש בלילה טלית אחרת ממה שלבש כל היום גם לדעת הטור יש לברך עליה בבקר. ודומה לנידון שכתב בב"י בשם הגהות מיימון (הל' צצית פרק ג אות ח) בשם ספר התרומה "אדם המשכים קודם היום ונתעטף בציצית אין צריך להסיר טליתו לכשיאיר היום כדי לברך אלא ממשמש בציצית ומברך". 

וכשיברך עליה ימשמש בה כמ"ש השו"ע (שם סעיף טז) "טוב למשמש בו בשעת ברכה". ולמד זאת מתשובה הרא"ש (צצית סימן א) שהביא בב"י "דיש לומר דהרא"ש מספקא ליה אי דוקא גבי תפלין דמצוה למשמש בהם אמרו ממשמש בהם ומברך אבל גבי ציצית שאין המשמוש בו מצוה אין צריך למשמש בשעת ברכה או דלמא לא שנא. ולכך כתב שטוב למשמש בשעת ברכה. ועוד יש לומר דתפלין כיון דלכתחלה אין מניחין אותם בלילה צריך למשמש בהם אבל ציצית שמניחין אותן לכתחלה בלילה אפשר דאין צריך למשמש בשעת ברכה או דילמא לא שנא ולכך כתב שטוב למשמש בשעת ברכה. ע"כ.