שאלה
כבוד הרב ,שלום..
אני בת 20.. מגיל 15-19 הייתי בקשר אינטנסיבי וארוך ומאוד מאוד רע.. מריבות, חוסר אמון, ועוד ועוד... אבל אהבה חזקה הייתה שם, כמו מגנט.
באיזשהו שלב החלטנו להיפרד, בהתחלה זה היה בסדר , אבל כמה שבועות לאחר מכן זה היה מאוד מאוד קשה.. ונשאר קשה. הבחור התארס כעבור כמה חודשים והשאיר אותי עם פצע פתוח בלב.
באותה תקופה הכרתי בחור אחר, זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון כמו הקשר הקודם, אבל היה שם משהו...שלא נתן לי ל"שחרר",
יש בו הכל, הוא מדהים.. בחור מכבד, צנוע, חרוץ, חכם, תומך, אמין, אוהב וכל שאר הדברים שאפשר להעלות על הדעת...
מאוד טוב לי איתו, אני מאוד משוחררת, מאוד מתנהגת כמו שאני באמת, מאוד מכבדת אותו...
אבל אין לי פרפרים בבטן, אין התרגשות, אין ציפייה גדולה מאוד לפגישות, אין אהבה חזקה ושורפת כמו שהייתה בקשר הקודם,
וזו בעצם השאלה /בעיה הראשונה שלי,
האם אני צריכה להתייחס לחוסר-פרפרים האלה ולשחרר? או האם ככה בעצם נבנה קשר שהוא טוב והאהבה תבוא עם הזמן?
((אנחנו ביחד כבר עשרה חודשים)
ועכשיו לשאלה השניה...
במהלך הקשר גיליתי דברים שלא אהבתי, בנוסף לכך שהמשפחה היא מאוד לא הסגנון של משפחתי [בלשון המעטה..],
גיליתי שמעורבים דברים פליליים , הקשורים לדודים של הבחור..
ורציתי לדעת האם אני צריכה להתייחס לכך , האם אני יכולה לשפוט את הבחור על מעשים [חמורים.] של המשפחה, או להתייחס אך ורק אל הבחור עצמו ואל מעשיו?
מיותר לציין שמשפחתי אינה מאושרת מהגילוי...
שלום וברכה
לגבי השאלה הראשונה- ראשית- לא כל כך הבנתי את המושג "לשחרר" שכתבת, שמא נפלה שגיאת כתיב. ולאחר התבוננות, אני מבין שכונתך לשחרר- דהיינו, לסיים את מערכת היחסים. חחח
בכל אופן- אני שמח ש"השתחררת" מהבחור הראשון. כיון שאהבה, היא דבר חשוב, אך כשבונים בית למשך שנים רבות, חייבים לדאוג מראש שתהיה מערכת יחסים נורמלית ותקינה, ללא מתחים יום יומיים. חשוב מאוד מאוד בעל עם מידות טובות. וכן אישה, אך אנו מדברים כעת לכיון השני.
לגבי הבחור השני- ראי נא בבקשה. הקדוש ברוך הוא עשה עולם, שצריך שאנו נשלים אותו. מראש הקדוש ברוך לא עשה עולם מושלם. אם כך היה לא היה לנו מה לעשות בעולם. כל דבר בעולם יש בו יתרון וחיסרון. בכל דירה יש יתרון וחסרון, אפילו שאנו נמצאים וחיים בדירה כשני שליש מחיינו, חייבים להתפשר. הוא הדין לגבי בן זוג לחיים. אהבה זה דבר חשוב, אך בסדר העדיפויות, צריך קודם כל בעל מידות. ולכן ספציפית לשאלתך, זה בסדר שאין פרפרים בבטן. אהבה זה סוג של בניה. ובצירוף של השכל, ולא רק של הרגש. לכן הייתי שומר על מערכת יחסים זאת.
לגבי שאלתך השניה- ראשית משאלתך מובן שהבחור עצמו, לא מעורב בדברים הפליליים. שאם כן, אז אין על מה לדבר, וזה מדליק נורה אדומה.
לגבי משפחתו- יש לחלק את השאלה לשני חלקים, אם סתם הסגנון של המשפחות שונה, יש להתגבר על כך, ולדעת שסוף סוף לא מתחתנים עם משפחה אלא עם בעל.
אך בחלוקה השניה- אם מדובר בסוג עבריינות קשה של בן אדם לחברו, פגיעה באנשים וברכושם. צריך להתבונן היטב שהדבר לא משפיע על המידות של הבחור. כיון שבדרך כלל, זה כן משפיע. אם מדובר על מקרי פשיעה של צוארון לבן, סוג של עבריינות כלפי המדינה, זה פחות משפיעה על המידות של הבחור. כיון שלא פירטת איני יכול לדעת במה מדובר, אך מהלך הדברים משמע כמו הפירוש הראשון. לכן לסיכום- אם מדובר בפשיעה של עבריינות הפוגעת באנשים ורכוש, אז כדאי להתבונן היטב. ולחשוב פעמיים. צריך גם לבדוק היטב, אם יש מקרי גירושים רבים במשפחה של הבחור. אם לא, אז כנראה סוג הפשיעה הזה אינו חודר לתא המשפחתי.
בכל אופן- קשר של עשרה חודשים, הוא זמן מספיק, להחליט, אם זה בן זוג לחיים. כדאי להתחיל לחשוב על כיוון של חתונה. זה לא ברי להתחתן בגיל מאוחר. רק צריך לראות ששני בני הזוג מספיק בוגרים לחיים, ולא רק מחפשים הנאות. איני יודע איזה סוג של קשר ישנו ביניכם, אך חשוב מאוד שבת ישראל תשמור על עצמה היטב, ובפרט שישנם בחורים בגיל הזה, שאינם מחפשים קשר אמיתי, אלא רק קשר של נהנתנות, וברגע שהבחורה, מאפשרת להם את זה, הרי, שהיא מרחיקה את עצמה, מקשר אמיתי לחתונה ובניית בית בישראל.
יהי רצון שה' יהיה בעזרך, ויתקן אותך בעצה טובה, להמשך דרכך בחיים.
תפילות וצדקה תמיד עוזרים.
ברכה והצלחה וכול טוב
אברהם מלמד
