האם האומר קדיש מחויב להצמיד את רגליו?

שאלה- האם האומר קדיש מחויב להצמיד את רגליו?

תשובה- לא. וטוב להחמיר.

מקורות: בענין להצמיד רגליו בתפילת שמונה עשרה, כתב בשו"ע (סי' צה סע' א) יכוין רגליו זה אצל זה בכיון, כאילו אינם אלא אחת, להדמות למלאכים דכתיב בהן: ורגליהם רגל ישרה (יחזקאל א, ז), כלומר: רגליהם נראים כרגל אחד. ע"כ. וכתב המשנה ברורה בשם הפמ"ג ושאר פוסקים "בדיעבד אפילו אם לא כיון רגליו כלל יצא". ואם כן הדין בתפילה שאינו מעכב, כל שכן החזן או האומר קדיש וכדומה דאינו מעכב בדיעבד. ויתכן שאף לדינא אין צורך להצמיד רגליו בשעה שאומר קדיש כיון שאין דינו לעמידה שצריך להדמות למלאכים. והש"ע (שם בסע' ד) כתב, "טוב לכוין רגליו גם בשעה שאומר קדושה עם ש"צ". ע"כ. ואם איתא שכן הדין בקדיש היה לו להזכיר זאת. גם הבן איש חי הזכיר רק בעמידה (פרשת בשלח הל' ב) או באמירת קדושה (תרומה הל' ד). 

ומ"מ בהליכות עולם (ח"א הל' קדיש עמ' צג) כתב דבעת אמירת הקדיש נכון להחמיר להשוות הרגלים כמו בתפלה. ומ"מ כתב דאין להביא ראיה ממ"ש מרן בש"ע (שם ס"ד), טוב שיכוין רגליו גם בשעה שאומר קדושה עם הש"צ. ע"כ. וא"כ י"ל כ"ש קדיש דעדיף מקדושה, ויהא חייב לכוין רגלו. דיש לדחות, לפי מש"כ בב"י (שם) בשם התרומת הדשן (סי' כח) משום שבקדושה אמרינן "כשם שמקדישים אותו בשמי מרום" לכן יש לכוין רגליו כמלאכי השרת, משא"כ בקדיש דלא שייך זה, והרי עניית אמן יהא שמיה רבא יכולה להיות מיושב, ואילו קדושה צריכה להיות מעומד. עכת"ד. וכ"ה ובקי' ילקו"י (סי' נו סע' ט, וכן ביו"ד סי' ל הל' ד).

האם יאמר קדיש על הוריו, לאחר שנים עשר חדש

שאלה- האם יאמר קדיש על הוריו, לאחר שנים עשר חדש?

תשובה- כן. שמצוה לומר קדיש, אחר לימוד תורה, לעליית נשמת הוריו, כל ימיו, אף לאחר שנים עשר חדש, להעלותם ממדרגה למדרגה בגן עדן.

מקורות: כ"כ בספר פלא יועץ (ערך כיבוד הורים) וז"ל, יאמר קדישים ויתפלל עבור מנוחת אביו ואמו. ולא יעשה כן בשנים עשר חדש ואחר כך ינוח ויעמוד לגורלו, ולמחש בעי, ומה גם שאמירת קדישים אינו כדי להציל מעונש בלבד, אלא גם כן גורם עלוי לנפש המת. הנה כי כן ראוי לבן שכל ימי חייו לא יגרע אפלו יום אחד מלומר קדיש וליתן צדקה עבור נפש הוריו. ומה טוב שיהא שגור בפיו לומר מדי יום יום: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלוקי אבותינו שתקבל ברחמים וברצון כל מעשה הטוב אשר אני עושה בין במחשבה בין בדבור בין במעשה ויהיה הכל לזכות ולמנוחת ולעלוי נפש רוח ונשמה של אבי ואמי וחמי וחמותי. יהי רצון שתהא נפשו צרורה בצרור החיים. ע"כ. וכ"כ בספר כף החיים (סי' נה ס"ק כה) "וזה ההפסק הוא דוקא מקדיש בתרא שהוא נאמר על נשמת המת או אפילו בשאר קדישים של נוסח התפלה במקום שנהגו לאומרם על נשמת המתים בתוך י״ב חודש, אבל שאר קדישים שאומרים אחר לימוד תורה שבע"פ או קדיש שאומרים אחר תהלים זה אין צריך להפסיק מהם כיון שאינם מיוחדים לאומרם דוקא על נשמת המת בתוך י״ב חודש אלא אומרים אותם בכל זמן ועל כן אין צריך להפסיק מהם. ע"כ. 

ומעין זה כתב בספר בן איש חי (שנה א' פרשת ויחי סע' יד) וכל זה הוא לפסוק מן הקדישים שאומרים היתומים הן קדיש בתרא הנזכר הן שאר קדישים, אבל קדיש שאחר הלימוד שאומר 'כל אדם' גם הם יאמרו. ע"כ. (הדיוק מהמילים 'כל אדם', דמסתבר שמדבר על קדיש שאומרים גם לאחר שנה ראשונה). 

וכן משמעות הדברים בשו"ת רב פעלים (חלק ג יו"ד סי' לב): קדיש שאומרים אחר לימוד מקרא ותהלים ואחר לימוד המשנה וגמרא ומאמרי רז"ל לא יבטל אלא יאמרם, כי קדישים אלו 'גם שאר בני אדם אומרים אותם'. ע"כ. משמע ששאר בני אדם שאינם אבלים אומרים גם לאחר שנה קדישים אלו. 

וכ"כ בספר חזון עובדיה (אבילות חלק א עמ' שלח הל' ג) גם לאחר תום השנה מצוה רבה לומר קדיש 'יהא שלמא' אחר לימוד תורה שבכתב וקדיש 'על ישראל' אחר תורה שבעל פה, על הוריהם, להעלותם ממדרגה למדרגה בגן עדן. ואף המתים יחזרו ויתפללו על החיים לפדותם מכל צרה ולזכות לכל הטובה שחלק ה' ליראיו. ע"כ. 

ובענין מעלת הקדיש כתב בשו"ת רב פעלים (חלק ג יו"ד סי' לב) "בשער הכוונות בסוד קדיש בתרא כתב: אין הטעם כפי מה שחושבין המון העם שמועיל להציל נפש המת מדינא של גיהנם לבד, כי הנה יש תועלת אחרת והיא להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה. עכ"ל. הרי עשה רבינו ז"ל בזה שתי חלוקות אחת להכניסו לגן עדן והב' להעלותו ממדרגה למדרגה". ע"כ.

האם יש בזה מעלה, לשכור אדם שיאמר קדיש על נפטר שאין מי שיאמרו עליו קדיש

שאלה- האם יש בזה מעלה, לשכור אדם שיאמר קדיש על נפטר שאין מי שיאמרו עליו קדיש?

תשובה- כן. וטוב שיאמר בקשה מסוימת, בסוף כל יום, כמבאור בביאור.

מקורות: בענין הנפטר בלא זרע ששוכרים אחד שיאמר בעבורו קדיש, כ"כ בספר בן איש חי (פרשת ויחי סע' טו) נשאלתי בסה"ק רב פעלים (חלק ד או"ח סי' ז) אי מהני בכה"ג, וכתבתי שם כי כן מצאתי כתוב שהובא בבית יוסף בסוף חלק יו"ד (סי' תג ד"ה תניא), משמע שהיה להם מנהג קדמון לשכור אדם לומר קדיש בשביל נפש הנפטר, וכן מוכח נמי מתשובת מהריק"ו ז"ל (שורש מד). ע"כ.
והוסיף שם שיאמר בקשה מיוחדת בכל יום, וז"ל (שם ברב פעלים) "האומר קדיש בעד מתים זרים ממנו, יאמר כל יום בסוף היום בקשה זו "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלוקי אבותינו שתחוס ותחמול ותרחם ברוב רחמיך וחסדיך על נפש רוח ונשמה של פלוני בן פלוני, ולמען הקדישים שאמרתי היום הזה תבטל כל המקטרגים והמשטינים ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב על נפשו רוחו ונשמתו. ותלוה אליהם השלום וישבו במנוחת שלום השקט ובטח ותיגבר על מדת הדין ויתמתקו הגבורות הקשות על ידי פלא העליון שהוא חסדים גדולים ורחמים גמורים. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". עכ"ל.