שאלה- מה שכתוב בגמרא שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם האם זה חיוב או מידת חסידות ומה הדין כשאדם למד את הדבר עד שקנה את התורה הזאת שזה שלו האם צריך להגיד בשם אומרו?
תשובה- לגבי אומר דבר בשם אומרו מובא כידוע באבות פרק ו' משנה ו משנה מסכת אבות פרק ו משנה ו וכן הובא במגילה טו' והאומר דבר בשם אומרו הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר אסתר ב', ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.
וכן כתב המגן אברהם בסימן קנו' סק' ב' וכתב רע"א שמקורו ממדרש תנחומא פ' במדבר סימן כב אמר רבי תנחום הלבלר מקובל אני מרבי מיאשא שקבל מן הזקנים הלכה למשה מסיני כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו שעליו הכתוב אומר אל תגזל דל כי דל הוא, וכל האומר דבר בשם אומרו זוכה שיגאלו ישראל על ידו, הוא וכן הוא בילקוט רמז תרנ"ה ובילקוט משלי כב'.
לסיכום- חזינן שחייב בלאו מדברי קבלה וכן מצאתי שהובא ברמב"ם בפרק ה' הלכה ט' ואל יאמר דבר שלא שמע מרבו עד שיזכיר שם אומרו.
ועם כל זאת קשה בעיני שזו חובה גמורה שאם כן מצינו בספרי האחרונים וראשונים שכתבו הרבה דברים ללא מקורות. וברמב"ם לא אמר בשם אומרו ובשונה הלכות כתב שיש לחלק בין אמירה שצריך בשם אומרו לבין כתיבה בשם אומרו.
בכל אופן תמיד הנהגה טובה לומר דבר בשם אומרו, וכך זכו בית הילל שנפסקה הלכה כמותם כיון שהיו ענוותנים ולא מחזיקים טובה לעצמם. מה אכפת לו לשבח יהודי או רב אחר.
ואם עמל בתורה וחידש לא צריך לומר בשם אומרו כיון שזה חידוש שלו כמבואר ברש"י על תהלים פרק א' ובתורתו יהגה: בתחילה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו.
