מה מברכים על מדבוחה?

תשובה- בורא פרי האדמה.
מקורות: מכיון שהעגבניות ניכרות בסלט.

מה מברך על בורגול מבושל?

שאלה- מה מברך על בורגול מבושל?

תשובה- מזונות.

מקורות: כן כתב בילקוט יוסף סימן רד סעיף ו. האוכל תבשיל של דגן, כגון, איטריות, דייסא, בורגול, כוסכוסו, וכיו"ב, צריך לברך בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, שהיא ברכת על המחיה. 

האם יש לברך על Oral Care Strips?

שאלה- דבר הנקרא Oral Care Strips שהוא פיסת ניילון שקופה שמניחים על הלשון, וכשבא במגע עם הרוק שבפה הוא נמס מיד, ומשרה ריח טוב בפה, ועשוי בטעמים שונים, האם יש לברך עליו, והאם מותר לקחתו בתענית צבור, והאם חייב בכשרות?

תשובה- יברך עליו שהכל, אין להשתשמש בו בתענית וצריך עליו השגחה לכשרות.

מקורות:

מה מברכים על שקדים חיים ירוקים?

שאלה- מה מברכים על שקדים חיים ירוקים?

תשובה- ישנם שני זנים. יש זן שהפנים שלו לאחר גמר גידולו מר, ולכן עיקרו הוא הקליפה החיצונית ויברך עליה ברכת העץ (וזה הזן של רוב השקדיות הגודלות בצידי הדרכים והיערות). ויש זן שהפנים שלו לאחר גמר בישולו מתוק, ועיקר גידולו בשביל הפנים כשיתייבש, וזה הזן המצוי בימינו ביותר (וזה הזן מגדלים רוב החקלאים) וברכת הקליפה הירוקה שהכל נהיה בדברו.

מקורות:

מה מברכים על מצה שהרטיבו אותה?

שאלה- מה מברכים בני ספרד על מצה שהרטיבו אותה?
תשובה- לאחר הפסח בני ספרד מברכים על מצות מכונה ברכת מזונות. ואף אם הרטיבו את המצה ברכתה לא משתנית וברכתה בורא מיני מזונות בדיוק כפי שעוגיה ששם בתה אין ברכתה משתנה וכן קרקר שמרטיב אין ברכתו משתנה וכן לחם שעושה ממנו צנימים אין ברכתו משתנה ומברך עליו המוציא. כן לענין מצה שהמנהג לברך עליה אצל בני ספרד בורא מיני מזונות, אין ברכתה משתנה אף אם מרטיב אותה ומברך עליה בורא מיני מזונות

מה מברכים על מצה?

שאלה- מה מברכים על מצה לאחר פסח?

תשובה- בני ספרד מברכים לאחר הפסח על מצה שנכססת כמו קרקר ברכת בורא מיני מזונות, כפי שהעיד הרב חיד"א במחזיק ברכה סימן קנח ס"ק ה שמנהג בני ספרד לברך מיני מזונות לאחר הפסח. וכן כתב בשות יחוה דעת וכן כתב באור לציון חלק ב פרק י סעיף ג שכן דעת הגאון הרב עזרא עטיה שכן מנהג בני ספרד.

האם מברכים על פרינגלס אדמה כפי שכתוב בספר כזית שלם?

שאלה- מה להלכה מברכים על פרינגלס?

ראיתי שהרב אוירבך זצ"ל אמר שצריך לברך אדמה כי אפילו שריסקו זאת אבל החזירו את המצב לקדמותו?

בספר "כזית השלם"-{ספר שמראה תמונות של מאכלים ומודדם לפי נפח} מביא בסוף הספר עמוד 199 ששאל את הרב אוירבך וכך הורה לו לברך אדמה

תשובה-

האוכל מאכל איסור כגון צ'יזבורגר, האם צריך לברך?

שאלה- האוכל מאכל איסור כגון צ'יזבורגר, האם צריך לברך?

תשובה- לא. אין זה מברך אלא מנאץ.

מקורות: 

האם האיסור לאכול לפני שנותן אוכל לבהמתו זה מהתורה או מדרבנן?

שאלה- האם האיסור לאכול לפני שנותן אוכל לבהמתו זה מהתורה או מדרבנן?

תשובה- יש אומרים מהתורה ויש אומרים מדרבנן ויש אומרים מידת חסידות, והעיקר שהוא ממידת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן (רמב"ם הל' עבדים ט, ח).

מקורות:

האם צריך להגיד ברכת האורח במסעדה?

שאלה- האם צריך להגיד ברכת האורח במסעדה?
תשובה- לא.

שאלה- האם מותר להיות יחף בשעה שמברך ברכת מזון ושאר ברכות

שאלה- האם מותר להיות יחף בשעה שמברך ברכת מזון ושאר ברכות או כשעושה קידוש או אשה המדליקה נרות? תשובה- מותר, חוץ מבתפילת שמונה עשרה שיש לנהוג כאילו עומד לפני מלך, שבקריאת שמע או ברכת המזון ושאר ברכות מעיקר הדין אין מניעה, אף אם הוא ערום ורק מכסה ראשו ומקום ערותו, ואף בתפילה בדיעבד יצא י"ח. ומ"מ הנהגה נכונה להיות לבוש בכבוד וכל שכן שלא יהא יחף, כשמקיים מצוות. 

לכתחילה יהא לבוש בשעה שעושה מצוות וקורא ק"ש ומברך, ומעיקר הדין אינו מעכב כמבואר במשנה ברכות (פרק ג) ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא. ע"כ. וכן מבואר מהמשנה (חלה פרק ב) "האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות עצמה". וכ"ה בשו"ע (סימן עד סעיף א) "היה ישן ערום בטליתו, צריך לחוץ בטלית על לבו ואז יקרא, משום דלבו רואה את הערוה אסור". וכ"ה בילקו"י (סימן עה סעיף א) "אסור לקרוא קריאת שמע או להתפלל או לברך ברכה ולומר כל דבר שבקדושה, או ללמוד בדברי תורה, כשהוא ערום, כל שלבו רואה את הערוה, ולא די במה שמכסה את גופו". הרי שאם ליבו אינו רואה את הערוה מעיקר הדין מותר. 

ובענין תפילה לכתחלה יהא לבוש במכובדות כמבואר בשו"ע (סימן צא סעיף ו) "דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים". ולא יהא יחף כמ"ש שם בסעיף ה "לא יעמוד ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים". 

בדיעבד אף בתפילה יוצא ידי חובה כשהוא יחף, ק"ו מדין ערום כמ"ש בשו"ע (שם סימן צא סעיף א) "היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה, אסור להתפלל עד שיכסה לבו. ואם לא כסה את לבו, או שנאנס ואין לו במה יתכסה, הואיל וכסה ערותו והתפלל, יצא". וכ"ה בילקו"י (סימן צא סעיף ו) "אין ראוי להתפלל תפלת שמונה עשרה כשהוא יחף, ובפרט כשהוא בלי גרביים. ולכתחלה ינעל את מנעליו קודם התפלה, ואם הדבר קשה לו מאיזה אונס, רשאי להתפלל עם נעלי בית" (ילקוט יוסף הל' תפלה כרך א' עמוד שטו).

אם צריך להיזהר שלא תהיה מולו מראה בזמן שמברך ברכות הנהנין והשבח

שאלה- האם צריך להיזהר שלא תהיה מולו מראה בזמן שמברך ברכות הנהנין והשבח, כגון באשר יצר והמוציא וברכת המזון?

תשובה- לא.

מקורות: בעיקר הזהירו חז"ל שלא יתפלל במקום שגורם לו היסח הדעת על תפילת שמונה עשרה כמבואר בשו"ע (סימן צ סעק כג, ובסימן צח סעיף א ב) "לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו". ולכן כתב בתשובת הרדב"ז (חלק ד סימן קז) שאין להתפלל כנגד מראה שלא יאמרו דלבבואה דידיה משתחוה. וגם נראה שמבלבל כונת המתפלל. ע"כ. אולם הגאון מהרש"ם בספר דעת תורה (או"ח סימן צ סעיף כג) כתב לפקפק על זה שהרי גם הבבואה נראית כמשתחוה ולכן התיר בזה בשעת הדחק. וכתב מרן הגרע"י בירחון אור תורה (טבת תשמ"ו) דהבו דלא להוסיף עלה נגד זכוכית של חלון. הביא דבריו בילקוט יוסף (חלק ב עמ' רכז). נמצא שגם לגבי תפילה מול מראה, אינה מילתא דפסיקתא לאסור, כל שכן לענין ברכות הנהנין, שלא משתחוכה בהן וכן לא ברור שמסיח דעתו. 

ומ"מ גם בשאר ברכות יש להשתדל לכוין כמבואר בשו"ע (סימן ה סעיף א) "יכוין בברכות פירוש המלות". וביאר שם המשנה ברורה (ס"ק א) "אחז"ל (ברכות מז.) שלא יזרוק הברכה מפיו אלא יכוין בעת האמירה ויברך בנחת וז"ל ספר חסידים (סימן מו) כשהוא נוטל ידיו או שמברך על הפירות או על המצות השגורות בפי כל אדם יכוין לבו לשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם להנות מהם וציוהו על המצות ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב ועל דבר זה חרה אף ה' בעמו ושלח לנו ביד ישעיה ואמר "יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני" (ישעיה כט, יג)". ע"כ.

האם גר מברך שלא עשני גוי?

שאלה- האם גר מברך שלא עשני גוי?
תשובה- לא יברך. ויכול לברך בלי שם ומלכות.

מקורות: כתב הרמ"א (סימן מו סעיף ד) "ואפילו גר יכול לברך כן (ברוך שעשני גר) אבל לא יאמר שלא עשני גוי, שהרי היה גוי מתחלה" והוא מאבודרהם. וביאר בדרכי משה (סימן מו ס"ק ג) דגר יכול לברך שעשני גר דזה נמי מיקרי עשייה כמו שנאמר (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן". וכ"כ במגן אברהם ובט"ז שיאמר 'ברוך שעשני גר'. ובשכנה''ג כתב שיברך 'שהכניסני תחת כנפי השכינה'. ושל''ה והב''ח ופר''ח פסקו שאין לברך ברכה זו כלל, מכיון שתלוי בבחירתו. ובתשובת מטה יוסף (ח''ב סי' ח) וכן ביד אהרן העלה להלכה דגר יוכל לברך 'שלא עשני גוי' דהכוונה שלא עשני שאשאר גוי. וכתב הברכי יוסף (סימן מו אות ט) "כיון דמצינו גדול מרבוותא קמאי, הרמ"ה, שכתב דלא יברך ברכה זו, ומייתו לה הרב א"ח (אות ח) ומהר"ד אבודרהם (עמוד מט), וגם מרן ז"ל, נראה דמסכים עמהם. וגם הרב ב"ח והרב של"ה הביאו הרב מ"א והפר"ח ומהר"י הלוי שהביא בספר יד אהרן, הסכימו לזה. וכן נראה דעת מהריק"ש בהגהותיו, הכי נקיטינן". ע"כ. וכ"כ בכף החיים (סימן מו ס"ק לו) דקיימא לן סב"ל "יברך שלא עשני גוי בלא שם ומלכות". וכ"כ בילקוט יוסף (סימן מו סעיף כא) "גר צדק אינו מברך ''שלא עשני גוי''. ואם ירצה יברך בלא שם ומלכות" עכ"ל. וכ"כ שו"ת אור לציון (חלק ב פרק ד) "גר אינו מברך ברכת שלא עשני גוי, וכן לא יברך ברוך שעשני יהודי".

ברכות השחר למי שלא ישן בלילה

שאלה- לא ישן כל הלילה, האם כשאומר ברכות השחר צריך לומר 'מודה אני' ו'אלוקי נשמה וכו''?
תשובה- 'מודה אני' לא צריך לומר, ו'אלקי נשמה וכו'' צריך לומר.

מקורות: 'אלהי נשמה וכו" צריך לומר שמנהג בני ספרד שמברכים ברכות השחר אף על פי שלא התחייב בהם. ואף שכתב בשו"ע (סימן מו סעיף ח) "כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן, אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם". מכל מקום מנהגנו כפי שכתב שם הרמ"א "הגה: ויש אומרים דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם. וכן המנהג, ואין לשנות". ע"כ. כמ"ש בכה"ח בסימן (מו אות מט) שמנהג בני ספרד כהאריז"ל שמברכים על מנהגו של עולם, שאף על פי שלא התחייב מברך כל ברכות השחר. ע"כ. וכן מבואר בשו"ת אור לציון (חלק ב פרק ד הל' ז) דמנהג בני ספרד כדברי האריז"ל שהובא בשער הכוונות (דף א' ע"ג, ובדרוש א' מדרושי הלילה דף נ"ח ע"א) "אפילו לא ישן כלל, מברך ברכות השחר כולן, מלבד ברכת התורה שאינו מברך אא"כ ישן". וכ"כ בקי' ילקו"י (סי' מו סע' ט) "הניעור כל הלילה מברך כל ברכות השחר, מלבד ברכת ''על נטילת ידים'', ו''אשר יצר''. ע"כ. נמצא שיש לומר 'אלקי נשמה' כמו שאר ברכות השחר גם כשהיה ניעור כל הלילה.
ומנהג בני אשכנז כפי שכתב המשנה ברורה (סימן מו ס"ק כד) בספר אליהו רבא שכתב דברכת אלהי נשמה וברכת המעביר שינה אין לברך אם היה ניעור כל הלילה ובפמ"ג ובשערי תשובה השאירו דבריו בצ"ע ומסיק בשע"ת דיראה לשמוע אלו השתי הברכות מאחר ויכוין לצאת. ע"כ. ונראה שכך הכריע המשנה ברורה שישמע מאחר, אך מנהג בני ספרד שגם ברכות אלו מברך בעצמו אף שלא ישן כל הלילה.
'מודה אני' לא צריך לומר מכיון שלא שייך לומר "מודה אני לפניך שהחזרת נשמתי", שהרי לא ישן ולכן אין צורך להודות על חזרת הנשמה.

האם חוב לומר דברי תורה על השלחן?

שאלה- האם אנו מקיימים כיום את המשנה הזו באבות (ג,ג) רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא???

תשובה- כן. על ידי שמברכים ברכת מזון וישנם שם פסוקים רבים וכן אם אומרים מים אחרונים חובה שזו הלכה בשלחן ערוך סימן קפא סעיף א

האם כר צריך לברך שלא עשני גוי?

שאלה- האם גר מברך שלא עשני גוי,והטעם לדבר,ואם יש מחלוקת בדבר?

תשובה- כתב הרמ"א  סימן מו סעיף ד "ואפילו גר יכול לברך כן אבל לא יאמר שלא עשני גוי, שהרי היה גוי מתחלה".  (אבודרהם) 

וכתב הבאר היטב במקום- פירוש שיאמר שעשני גר מ''א ונ''צ וט''ז. ובשכנה''ג כ' שהיותר נכון שיברך שהכניסני תחת כנפי השכינה ע''ש ושל''ה והב''ח ופר''ח פסקו שאין לברך ברכה זו כלל רק השנים עבד ואשה ע''ש. וכ''פ בתשו' מטה יוסף ח''ב סי' ח' והיד אהרן העלה להלכה דגר יוכל לברך שלא עשני גוי דהכוונה שלא עשני שאשאר גוי.

וכתב בקיצור ילקוט יוסף סימן מו סעיף כא

גר צדק אינו מברך ''שלא עשני גוי''. ואם ירצה יברך בלא שם ומלכות.

נמצאת למד שיש בזה מחלוקת לכל הכיוונים ולמעשה אין לברך אלא אם חפץ בלא שם ומלכות.

מתי אומרים בברכת המזון מגדול?

שאלה- במוצאי שבת בברכת המזון צריך להגיד מיגדול או מגדיל?

ומה הדין מוצאי יום טוב,חול המועד,וראש חודש?

תשובה- כתוב בילקוט יוסף סימן קפד סעיף ז

מנהגינו לומר בשבת וראש חודש בהרחמן  "מגדול", ובימות החול ''מגדיל''. ויש אומרים שגם בסעודה רביעית יש לומר "מגדול"'. אך הנכון יותר לומר בסעודה רביעית מגדיל. ומי שאומר מגדול בסעודה רביעית לא הפסיד. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד שלה, והסיום מהליכות עולם חלק ג' עמוד קסו]. ע"כ.

 ונראה שהוא הדין לגבי מוצאי יום טוב

ולגבי חול המועד וראש חדש יש לומר מגדול.

ברכת הלבנה בשבת?

שאלה- אם מותר לברך ברכת הלבנה בשבת?

למשל שמפחד שאחר כך לא יוכל לברך מחמת עננים?

תשובה- לכתחלה יש לחוש שלא לקדש את הלבנה בליל שבת ובליל יום טוב. אולם אם היו עננים והלבנה לא נראתה אלא בלילה האחרון שבו אפשר לברך ברכת הלבנה, מותר לקדשה בליל שבת ובליל יום טוב. [ילקוט יוסף שבת ה' עמ' שמ. וע''ע ביביע אומר ח''ח סימן מ''א].

האם יש חיוב לברך מאה ברכות בכל יום והאם ברכה בהרהור מועילה למאה ברכות?

שאלה- יש חיוב לברך מאה ברכות בכל יום,עכשיו אם האדם נמצא במקום לא נקי ומהרהר את הברכה ״כמו שכתוב בשולחן ערוך״ האם הברכה שעשה בהרהור נכנס במנין 100ברכות או לא? מה הסברה בזה,ומה המקור?

תשובה- חייב לברך מאה ברכות בכל יום וכפי שכתב בילקוט יוסף  בסימן מו

א חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, ואם יאכל ג' סעודות ביום, הרי שיוצא ידי חובת מאה ברכות בתפלות ובברכת המזון. ויש אומרים שחיוב מאה ברכות בכל יום הוא מן התורה, ויש חולקים ואומרים שהוא מדרבנן. ויש שכתבו שטעם המאה ברכות הוא כדי להגן על צ''ח קללות שבמשנה תורה, וכתיב כל חולי וכל מכה, הרי זה מאה. ונכון להוסיף על המאה ברכות. [ילקוט יוסף ספר על ברכות השחר ופסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד, עמוד מ']. 

ב בשבת וביום טוב שחסרות לו ברכות בתפלה, צריך שישלימן בברכות על פירות ומגדנות. ואם אין לו פירות ומגדנות, יברך על לימון ברכת הנותן ריח טוב בפירות, [לאחר שישפשף בקליפה ויצא ממנו ריח טוב], ועל עצי בשמים, ועל עשבי בשמים, בליל שבת, ולמחרתו. ואם לא השלים בזה למאה ברכות, יוצא במה שיכוין לשמוע ברכות התורה שמברכים העולים לספר תורה, וברכות ההפטרה. וכן ביום הכפורים יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכות כנז'. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הלכות ברכות השחר ופסד''ז, סימן מו הערה ב]. 

ג את חשבון המאה ברכות מונים מערב ועד ערב, בליל שבת ויומו. וראוי שכל אחד ימנה את הברכות שמברך בשבת, כדי שיגיע למנין מאה ברכות. ואם יודע לקרוא את ההפטרה היטב, יעלה מפטיר וירויח הברכות של ההפטרה. וכן אם עולה כשליח צבור מרויח הברכות של החזרה. [שם]. 

ד ולכן מי שהאריך בסעודה שלישית של שבת וכבר שקעה החמה, אך על פי כן הברכות שמברך בסעודה עם ברכת המזון עולות לו למנין מאה ברכות של יום שבת, שהרי הכל מתוספת שבת הוא. ורק אם התפלל ערבית של מוצאי שבת, אין הברכות שמברך לאחר מכן מצטרפות לחשבון מאה ברכות של יום שבת. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מו הערה ד עמוד מו]. 

ה גם הנשים צריכות להשתדל לברך מאה ברכות בכל יום, מאחר וחיוב מאה ברכות בכל יום אין לו זמן קבוע, והוא חיוב מתחדש מידי יום ביומו, וממילא אין שום סיבה לפטור את הנשים מחיוב זה, שלא נפטרו הנשים אלא ממצוות שהזמן גרמא. ואף על פי שהנשים אינן חייבות להתפלל ג' תפלות ביום, וגם אסור להן לברך ברכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע של שחרית וערבית, מכל מקום צריכות להשלים מאה ברכות בברכות שתברכנה על מגדנות, וכן הרי הן רשאות להתפלל גם מנחה וערבית [תפלת שמונה עשרה] ולהשלים מאה ברכות. וכן ברכות השחר וברכות התורה, ברכת על נטילת ידים והמוציא, וברכת המזון. [ילקו''י שם עמוד מז]. 

ו יש אומרים שמי שאין לו אפשרות לברך בכל יום מאה ברכות, יוצא ידי חובה בעניית אמן אחר ברכות השליח צבור בחזרת השליח צבור, וכן יוצא ידי חובה באמירת ''ויציב ונכון'' [דמועיל לו לט''ו ברכות], ובאמירת ''אין כאלהינו'' שאומרים בכל יום בסיום התפלה, וכן האומר מודים בכוונה הראויה מועיל לו במקום מאה ברכות. וכן האומר ט''ו שיר המעלות עולה לו למנין מאה ברכות, אחר שכל אלה דברי שבח גדולים הם לבורא יתב', ונחשבים כברכות. אולם מדברי מרן הבית יוסף נראה שכל זה אינו מועיל, ולכן לכתחלה על כל אחד להשתדל בכל עוז להגיע גם בשבתות וימים טובים למאה ברכות. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, עמוד נ', סי' מו הערה ו]. 

לגבי ברכה בהרהור, הדבר אינו עולה למאה ברכות מכיון שיש מחלוקת ראשונים אם ברכה בהרהור מועילה והשולחן ערוך פסק שאינה מועילה ולכן אם בירך בהרהור ולאחר מכן הגיע למקום נקי צריך לחזור ולברך ולכן גם לענין מאה ברכות כשיהיה במקום נקי יחזור ויברך

עד מתי ניתן לברך ברכת שהחיינו על בגד חדש או פרי חדש?

שאלה- עד מתי ניתן לברך ברכת שהחיינו על בגד חדש. כל עוד שמח בו. או רק בפעם ראשונה. נפק"מ אם שכח לברך בהתחלה.

תשובה- יש לברך ברכת שהחיינו רק בפעם הראשונה שלבש אותו.

ואם שכח לברך בתחילה יכול עדיין לברך כל זמן שלובש את הבגד באותה הפעם הראשונה.

אך אם הסיר את הבגד אף שעדיין שמח בו לא מברך עליו ברכת שהחיינו

והדין דומה גם לפרי חדש שכל זמן שאוכל את הפרי הראשון יכול לברך ברכת שהחיינו.

מקורות: כתוב בשו"ע סי' רכ"ג סעיף ב' מברך שהחיינו על בגדים חדשים ולא דוקא חדשים דהוא הדין לישנים אם הם חדשים לו שלא היו שלו מעולם ע"כ. וכל זמן שלובשים את הבגד בפעם הראשונה יש לברך שהחיינו כ"כ בהלכה ברורה סי' רכ"ג סעיף י"ח. והוא הדין בפרי שכל זמן שאוכלים את הפרי הראשון יש לברך שהחיינו אף שלא בירך בטעימה הראשונה כ"כ בספר הלכה ברורה סי' רכ"ה כ"ג שכ"כ מהר"ם שיק א"ח סי' פ"ט וכן משמע בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' שי"ט וכ"כ בקצות השולחן סי' ס"ג ס"ק ט'.