מה יותר בריא, להאריך בבית הכסא או לקצר?

שאלה- מה יותר בריא, להאריך בבית הכסא או לקצר?

תשובה- עדיף לקצר בזמן ולהאריך במספר הפעמים שנכנס כשמרגיש צורך. ולכן יתפנה מה שיוצא בקלות, מבלי לדחוק עצמו, ויצא. ואם מרגיש צורך יחזור אחר כך.

מקורות:  בחלק א' הסברנו שבריא לאדם לקצר בבית הכסא שאם לא כן גורם למחלת הטחורים ה' ישמור, ש-25% מהעולם סובלים מדבר זה מחמת שמאריכים או מחמת שדוחקים עצמם. והאירו לנו חברים, שמדברי חז"ל (בברכות נד:) לכאורה לא משמע כך. דאיתא התם, אמר רב יהודה שלשה דברים המאריך בהן מאריכין ימיו ושנותיו של אדם. המאריך בבית הכסא... והתניא עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות, ויש אומרים אף התולה עצמו בבית הכסא יותר מדאי. לא קשיא הא דמאריך ותלי הא דמאריך ולא תלי. כי הא דרבי יהודה ברבי אלעאי עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזא לבי מדרשא דכי אזילנא בדיקנא נפשאי בכולהו. ופירש"י. התולה: שאינו יושב, אלא על ברכיו, שמתוך כך נקביו נפתחין יותר מדאי. עכ"ל הגמרא. הרי שמפורש מדברי הגמרא שהביאה ראיה מרבי יהודה בר עילאי שהכונה מאריך בזמן הפעמים שנכנס, אבל לא מאריך בישיבה עצמה. ולכן יקצר בישיבה, דהיינו שמה שפסולת שמרגיש שיכול להוציא בקלות, מבלי לדחוק עצמו, די בכך, ויצא. אבל לא ידחוק עצמו, שישהא שם ללא צורך, שגורם לתחתוניות, כפי שחזינן במציאות כיום. 

ובקי' ילקו"י כתב "לא ימהר לצאת מבית הכסא עד אשר ברור לו שאינו צריך עוד". ע"כ. ולענ"ד יש בזה ב' חסרונות אחד שריבוי הזמן גורם לתחתוניות, ושנית שאם יעשה כך, יהא עליו לדחוק עצמו הרבה, וגורם לתחתוניות. ומעין מה שרמזו חז"ל (ברכות סד.) כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו. וידוע שהיו שלחצו חזק וקרעו את המערכת ונזקקו לניתוח ה' ישמור. ולכן עדיף שיוציא מה שיכול בקלות. ויצא, ואם מרגיש אחר כך שצריך שוב, ייכנס שוב. וראה מה שכתב בשיחות הר"ן (דיבור ל) שבטבע קשה להתנקות בצורה מושלמת, ומעיד שאף אחרי תענית של שבוע עדיין נשאר לכלוך. 

וצריך תמיד להשתדל שמעיו יהיו רפין כמ"ש הרמב"ם (פרק ד הלכה יג) לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו ויהיה קרוב לשלשול מעט, וזה כלל גדול ברפואה כל זמן שהרעי נמנע או יוצא בקושי חלאים רעים באים, ובמה ירפה אדם מעיו אם יתאמצו מעט, אם היה בחור יאכל בבקר בבקר מלוחים שלוקים מתובלין בשמן זית ובמורייס ובמלח בלא פת, או ישתה מי שלק של תרדין או כרוב בשמן זית ומורייס ומלח, ואם היה זקן ישתה דבש מזוג במים חמים בבקר וישהא כמו ארבע שעות ואחר כך יאכל סעודתו, ויעשה כן יום אחד או שלשה או ארבעה ימים אם צריך לכך עד שירפו מעיו. ע"כ. ואין לנו ידיעה בסוגי המאכלים שהזכיר הרמב"ם ומ"מ ידוע שאם שותה לאחר התפילה כוס מים (אחת או שתיים לפי הענין) שלימה, מסייע מאוד ליציאה. ואם בכל זאת לא עוזר יתייעץ עם טבעוניים, בסוגי מאכלים מומלצים. ובכל אופן אפשר להתנקות בקלות אם יעשה לעצמו חוקן, דהיינו שיצמיד את הפיה של הברז לפי הטבעת וימלא מים בקיבה. ויחזיק את המים כחצי דקה. 

ובכל אופן המציאות מוכיחה שהקוראים בבית הכסא עיתונים וכדו' ולכן מאריכים, גורמים לעצמם תחתוניות (טחורים).

נכנס לשירותים שלא על מנת להתפנות, כגון לשטוף את הילד וכדומה, האם מותר לדבר שם?

שאלה- נכנס לשירותים שלא על מנת להתפנות, כגון לשטוף את הילד וכדומה, האם מותר לדבר שם?

תשובה- מותר.

מקורות: איתא במסכת ברכות (סב:) רב ספרא על (היה) לבית הכסא. אתא רבי אבא נחר ליה אבבא (לידע אם יש שם אדם). אמר ליה רבי אבא לרב ספרא ליעול מר. בתר דנפק אמר ליה לאו אורח ארעא הוא. ורב ספרא סבר, שמיהר לומר ליעול מר, סבר מסוכן הוא בעמוד החוזר, אם ישוב לאחוריו ויחזור העמוד. ע"כ. פירוש שרב ספרא שהיה מתפנה, דיבר בעודו בבית הכסא לצורך, דהיינו שחשש שאם יפסיק מיד להתפנות, יסתכן משום עמוד החוזר, לכן רמז לרבי אבא, שלא ייכנס. 

וכתב הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"ג הל' ה) "דברים של חול מותר לאמרן בלשון קדש בבית הכסא" (ואמנם לא נחת לדיני צניעות, ורק בא לומר דאין בזה משום דברים של קודש, מ"מ יש ללמוד שיש אופנים 'שמותר' לדבר שם). וכתב בהל' דעות (פ"ה הל' ו) צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן... ולא ידבר 'כשהוא נפנה' אפילו לצורך גדול. ע"כ. הרי שמותר לדבר בבית הכסא, ובשעה שנפנה יש מידת צניעות שלא לדבר אפילו לצורך גדול. 

וכתב בספר (אור זרוע ח"א סי' קלז למדנו מאלו הלכות (מעשה דרב ספרא) שאסור לספר בביהכ"ס משום צניעותא" וכ"כ הדרכי משה (סי' ג אות א) בשם אור זרוע (ח"א סי' קלז כד:) כשנכנס לבית הכסא אסור לספר בבית הכסא רק נשים מספרות זו עם זו משום יחוד. ע"כ. וכתב הרמ"א (שו"ע סי' ג סעיף ב) "לא ידבר שם". והסביר בשערי תשובה (סי' ג ס"ק ב) אפשר דהרמב"ם דוקא בשעה שהוא נפנה ממש קאמר דאפילו לצורך גדול אסור והרמ"א (שכתב ולא ידבר בבהכ"ס, ולא כתב אסור אפילו לצורך גדול) אפשר דבעת שאינו נפנה עדיין שרי לצורך. ע"כ. וכן פסק המשנה ברורה (סי' ג ס"ק ד) אם הוא לצורך גדול אפשר דמותר לדבר כל זמן שאין נפנה עדיין אבל בעת שנפנה אף לצורך גדול אסור. ע"כ. 

הרי שהשערי תשובה הסביר שמותר לדבר לצורך לדעת הרמ"א כשאינו נפנה, והמשנה ברורה הסביר שדווקא 'לצורך גדול' מותר כשאינו נפנה. וכן כתב להסביר את דברי הרמב"ם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' סא) "דדוקא בשעה שהוא נפנה ממש קאמר, דבעת שאינו נפנה, שרי לצורך, וכמ"ש בשע"ת (סי' ג ס"ק ב) ומוכרח לפרש כן דברי הרמב"ם, ושלא יסתרו דבריו אהדדי. ע"כ. ונראה שכונת המשנה ברורה שבעת שמתכוין להתפנות, ועדיין לא מתפנה מותר לצורך גדול, וכשמתפנה אסור אפילו לצורך גדול. אבל אם נמצא בשירותים ולא מתכוין להתפנות, לא דיבר בזה המשנה ברורה, ומותר לדבר שאין בזה משום צניעות. 

ומ"מ חזינן שלדעת הרמב"ם רק תלמידי חכמים לא ידברו שם אפילו לצורך גדול. ואילו לאור זרוע 'אסור' לדבר שם משום צניעות. והרמ"א פסק כאור זרוע. 

ובשו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סי' א) כתב שהמיקל יש לו על מה שיסמוך אפילו אם נפנה, כששומע קול צלצול טלפון, ויש לו ספק אם הוא ענין של הפסד ממון, או חולי, וכיו"ב. ע"כ. ואילו לבני אשכנז שנגררים אחר פסקי המשנה ברורה מותר לדבר בבית הכסא כשאינו נפנה רק לצורך גדול. אבל כשנפנה, אפילו לצורך גדול, לא ידבר. ע"ע בשו"ת תורה לשמה סי' כד. 

ובכל אופן כשנמצא שם שלא על מנת להתפנות, כיון שאין בזה משום צניעות, לכן לא מצינו שאסור לדבר שם. ולכן המקלח שם את הילד או שוטף פנים וכדומה מותר לו לדבר שם.

האם יהיה מותר להרהר ולזמזם בזמירות שבת ובשאר שירי קודש בבית הכיסא?

שאלה- האם יהיה מותר להרהר ולזמזם בזמירות שבת ובשאר שירי קודש בבית הכיסא?

תשובה- מותר. 

כל שלא מוציא מילים בפיו וכן לא חושב על מילים שיש בהם קדושה.

מקורות:  כתב הרמב"ם (דעות ה, ו) לא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול. וכתב בשערי תשובה (סימן ג ס"ק ב) אפשר דהרמב"ם דוקא בשעה שהוא נפנה ממש קאמר דאפילו לצורך גדול אסור. וכ"כ הרמ"א (סימן ג סעיף ב) "לא ידבר שם". הרי שדוקא דיבור של חול אסור, הא הרהור שרי. וכיון שהרהור בזמירות שבת הוא מחשבה של חול, מותר. 

אך אם מהרהר גם במילים שיש בהם פסוקים, אסור כמבואר בש"ע שולחן (סימן פה סעיף ב) "להרהר בדברי תורה , אסור בבית הכסא". וכתב המגן אברהם (שם ס"ק א) ולכן יחשוב שם חשבונותיו שלא יבא לידי הרהור (ספר חסידים). וכתב בשערי תשובה (שם ס"ק א) כתב בשאילת יעב"ץ (סימן י) שאסור לעיין בבית הכסא במשקלי השמות והפעלים של לשון הקודש שאין דרך להגיע לידיעה רק על פי הכתובים ויבא להרהר במקרא. ובברכי יוסף למד מזה שאסור לסדר שם כתב מליצה בלשון תלמוד דודאי יבא להרהר קצת בסוגית התלמוד. ע"כ. הרי שאין לחשוב בענין פסוקים. 

וכתב במשנה ברורה (סימן פה ס"ק ה) מותר להתבונן בבית הכסא בגודל שפלותו ושבסופו יחזור כולו להיות עפר רימה ותולעה ואין נאה לו הגאוה. ע"כ. הרי שדבר הגורם ליראת שמים מותר. אבל לחשוב על דברי תורה אסור, ולכן אם רק לזמזם את מנגינות הזמירות מבלי לחשוב על פסוקי קודש, מותר.

האם מותר לדבר בשירותים?

שאלה- האם אסור לדבר בשירותים גם בזמננו שזה אסלות? ומה הדין אם יש לנו חדר גם מקלחת וגם שירותים וזה גם חדר שעוברים בו לחדרים אחרים האם מותר לדבר? ודיבור לצורך כגון תביא טישו או עוד רגע אני מסים האם מותר?

תשובה- גם כיום שייכת ההנהגה שלא לדבר בבית הכסא אבל כל זה דוקא בשעה שמתפנה כמבואר ברמב"ם בהלכות דעות, אבל סתם אם נמצא בבית הכסא ולא מתפנה מותר לדבר. וגם כשמתפנה אם יש צורך מיוחד מותר לדבר, כגון לצורך נקיונו וכדומה.

מקורות: כתב הרמב"ם דעות פרק ו' הלכה ו' צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן. לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן. ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בגדיו עד שישב. ולא יקנח בימין. ויתרחק מכל אדם. ויכנס חדר לפנים מחדר מערה לפנים מן המערה ונפנה. ואם נפנה אחורי הגדר יתרחק כדי שלא ישמע חבירו קולו אם נתעטש. ואם נפנה בבקעה ירחיק כדי שלא יראה חבירו פירועו. ולא 'ידבר כשהוא נפנה' אפילו לצורך גדול.

נמצא שהנהגה נכונה שנוהגים תלמידי חכמים לא לדבר בבית הכסא בשעה שמתפנים. אם כן בשעה שלא מתפנה אין חשיבות שלא לדבר.

וזה לשון הילקו"י סימן ג' הלכה ט' הנמצא בבית הכסא, אין לו לדבר עם חברו הנמצא בחוץ, או להשיב לקריאה טלפונית, ושאר דיבורים. ומכל מקום השומע קול צלצול טלפון, ויש לו ספק אם הוא ענין של הפסד ממון, או חולי, וכיוצא בזה, נראה שהמיקל לענות לטלפון יש לו ע''מ שיסמוך, אך יקצר בדבריו עד כמה שאפשר. אבל בלא זה אין לדבר בבית הכסא כלל, אפילו אין שם אלא בני הבית בלבד. ואם צריך לדבר בענין השייך לבית הכסא, וכגון לבקש מים לניקוי, מותר לדבר עם חברו בבית הכסא לצורך זה.