שאלה- השומע דברי קדושה קודם נטילת ידים של שחרית, כגון הגר סמוך לבית הכנסת, האם מותר לו לענות אמן על ברכות וקדיש?
תשובה- מותר. וישפשף ידיו בבגד, לפני כן.
מקורות: דלא גרע ממי שאין לו מים שישפשף ידיו בבגדיו ויועיל לו לתפילה כמ"ש בשו"ע (ד, כב) "אם אין לו מים, יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי, ויברך: על נקיות ידים, ויועיל לתפלה". וכן לא גרע ממי שנזכר באמצע תפילה שלא נטל ידיו שכתב השו"ע (סימן צב סעיף ו) העומד בתפלה ונזכר שנגע במקום מטונף, די בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל. ע"כ. שידים מטונפות אינן מעכבות, אם משפשף אותן בבגדיו.
וכן כתב בילקוט יוסף (סימן ד סעיף כז) "אף על פי שלכתחלה אין ללמוד תורה או לברך ברכה כל שהיא קודם נטילת ידים שחרית, כי בזוהר הקדוש החמיר בזה מאד, מכל מקום אם שמע קדיש או קדושה בפתע פתאום, ואין לו שהות ליטול ידיו, רשאי ומצוה עליו לענות הקדיש והקדושה, ויסמוך על דעת הרמב''ם והרא''ש והרשב''א והטור והשלחן ערוך, שסוברים כפשט דברי התלמוד (ברכות ס:) שכל ברכות השחר נתקנו לאומרם בשם ומלכות לפני נטילת ידים שחרית. ומכיון שהקדיש והקדושה הם מצוה עוברת, אין להחמיר בזה ולהמנע מלענות אותם עם הצבור, שהיא חומרא הבאה לידי קולא. וכל שכן שיענה אמן דקדיש ואמן דברכות. והמחמיר יוצא שכרו בהפסדו. ורק ינקה ידיו תחלה בכל מידי דמנקי. ואמנם אם ישן בפיג'מה ולא נגע במקומות המכוסים, אין צריך לנקותם קודם שמברך. (ילקוט יוסף חלק א עמוד שנח).
ורמז לכף החיים בסימן (רכז ס"ק טו) שכתב "ואם היה ישן על מטתו ושמע קול רעם ואינו יכול לקום ליטול ידיו ולברך יש להרהר את הברכה. וכ"כ בכף החיים (סימן ד ס"ק קח) והביא שדעת הט"ז (סימן סב) שמי שצמא בלילה במטתו שאי אפשר לו לו ליטול ידיו יהרהר הברכה בלבו וישתה. עכ"ל. וכ״כ הסולת בלולה (שם ס״ק ד) וכ׳׳כ הברכ״י (סימן ד ס"ק ח) דבספר הזהר (בהקדמה י ב) אסר בפירוש, כמ"ש הרב מהר"ם די לונזאנו בדרך חיים (דף קב) והביאו הרב כנסת הגדולה. וכזה ראיתי למר זקנינו ז"ל בספר אור החמה (בהקדמה י ע"ב ד"ה והנה) משם מהרח"ו זצ"ל (וכ"ה בהגהות מהרח"ו 'דרך אמת' לזוהר שם אות ג) דבזהר מוכח דלא כמו שפסק בש"ע. דכפי הזוהר אסור לברך כשרוח רעה על ידיו נראה פשוט דלא מהני בנקיון כפים במטלית וכיוצא דלהעביר רו״ר צריך נטילת ידים ג פעמים וע״כ אם הוא אנוס שאינו יכול לרחוץ העיקר שיהרהר הברכה בלבו כמ"ש הט"ז. ע"כ. וכ׳׳כ ח״א (כלל ה׳ אות טז). אכן הא״ר (שם ס״ק ד) חלק על הט״ז דינקה ידיו במידי דמנקי ויכול לברך. וכ״כ הרדב״ז (ח״א סי׳ לח) וכן העלה בשו״ת מהר״י מברונה (סי׳ סה). וכתב המשנה ברורה (סימן ד ס"ק סא) דבשערי תשובה בשם הזוהר כתב דלא יברך בלי נטילת ידים וראוי להחמיר ביש לו מים. ע"כ. הרי שהיקל באין לו מים, ומקרה כזה שיש מצוה עוברת, ברור שנידון כאין לו מים.
ונמצא שדבר זה אם יכול לברך כשרוח רעה על ידיו במחלוקת שנוי, והשלחן ערוך (סימן ד סעיף כב) התיר בהדיא שכתב "אם אין לו מים, יקנח במידי דמנקי, ויועיל לתפלה, אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן". הרי שאף שלא מועיל לרוח רעה, עם כל זאת התיר לברך. ולכן שיכול להקל לברך בשם ומלכות לאחר שישפשף ידיו בבגדיו.
כ"כ להקל בזה בספר הליכות שלמה (הל' תפילה פרק כ סי"ג). וציין שם ששמע מזקני ירושלים שקבלה בידם איש מפי איש מהגר"א ז"ל, שבשבעה שנשרף גר הצדק הקדוש אברהם בן אברהם על קדושת השם, ביום ב' של חג השבועות שנת תק"א, בקעה שלהבת ממערת המכפלה, והסט"א איבדה מכוחה ובאותה שעה נחלשה טומאת ידים של שחרית. ע"כ.
