האם צריך ליטול ידים כשיורד דם?

שאלה- מה שכתב בשלחן ערוך ''המקיז דם מהכתפים ולא נטל ידיו מפחד שבעה ימים" (סימן ד סעיף יט). האם צריך ליטול דוקא לדם שיוצא מהכתפים, והאם צריך ליטול גם כשלא מקיז דם, אלא נפצע וקיבל שריטה וכדומה?

תשובה- חז"ל לא תקנו ליטול ידים להקזת דם. והרוצה לחוש שמא גם בתרומת דם יש חשש של פחד לא ידוע, רשאי ליטול ידים. ומ"מ מסתבר שאינו שייך במקרה של בדיקת דם או דם היוצא מחמת מכה. 

מקורות:
איתא בפסחים (קיב.) דמסוכר ולא משי ידיה- מפחיד שבעה יומי. ופירש"י ורשב"ם- מקיז דם מן הכתפים לשון סיכורי. ע"כ. וכן פסק בשו"ע (סימן ד' סעיף יט) "המקיז דם מהכתפים, ולא נטל ידיו, מפחד ז' ימים". וכתב המשנה ברורה (ס"ק מח) ואפשר עלוקה, שקורין ביינקע"ס ג"כ צריך ליטול וטוב להחמיר. ע"כ. ומקורו מדברי הפמ"ג שכתב שיראה שאין טורח כל כך ויטול ידיו גם לזה. והובא גם בכף החיים (סימן ד' ס"ק צא). ובגמ' לא כתוב דוקא הקזה בכתפים, אלא שכנראה שרש"י פירש לפי המציאות שהיתה בזמנם. נמצא שמעיקרא דדינא חז"ל לא תקנו ליטול ידים להקזת דם. ורק שאמרו חז"ל שיש חשש של פחד לא ידוע למקיז דם מהכתפים ואינו נוטל. והסתפק הפמ"ג אם הוצאת דם באופנים אחרים אם יש בזה משום פחד זה. 

ומסתבר שהוצאת דם רב כמו שעושים כיום בתרומת דם, דומה להקזת דם לענין זה, אלא אם כן נאמר שבהקזת דם בזמנם היו מוציאים דם רב מאוד. שכידוע יש בגוף האדם כששה ליטר דם. ובגמ' שבת (קכט.) כתוב, האי מאן דעביד מילתא (הקזת דם) לא ליתיב היכא דכריך זיקא דילמא שפי ליה אומנא ומוקים ליה ארביעתא ואתי זיקא ושאיף מיניה ואתי לידי סכנה. ופירש"י רש"י (שם) ומוקי ליה ארביעתא - לא הניח בו דם אלא כדי חייו, דהיינו רביעית (פחות ממאה מיליטר), והדר אתי ליה זיקא ושייף ליה מדם הנותר בגופו, ומחסרו משיעורו, ומסתכן. ע"כ. ויתכן שבזמנם היו מוציאים את רוב הדם בגוף בהקזת זם, ולכן היה חשש של פחד. ויתכן שהגמ' רק תיארה מקרה חד פעמי שיתכן והוציאו לו דם רב, מה שלא היה מצוי תמיד, ולכן לא ברור אם תורם חצי ליטר דם אם דומה להקזה של זמנם. 

וראה מה שכתב בענין זה בילקוט (סימן ד סעיף עא) הנותן דם לבדיקה ולא נגע בזרועותיו, וכן מי שתרם דם, אין צריך נטילת ידים. וביאר שם, דכתב בספר לקט הקמח החדש (סימן ד ס"ק פא), וז"ל: רופאים שלוקחים דם בכהאי גוונא שתוחבים מחט ולוקחים הרבה דם, אם הוא בכלל מקיז שם שבשו"ע שצריך נטילת ידים, אם לקיחת הדם עצמו הרפואה, אפשר הוא בכלל הקזה וכו', וכיון שדין זה מקורו מהגמ' בודאי נכון להחמיר ליטול ידיו אחר שלוקח הרופא הדם. ע"כ. אך הפרי מגדים (א"א ס"ק כב) כתב, ואיני יודע אם בכלל זה מה שקורין שרעפין או באנקס (כוסות רוח) וכן עלוקה, אם צריך ליטול ידיו, ויראה דאם אין טורח כל כך יטול ידיו גם לזה. והו"ד בספר נשמת אברהם חלק א' (סימן ד סק"ד), וכתב בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, דכל מה שצריך ליטול ידיו אחר הקזה כשהיא עצמה לשם טיפול, ולא כשהכוונה לשם בדיקות. וטעמו דבדברים שהם משום סגולה אין לנו אלא מה שכתבו, ובזמן חז"ל ההקזה היתה רק לשם טיפול רפואי ולא לשם בדיקות דם. וכן לגבי תרומת דם אין צריך ליטול ידיו דהגם שאינו עושה לרפואתו אלא לצורך אחרים, מכל מקום היא מצוה ושומר מצוה לא ידע דבר רע. גם בספר שמירת הגוף והנפש (פרק נד הערה מא), הביא משם הגרשז"א שאין צריך ליטול ידיו בכהאי גוונא. שאינו בכלל המקיז דם שצריך נטילה. ע"כ. 

ולענ"ד מכיון שלא ברור מה הסיבה שאמרו חז"ל שצריך נטילה להקזה, במקום שאין טורח, מה יש בזה שיטול ידיו בהוצאת דם רב כמו בתרומת דם, ומעין מה שכתב הפמ"ג. שהחילוק בין הוצאת דם לרפואה או לשם תרומת דם אינו ברור, דמה ההבדל לענין פחד. וכן מה ענין לשומר מצוה לא ידע דבר רע, הרי גם במקיז דם מתכוין למצוה, לרפא גופו. 

ומסתבר שבבדיקת דם שמוציאים מעט דם, וכן במכה המוציאה דם, אין זה דומה לענייננו ואין צריך ליטול ידים מחשש פחד. ואף אמנם שלענין פחד מחמת דבר סגולי מה לי הרבה דם מה לי מעט, מ"מ כל שיש שינוי גדול ממה שדברו חז"ל, אין לך בענינים סגוליים, אלא מה שכתוב. וברור שאין בזה שום חיוב כלל שאינו מתקנות חז"ל, אלא דבר סגולי, שהרוצה יחוש, והרוצה יחדל.