שאלה- כשמביא פירות רטובים לאזכרה ויודע שלא יטלו ידים, האם צריך ליבש את הפירות בכדי שלא יעבור משום לפני עור לא תיתן מכשול?
תשובה- יאמר להם ליטול או ייבש את הפירות, ובדיעבד שלא עשה כן לא עובר משום לפני עיור, דיש דיעות בפוסקים המקלים בנטילה זו, אף שלא קיימא לן להקל, לענין 'לפני עיור' אינו עובר.
מקורות: קיימא לן שדבר שטיבולו במשקה חייב נטילת ידים כמבואר בשו"ע (סימן קנח סעיף ד) אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין שסימנם: י"ד שח"ט ד"ם (דהיינו: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים) ולא נתנגב, ואפילו אין ידיו נוגעות במקום המשקה, צריך נטילה בלא ברכה. הגה: ואפילו אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי, אפ"ה יטול. ע"כ. וכתב הרמ"א (סימן קסג סעיף ב) אסור להאכיל למי שלא נטל ידיו, משום לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד). וכתב שם המגן אברהם "ועיין ברמב"ם (הל' מעשר פרק י הל' יג) רופא חבר שהיה מאכיל לחולה ע"ה מפירות ע"ה נותן לתוך ידו אבל לא לתוך פיו, ואם היה הדמאי של רופא אפילו לתוך ידו לא יתן, וכן אם ידע שהוא טבל ודאי אפילו לתוך ידו אסור. ע"כ. וכתב שם המשנב"ר (ס"ק יא) דוקא בידוע שלא נטל אבל בספק מותר. ומ"מ טוב דכשנותן לעני שלא קים ליה בגויה לאכול שיאמר קום נטול ידך. ע"כ.
ומכאן שאם הפירות שלו, יאמר להם ליטול או ייבש את הפירות. ואם הפירות אינם שלו, אינו עובר משום לפני עיור, (נלמד מדין הרופא שהוזכר במגן אברהם הנ"ל שכשהפרי לא שלו אינו עובר). ואף אם הפרי שלו, בדיעבד אינו עובר משום לפני עיור דיש פוסקים המקלים בנטילה זו. ואף שקיימא לן דחייב בנטילה, מ"מ לענין לפני עיור לא עובר. וכפי שהביא במשנה ברורה (שם ס"ק כ). וז"ל: יש מקצת הראשונים דסברי שלא הצריכו חכמים נט"י לדבר שטיבולו במשקה אלא בימיהם שהיו אוכלים בטהרה משא"כ עכשיו שכולנו טמאי מתים ולכך לא יברך ענט"י שספק ברכות להקל והנה במ"א כתב דהעולם נוהגים שלא ליטול ויש להם על מה שיסמוכו היינו על מקצת הראשונים הנ"ל. אבל הרבה אחרונים החמירו מאד בדבר וכתבו דהעיקר כרוב הפוסקים דצריך נטילה מדינא אף בזה"ז. ועיין בביאור הגר"א שגם דעתו כן והחמיר מאד בזה שאף צריך לברך ע"ז ולכן אף דהעולם אין נוהגין לברך עכ"פ אין להקל לאכול בלי נטילה. וצריך לזה כל דיני נטילה כמו לפת. ומ"מ בפחות מכזית נ"ל פשוט שאין להחמיר בזה כלל דאפי' בפת הרבה אחרונים מקילין. ע"כ.
