שאלה- האם מותר ליטול ידים מכלי חד פעמי?
תשובה- מותר.
מקורות: כל הכלים כשרים לנטילת ידים ואפילו אינם מקבלים טומאה ובלבד שעשויים לקבל וכפי שכתוב בשו"ע (סימן קנט סעיף א) "כל הכלים כשרים, אפילו כלי גללים וכלי אבנים, וכלי אדמה. וצריך שיהא מחזיק רביעית" וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ב) "אפילו כלי גללים שאין מקבל טומאה דלא חשיב כלי". וביאר המחצית השקל (שם ס"ק ב) "אף דלא חשיב כלי. מכל מקום לענין נטילת ידים הקלו". וכ"כ הפרי מגדים (שם ס"ק ב) "כלי אדמה נמי אין מקבל טומאה, אפילו הכי הוה כלי לנטילת ידים" וכן פסק למעשה המשנה ברורה (שם ס"ק ג) "היינו אף דכל אלו אינם חשובים כלי כלל לענין קבלת טומאה אפילו מדברי סופרים, על כל פנים כלים הם וכשרים לענין נטילת ידים".
וכן פסק בשו"ת ציץ אליעזר שו"ת (חלק יב סימן כג) וכתב, בספר שרגא המאיר (סימן נה) דן על כוסות נייר אם כשרים לנט"י לסעודה, ומחבר הספר כתב לומר שרק בשעת הדחק גדול יש להתיר, ומביא שהגאון מפאפא כתב לו שמותר גם לכתחילה דכיון שנעשו לשתות בהם בסעודה מה בכך שהם מנייר ובזול עד שמשליכין אותן אחר הסעודה סוף סוף לשם כך נעשו, ומעיר עליו מחבר הספר מדברי הרמב"ם (כלים ה, ז) דמשמע משם שאם משליכין אותו אחר הסעודה לא הוי כלי. ולדעתי הצדק עם הגאון מפפא, ואין כל ראיה מההיא דהרמב"ם, דבשם המדובר על קרן שמשתמש בה באקראי ומשליכה, באופן שאין כל הוכחה לפי המבנה שלה שעשויה לשמש כלי, ובכל זאת גם שם מסיים שאבל אם חישב עליה מקבלת טומאה. ומשא"כ בנידוננו בכוסות נייר שמתחילת עשייתם עשוים בצורה כזאת, ולשם כך, שישתמשו בהם לשתיה, ולמעשה ראוים המה להיות קיימים ועומדים לכמה וכמה שתיות, ורק מפני שהמה בזול משליכים אותם ע"פ רוב לאחר שתיה, בכל כגון דא נראה דבודאי שם כלי עליהם הן בגלל שעשויים ככלים והן בגלל שיש גם תחילת מחשבה לכך שמהני אפילו בקרן. ע"כ.
ולא זכיתי להבין מה הדיון מענין אם שם כלי עליהם לענין קבלת טומאה, דבענין נטילת ידים הקלו חכמים כמבואר במגן אברהם ושאר פוסקים לעיל.
וכן יש להעיר על מש"כ בשו"ת אור לציון (חלק ב פרק יא הלכה ו) דכתב "יש להסתפק אם כלי חד פעמי חשוב כלי לענין נטילת ידים, שלכאורה נראה שכלי שאינו עשוי אלא לשעה אינו חשוב כלי, וכיון שבנט"י בעינן כלי, אין ליטול בו ידים. וכן מוכח מדברי הרמב"ם )כלים ה, ז) שכתב, "קרן שהוא משתמש בה ומשליכה אינה מקבלת טומאה". מוכח מדברי הרמב"ם שכלי שבדעתו לזורקו אינו כלי ואינו מקבל טומאה. ע"כ. ומה בכך שאינו מקבל טומאה, לענין נטילת ידים הקלו חכמים שכל שמקבל רביעית כשר לנטילה, כאמור. ומי שליבו נוקפו, יחליט שכלי זה יהיה קבוע ויועיל גם לדברי האור לציון כפי שכתב שם "וטוב שייחד את הכלי לשימוש קבוע, ואז יטול בו ידיו בברכה", וזאת אף שלאחר מיכן מישהו יזרוק את הכלי, אין בכך כלום, ופשוט.
וכן פסקו להקל פוסקים רבים שו"ת ויען יוסף (ח"א סימן סה), שו"ת באר משה (חלק א סימן מט), קובץ מבית לוי (ח"ג עמוד ע) במכתב מהגר"ש וואזנר, שו"ת אז נדברו (ח"ו סימן מה), שו"ת שאילת שאול (או"ח סימן לו), שו"ת וישב משה (ח"ב סימן סה) וכפי שציין אותם בפסקי תשובות (סימ' קנט ס"ק ב הע' 5) ומה שכתב שם לחוש לכתחלה למפקפקים, לענ"ד אין צורך בכך דמה שדנו הוא מדין שהכלי אינו ראוי לקבל טומאה, ואין צורך בכלי העשוי לנט"י, שיהא ראוי לקבל טומאה כאמור בפוסקים, בפרט שרבים המקלים בכך, ובפרט שהמחלוקת במידי דרבנן, והמחלוקת לענין הנטילה ולא לענין הברכה, ולכן אין בזה משום סב"ל. וכן פסק בקי' ילקוט יוסף (סימן קנט סעיף יב) "כוס העשוי מנייר או מקרטון, היכול להחזיק את המים בתוכו, וכן כוס הנועד לשימוש חד פעמי, כשרים לנטילת ידים".
ובענין לעשות קידוש בשבת בכוס חד פעמי התיר בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יב סימן כג) וז"ל: באשר כי שמע כעת שהגר"מ פיינשטיין אוסר. הנה בספרו שו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סימן לט) וראיתי שהשיב לאיסורא, דחי שנאמר בהדברים הצריכים בכוס של ברכה הוא שיהיה הכוס גופו כלי שלם, ואיפסק כן בשו"ע סימן קפג סעי' ג, וכתב המג"א סק"ה דאפילו נשבר רק בסיס שלמעלה נמי פסול אף שגוף הכוס שלם, וכוס של קידוש טעון כל מה שטעון כוס של ברהמ"ז כדאיתא בסימן רעא סעי' י, אלמא דבעינן שיהא הכוס נאה שרק כוס כזה כשר לברהמ"ז ולקידוש, וכוס של נייר שהוא רק לשעה, גרוע דאין לו שום חשיבות שודאי אינו ראוי לברהמ"ז ולקידוש, אך כשליכא כוס אחר אולי יש להקל. עכ"ל. ואחר בקשת המחילה אינני רואה בסיס לאיסורו, ואין הנידונים שוים כלל ועיקר, דהתם הרי עשוי היה מתחילה עם בסיס, ולכן כשנשבר ממנו לאחר מיכן פסולו בזה משום שבור ולא נקרא תו חי כפי יצירתו, דשייך חי בכוס וכן מיתה כדאמרינן גבייהו שבירתן זו היא מיתתן, מה שלא שייך זה בכוסות נייר שכך הוא תחילת יצירתם, והוא חי כפי הויתו ולא נחסר ממנו כלום. ע"כ. ודברי הציץ אליעזר נראים יותר, ובפרט שגם באגרות משה הנ"ל כתב "אך כשליכא כוס אחר אולי יש להקל" הרי שהרגיש שאין ראיתו מוכרחת.
תשובה- מותר.
מקורות: כל הכלים כשרים לנטילת ידים ואפילו אינם מקבלים טומאה ובלבד שעשויים לקבל וכפי שכתוב בשו"ע (סימן קנט סעיף א) "כל הכלים כשרים, אפילו כלי גללים וכלי אבנים, וכלי אדמה. וצריך שיהא מחזיק רביעית" וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ב) "אפילו כלי גללים שאין מקבל טומאה דלא חשיב כלי". וביאר המחצית השקל (שם ס"ק ב) "אף דלא חשיב כלי. מכל מקום לענין נטילת ידים הקלו". וכ"כ הפרי מגדים (שם ס"ק ב) "כלי אדמה נמי אין מקבל טומאה, אפילו הכי הוה כלי לנטילת ידים" וכן פסק למעשה המשנה ברורה (שם ס"ק ג) "היינו אף דכל אלו אינם חשובים כלי כלל לענין קבלת טומאה אפילו מדברי סופרים, על כל פנים כלים הם וכשרים לענין נטילת ידים".
וכן פסק בשו"ת ציץ אליעזר שו"ת (חלק יב סימן כג) וכתב, בספר שרגא המאיר (סימן נה) דן על כוסות נייר אם כשרים לנט"י לסעודה, ומחבר הספר כתב לומר שרק בשעת הדחק גדול יש להתיר, ומביא שהגאון מפאפא כתב לו שמותר גם לכתחילה דכיון שנעשו לשתות בהם בסעודה מה בכך שהם מנייר ובזול עד שמשליכין אותן אחר הסעודה סוף סוף לשם כך נעשו, ומעיר עליו מחבר הספר מדברי הרמב"ם (כלים ה, ז) דמשמע משם שאם משליכין אותו אחר הסעודה לא הוי כלי. ולדעתי הצדק עם הגאון מפפא, ואין כל ראיה מההיא דהרמב"ם, דבשם המדובר על קרן שמשתמש בה באקראי ומשליכה, באופן שאין כל הוכחה לפי המבנה שלה שעשויה לשמש כלי, ובכל זאת גם שם מסיים שאבל אם חישב עליה מקבלת טומאה. ומשא"כ בנידוננו בכוסות נייר שמתחילת עשייתם עשוים בצורה כזאת, ולשם כך, שישתמשו בהם לשתיה, ולמעשה ראוים המה להיות קיימים ועומדים לכמה וכמה שתיות, ורק מפני שהמה בזול משליכים אותם ע"פ רוב לאחר שתיה, בכל כגון דא נראה דבודאי שם כלי עליהם הן בגלל שעשויים ככלים והן בגלל שיש גם תחילת מחשבה לכך שמהני אפילו בקרן. ע"כ.
ולא זכיתי להבין מה הדיון מענין אם שם כלי עליהם לענין קבלת טומאה, דבענין נטילת ידים הקלו חכמים כמבואר במגן אברהם ושאר פוסקים לעיל.
וכן יש להעיר על מש"כ בשו"ת אור לציון (חלק ב פרק יא הלכה ו) דכתב "יש להסתפק אם כלי חד פעמי חשוב כלי לענין נטילת ידים, שלכאורה נראה שכלי שאינו עשוי אלא לשעה אינו חשוב כלי, וכיון שבנט"י בעינן כלי, אין ליטול בו ידים. וכן מוכח מדברי הרמב"ם )כלים ה, ז) שכתב, "קרן שהוא משתמש בה ומשליכה אינה מקבלת טומאה". מוכח מדברי הרמב"ם שכלי שבדעתו לזורקו אינו כלי ואינו מקבל טומאה. ע"כ. ומה בכך שאינו מקבל טומאה, לענין נטילת ידים הקלו חכמים שכל שמקבל רביעית כשר לנטילה, כאמור. ומי שליבו נוקפו, יחליט שכלי זה יהיה קבוע ויועיל גם לדברי האור לציון כפי שכתב שם "וטוב שייחד את הכלי לשימוש קבוע, ואז יטול בו ידיו בברכה", וזאת אף שלאחר מיכן מישהו יזרוק את הכלי, אין בכך כלום, ופשוט.
וכן פסקו להקל פוסקים רבים שו"ת ויען יוסף (ח"א סימן סה), שו"ת באר משה (חלק א סימן מט), קובץ מבית לוי (ח"ג עמוד ע) במכתב מהגר"ש וואזנר, שו"ת אז נדברו (ח"ו סימן מה), שו"ת שאילת שאול (או"ח סימן לו), שו"ת וישב משה (ח"ב סימן סה) וכפי שציין אותם בפסקי תשובות (סימ' קנט ס"ק ב הע' 5) ומה שכתב שם לחוש לכתחלה למפקפקים, לענ"ד אין צורך בכך דמה שדנו הוא מדין שהכלי אינו ראוי לקבל טומאה, ואין צורך בכלי העשוי לנט"י, שיהא ראוי לקבל טומאה כאמור בפוסקים, בפרט שרבים המקלים בכך, ובפרט שהמחלוקת במידי דרבנן, והמחלוקת לענין הנטילה ולא לענין הברכה, ולכן אין בזה משום סב"ל. וכן פסק בקי' ילקוט יוסף (סימן קנט סעיף יב) "כוס העשוי מנייר או מקרטון, היכול להחזיק את המים בתוכו, וכן כוס הנועד לשימוש חד פעמי, כשרים לנטילת ידים".
ובענין לעשות קידוש בשבת בכוס חד פעמי התיר בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יב סימן כג) וז"ל: באשר כי שמע כעת שהגר"מ פיינשטיין אוסר. הנה בספרו שו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סימן לט) וראיתי שהשיב לאיסורא, דחי שנאמר בהדברים הצריכים בכוס של ברכה הוא שיהיה הכוס גופו כלי שלם, ואיפסק כן בשו"ע סימן קפג סעי' ג, וכתב המג"א סק"ה דאפילו נשבר רק בסיס שלמעלה נמי פסול אף שגוף הכוס שלם, וכוס של קידוש טעון כל מה שטעון כוס של ברהמ"ז כדאיתא בסימן רעא סעי' י, אלמא דבעינן שיהא הכוס נאה שרק כוס כזה כשר לברהמ"ז ולקידוש, וכוס של נייר שהוא רק לשעה, גרוע דאין לו שום חשיבות שודאי אינו ראוי לברהמ"ז ולקידוש, אך כשליכא כוס אחר אולי יש להקל. עכ"ל. ואחר בקשת המחילה אינני רואה בסיס לאיסורו, ואין הנידונים שוים כלל ועיקר, דהתם הרי עשוי היה מתחילה עם בסיס, ולכן כשנשבר ממנו לאחר מיכן פסולו בזה משום שבור ולא נקרא תו חי כפי יצירתו, דשייך חי בכוס וכן מיתה כדאמרינן גבייהו שבירתן זו היא מיתתן, מה שלא שייך זה בכוסות נייר שכך הוא תחילת יצירתם, והוא חי כפי הויתו ולא נחסר ממנו כלום. ע"כ. ודברי הציץ אליעזר נראים יותר, ובפרט שגם באגרות משה הנ"ל כתב "אך כשליכא כוס אחר אולי יש להקל" הרי שהרגיש שאין ראיתו מוכרחת.
