שאלה- האם חובה ליטול ידים לפני התפילה אפילו אם הן נקיות, ומה הדין כשאין לו מים, או אם עד שיטול ידים החזן יתחיל קדיש?
תשובה- חובה ליטול ידים, אף שהחזן יתחיל ובתנאי שלא יפסיד תפילה בציבור.
מקורות: תפילת צריכה נטילת ידים כמבואר בשו"ע בג' מקומות. בסימן ד סעיף א, ובסימן צב סעיף ד, ובסימן רלג סעיף ב. ומ"מ אינו צריך כלי כמבואר בשו"ע סימן ד סעיף ז שכתב "טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הגה: מיהו אינו מעכב, לא כלי ולא כח גברא ושאר הדברים הפוסלים בנטילת הסעודה". ואף שידיו נקיות יש ליטול ידים, אם הסיח דעתו מהנטילה של הבקר כמבואר בשו"ע (סי צב סע ה) שכתב "רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו, צריכים נטילה לתפלה, אם יש לו מים, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך. ואם אין לו מים מזומנים, אין צריך לחזור וליטול". וכשצריך ליטול ידים ולא נטל וגם לא נקה בצרור דעת הרמב"ם (הל' תפילה פרק ד הל' א, ב) דאפילו בדיעבד אין תפלתו תפלה. והביאו המשנה ברורה (סימן צב ס"ק יג) ופסק הביאור הלכה (שם ס"ה ואם) דלמעשה אין צריך לחזור את התפילה.
ועוד כתוב בשו"ע (סימן צב סעיף ד) "אם מתיירא שיעבור זמן התפלה, ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי". ומכאן שיש לחזר אחר מים אף שהחזן מתחיל הקדיש, ובתנאי שלא יפסיד תפילה בציבור כמ"ש המשנ"ב (סימן צג ס"ק כ) "אם הוא במקום שיש שם עשרה שמתפללים ואם יחזור אחר מים יעבור זמן תפלת הצבור אף שיש לו שהות אין צריך לחזר, וינקה במידי דמנקי". ע"כ.
ובתשובה לקמן הבאנו מחלוקת מה נקרא תפילה בציבור, ושכל שהתחיל להתפלל כל זמן שהציבור מתפללים שמונה עשרה נחשב בדיעבד לתפילה בציבור.
