שאלה- את השאלה הזו הפניתי לרב אחד, והפנה אותי למרן הרב עובדיה, אבל אין לי דרך להגיע אליו אשמח אם דרכך אקבל תשובה.
אני בעל תשובה שחזר לפני חמש שנים בתשובה, בתחילת דרכי, שמעתי שיעור הבנתי שמצוות מחצית השקל ,זה לשים בקופה צדקה ולתת לבית המקדש, בתמימות הלכתי וקניתי קופה ושמתי בה כספים ואמרתי שאתן לבית המקדש שיבנה, אחרי זמן מה הבנתי שיתכן והכסף הזה הוא סוג של הקדש וזה בעייתי, הלוואי שבית המקדש יבנה והבעיה תיפתר, אבל בינתיים יורני הרב מה לעשות?
תשובה- אם המעות כבר לא קיימות שחילקת אותם לצדקה, בדיעבד אינן נחשבות כמעות הקדש, אלא צדקה, דהוי הקדש בטעות. אבל אם המעות קיימות, תאמר אני פודה מעות אלו ומחיל קדושתם על כוס סוכר שלפני, ותזרוק את הסוכר לבית הכסא. ובמעות אתה רשאי להשתמש לצורכך.
ביאור: בשולחן ערוך בסימן תרצ"ד ברמ"א בסעיף א' הובא שנותנים זכר מחצית השקל. ובחזון עובדיה פורים דף קא', וכן בילקוט יוסף תרצ"ד סעיף א', כתב שיזהרו שלא יאמרו מחצית השקל אלא לומר 'זכר למחצית השקל', ובדיעבד שכבר אמרו לא כתב הרב מה לעשות, ורמז בהערה, שיש אומרים שנקרא הקדש בטעות, שכן כתב המרדכי וכן הובא בשו"ת קול אליהו.
מכל מקום כיון שהרב דיבר על כאלה שיודעים שאין נותנים לבית המקדש רק, טעו בלשונם, לכן רמז שבדיעבד יתכן שלא חל ההקדש. אך במקרה זה שהתכוון בתמימות ממש לבית המקדש, נראה שעליו לקיים דברי הגמרא בעבודה זרה דף יג. שאומרת שאין מקדישין כיום לבית המקדש, ואם הקדיש מעות, יכלה אותם על ידי שיזרקם לים המלח. וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכין פרק ח' הלכה ח' וכן כתב הרמב"ם שם בפרק ח' הלכה י' שכיום לכתחילה פודין את ההקדש על ארבעה זוז. ולכן במקרה זה עליך לפדות את המעות על שיעור ארבעה פרוטות, דהיינו לכל היותר שקל, או שוה ערך לזה, ולכלות את השקל.
ולכן ההצעה היא לומר מעות אלו של הקדש אני פודה אותם ומחיל את קדושתם על כוס הסוכר שלפני. ואחר כך ישפוך את הסוכר לבית הכסא.
ובדיעבד, כיון שכבר שעברו 5 שנים, אם כבר נתת את המעות לצדקה ואינך יודע היכן הם כעת, אין לעשות דבר שבדיעבד, מעות אלו נחשבות הקדש בטעות כפי דברי המרדכי.
מקורות: רמב"ם ערכין פרק ח'
הלכה ח' אין מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין בזמן הזה שאין שם מקדש בחטאינו כדי לחזק את בדקו. ואם הקדיש או העריך או החרים אם היו מעות או כלי מתכות ישליכן לים המלח או לים הגדול כדי לאבדן:
הלכה י' מותר לפדות ההקדשות בזמן הזה לכתחלה ואפילו בפרוטה ומשליך אותה לים המלח. וחכמים דנו שיפדה בארבעה זוזים או קרוב לזה כדי לפרסם הדבר. אבל בזמן המקדש לא יפדה לכתחלה אלא בשויו כמו שבארנו.
