שאלה- האם מותר לדבר במקוה?
תשובה- מותר, ומנהג חסידות לא לדבר שם כלל.
מקורות: מותר לדבר דברי חול במקום הטנופת כמבואר בשולחן ערוך (סימן פה סעיף ב) דברים של חול, מותר לאמרם שם בלשון הקדש. וכן הכנויים, כגון רחום, מותר לאמרם שם. אבל השמות שאינם נמחקין, אסור להזכירם שם. ואם נזדמן לו שם להפריש מדבר האסור, מפריש, ואפילו בלשון הקודש ובענייני קודש. ע"כ. וכ"כ בילקוט יוסף (סימן פד סע' א) "דברי חול מותר לומר בבית המרחץ אפילו בלשון הקודש".
וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ב) "ומדת חסידות הוא להחמיר ספר חסידים סי' תתקנד)". וכיון למה שכתוב בספר חסידים (סימן תתקצד) אמרו לזקן במה הארכת ימים אמר כי אני לא דברתי מעולם בבית המרחץ ובבית הכסא ואפילו דברים של חול אף על פי שמותר והואיל ועשיתי גדר ותוספת הוסיפו לי אף שנותי. ע"כ. ומעין זה כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ד סימן סא).
והביא עוד שם מדברי הירושלמי (עבודה זרה פרק ג הלכה ד) מתני' שאל פרקלוס את רבן גמליאל שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי כתוב בתורתכם (דברים יג, יח) "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" ומפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו אין משיבין במרחץ. גמ' מה אנן קיימין אם בששאלו בהילכות המרחץ היה לו להשיב ואם בשלא שאלו בהילכות המרחץ לא היה לו להשיב. ע"כ. הרי שלא בהלכות בית המרחץ אין לדבר כלל. הובא בדע"ת (סי' פה) והראשית חכמה (פרק דרך ארץ) דימעט בדבור בבית המרחץ וכ"ז אף בנוגע לסתם מרחץ, ומכל שכן לצורך טבילת טהרה וקדושה, כמבואר בכל הדברים ותיקונים הגדולים, הנעשים ע"י טהרת הקומה אותיות מקוה, שכ' בשלה"ק (בשער האותיות) דיהיה נזהר במעשה בדיבור במחשבה, מכל כיעור ותועבה, ומרגלא בפומיה דר"מ שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון (ברכות דף יז.) א"כ בודאי דצריך ליזהר למעט בדיבור בכל האפשרות, ואף דאין העולם נזהרים בזה, בודאי אין דעת חכמים נוחה מזה, ועי' בספר דרכי חיים ושלום (בסדר ערב שבת אות שנז) בזה"ל, לא היה רוחו נוחה מאותן אנשים שהולכים למקוה לטבול, והן שוהין שעה אחת בתוך המים, ומפטפטין בדברי הבל וריק ופוליטיקה וכיוצא, ובפרט קודם התפילה בבוקר, לבלות הזמן היקר, שצריכין אז לקבל עול מלכות שמים בעת התפלה וק"ש, רק לטבול ולכוון איש לפום דרגא דיליה, ויצא אדם לפעלו לעבודת הבורא יתברך שמו עכ"ל, וכן ראיתי אצל רבותי וכל הצדיקים שזכיתי להסתופף בצלם, שהיתה מחשבתם ניכרת מתוך מעשיהם, בהפשטה ולבישה וטבילתם במקוה בדחילו ורחימו, בלא לדבר כלל, רק בשביל צורך גדול. ע"כ. הרי שהנהגה נכונה לא לדבר שם כלל.