שאלה- נכנס לשירותים שלא על מנת להתפנות, כגון לשטוף את הילד וכדומה, האם מותר לדבר שם?
תשובה- מותר.
מקורות: איתא במסכת ברכות (סב:) רב ספרא על (היה) לבית הכסא. אתא רבי אבא נחר ליה אבבא (לידע אם יש שם אדם). אמר ליה רבי אבא לרב ספרא ליעול מר. בתר דנפק אמר ליה לאו אורח ארעא הוא. ורב ספרא סבר, שמיהר לומר ליעול מר, סבר מסוכן הוא בעמוד החוזר, אם ישוב לאחוריו ויחזור העמוד. ע"כ. פירוש שרב ספרא שהיה מתפנה, דיבר בעודו בבית הכסא לצורך, דהיינו שחשש שאם יפסיק מיד להתפנות, יסתכן משום עמוד החוזר, לכן רמז לרבי אבא, שלא ייכנס.
וכתב הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"ג הל' ה) "דברים של חול מותר לאמרן בלשון קדש בבית הכסא" (ואמנם לא נחת לדיני צניעות, ורק בא לומר דאין בזה משום דברים של קודש, מ"מ יש ללמוד שיש אופנים 'שמותר' לדבר שם). וכתב בהל' דעות (פ"ה הל' ו) צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן... ולא ידבר 'כשהוא נפנה' אפילו לצורך גדול. ע"כ. הרי שמותר לדבר בבית הכסא, ובשעה שנפנה יש מידת צניעות שלא לדבר אפילו לצורך גדול.
וכתב בספר (אור זרוע ח"א סי' קלז למדנו מאלו הלכות (מעשה דרב ספרא) שאסור לספר בביהכ"ס משום צניעותא" וכ"כ הדרכי משה (סי' ג אות א) בשם אור זרוע (ח"א סי' קלז כד:) כשנכנס לבית הכסא אסור לספר בבית הכסא רק נשים מספרות זו עם זו משום יחוד. ע"כ. וכתב הרמ"א (שו"ע סי' ג סעיף ב) "לא ידבר שם". והסביר בשערי תשובה (סי' ג ס"ק ב) אפשר דהרמב"ם דוקא בשעה שהוא נפנה ממש קאמר דאפילו לצורך גדול אסור והרמ"א (שכתב ולא ידבר בבהכ"ס, ולא כתב אסור אפילו לצורך גדול) אפשר דבעת שאינו נפנה עדיין שרי לצורך. ע"כ. וכן פסק המשנה ברורה (סי' ג ס"ק ד) אם הוא לצורך גדול אפשר דמותר לדבר כל זמן שאין נפנה עדיין אבל בעת שנפנה אף לצורך גדול אסור. ע"כ.
הרי שהשערי תשובה הסביר שמותר לדבר לצורך לדעת הרמ"א כשאינו נפנה, והמשנה ברורה הסביר שדווקא 'לצורך גדול' מותר כשאינו נפנה. וכן כתב להסביר את דברי הרמב"ם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' סא) "דדוקא בשעה שהוא נפנה ממש קאמר, דבעת שאינו נפנה, שרי לצורך, וכמ"ש בשע"ת (סי' ג ס"ק ב) ומוכרח לפרש כן דברי הרמב"ם, ושלא יסתרו דבריו אהדדי. ע"כ. ונראה שכונת המשנה ברורה שבעת שמתכוין להתפנות, ועדיין לא מתפנה מותר לצורך גדול, וכשמתפנה אסור אפילו לצורך גדול. אבל אם נמצא בשירותים ולא מתכוין להתפנות, לא דיבר בזה המשנה ברורה, ומותר לדבר שאין בזה משום צניעות.
ומ"מ חזינן שלדעת הרמב"ם רק תלמידי חכמים לא ידברו שם אפילו לצורך גדול. ואילו לאור זרוע 'אסור' לדבר שם משום צניעות. והרמ"א פסק כאור זרוע.
ובשו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סי' א) כתב שהמיקל יש לו על מה שיסמוך אפילו אם נפנה, כששומע קול צלצול טלפון, ויש לו ספק אם הוא ענין של הפסד ממון, או חולי, וכיו"ב. ע"כ. ואילו לבני אשכנז שנגררים אחר פסקי המשנה ברורה מותר לדבר בבית הכסא כשאינו נפנה רק לצורך גדול. אבל כשנפנה, אפילו לצורך גדול, לא ידבר. ע"ע בשו"ת תורה לשמה סי' כד.
ובכל אופן כשנמצא שם שלא על מנת להתפנות, כיון שאין בזה משום צניעות, לכן לא מצינו שאסור לדבר שם. ולכן המקלח שם את הילד או שוטף פנים וכדומה מותר לו לדבר שם.
