שאלה- מה יותר בריא, להאריך בבית הכסא או לקצר?
תשובה- עדיף לקצר בזמן ולהאריך במספר הפעמים שנכנס כשמרגיש צורך. ולכן יתפנה מה שיוצא בקלות, מבלי לדחוק עצמו, ויצא. ואם מרגיש צורך יחזור אחר כך.
מקורות: בחלק א' הסברנו שבריא לאדם לקצר בבית הכסא שאם לא כן גורם למחלת הטחורים ה' ישמור, ש-25% מהעולם סובלים מדבר זה מחמת שמאריכים או מחמת שדוחקים עצמם. והאירו לנו חברים, שמדברי חז"ל (בברכות נד:) לכאורה לא משמע כך. דאיתא התם, אמר רב יהודה שלשה דברים המאריך בהן מאריכין ימיו ושנותיו של אדם. המאריך בבית הכסא... והתניא עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות, ויש אומרים אף התולה עצמו בבית הכסא יותר מדאי. לא קשיא הא דמאריך ותלי הא דמאריך ולא תלי. כי הא דרבי יהודה ברבי אלעאי עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזא לבי מדרשא דכי אזילנא בדיקנא נפשאי בכולהו. ופירש"י. התולה: שאינו יושב, אלא על ברכיו, שמתוך כך נקביו נפתחין יותר מדאי. עכ"ל הגמרא. הרי שמפורש מדברי הגמרא שהביאה ראיה מרבי יהודה בר עילאי שהכונה מאריך בזמן הפעמים שנכנס, אבל לא מאריך בישיבה עצמה. ולכן יקצר בישיבה, דהיינו שמה שפסולת שמרגיש שיכול להוציא בקלות, מבלי לדחוק עצמו, די בכך, ויצא. אבל לא ידחוק עצמו, שישהא שם ללא צורך, שגורם לתחתוניות, כפי שחזינן במציאות כיום.
ובקי' ילקו"י כתב "לא ימהר לצאת מבית הכסא עד אשר ברור לו שאינו צריך עוד". ע"כ. ולענ"ד יש בזה ב' חסרונות אחד שריבוי הזמן גורם לתחתוניות, ושנית שאם יעשה כך, יהא עליו לדחוק עצמו הרבה, וגורם לתחתוניות. ומעין מה שרמזו חז"ל (ברכות סד.) כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו. וידוע שהיו שלחצו חזק וקרעו את המערכת ונזקקו לניתוח ה' ישמור. ולכן עדיף שיוציא מה שיכול בקלות. ויצא, ואם מרגיש אחר כך שצריך שוב, ייכנס שוב. וראה מה שכתב בשיחות הר"ן (דיבור ל) שבטבע קשה להתנקות בצורה מושלמת, ומעיד שאף אחרי תענית של שבוע עדיין נשאר לכלוך.
וצריך תמיד להשתדל שמעיו יהיו רפין כמ"ש הרמב"ם (פרק ד הלכה יג) לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו ויהיה קרוב לשלשול מעט, וזה כלל גדול ברפואה כל זמן שהרעי נמנע או יוצא בקושי חלאים רעים באים, ובמה ירפה אדם מעיו אם יתאמצו מעט, אם היה בחור יאכל בבקר בבקר מלוחים שלוקים מתובלין בשמן זית ובמורייס ובמלח בלא פת, או ישתה מי שלק של תרדין או כרוב בשמן זית ומורייס ומלח, ואם היה זקן ישתה דבש מזוג במים חמים בבקר וישהא כמו ארבע שעות ואחר כך יאכל סעודתו, ויעשה כן יום אחד או שלשה או ארבעה ימים אם צריך לכך עד שירפו מעיו. ע"כ. ואין לנו ידיעה בסוגי המאכלים שהזכיר הרמב"ם ומ"מ ידוע שאם שותה לאחר התפילה כוס מים (אחת או שתיים לפי הענין) שלימה, מסייע מאוד ליציאה. ואם בכל זאת לא עוזר יתייעץ עם טבעוניים, בסוגי מאכלים מומלצים. ובכל אופן אפשר להתנקות בקלות אם יעשה לעצמו חוקן, דהיינו שיצמיד את הפיה של הברז לפי הטבעת וימלא מים בקיבה. ויחזיק את המים כחצי דקה.
ובכל אופן המציאות מוכיחה שהקוראים בבית הכסא עיתונים וכדו' ולכן מאריכים, גורמים לעצמם תחתוניות (טחורים).
