לבחור ספר תורה צדדי במקום המרכזי?

שאלה- בית כנסת שפתח ארון קודש צר ובכדי להוציא את הספר תורה הימני יש להזיז שמאלה את הספר תורה האמצעי ואחר כך לקחת את הס"ת הימני. האם מותר לעשות כך או שיש בזה איסור של 'אין לא מעבירין על המצוות'?

תשובה- מותר.

מקורות: בספר ברכי יוסף (סימן כה סעיף ג ד"ה אכן) כתב בענין "טלית של שבת היה מונח בכיס שנותן בו טלית חול, והתפלין וטלית של שבת היה לעילא מכל,
נשאל הרב החסיד מהר"י מולכו בתשובותיו (סימן פג) אם יכול להניח טלית של שבת וליקח טלית של חול, או יש בזה אין מעבירין על המצוות, וצריך ללבוש טלית של שבת. וז"ל "כיון דזה הטלית הוא מובדל ומופרש ליום שבת, ואין בדעתו ללבשו אלא מידי שבת בשבתו, אין כאן עובר על המצוות. דעד כאן לא אמרינן הכי אלא כשרוצה ללבוש שניהם, אמרינן כל הבא לידו וקדם זכה, אבל כאן שאין בדעתו ללבשו בחול אלא יום שבת, אין כאן משום עובר על המצוות. וכן נ"ל לדקדק מדברי השו"ע (סימן כה) דהנה בדין א' כתב, והמניחין כיס התפלין והטלית לתוך כיס אחד צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפלין למעלה. ובדין ב' כתב, מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפלין בביתו, וילך לבוש בצצית ומוכתר בתפלין לבה"כ ושם יתעטף בטלית גדול. ומכאן נראה החילוק שאמרנו. דאי לא, אמאי הרב לא כתב בדין ב' דזה שמניח תפלין בביתו צריך ליזהר הפך ממ"ש בדין א', דהיינו דזה שאינו משים הטלית הגדול בבית יזהר להניח הטלית למטה וכיס התפלין למעלה, כדי שלא יהא עובר על המצות. ואיך סתם דבריו, ודרך הפוסק לבאר כל חילוקי הדינים. אלא ודאי מדסתם, משמע דס"ל החילוק שביארנו, דכיון דאין רצונו ללבשו עתה אלא עד לכתו לבה"כ. ה"נ כיון דאין רצונו ללבשו אלא עד יום שבת אין כאן מיחוש. וזה שכתב בשו"ע דין ב' כתבו בבית יוסף בדרך נכונה, וגם שם לא חילק שיזהרו שיהיו התפלין למעלה וכו'. ועדיין צריך ישוב בדבר, עכ"ל. והגם שהרב ז"ל לא החליט מאמרו, וכתב דעדיין צריך ישוב, אנכי הרואה שהרב מגן אברהם פשיטא ליה, שכתב בס"ק ד' וז"ל, ונ"ל דאעפ"י שבא הטלית גדול בידו קודם שהניח תפלין א"צ להתעטף בביתו, כיון שאין דעתו ללבשו כאן וכו', עכ"ל. והסכים עמו הרב אליה רבה ס"ק ה'. וה"ה לנ"ד דמצי להניח טלית של שבת ולא ללבשו, ויתעטף בטלית של חול. וכמש"ל. עכת"ד. ויש ללמוד לנידו"ד שכיון שלא מעונין לקרוא בספר תורה שנוגע בו ראשון, ממילא אין בזה משום אין מעבירין על המצוות.

וראה עוד בענין אין מעבירין על המצוות בשו"ת יחוה דעת (חלק ב סימן ט) שהביא שיש מחלוקת ראשונים בגדר 'מעבירים על המצוות'. דבגמרא (סוטה כב.), אמר רבי יוחנן, למדנו קיבול שכר מאלמנה: מעשה באלמנה אחת שהיה בית כנסת בשכונתה, והיתה באה להתפלל בכל יום בבית מדרשו של רבי יוחנן, אמר לה רבי יוחנן, בתי, הרי יש בית כנסת בשכונתך (ולמה את טורחת לבוא עד הלום?) אמרה לו, רבי, ולא שכר פסיעות יש לי? ומכאן למד המגן אברהם (סימן צ ס"ק כב) שאם יש שני בתי כנסת בעירו, מצוה ללכת להתפלל בבית הכנסת הרחוק יותר, מפני שיש בזה שכר פסיעות. וכן הסכים האליה רבה (שם). וכן פסק הגאון רבי זלמן בשו"ע (שם סעיף יב). ומתבאר שאין בזה משום אין מעבירין על המצוות. וכן מתבאר מהגמרא (יומא ע.) על מה ששנינו הרואה כהן גדול כשהוא קורא ביום הכפורים, אינו רואה פר ושעיר הנשרפים וכו', ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה, ומלאכת שניהם נעשית כאחת. ומקשה הגמרא, לא מפני שאינו רשאי, פשיטא, ומשיבה, משום שהייתי סובר שיש בזה משום אין מעבירין על המצות, וכאן יש מצוה משום ברוב עם הדרת מלך, קא משמע לן. ופירש רש"י, שאין בזה משום מעביר על המצוה, מאחר שאינו עסוק בה. ע"כ. וכן העובר על פתח בית הכנסת הקרוב אליו, וממשיך ללכת בדרכו לבית הכנסת הרחוק יותר, כיון שעדיין אינו עוסק במצוה, אין בזה משום אין מעבירין על המצות.

אלא שלכאורה יש להקשות על זה ממה ששנינו (מנחות סד:) מצות העומר להביאו מן הקרוב, לא ביכר הקרוב לירושלים, מביאים אותו מכל מקום אחר, ובגמרא פירשו הטעם שמצוה להביאו מן הקרוב, משום שאין מעבירין על המצות, אי נמי משום כרמל. (פירש רש"י, שתהיה התבואה רכה ונמללת ביד, כרמל, רך מלא, ואם יביאוהו מן הרחוק הרוח נושבת בו בדרך ומתקשה). נמצא שגם באופן כזה יש משום אין מעבירין על המצות. (וכן הקשה בספר בתי כנסיות דף כד ע"ג, על המגן אברהם, והניח בקושיא). אולם נראה שהחילוק ברור, שדוקא בדין קצירת העומר, שאם לא יקצור מן השדה הקרובה, הרי תתבטל המצוה ממנה לגמרי, לכן שייך לומר על זה אין מעבירין על המצות, אבל בבתי הכנסת שבכל אחד מהם יש מנין מתפללים, ואף אם אינו נכנס לשם, לא תתבטל מצות התפלה (והמצות הכלולות בה, קדיש וקדושה וברכו), רשאי לבחור בבית הכנסת הרחוק יותר משום שכר פסיעות. וכן תירץ מרן החיד"א בספר פתח עינים מנחות (סד:). וכן תירץ בספר עושה שלום (מערכת אין מעבירין על המצות דף יד ע"ד) ושכן מצא בספר פתח האהל למנחות שם. (ובזה ניחא גם כן דברי הגמרא יומא לג.) דישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות, מאי טעמא, אמר רבא כדריש לקיש דאמר אין מעבירין על המצות. וכי עייל להיכל, במזבח פגע ברישא. עי"ש שהאריך.

גם הלום מצאתי להגאון רבי משה פארדו בשו"ת שמו משה (חלק או"ח סימן ז) שנשאל על המנהג שנהגו לעבור דרך בית הכנסת האיסטנבולים אשר בעיר העתיקה בירושלים ת"ו, להכנס להתפלל בבית הכנסת הגדול על שם רבן יוחנן בן זכאי, אם אין בזה משום אין מעבירין על המצות, ואחר שהאריך למעניתו העלה בכוחא דהיתרא שאין לחוש לזה כלל, ובפרט כשיש לו מקום קבוע בבית הכנסת ריב"ז, ונסתייע מדברי מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן כה סק"ג). והוסיף שתפלה בבית הכנסת אינה דרך חיוב גמור אלא למצוה מן המובחר, ונחשב הדבר כהכשר מצוה, ובזה לא שייך הדין שאין מעבירין על המצות, ושכן כתב הגאון רבי יהודה נגאר בספר אהלי יהודה (ועיין עוד בשו"ת זרע יעקב בן נאיים (סימן א) ובשו"ת דברי מלכיאל חלק א' (סימן יג)). עכת"ד. והסכים עמו להלכה הגאון הראשון לציון רבי חיים משה אלישר בשו"ת משה האיש (חלק או"ח סימן טז). ותשובתו הובאה גם בשו"ת דברי מנחם להגר"מ כשר שליט"א (סימן לח).

גם הגאון רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ב סימן ה) האריך מאד בזה, והעלה להתיר. שכתב בשו"ת מכתם לדוד פארדו (חלק יו"ד סימן מז), אודות רב ומורה צדק לעדתו בעיר אחת, ושלחו מתם מעיר גדולה יותר שמקבלים אותו עליהם לרב ומורה צדק, ואנשי קהלתו באים בחזקה מחמת טענה שאין מעבירין על המצות, והשיב, שלפי מה שכתבו התוספות יומא (לג.) שלא שייך הדין שאין מעבירין על המצות אלא היכא דעביד תרוייהו, ולענין קדימה, כגון תפלין של יד ושל ראש, אבל היכא דלא עביד אלא מצוה אחת לא שייך לומר אין מעבירין על המצות, ומשום הכי איצטריך קרא למילף (בזבחים נא.) הא דקיי"ל שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי, מדכתיב אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד, ולא נפקא ליה מההיא דאין מעבירין על המצות, וכי נפיק פגע ביה ברישא, משום דהכא לא עביד אלא מצוה אחת.

ובשו"ע (סימן כה ס"א) "המניחין כיס התפלין והטלית לתוך כיס אחת, צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפלין למעלה, כדי שלא יפגע בהם תחלה ויצטרך להניחם קודם הטלית כדי שלא יעבור על המצוה". ומאידך בסעיף ב' כתב "מי שהוא זהיר בטלית קטן, ילבשנו ויניח תפלין בביתו, וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפלין לבית הכנסת ושם יתעטף בטלית גדול". ולכאורה קשה שהרי אם יקיים את העצה של הסעיף הראשון והטלית יהיה לפני התפלין אם כן כשיניח תפלין ולאחר מכן בבית הכנסת את הטלית גדול, נמצא שהוא מעביר על המצוות. ותירץ המגן אברהם הנ"ל דאע"פ שבא הטלית גדול לידו קודם שהניח תפלין א"צ להתעטף בו בביתו כיון שאין דעתו ללובשו כאן ודומה לזה כתב סימן קס"ח סס"א. ע"כ.

ובבית יוסף (שם) כתב, יש נוהגין לתקן תפלה של יד וקודם שיניחוהו לוקחים של ראש ומתקנים אותו כדי שלא יצטרכו להפסיק בין הנחת תפלה של יד להנחת תפלה של ראש בתיקון תפלה של ראש וכתבו רבינו הגדול מהרי"א ז"ל והרב מהר"י ן' חביב ז"ל דטעות הוא בידם לפי שהם מעבירין על המצוה וצריך למחות בידם וללמדם שאחר שיניחו של יד יקחו של ראש ויתקנוהו ויניחוהו דאותו תיקון כיון דצורך הנחה הוא לא הוי הפסק. ע"כ. וכן כתב בב"י בסימן כח. ובכדי ליישב דברי המגן אברהם עם הב"י נראה שכיון שלא חפץ מיד לעשות את המצוה לא נחשב מעביר על המצוה.

ואולם ברמ"ע מפאנו סימן לז עמ' סח ד"ה עוד הוקשה כתב שכל שהגביהה מעיקרא את המצוה על מנת שלא לעשותה עכשיו אין בזה משום אין מעבירים על המצוות. ובמהר"י מולכו (סימן פג) הובא בברכי יוסף סימן כה אות ג כתב דכיון דזה הטלית הוא מובדל ומופרש ליום שבת ואין בדעתו ללובשו אלא מידי שבת בשבתו אין כאן עובר על המצוות. ע"כ. וכן יישב כך את הסתירה בשו"ע שבסעיף א כתב להזהר לסדר את הטלית לפני התפלין ובסעיף ב' כתב שמניח תפלין לפני הטלית. אלא ודאי שכל שלא חפץ באותו רגע ממש לעשות את המצוה לא נחשב מעבירין על המצוות. עי"ש. והסכים עם חילוק הנ"ל שהובא גם במגן אברהם, הרב חיד"א בברכ"י הנ"ל. וכן הסכים בספר מגן גבורים (אלף המגן סימן כה אות ז) וכן הביא בכף החיים סימן כה ס"ק ח. חבל נביאים שמסכימים עם חילוק זה. שכ"כ בסידור בי״ע בדיני מקום הנחה תפלין אות ב. שלמי ציבור דף לז ע"א זכ״ל אות ט׳. שע"ת אות ב'. חס"ל אות ב'. וע"ע בשו"ת הרי יהודה (ח"א סימן ג' ובעוד סימנים בחלק זה) דן בארוכה בפרטי הדין של אין מעבירים על המצוות. עכ"ל היחוה דעת.

ולפיכך לפי חילוק זה כל שלא חפץ לקיים בפריט מצוה זה את המצוה ממילא לא נקרא אין מעבירין על המצוות ולכן מותר לבחור באיזה ספר תורה שחפצים, אף שיש צורך להזיז ממקומם ספרי תורה אחרים. כמ"ש הברכי יוסף הנ"ל שבכהאי גונא אין בזה משום 'אין מעבירין על המצוות'.