שאלה- מנין קבוע בערבית. אחד המתפללים לא הגיע והיו רק תשעה. בלית ברירה הגבאי הזמין מונית וביקש מהנהג שיתפלל עימם ויקבל שכרו. מי צריך לשלם, הגבאי, המתפללים, או המתפלל שלא הגיע?
תשובה- הגבאי על ידי קופת בית הכנסת. ואם התנו מראש כל המתפללים שמי שלא יגיע יום אחד ישלם קנס, סכום זה יהא חלק מההוצאה.
מקורות: שמעתי בשם הרה"ג יצחק זילברשטיין שליט"א שיש לחייב את המתפלל שלא הגיע
וזאת מכיון שכן פסק הרמ"א בשם הריב"ש בסימן נה (סעיף כב) שכתב "וכן במקום שאין מנין תמיד בבהכ"נ, כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד מנין לבהכ"נ, שלא יתבטל התמיד (תשובת ריב"ש סימן תקיח). ע"כ. ולענ"ד אין משם ראיה לחייב את המתפלל. שלדעת מרן (שם) החיוב הוא רק בימים נוראים ולדעת הרמ"א רק אם התנו מראש שמי שלא יגיע ייקנס. דזה לשון השו"ע (סימן נה סעיף כב) אין כופין להשכיר להשלים מנין, כי אם בימים הנוראים, וכגון שאין חסרים כי אם אחד או שנים. הגה: וכן במקום שאין מנין תמיד בבהכ"נ, כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד מנין לבהכ"נ, שלא יתבטל התמיד. ע"כ. וכל שכן שהמדובר שם זה בכפר מרוחק שאין אפשרות להתפלל במקום אחר. אך כיום על פי רוב בדרך כלל בכל ישוב ישנם מספר מנינים ולכן היה להם להתפלל במקום אחר. וכן יש ללמוד מדברי המשנה ברורה (שם בס"ק עג): בקהלות קטנות יש לכוף הבחורים והלומדים שילכו לבהכ"נ במקום שאין מנין תדיר כי זמן תורה לחוד ודוקא קהלות גדולות אז יש ללומדים להתפלל במקום לימודם שיש בלא"ה בבהכ"נ צבור משא"כ בקיבוץ קטן כזה. ע"כ. הרי שרק במקום שאין עוד מנינים יש לכוף את הבחורים.
וזאת מכיון שכן פסק הרמ"א בשם הריב"ש בסימן נה (סעיף כב) שכתב "וכן במקום שאין מנין תמיד בבהכ"נ, כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד מנין לבהכ"נ, שלא יתבטל התמיד (תשובת ריב"ש סימן תקיח). ע"כ. ולענ"ד אין משם ראיה לחייב את המתפלל. שלדעת מרן (שם) החיוב הוא רק בימים נוראים ולדעת הרמ"א רק אם התנו מראש שמי שלא יגיע ייקנס. דזה לשון השו"ע (סימן נה סעיף כב) אין כופין להשכיר להשלים מנין, כי אם בימים הנוראים, וכגון שאין חסרים כי אם אחד או שנים. הגה: וכן במקום שאין מנין תמיד בבהכ"נ, כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד מנין לבהכ"נ, שלא יתבטל התמיד. ע"כ. וכל שכן שהמדובר שם זה בכפר מרוחק שאין אפשרות להתפלל במקום אחר. אך כיום על פי רוב בדרך כלל בכל ישוב ישנם מספר מנינים ולכן היה להם להתפלל במקום אחר. וכן יש ללמוד מדברי המשנה ברורה (שם בס"ק עג): בקהלות קטנות יש לכוף הבחורים והלומדים שילכו לבהכ"נ במקום שאין מנין תדיר כי זמן תורה לחוד ודוקא קהלות גדולות אז יש ללומדים להתפלל במקום לימודם שיש בלא"ה בבהכ"נ צבור משא"כ בקיבוץ קטן כזה. ע"כ. הרי שרק במקום שאין עוד מנינים יש לכוף את הבחורים.
וכן אם לא התנו מראש שייקנס מי שלא יגיע אין לקנוס. דכן מבואר בריב"ש שהוא מקור הדין. וכן שאין לחייב סכום גדול, אלא קנס בעלמא דז"ל הריב"ש (סימן תקיח) תזהירו בהם, והודיעום מ"ש ז"ל (ברכות ו) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת. אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין (ברכות ח.) וכו'. ומדעתי: ישמעו לכם. כי מי שעמדו אבותיו על הר סיני, והוא מזרע אברהם, לא ירים ראש כנגד הרבים, בדבר כזה. ושימו קנס ביניכם, מפשוט או ב' פשוטים: למי שלא יהיה בכל יום, בבית הכנסת, בשעת הנץ החמה. למען יהיה כל אחד ואחד, זריז להיות שם. ע"כ.
מכל הני טעמי יש לגבאי לשלם את הסכום מכספי בית הכנסת. אלא אם כן סיכמו מראש כל המתפללים שכפי שתעלה מחיר המונית, יתחלקו בשוה. או אם התנו מראש כל המתפללים שמי שלא יגיע יום אחד ישלם קנס סכום סמלי, היא זה חלק מההוצאה.
ואין לומר שכולם פטורים מלשלם מכיון שיאמר הגבאי לנהג, "משחק אני בך" מכיון שאתה חייב להתפלל. שיאמר הנהג אני אתפלל לבדי שלא בשעת העבודה. ואם תמצי לומר שאני מחוייב במנין, ביכולתי לנסוע לעיר אחרת ולהתפלל במנין, ולכן אין לך לכוף אותי להתפלל עמכם. ובכל אופן שכרו הראוי לו צריך לקבל כמ"ש בשו"ע (סימן רסד ס"ז) "מי שברח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו, וא"ל: העבירני ואני נותן לך דינר, והעבירו, אין לו אלא שכרו הראוי לו" דאומר לו משטה אני בך. חזינן דמ"מ שכרו הראוי לו אית ליה, והכא הפעילו את המונה והוי שכרו הראוי לו.
