שאלה- מה הדין אם בברכת קריאת שמע אמר 'גואל ישראל' במקום 'גאל ישראל'? ומה הדין אם טעה בלחש או הש"ץ בחזרה, ואמר 'גאל ישראל' במקום 'גואל ישראל'?
תשובה- בברכות קריאת שמע אם אמר 'גואל ישראל' יצא. ובעמידה אם אמר 'גאל ישראל' לא יצא, וצריך לחזור לברכה זו ואם סיים את התפילה צריך לחזור לראש וכן הדין בשליח ציבור. וכן אין לענות אמן על שליח ציבור שאמר גאל ישראל.
מקורות: בפסחים (קיז:) "אמר רבא קריאת שמע והלל, גאל ישראל, דצלותא, גואל ישראל. מאי טעמא, דרחמי נינהו". וכתב הטור (סימן רלו) "בברכת קריאת שמע, חותם בא"י גאל ישראל ולא גואל ישראל שנתקנה על הגאולה שעברה". דהיינו כיון בקריאת שמע הוי ברכת השבח על העבר לכן אומרים 'גאל ישראל' ובתפילה הוי לשון בקשה אומרים בלשון עתיד.
ואם שינה, בק"ש או בתפילה, כתב על זה הט"ז (סימן סו ס"ק ו) "בתפלה אומר גואל ישראל והוא תלמוד ערוך בפסחים קיז: בק"ש והלל גאל ישראל ובתפלה גואל ישראל משום דרחמי נינהו פירוש מתפלל על העתיד. ויש להקשות מדברי הטור שהביא כאן בשם הירושלמי צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים וכו' וצור ישראל וגואלו וכו' עכ"ל. והרי באמת ויציב אין לומר אלא גאל. ונראה לי, דבאמת הוי גואל ישראל שפיר גם בק"ש דהוא לשון הוה וכל לשון הוה משתמש בין לשון עבר בין לשון עתיד, וזה מוכח גם כאן דהא בתפלה צ"ל לשון עתיד ואפילו הכי מהני לשון גואל שהוא לשון הוה, אם כן הכא נמי מהני לשעבר ובגמרא לא בא למעט אלא שבתפלה לא יאמר לשון גאל ישראל אבל להיפך הכא נמי דמהני וזה עיקר". ע"כ.
נמצא לדעת הט"ז דבתפילה לא יצא אם אמר גאל ישראל, ובברכת קריאת שמע יצא כשאמר גואל ישראל כיון שמשמש גם ללשון עבר. ואף שמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, קיימא לן כרבי מאיר דבדיעבד יצא. (ואמנם כתב הטור בסימן סו 'צור ישראל וגואלו'. אך בסימן רלו כתב שצריך לומר בברכות ק"ש 'גאל ישראל' נמצא דקושיא מעיקרא ליתא. ומ"מ גילה דעתו הט"ז שבק"ש מועיל גם לשון הוה 'גואל ישראל'). דאיתא בברכות (מ:) ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה, יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, לא יצא ידי חובתו. ע"כ. וכתב הרא"ש (ברכות פרק ו סימן כג) אמרו בירושלמי הלכה כרבי מאיר. ע"כ. וכ"כ הרמב"ם (הל' ברכות פרק א הל' ו) "ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה, יצא". וכ"כ הגהות מיימוניות (הל' ברכות פרק א הל' ו) "קיימא לן כרבי מאיר דאם אמר על הפת ברוך שבראה יצא וכן פוסק בירושלמי". ומ"מ אם אמר בתפילה גאל ישראל במקום גואל ישראל, ס"ל לט"ז דלא יצא מכיון ששינה לא רק את המטבע שטבעו חכמים אלא שינה גם את משמעות הלשון. וכפי דאיתא שם בגמ' שאף לרבי מאיר, שהמברך על פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה, יצא. מ"מ בלא הזכיר פת לא יצא. וכפי שביאר הכסף משנה (הל' ברכות פ"א הל' ו) שיצא בדיעבד מיירי ששינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו לשון ממש אלא שאמר ענין הברכה בנוסח. ע"כ. משמע שאם לא אמר ענין הברכה לא יצא. וחזר על דבריו הכסף משנה שם בהלכה ה ד"ה וכל.
בענין לענות אחריו אמן, לא יענו כמ"ש הרמב"ם (הל' תפילה פ"א הל' יג) דאם "שינה ממטבע הברכה אין עונין אחריהן אמן".
נמצא לסיכום שאם שינה בק"ש יצא, ואם שינה בתפילה לא יצא ידי חובה, ולא יענו אחריו אמן. ואם נזכר לפני שסיים את התפילה יחזור לברכת גואל ישראל, וכן הדין בשליח ציבור כמ"ש ברמב"ם (הל' תפילה י, יב) "כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל ש"ץ חוזר ומתפלל אם טעה כמותו בעת שמתפלל בקול רם".
