שאלה- האם אומרים תחנון, בתפילה הסמוכה לסיום מסכת?
תשובה- נוהג נכון שלא לומר תחנון במצב כזה.
מקורות: כ"כ בספר שלחן הטהור (סעיף יז) מכיון דבגמרא שבת (קיח:) כתוב על יום שמסיימים בו מסכת "יומא טבא לרבנן" וכן נהג הגה"ק ממונקאטש זצ"ל (דרכי חיים ושלום) וכ"מ בחתן סופר, שלא היו אומרים תחנון בתפילה הסמוכה לסיום מסכת. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ד או"ח סימן יג) דמסתברא שכשם דחשיבא סעודת מצוה לכל הקרואים אף על פי שלא למדו שם, ה"נ לענין נפילת אפים אין צריך ליפול על פניו כי פטר המסיים מלומר תחנון. ודומיא דט"ו באב דחשיב יום טוב ואין נופלים על פניהם מטעם זה. דהא בשבת (קיח:) אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה (שגרסה. רש"י) עבידנא יומא טבא לרבנן. (פי' לתלמידים, אביי ראש ישיבה היה). ובמדרש שיר השירים רבה (פרק א סימן ט) ויקץ שלמה וכו' ויעשה משתה לכל עבדיו, א"ר אלעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. ובאור זרוע ח"ב (ס"ס שכ) כתב שנוהגים חתני תורה לעשות סעודה, ומצאתי עיקרו של מנהג במדרש שיר השירים, ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה', א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. וכ"ה בהגהות אשרי (סוף סוכה). וכ"כ הר"א אב"ד בס' האשכול ח"ב (עמוד סה). וראבי"ה (בהל' אבל סימן תתמא עמוד תקנד). והשבולי הלקט (הל' שמחות סימן מז) ע"ש. וכן פסק רמ"א בהגה יו"ד (סימן רמו סכ"ו). ומהרש"ל ביש"ש (ס"פ מרובה) כתב ראיה נוספת לזה, מדתנן (בסוף תענית) לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויוהכ"פ. ובגמ' (ל:) ט"ו באב מאי היא וכו', רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה, וקרו ליה יום תבר מגל. פי' לפי שפסקו אותו היום להשלים מצוה גדולה כזו היו שמחים ונחשב להם ליום טוב. וה"נ השלמת ספר אין לך מצוה גדולה מזו ובפרט כשדעתו להתחיל ספר אחר. וכ"כ הר"ן שם דמהא שמעינן שמנהג ישראל לשמוח ולעשות יום טוב בהשלמת המצוה.
והביא שם ביביע אומר הנ"ל דבשו"ת פרי השדה ח"ג (סימן קפב) שנשאל בזה, וכ' דכשעושין הסיום אחר חצות היום י"ל תחנון בשחרית, דדמי לחתן בשחרית יום החופה שאומרים תחנון, ומיהו במנחה לכאורה י"ל שאין אומרים תחנון, וכדמוכח ביש"ש פ' החובל. ומ"מ יש ליישב המנהג שאומרים תחנון גם במנחה, דהנה פרש"י (שבת קיח:) דשלים מסכתיה שגרסה, ור"ל דגירסא נקרא כשלומד בעיון דוקא, כמו טוחן גריסים, וכמו שאמרו (פסחים פד) דרמי לך האי לא חש לקמחיה. כלומר שלא למד בעיון היטב. וכמ"ש בתהלים גרסה נפשי לתאבה. והמסיים לא יוכל להתפאר שלמד בעיון היטב, והוא עצמו צ"ל תחנון, וממילא גם אחרים אומרים תחנון. ורק סעודה שהוא בגדר הודאה שם חלקו מיושבי בהמד"ר, יכול הוא לעשות, וגם אחרים מצטרפים לו. והיש"ש מיירי בזמנים הקודמים שידעו שלמדו בעיון היטב, ועיקר עסקם ג"כ היה לשמה, משא"כ בזה"ז שבעוה"ר מעטים הם הלומדים בעיון היטב, וגם הרבה לומדים שלא לשמה, לכן אינם יכולים לפטור מתחנון. ול"ד לחתן וברית מילה שמקיימים המצוה בבירור. כנ"ל ליישב המנהג. ומ"מ כיון שאמירת תחנונים אינם חובה כ"כ ודאי שאם אין אומרים נפ"א במנחה אין מזחיחין אותם. עכת"ד.
ודחה ביביע אומר הנ"ל את דברי פרי השדה, דאין דיוקו מפרש"י מוכיח כלום, דאדרבה סתם גירסא היינו לימוד בפשטות מבלי להעמיק העיון. וכמ"ש בע"ז (יט.) לעולם ליגרס איניש ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר גרסה נפשי לתאבה, גרסה כתיב ולא טחנה. ע"כ.
ובענין המנהג כתב שם, דלא כתב שו"ת פרי הארץ אלא למשכן עצמו על מנהג מקומו שנהגו לומר תחנונים. אבל במקומותינו שאין שום מנהג קבוע בזה, נכון למנוע אמירת נפ"א לכבוד שמחת התורה ולומדיה. ולהרים קרנם ולחבבם בפני בעלי בתים. וכ"ש בזה"ז שכבוד התורה ירד אלף מעלות אחורנית ותרד פלאים בעוה"ר. ויש לאזור חיל ברוב עוז ותעצומות להחזיר עטרה ליושנה, ולהשיב כבוד תורתינו הקדושה ולומדיה. עכת"ד.
ומה שכתב שבמקומנו אין מנהג קבוע בזה, אדרבא, נראה שהמנהג היה נפוץ שכן לומר תחנון סמוך לסיום מסכת שהרי במשנה ברורה וכן בכף החיים לא הזכירו שסיום מסכת מבטל תחנון. ואם איתא שהיה דרכם שלא לומר תחנון ודאי היו מזכירים זאת. ואמנם כיום במקומות רבים נוהגים שלא לומר תחנון סמוך לסיום מסכת, ומסתבר שזה בעקבות שכך פסק ביביע אומר הנ"ל.
ובפסקי תשובות (סימן קלא סעיף כד הע' 140, 142) הזכיר את דברי המנחת יצחק (ח"ח סימן יא) שכתב דבפדיון הבן לא הוזכר חיוב סעודה ולכן מדינא יש לומר תחנון אף אם מתפללים ממש בזמן הסעודה. אך לפי המנהג של האדמו"ר ממונקאטש זצ"ל לא לומר תחנון אצל נער בר מצוה וסיום מסכתא משום חיבת המצוה, ה"ה הדין בפדיון הבן, ומי שקבלה בידו יוכל לנהוג כן. עכת"ד. ותנא דמסייע הוא ליביע אומר הנ"ל.
ולמעשה נראה שיש להקל ולא לומר תחנון בסיום מסכת, כיון שתחנון הוי דבר הרשות כמבואר בבאר היטב (סימן קלא סקי"ג) בשם הט"ז ושכנה"ג, וכפי שסיים בשו"ת פרי הארץ הנ"ל "דכיון שאמירת תחנונים אינם חובה כ"כ ודאי שאם אין אומרים נפ"א במנחה אין מזחיחין אותם". ובפרט שסיום מסכת נחשב לסעודת מצוה לענין תענית בכורות ועוד, כמבואר באורך ביביע אומר הנ"ל, וכיון שזה מחזק ידים רפות להוקיר ולהעריך את לימוד התורה, כאמור.
