שאלה- נמצא באמצע תפילת העמידה ומרגיש שעומד להתעלף ורוצה לשתות, או חולה סכרת שצריך להכניס לפיו דבר מתוק, האם רשאי לברך ולאכול ולשתות באמצע תפילת העמידה, ומה הדין בתפילה בשחרית של שבת?
תשובה- בעמידה יאכל או ישתה ללא ברכה משום הפסק וכן מותר לדבר ולומר לאחר שיביא לו מים. ובין הפרקים של פסוקי דזמרה וקריאת שמע יברך ויאכל וישתה, וכן הדין בשבת לפני הקידוש.
חולה שבאמצע שמונה עשרה מרגיש שעומד להתעלף וצריך לשתות או לאכול כגון חולה סכרת שצריך דבר מתוק וכיוצ"ב, ישתה או יאכל באמצע שמונה, דפיקוח נפש דוחה כל התורה, אך נראה שלא יברך, אף שכתוב בשו"ע (סימן רד סעיף ח) "כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה, אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם, מברך עליהם תחלה וסוף" שאני הכא כיון שהברכה אינה פיקוח נפש והוי הפסק, כמו מי שעקרב כרוך על עקבו, שאם יכול להפסיק רק בשתיקה, יעשה כך ולא יפסיק בדיבור. ומ"מ לאחר שמונה עשרה יברך ברכה אחרונה, אם אכל או שתה כשיעור.
ואם צריך לבקש מים, מותר לחולה באמצע עמידה משום סכנה, כמו בעקרב הכרוך על עקבו וצריך לקרוא לאחר שיסיר אותו כמבואר בשו"ע (סימן קד סעיף ב) "עקרב הכרוך על עקבו פוסק, לפי שהוא מועד יותר להזיק" והסביר המשנב"ר (סימן קד ס"ק י) "פוסק (שנאמר בעקרב) ע"י דיבור כגון לומר לאחר שיסירנה". ע"כ. ומכ"ש שאם החולה צריך להפסיק בהליכה להביא מים דמותר כמ"ש המשנה ברורה (שם ס"ק י) הליכה מותר שהליכה לא נקרא הפסק".
ומ"מ עדיף שיתפלל יחיד בביתו, וכפי שכתב בביאור הלכה (סימן פט ד"ה וכן) דאיש חלש שאינו יכול להעמיד על נפשו עד עת שגומרים הצבור תפלתם בבהכ"נ טוב יותר להתיר לו שיתפלל לעצמו בביתו בבוקר ויאכל מעט ואח"כ ילך לבהכ"נ לשמוע קדיש וברכו ושאר דברי קדושה משיאכל קודם התפלה וילך לבהכ"נ להתפלל עם הצבור (דהוא פשוט מברכות כח: רב אויא חלש ולא אתא לפרקא אמר חליש לבאי ולא מצינא. אמר ליה איבעי ליה למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד ולטעום מידי ולמיתי ע"כ.) וכ"כ בילקו"י (סימן פט סעיף לח) "חולה שקשה לו ללכת להתפלל בבית הכנסת בלא שיטעם משהו קודם שיצא, ואם יתפלל בביתו יוכל להתפלל בלא שיאכל קודם התפלה, עדיף שיישאר בביתו ויתפלל ביחידות, מאשר יאכל קודם התפלה. ע"כ.
וחולה שמרגיש שעומד להתעלף וצריך מים או חולה סכרת הצריך דבר מתוק, יברך עליהם בין הפרקים של פסוקי דזמרה, או בין ישתבח ליוצר, או בין הפרקים של קריאת שמע, כן יש ללמוד ממה שהתיר השו"ע לברך על תפלין בזמנים אלו, דהו"ה לנידו"ד דלא גרע לשואל מפני הכבוד. דבין ישתבח ליוצר מותר לדבר לצורך מצוה כמבואר ברמ"א (סימן נד סעיף ג) ובמשנב"ר (סימן נד ס"ק ו). ובין הפרקים של ק"ש לדעת השו"ע יכול לברך על תפלין שמגיעים לו באותו זמן מבואר בשו"ע (סימן סח סעיף א) ובמשנב"ר (ס"ק טז) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן ד). ונראה שבתוך הפרקים של קריאת שמע יאכל או ישתה ללא ברכה, שאף שמותר להשיב לאנס משום סכנה בתוך הפרקים (שו"ע סימן סו סעיף ) מ"מ מכיון שהסכנה היא השתיה ולא הברכה, לכן יאכל ללא ברכה, ויברך בין הפרקים.
ודע שמותר לאכול ולשתות לפני התפילה כמ"ש בשו"ע (סימן פט סעיף ד) "הצמא והרעב, הרי הם בכלל החולים, אם יש בו יכולת לכוין דעתו, יתפלל. ואם לאו, אם רצה אל יתפלל עד שיאכל וישתה. ע"כ. וכתב המ"א "כיון דהאידנא בלא"ה אין מכוונים כ"כ מותר להתפלל אף על פי שאינו יכול לכוין ומ"מ הרוצה לסמוך על הרמב"ם לאכול ולשתות קודם מותר".
ומה שכתבנו שיכול לאכול ולשתות לפני התפילה בשבת, כיון שעדיין לא התחייב בקידוש כ"כ בשו"ע (סימן רפו סעיף ג) "מותר לטעום קודם תפלת המוספין, דהיינו אכילת פירות או אפילו פת מועט אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב". וכמ"ש המשנ"ב (סימן פט ס"ק ג כג) "דאינו אסור רק דוקא בשהגיע זמן קידוש והכא כיון שלא התפלל לא הגיע עדיין זמן קידוש". וכ"ה בילקו"י (סימן פט סעיף לו) דאפילו בשבת מותר לשתות קפה או תה עם סוכר קודם תפלת שחרית, מפני שעדיין לא חלה חובת קידוש. ע"כ. וה"ה לענין אכילה למי שרעב מאוד, דלא שנא. ואם מרגיש שעומד להתעלף יהא מותר לברך ולשתות ולאכול אף לאחר התפילה וקודם קידוש, דהוי פיקוח נפש.
