שאלה- האם מותר לדבר אחרי אמירת 'ברוך שאמר' בכדי להפריש מאיסור, או בכדי להעלות חזן?
תשובה- בפסוקי דזמרה לא, אלא רק ירמוז לו. ובין ישתבח ליוצר מותר לדבר לצורך מצוה, וכן להעלות חזן.
ולצורך להפריש מאיסור מדברנן, מותר לדבר בפסוקי דזמרה ובבין הפרקים בברכות קריאת שמע. ולהפריש מאיסור תורה, מותר אפילו באמצע עמידה, כשאין אפשרות אחרת.
מקורות: שו"ע (סימן נא סעיף ד) "צריך להיזהר מלהפסיק בדבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף שמונה עשרה. הגה- ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח". וכתב הביאור הלכה (שם ד"ה צריך) ומ"מ לענין קדיש וקדושה וברכו ומודים ואמן דהאל הקדוש ואמן דשומע תפלה נראה לי פשוט דבפסוקי דזמרה יפסיק לכל זה אף במקום דלא סליק ענינא וכן להפסיק לאשר יצר. ע"כ. נמצא שלצורך עניית אמן וקדיש וכו' מותר להפסיק בפסוקי דזמרה.
ולענין לאפרושי מאיסורא, כתב הריטב"א ביומא (יט:) "לאפרושי מאיסורא דלית ליה תקנתא מותר לרמוז ואפילו להפסיק (בדיבור), דלא גרע מפוסק מפני היראה ומפני הכבוד, דכבוד שמים עדיף". וראה בשו"ת יביע אומר חלק ח (סימן ו אות ב דף יט) וכ"ה בילקו"י (סימן נט סעיף יט) דהעומד באמצע קריאת שמע וברכותיה וראה את חבירו עובר על איזה איסור, מותר לרמוז לו לאפרושי מאיסורא, ואפילו להפסיק, דלא גרע מפוסק מפני היראה ומפני הכבוד, דכבוד שמים עדיף. ע"כ. ומאחר וכתוב בשו"ע דמותר להפסיק מפני היראה בפסוקי דזמרה (סימן נא סעיף ה) ובקריאת שמע (סימן סו סעיף ו) נמצא שמותר לאפרושי מאיסורא, דלא גרע מפני היראה, כדברי הריטב"א הנ"ל.
ובכל אופן מה שכתב השו"ע (סימן נא סעיף ה) "בין המזמורים, שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע המזמור, שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד". העיר המ"א (סימן סו ס"ק א) שכיום שאין אנו רגילין לשאול בשלום בבהכ"נ בעת התפלה חלילה לשאול או להשיב לא בין הפרקים דק"ש ולא בפסוקי דזמרה. ע"כ.
ולענין שמותר לדבר בין ישתבח ליוצר מבואר בשו"ע (סימן נד סעיף ג) "המספר בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה, מותר להפסיק. הגה: ומזה נתפשט מה שנהגו לברך חולה או לקבול בבהכ"נ שיעשה לו דין, בין ישתבח ליוצר, דכל זה מיקרי לצורך מצוה" וביאר שם המשנ"ב (ס"ק ו) דה"ה לכל דבר מצוה. ע"כ.
ולענין לדבר לצורך להפריש מאיסור דאורייתא באמצע עמידה, המשנב"ר (סימן צ ס"ק פד) התיר שכתב "אם תינוק טינף צואה בבהכ"נ באמצע תפלה ואחרים עומדים שם ומתפללים ואינם יודעים מזה אם אי אפשר בענין אחר להודיעם אלא בדיבור מותר להפסיק בדבור להצילם מאיסור דאורייתא דמוטב שיעשה הוא איסור קל דהיינו איסור דרבנן להפסיק בתפלה משיעשו אחרים איסור דאורייתא להתפלל במקום מטונף. ע"כ.
ומי שמוכרח להפסיק מחמת אונס כתב המשנ"ב (סימן נא ס"ק ז) "דכשצריך להפסיק מפני איזה אונס צריך לומר קודם שידבר את הפסוקים שאומרים קודם ויברך דוד. דהיינו "ברוך ה' לעולם אמן ואמן. ברוך ה' מציון שכן ירושלם הללויה. ברוך ה' אלקים אלקי ישראל עשה נפלאות לבדו. וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן". וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק יאמר ג"כ אלו הפסוקים דהוי כמו ברכה לפניהם ולאחריהם".
