שאלה- בשעת קריאת שמע, האם חובה להוריד את המשקפיים בכדי לשים את ידיו על עיניו?
תשובה- לא. כיון ששמים יד על העינים, רק משום היסח הדעת.
מקורות: בגמרא ברכות (יג:) אמר ליה רב לרבי חייא לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים, אמר ליה בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים. וכתב הטור (סימן סא) ומנהג טוב הוא להעיר הכוונה בפסוק הראשון שהוא עיקר מקום כוונת הקריאה ויש נוהגין שנותנין ידיהם על פניהם בקריאת פסוק הראשון וראייתם מברכות (יג:) רבי כד הוה מנח ידיה אעיניה הוה קרי לה. פירוש כוונתו שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין וכל מה שיעשה אדם לעורר הכוונה טוב הוא. ע"כ. וכן פסק השולחן ערוך (סא, ה) נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין. ע"כ. הרי ששמים יד על העינים רק בכדי לא להסיח דעת, ולפי זה אין חיוב להוריד את המשקפיים.
ואמנם יש לזה גם טעמים על פי הקבלה כמבואר בספר עוד יוסף חי (וארא אות א ואות ג) שכתב בשם שער הכוונת (דף כא עמ' ג ) "קודם שתאמר שמע ישראל תסגור שתי עיניך ביד ימינך" וביאר דלא סגי בהסגר עינים בלבד. ולכן בני אדם שדרכם לסגור עיניהם ואין מניחים ידים שלהם על העינים טועין הם. וכן כתב בספר פרי עץ חיים "כשתאמר שמע תסגור עיניך ביד ימינך". והנה נודע כי מנהגן של ישראל כשקורין שמע וסוגרין העינים ביד ימין מכסין הפנים בטלית ומניחים יד ימין על עיניהם למעלה מן הטלית. ודאי מנהגן של ישראל תורה הוא וצריך כל אדם לעשות כן. ולא נתבאר הטעם ואנא עבדא אמרתי דידוע דחמש אצבעות יד ימין הם חמישה חסדים וכו'. עכ"ל. הרי שהסביר הבן איש חי דיש לזה טעם גם על פי הקבלה, ומסתבר שלפי זה יש ענין שהיד תהיה דוקא על העינים ולא על המשקפיים. וראה עוד מש"כ בשערי תשובה (סימן סא ס"ק ו) "דמ"ש בש"ע על פניהם, רצה לומר על העינים וכ"כ בפע"ח יסגור עיניו בידו הימנית כו', ואפשר שתיבות על פניהם צריך לומר על העינים אך בטור לא משמע כן. ע"כ. הרי שאף שלפי הקבלה יש לשים דוקא על העינים הרי שהטור והש"ע כתוב על פניו. משמע מעיקר הדין אין בזה הקפדה. ומ"מ כתבו האחרונים שיש לשים על עיניו ולא סתם על פניו. ומ"מ נראה שעל פי הפשט אין הבדל בין אם שם ידו על עיניו או על משקפיו, והכי נקטינן.
