עליה לתורה לפני בר מצוה

שאלה- האם מותר לנער בר מצוה שלא הגיע לגיל שלש עשרה לעלות לתורה?

תשובה- אם אין מנהג ברור באותו בית כנסת שלא להעלות קטן, מותר להעלותו, ויקרא חלק מהעליות ולא את כולן. ולפי זה אף לקטן שהגיע לחינוך ולא הגיע למצות ואינו בר מצוה מותר לעלות לתורה בשבת לקרוא חלק מהעליות, אלא אם כן אין אחר שיקרא. ולכתחלה לא יעלה בשני וחמישי.

מקורות: שולחן ערוך אורח חיים (סימן רפב סעיף ג)
"הכל עולים למנין שבעה, אפילו קטן שיודע למי מברכין" והוא מדינא דגמרא. וכתב המגן אברהם (סימן רפב ס"ק ה) "אבל לא למנין שלשה". וכ"כ המגן אברהם (ס"ק ו) "אבל להיות הוא מקרא אינו יכול עד שיביא ב' שערות (ר"מ מלונדרש בתשות בית יוסף סימן מג)". וכל זה לדינא דגמרא. אך היה מנהג קדום שקטן אינו עולה אלא למפטיר כמ"ש המגן אברהם (סימן רפב ס"ק ו) "האידנא לא נהיגי לקרות קטן אלא למפטיר". והעתיקו דבריו רבים מר' האחרונים וכ"כ בברכי יוסף (סימן רפב ס"ק ה) ובלדוד אמת (סי ה' ס"ק כו) ובקונטרס אחרון שם (על סעיף ב) כתב: שדברי האמת ליעקב הם לפי דין הש"ס שקטן עולה למנין שבעה, אבל המנהג ברוב המקומות שאינו עולה אלא מפטיר, והטעם שיש סברות בפירוש קטן עולה וכו', גם שכתבו משם רבינו האר"י דדוקא שביעי עולה הקטן, והאידנא הספרדים החזיקו במנהגם הקדום שהשביעי הוא החשוב שבעולים נהגו שהקטן אינו עולה אלא מפטיר. עכ"ד. וכן הביא את דברי האחרונים בספר כף החיים (סימן רפב ס"ק כב, כג, כד) ובעוד מקומות כפי שציין שם, ושכן לפי דעת רבינו האר"י ז"ל אין קטן עולה אלא לשביעי דוקא. וכן פסק במשנה ברורה (סימן רפב ס"ק יב) "נוהגין כהיום שאין קורין קטן כלל לשום עליה אפילו אם כבר נשלם מנין הקרואים אלא למפטיר". 

ואמנם בשו"ת יחוה דעת (חלק ד סימן כג) הביא דברי הפוסקים הללו וכתב שמנהג זה לא התפשט בכל המקומות ושגם על פי הקבלה אינה מלתא פסיקתא, ולכן פסק שבמקום שאין מנהג ברור יש לנהוג כפי דינא דגמרא והשולחן ערוך שקטן עולה למנין שבעה. ולכתחלה לא יעלוהו למנין שלשה, אלא אם כן אין מי שיקרא. עכת"ד. ונראה שכיום חתן בר מצוה שחסרים לו מספר ימים לגיל שלש עשרה, ועושה שבת חתן, נוהגים להעלותו לתורה לקריאה של מספר עליות. ונראה שאין להעלותו לקרוא את כל הפרשה, שגם לפי דינא דגמרא כתבו הפוסקים שרק עולה למנין שבעה אבל לא שיקרא להם כל הפרשה כמבואר במגן אברהם דלעיל. 

וז"ל יחוה דעת הנ"ל: שנינו בברייתא במסכת מגילה (דף כג.): הכל עולים למנין שבעה, ואפילו אשה, ואפילו קטן. וזו לשון הרמב"ם (בפרק י"ב מהלכות תפלה הלכה ט"ז): קטן היודע לקרות בתורה ויודע למי מברכים עולה למנין הקרואים. וכן פסקו הטור והשו"ע (או"ח סימן רפב סעיף ג). וביאר בשו"ת הריב"ש (סימן שכו) שמפני שאין הכל בקיאים בקריאת ספר תורה, לא הטריחו על הצבור להעלות שבעה עולים שכולם גדולים ויודעים לקרות בספר תורה. וכשהתקינו שיהיו שבעה עולים לספר תורה, היתה התקנה שיוכל קטן היודע לקרות ויודע למי מברכים לעלות למנין שבעה עולים. ע"כ. ובשו"ת התשב"ץ חלק א' (סימן קלא) כתב, שזה שאמרו הכל עולים למנין שבעה ואפילו אשה ואפילו קטן, אף על פי שאינם בני חיוב, הטעם שהקילו בזה מפני שהצבור יצאו ידי חובתם בקריאת שאר העולים, שאין קריאת שבעה עולים אלא לכבוד היום, וכמו שאמרו במגילה (כב:) דכל דטפי מילתא מחבריה טפו ליה גברא יתירה, וכיון שאין זה אלא משום כבוד היום הקילו באשה וקטן שיהיו עולים למנין שבעה. ע"כ. 

והנה המגן אברהם (סימן רפב סק"ו) כתב, שכעת לא נהגו לקרות קטן לספר תורה אלא רק למפטיר. וכן כתבו האליה רבה והגאון רבי זלמן שם. וכן כתב בשו"ת בנין שלמה (סימן נד). וכן כתב בספר מטה יהודה (סימן רפב סק"ו), שרבים נוהגים שלא להעלות קטן לספר תורה. ויש שנוהגים שלא להעלות לספר תורה בחור רווק שלא נשא אשה. אולם מנהג זה לא נתפשט במקומות רבים, צא ולמד ממה שכתב בספר מאמר מרדכי (סימן רפב סק"ה), שהמנהג הוא שקטן עולה למנין שבעה. וכן מוכח במשחא דרבותא שם. והגאון המקובל רבי שמואל ויטאל בספרו חיים שנים ישלם, הובאו דבריו בספר פתח הדביר (סימן רפב סק"ח), הביא מה שכתבו הגהות מיימוני והמרדכי בשם רבינו שמחה, שמה שאמרו קטן עולה למנין שבעה, לאו דוקא, אלא הוא הדין שעולה למנין שלשה. וכתב, וכן ראיתי גדולים שעשו מעשה כן, וכן נהגתי גם אני אחריהם. ע"כ. וכן כתב הגאון רבי יצחק בן ואליד בשו"ת ויאמר יצחק (דף כו ע"ד) שכן עשה מעשה רב. ומכל שכן שהיה מנהגם להעלות קטן לספר תורה למנין שבעה. והגאון מהר"א מני, אב"ד חברון, העיד בגדלו בספר מעשה אליהו (סימן קנו), שהמנהג בקהל קדוש בית יעקב להעלות קטן למנין שבעה. ע"ש. וכן המנהג במצרים, וכמ"ש הרה"ג ר' אליהו חזן בספר נוה שלום (הל' קס"ת אות כה). ע"ש. 

אמנם ראיתי להרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (או"ח סימן ו) שנשאל אם מותר להעלות קטן לספר תורה בשבת ויום טוב, והשיב, שדבר זה מפורש במגן אברהם סימן רפב, שכעת לא נהגו לקרות קטן לספר תורה. וכן כתב המשנה ברורה שם. וכן כתב המטה יהודה שם, ובמחכ"ת בחנם הגדיל המדורה והחריד עלינו את כל החרדה הזאת, שאין זה מנהג פשוט בכל הקהלות, ולא נתקבל בכל תפוצות ישראל, וכבר הבאנו דברי האחרונים מארצות המזרח שהעידו בגדלם שבארצותם נהגו להעלות קטן למנין שבעה. וגם בארץ ישראל אין מנהג פשוט להמנע מלהעלות קטן לספר תורה בשבת, ומנהגינו פה עה"ק ירושלים ת"ו להעלות קטן לספר תורה למנין שבעה כדין התלמוד והפוסקים ומרן השלחן ערוך. ובספר התקנות ומנהגי ירושלים לא הביאו כלל שהמנהג בירושלים שלא להעלות קטן לספר תורה, ואם היה זה מנהג קדום מימות הראשונים כדבריו, היה להם להזכיר מנהג זה. ואפילו אם היו נוהגים בקהלתו שלא להעלות קטן לספר תורה, אין זה מחייב את כל הקהלות, וידוע שפה עה"ק ירושלים כל קהל מחזיק במנהגי אבותיו, וכמו שכתב הרה"ג רבי אלעזר בן טובו בספר פקודת אלעזר (חלק א סימן נא דף סה). וכן כתב בכף החיים (סימן תנג סק"י, וסימן תסח ס"ק ס"ה). וגדולה מזו אני אומר שמעולם לא היה מנהג בארץ ישראל שלא להעלות קטן לספר תורה, וזאת על פי מה שכתב בספר בן אברהם בתשובות הגאון מהר"י בן יעיש שבסוף הספר (סימן א). וכן הביאו בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ז סימן א דף כה). 

וגם הלום ראיתי בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' (חלק אורח חיים סימן לו אות ד') שהניף ידו שנית, וכתב, שהמנהג עד היום בבתי הכנסת הותיקים של ירושלים השומרים על המנהגים במילואם שלא להעלות קטן לספר תורה, ושלא כאשר חדשים מקרוב באו והנהיגו בבתי הכנסת שלהם כמנהגם בחוץ לארץ להעלות קטן לספר תורה. ע"כ. ואני אומר מה בכך שנוהגים כהלכה כדין התלמוד והפוסקים, ואינם רוצים לקבל עליהם חומרות ומנהגים אשר לא שערום אבותיהם. ואין בהם משום גדר וסייג לתורה. וכל שכן לפי מה שכתבנו לעיל שאין מנהג כלל לא בירושלים ולא בארץ ישראל להקפיד שלא להעלות קטן לספר תורה, שבודאי שאין לחוש בזה כלל. ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו אם הצבור מסתפקים אם יש להם מנהג קבוע להחמיר בזה מימות אבותיהם, או לא, מוקמינן להו אדינא דתלמודא והפוסקים, ורשאים לנהוג להעלות קטן לספר תורה ולקרות בתורה בעצמו פרשת עלייתו, כדי לחנכו ולהרגילו בטעמי המקרא. וכבר ידוע שכל שיש ספק במנהג או בתקנה, מעמידים הדבר על עיקר הדין, וכמו שכתב הרמ"א בהגה באבן העזר (סימן קיח סעיף ו). וכן כתב עוד הרמ"א בדרכי משה (סימן א), והובא בבאר היטב (שם סק"כ). וכן כתבו הרבה אחרונים, הביאם השדי חמד (מערכת מ כלל רטז). והנה דעת האר"י ז"ל בשער הכוונות (דף עג ע"ד), שמה ששנינו במגילה (כג.) שקטן עולה למנין שבעה, היינו לעליית שביעי, שעל פי הקבלה מדרגת השביעי גרועה מכל שאר העולים לפניו. ובשו"ת גנת ורדים (כלל ב סימן כא) סמך סמיכה בכל כחו על דברי האר"י הנ"ל. וכן בברכי יוסף (סימן רפב סק"ה) הזכיר דברי האר"י ז"ל. ומדברי מר זקנו הגאון המקובל רבי אברהם אזולאי, בעל חסד לאברהם, שהובאו בברכי יוסף שם, נראה שחושש לזה, ולכן כתב שאין הקטן עולה למנין שלשה אלא למנין שבעה. ע"ש. וכן הנוהגים תמיד כדברי האר"י ז"ל, אינם מעלים קטן לספר תורה אלא לעליית משלים בלבד. וראה עוד בשו"ת משפטי עוזיאל חלק אורח חיים מהדורא תנינא (סימן יד סעיף ב). אולם מעיקר הדין בודאי שיש לסמוך על דברי רבותינו הראשונים שכתבו שהקטן עולה גם באמצע הקרואים, ובאמת שגם בעיקר מה שכתב בברכי יוסף בשם מר זקנו הנ"ל שאין הקטן עולה למנין שלשה, לאו מילתא פסיקתא היא, והא קמן הגאון המקובל רבי שמואל ויטאל ז"ל שכתב בספרו חיים שנים ישלם, והובא בספר פתח הדביר (חלק ג סימן רפב סק"ז) שראה גדולים שעשו מעשה רב להעלות קטן למנין שלשה, וגם הוא נהג אחריהם כן. והוא הדין לגבי עליית קטן בשבת למנין שבעה, שאפשר להעלותו גם באמצע הקרואים. והרי זה כמבואר. 

בסיכום: קטן שהגיע לחינוך, שיודע למי מברכים, מבן שש שנים ולמעלה, עולה לספר תורה למנין שבעה, בין באמצע הקרואים ובין בסוף הקרואים. וכל שכן שעולה לעליית מפטיר. ויכול לקרות בתורה בעצמו פרשת עלייתו. ובמקום שיש מנהג ברור שלא להעלות קטן לספר תורה, יעשו כמנהגם. ונהרא נהרא ופשטיה. עכ"ל היחוה דעת הנ"ל. וכ"ה בשו"ת יחוה דעת (חלק א סימן פה). 

וכן פסק בילקו"י (סימן קלה סעיף לג-לו) וז"ל: מותר להעלות קטן לספר תורה בשבתות, והקטן מצטרף לחובת שבעה עולים בשבת, והוא מבן שש שנים ומעלה. וכל זה בין כשעולה הקטן באמצע הקרואים, ובין כשעולה הקטן בסוף הקרואים. ובמקום שיש מנהג ברור שאין מעלין קטן לספר תורה כלל. ולכתחלה אין להעלות קטן למנין שלשה עולים בימי שני וחמישי. וכשיש צורך קצת להעלות קטן לספר תורה בימי שני וחמישי, כגון נער המניח תפלין ימים מספר לפני מלאת לו י''ג שנה, אפשר לסמוך על הפוסקים המקילים בזה, ולהעלותו לכתחלה לספר תורה, ועולה למנין שלשה. ולכתחלה אין להתיר לקטן לקרוא את כל הפרשה כולה, ומכל מקום בשעת הדחק כשאין שם איש היודע לקרוא בתורה יכולים לסמוך על הפוסקים המתירים שיקרא הקטן את כל הפרשה כולה. ויש אומרים שבמקום שאין שם כהן מותר להעלות לתורה כהן קטן, באופן שהגיע לחינוך. ויש חולקים וסוברים שבכהאי גוונא יעלו ישראל במקום כהן. והמנהג להוציאו לחוץ, ולא להעלות כהן קטן ראשון, אף שמצד הדין יכולים לקרותו ראשון. עכת"ד.