שאלה- האם יש איסור צער בעלי חיים במקום שיש תועלת לאדם? (בעקבות סרטון של הרב אסא קיסר)
תשובה- לא. ובכל אופן ישתדל לצמצם את הצער של הבעל חיים.
מקורות: החיות נבראו בכדי לשמש את האדם כמבואר בגמרא (קידושין פב.) רבי שמעון בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהורעתי מעשי וקפחתי את פרנסתי. ע"כ. ולכן כל דבר שהוא צורך לאדם מותר ואין בזה משום צער בעלי חיים כמבואר בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן קה) שדן אם מותר, אם למרוט נוצות לאווזות חיים, אי דומה לגיזת כבשים או אי הוו צער בעלי חיים? גם לחתוך לשון העוף כדי שידבר, ואזנים וזנב מכלב כדי ליפותו, נראין הדברים דאין אסור משום צער בעלי חיים אם הוא עושה לצורכיו ולתשמישיו. דלא נבראו כל הבריות רק לשמש את האדם, כדאיתא בקידושין (פב.) ותדע דבבא מציעא (לו.) חשיב פריקה צער בעלי חיים, וא"כ היאך מותר משא כבד על בהמתו להוליכו ממקום למקום הא איכא צער בעלי חיים. אלא דליכא איסור צער בעלי חיים אלא אם כן אין לו ריוח. ע"כ. הרי כל שדבר שהוא לצורך האדם מותר. וכן כתב בפתחי תשובה (יו"ד סימן כח ס"ק י) בשם תשובת נודע ביהודה (תניינא יו"ד סימן י) שנשאל באיש אחד אשר זיכהו השם בנחלה רחבה ויש לו יערות ושדות אשר בתוכו חיות אם מותר לילך בעצמו לירות בקנה שריפה לצוד ציד או אסור לעשות כן משום צעב"ח או בל תשחית והשיב דמצד הדין אין איסור דכ"ד שיש בו צורך להאדם לית ביה משום צעב"ח וגם לא שייך צעב"ח אלא לצערו ולהניחו בחיים אבל להמית לא ומשום בל תשחית נמי ליכא שהרי נהנה בעור וגם אינו עושה דרך השחתה ועוד דעיקר איסור ב"ת היינו שלא ישחית דבר שיכול האדם ליהנות ממנו אבל דבר שאין בו הפסד לשום אדם ל"ש ב"ת וא"כ הני חיות כ"ז שהם בחיים אין בהם שום הנאה רק במותן בעורותיהם ובבשרם ודאי דלית בהו משום ב"ת אך מ"מ יש בדבר זה מדה מגונה היינו אכזריות וזה אומנות שאינה שלו וגם איסורא שמכניס עצמו לסכנה וגם גורם הזכרת עונותיו ומי שהוא איש הצריך לזה ופרנסתו מצידה כזו אין ברירה אבל מי שאין עיקר כוונתו למחייתו אסור לעשות כן. ע"כ. הרי שכל שיש צורך לאדם מותר, רק שם ביש בזה משום סכנה אסר לו הנודע ביהודה. ומכל מקום יראו ככל האפשר להמעיט מהצער של החיות שיש לירא שלא יענש משמים על הצער שגורם לחיות כמבואר שם בתרומת הדשן (שם) שכתב: יש היראים דילמא יקבלו עונש על ככה. כדאשכחן בבא מציעא פה.) גבי רבינו הקדוש בההוא עגלא דתלא לרישה בכנפיה, דרבי אמר זיל לכך נוצרת. ואף על גב דהיתר גמור הוא לשחוט העגל לאכילתו, אפילו הכי נענש וקבל יסורין על ככה. ע"כ. ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (ט יורה דעה סימן לב) שהתיר להשתמש ביונים לחולי צהבת כיון דהוי לצורך. כן כתב בשו"ת יביע אומר (ט יורה דעה סימן ג): בספר זבחי צדק (סי' לג ס"ק מח) כתב, שראוי לגזור במקומותינו שלא לאכול משומן האווזים הבאים מארץ מרחק, שנוהגים שם להלעיט האווזות ולפטמם, כי המכשלה רבה מאד בשומן הזה. ע"כ. והב"ח (סי' לג) כתב, שאף במקומות שנהגו להלעיט האווזות, אי איישר חיליה דהמורה שם יבטל הלעטה זו מקרב בני ישראל, ולהחרים על זה שלא ילעיטו האווזות ולא יקילו באיסורא דאורייתא, כי רבים מקילים לעצמם ונכשלים באיסור תורה וחללים רבים הפילו. ע"כ. ובשו"ת שערי צדק (חיו"ד סי' מג) כתב, שאפילו אם אין שום ריעותא באווזות עצמם, יש חששות רבות בהם, ואין לאוכלם, ובדרכי תשובה (שם ס"ק קלא) כתב בשם הגאון מהר"א ברוידא באשל אברהם (סי' יט) שיש להחמיר שלא לאכול משומן האווזות שמלעיטים אותם, שאם מפסיקים להלעיטם, אינם יכולים לאכול עוד מעצמם, ואי אפשר להם לחיות י"ב חודש. והויא טרפה. ושכ"כ גם הגר"מ טייטלבוים, שכיון שעינינו הרואות שאחר הפיטום אינם יכולים לאכול עוד מעצמם, ואם יניחם כך ימותו, הוי בכלל מה שאמרו כל שאינה חיה טריפה. ע"ש. ובחכמת אדם (כלל טז אות י) כתב ג"כ שיש למנוע המנהג של הלעטת העופות. ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים. ובארצנו הקדושה מעולם לא היה מנהג הלעטת האווזות כלל, רק חדשים מקרוב באו והנהיגו מעצמם כן, ואין רוח חכמים נוחה מהם. וכ"כ הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי (חיו"ד סי' כו), שבארץ ישראל לא נהגו לפטם עופות כלל, וכתב שם להרב השואל, ואם יש ביד כת"ר לבטל הפיטום הזה דבר גדול יעשה וכו'. ע"ש. [וכן כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ט (חיו"ד סי' קנג), שכן אמר לו גאון ישראל החזון איש שראוי שלא להנהיג כן בארץ ישראל, כי על הראשונים אנחנו מצטערים. ע"כ. והן אמת ששמעתי שנעשה שיפור בהלעטת האווזים, שהתחילו מקרוב להלעיטם מאכלים רכים, שטוחנים את התירס המבושל עד שנעשה כמו דייסא, ומלעיטים את האווזים ע"י מכונה, ובמקום שהיו נותנים צנור ארוך בתוך הושט, נותנים צנור קטן, וע"י לחץ אויר נכנסת הדייסא לושט. ורבנים מומחים אומרים שעל ידי השינוי שחל בהלעטתם, לא רואים בושט קרעים ונקבים גדולים, כמו שהיה בזמן שהיו מלעיטים אותם בצנור הארוך. ומ"מ מחמת חולי של פטריות שמצויים בהם יש בהם נקבים בושט. אלא דאכתי לא איפרק מחולשא, שעדיין לא יצאנו ידי כל הספקות שבדבר. ע"כ. וכ"כ באורך הגר"ש עמאר בשו"ת שמע שלמה ח"ד (חיו"ד סי' ד). נמצא שאין להלעיט את האוזין מחשש טריפה.
תשובה- לא. ובכל אופן ישתדל לצמצם את הצער של הבעל חיים.
מקורות: החיות נבראו בכדי לשמש את האדם כמבואר בגמרא (קידושין פב.) רבי שמעון בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהורעתי מעשי וקפחתי את פרנסתי. ע"כ. ולכן כל דבר שהוא צורך לאדם מותר ואין בזה משום צער בעלי חיים כמבואר בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן קה) שדן אם מותר, אם למרוט נוצות לאווזות חיים, אי דומה לגיזת כבשים או אי הוו צער בעלי חיים? גם לחתוך לשון העוף כדי שידבר, ואזנים וזנב מכלב כדי ליפותו, נראין הדברים דאין אסור משום צער בעלי חיים אם הוא עושה לצורכיו ולתשמישיו. דלא נבראו כל הבריות רק לשמש את האדם, כדאיתא בקידושין (פב.) ותדע דבבא מציעא (לו.) חשיב פריקה צער בעלי חיים, וא"כ היאך מותר משא כבד על בהמתו להוליכו ממקום למקום הא איכא צער בעלי חיים. אלא דליכא איסור צער בעלי חיים אלא אם כן אין לו ריוח. ע"כ. הרי כל שדבר שהוא לצורך האדם מותר. וכן כתב בפתחי תשובה (יו"ד סימן כח ס"ק י) בשם תשובת נודע ביהודה (תניינא יו"ד סימן י) שנשאל באיש אחד אשר זיכהו השם בנחלה רחבה ויש לו יערות ושדות אשר בתוכו חיות אם מותר לילך בעצמו לירות בקנה שריפה לצוד ציד או אסור לעשות כן משום צעב"ח או בל תשחית והשיב דמצד הדין אין איסור דכ"ד שיש בו צורך להאדם לית ביה משום צעב"ח וגם לא שייך צעב"ח אלא לצערו ולהניחו בחיים אבל להמית לא ומשום בל תשחית נמי ליכא שהרי נהנה בעור וגם אינו עושה דרך השחתה ועוד דעיקר איסור ב"ת היינו שלא ישחית דבר שיכול האדם ליהנות ממנו אבל דבר שאין בו הפסד לשום אדם ל"ש ב"ת וא"כ הני חיות כ"ז שהם בחיים אין בהם שום הנאה רק במותן בעורותיהם ובבשרם ודאי דלית בהו משום ב"ת אך מ"מ יש בדבר זה מדה מגונה היינו אכזריות וזה אומנות שאינה שלו וגם איסורא שמכניס עצמו לסכנה וגם גורם הזכרת עונותיו ומי שהוא איש הצריך לזה ופרנסתו מצידה כזו אין ברירה אבל מי שאין עיקר כוונתו למחייתו אסור לעשות כן. ע"כ. הרי שכל שיש צורך לאדם מותר, רק שם ביש בזה משום סכנה אסר לו הנודע ביהודה. ומכל מקום יראו ככל האפשר להמעיט מהצער של החיות שיש לירא שלא יענש משמים על הצער שגורם לחיות כמבואר שם בתרומת הדשן (שם) שכתב: יש היראים דילמא יקבלו עונש על ככה. כדאשכחן בבא מציעא פה.) גבי רבינו הקדוש בההוא עגלא דתלא לרישה בכנפיה, דרבי אמר זיל לכך נוצרת. ואף על גב דהיתר גמור הוא לשחוט העגל לאכילתו, אפילו הכי נענש וקבל יסורין על ככה. ע"כ. ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (ט יורה דעה סימן לב) שהתיר להשתמש ביונים לחולי צהבת כיון דהוי לצורך. כן כתב בשו"ת יביע אומר (ט יורה דעה סימן ג): בספר זבחי צדק (סי' לג ס"ק מח) כתב, שראוי לגזור במקומותינו שלא לאכול משומן האווזים הבאים מארץ מרחק, שנוהגים שם להלעיט האווזות ולפטמם, כי המכשלה רבה מאד בשומן הזה. ע"כ. והב"ח (סי' לג) כתב, שאף במקומות שנהגו להלעיט האווזות, אי איישר חיליה דהמורה שם יבטל הלעטה זו מקרב בני ישראל, ולהחרים על זה שלא ילעיטו האווזות ולא יקילו באיסורא דאורייתא, כי רבים מקילים לעצמם ונכשלים באיסור תורה וחללים רבים הפילו. ע"כ. ובשו"ת שערי צדק (חיו"ד סי' מג) כתב, שאפילו אם אין שום ריעותא באווזות עצמם, יש חששות רבות בהם, ואין לאוכלם, ובדרכי תשובה (שם ס"ק קלא) כתב בשם הגאון מהר"א ברוידא באשל אברהם (סי' יט) שיש להחמיר שלא לאכול משומן האווזות שמלעיטים אותם, שאם מפסיקים להלעיטם, אינם יכולים לאכול עוד מעצמם, ואי אפשר להם לחיות י"ב חודש. והויא טרפה. ושכ"כ גם הגר"מ טייטלבוים, שכיון שעינינו הרואות שאחר הפיטום אינם יכולים לאכול עוד מעצמם, ואם יניחם כך ימותו, הוי בכלל מה שאמרו כל שאינה חיה טריפה. ע"ש. ובחכמת אדם (כלל טז אות י) כתב ג"כ שיש למנוע המנהג של הלעטת העופות. ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים. ובארצנו הקדושה מעולם לא היה מנהג הלעטת האווזות כלל, רק חדשים מקרוב באו והנהיגו מעצמם כן, ואין רוח חכמים נוחה מהם. וכ"כ הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי (חיו"ד סי' כו), שבארץ ישראל לא נהגו לפטם עופות כלל, וכתב שם להרב השואל, ואם יש ביד כת"ר לבטל הפיטום הזה דבר גדול יעשה וכו'. ע"ש. [וכן כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ט (חיו"ד סי' קנג), שכן אמר לו גאון ישראל החזון איש שראוי שלא להנהיג כן בארץ ישראל, כי על הראשונים אנחנו מצטערים. ע"כ. והן אמת ששמעתי שנעשה שיפור בהלעטת האווזים, שהתחילו מקרוב להלעיטם מאכלים רכים, שטוחנים את התירס המבושל עד שנעשה כמו דייסא, ומלעיטים את האווזים ע"י מכונה, ובמקום שהיו נותנים צנור ארוך בתוך הושט, נותנים צנור קטן, וע"י לחץ אויר נכנסת הדייסא לושט. ורבנים מומחים אומרים שעל ידי השינוי שחל בהלעטתם, לא רואים בושט קרעים ונקבים גדולים, כמו שהיה בזמן שהיו מלעיטים אותם בצנור הארוך. ומ"מ מחמת חולי של פטריות שמצויים בהם יש בהם נקבים בושט. אלא דאכתי לא איפרק מחולשא, שעדיין לא יצאנו ידי כל הספקות שבדבר. ע"כ. וכ"כ באורך הגר"ש עמאר בשו"ת שמע שלמה ח"ד (חיו"ד סי' ד). נמצא שאין להלעיט את האוזין מחשש טריפה.
