אודה לרב אם יעשה לנו סדר בהלכות שיעורי אכילת מצה.
א. כמה צריך לאכול?
ב. כמה ניתן להקל לזקן חולה..??
ג. האם אפשר להקל ולהרטיב המצא למי שקשה לו מצה יבשה.
בברכה רבה.
שלום וברכה
כתוב בילקוט יוסף בסימן תע"ה סעיף ה'
יש לאכול בליל פסח לכל הפחות ד' כזיתים מצה, ומכל מקום זקן או חולה, די שיאכל כזית מצה בתחילה, בברכת על אכילת מצה, ואחריה כזית מרור. ולכורך יקח חתיכה קטנה של מצה, וחתיכה קטנה של מרור, ולאחר מכן יאכל כזית אפיקומן. [שו"ת חזון עובדיה א סי' מד].
ובכן- בברכת מוציא מצה יש לאכול לכתחילה שתי כזייתות.
כזית מהמצה האמצעית וכזית מהתחתונה. כזית כנגד ברכת המוציא לחם ואחת כנגד אכילת מצה. אך אם קשה די לאכול כזית, ועוד חתיכה. וכן אפשר להקל שבני הבית יוכלו רק כזית אחד ועוד משהו, כיון שהמצות שבוצעים עליהם אין בהם בכדי לתת לכל אחד כזית.
לאחר מכן בכורך אוכלים לכתחילה עוד כזית מצה. אך חולה או זקן יכול לטעום רק משהו ממצה, כיון שאינו אלא לזכר מה שעשה הילל שהיה כורכם ואוכלם. וכתב הילקוט יוסף בסעיף ד'- אולם זקן או חולה שאינם יכולים לאכול כזית מצה כשיעור חצי ביצה, יש להקל להם לאכול כשליש ביצה, בלא ברכה.
-באיפקומן מעיקר הדין די לאכול כזית מצה, ולכתחילה טוב לאכול עוד כזית, זכר לפסח הנאכל על השובע (כ"כ בן איש חי).
לכן לסיכום- מעיקר הדין די בשלש כזייתות. לכחילה 4 כזייתות. המהדרים 5 כזייתות. והחולים והזקנים די בשתי כזייתות מצה ועוד קצת. ואם עדיין קשה, יוכלו להקל לאכול כל כזית שליש ביצה שהוא שני שליש כזית רגיל דהיינו 18 גרם מצה. אך בלי ברכה.
3- מי שקשה לו מצה יבשה יכול להקל לאכול מצה רטובה (ילקוט יוסף סימן תע"ה). כיון שאנו בני ספרד לא נוהגים בחומרא שלא לאכול מצה שרויה.
פסח כשר ושמח אברהם מלמד
