האם צריך לשבת שבעה על אב חורג, ומה עושים לאדם גוסס?

שאלה

שאלה דחופה לכבוד הרב בנושא הלכתי,אבי גוסס כל רגע האבא שלי הוא אבא לא ביולוגי אבל גידל אותי כשהיה נשוי לאמי כ20 שנה עברו מאז התגרשו.אין אני יודעת איך ועם אבי הביולוגי בחיים לא מכירה אותו אני יהודיה ממוצא מעורה אמי מרומניה

אבי הביולוגי מצרפת[אלג''יר]כאמור האב החורג גוסס האם אני אמורה לנהוג ולשבת שיבעה עליו???

אחותי היא בתו האמיתית לא היתה בקשר אתו 20 שנים לא אכפת לה אז כבוד הרב מה אני אמורה לעשות לפי ההלכה כבת לא ביולוגית של האב הגוסס שעותיו אחרונות קריטיות למוות הוא מוגדר סופני.הרבה זמן אין אני לא יודעת מה לעשות?תודה
תשובה 

ב"ה

שלום

ראשית- אם הוא עדיין בהכרה, מאוד חשוב להיות לידו בשעות האחרונות. ומאוד חשוב לנסות לומר עימו וידוי וקריאת שמע. זה יכול מאוד מאוד להועיל לנשמתו, ולהציל אותה מהרבה יסורים ה' ישמור.

וכן צריך להיזהר מאוד שלא לקרב את מיתתו אף שנקרא חולה סופני, כיון שכל רגע שהוא סובל כעת, יציל אותו מהרבה יסורים בעולם הבא. וכל הגורם לקרב מיתתו ניקרא שופך דמים ה' ישמור.

ולכן אעתיק לך את לשון השולחן ערוך  בהלכות גוסס:

שו"ע / יו"ד / סימן שלח

נטה למות, אומרים לו: התודה, ואומרים לו: הרבה התודו ולא מתו, והרבה שלא התודו, מתו, ובשכר שאתה מתודה אתה חי, וכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. ואם אינו יכול להתודות בפיו, יתודה בלבו. (ואם אינו יודע להתודות, אומרים לו: אמור: מיתתי תהא כפרה על כל עונותי) (טור) . וכל אלו הדברים אין אומרין לו בפני ע"ה, ולא בפני נשים, ולא בפני קטנים, שמא יבכו וישברו לבו.

סעיף ב

סדר וידוי שכיב מרע: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שרפואתי ומיתתי בידך, יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלמה, ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך, ותן חלקי בגן עדן, וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים. (ואם רוצה להאריך כוידוי יו"כ, הרשות בידו) (כל בו) .

שו"ע / יו"ד / סימן שלט

סעיף א

הגוסס, הרי הוא כחי לכל דבריו. אין קושרין לחייו, ואין סכין אותו, ואין מדיחין אותו, ואין פוקקין את נקביו, ואין שומטין הכר מתחתיו, ואין נותנין אותו על גבי חול, ולא על גבי חרסית ולא על גבי אדמה, ואין נותנין על כריסו לא קערה ולא מגריפה ולא צלוחית של מים ולא גרגיר של מלח, ואין משמיעין עליו עיירות, ואין שוכרין חלילין ומקוננות, ואין מעמצין עיניו עד שתצא נפשו. וכל המעמץ עם יציאת הנפש, ה"ז שופך דמים. ואין קורעין ולא חולצין ולא מספידין עליו, ולא מכניסין עמו ארון לבית, עד שימות. ואין פותחין עליו בצדוק הדין, עד שתצא נפשו. הגה: וי"א דאין חוצבין לו קבר אע"פ שאינו עמו בבית, עד אחר שימות (ריב"ש סימן קי"ד) . אסור לחצוב שום קבר להיות פתוח עד למחר שלא יקברו בו המת באותו היום, ויש סכנה בדבר (רבינו ירוחם בשם הר"י החסיד ז"ל) . וכן אסור לגרום למת שימות מהרה, כגון מי שהוא גוסס זמן ארוך ולא יוכל להפרד, אסור להשמט הכר והכסת מתחתיו, מכח שאומרין שיש נוצות מקצת עופות שגורמים זה וכן לא יזיזנו ממקומו. וכן אסור לשום מפתחות ב"ה תחת ראשו, כדי שיפרד. אבל אם יש שם דבר שגורם עכוב יציאת הנפש, כגון שיש סמוך לאותו בית קול דופק כגון חוטב עצים או שיש מלח על לשונו ואלו מעכבים יציאת הנפש, מותר להסירו משם, דאין בזה מעשה כלל, אלא שמסיר המונע.

ולגוף השאלה- כל דיני אבלות אמנם יש בהם ענין ריגשי, אך הרגש לא קובע את ההלכה.

ולכן על פי ההלכה, לא יושבים שבעה ולא נוהגים דיני אבלות על מי שאינו משבעה קרובים. בעל או אשה אב אם אח אחות בן בת.

ולכן במקרה זה, אף שאת מרגישה כלפיו מחוייבות ריגשית מסויימת, מכל מקום אינך צריכה דיני אבלות כלל.

טוב לעשות מצוות לעילוי נשמתו לאחר מאה ועשרים.

צדקה חסד לימוד תורה קדיש וכולי.

לגבי אחותך, צריך להבהיר לה שכיון שדיני אבלות, אינם רק ענין של רגש, לכן על פי ההלכה, במידה וילך לבית עולמו, עליה לנהוג כל דיני אבלות.

בשורות טובות

אברהם מלמד