שאלה
אנו מניין קטן ביום חול בשחרית של כ- 15 איש לפעמים עד שמגיע 10 לוקח זמן ואנשים בלחץ זמן.בזמן לחץ האם נכון הדבר ב- 10 מתפללים לא להמתין ל- 9 +ש"צ בזמן חזרה או ניתן להתפלל כאשר רוב המתפללים סימו את התפילה. או לחילופין האם נכון יותר לקיים תפילה אחת או לקצר לאחר התפילה ואם כן היכן?הדבר גורם למחלוקות מידי פעם ונשמח לקבל תשובה מפורטת ככל הניתן.
ב"ה
תשובה
תשובה
שלום וברכה
כתב בילקוט יוסף בסימן קכ"ד סעיף טז'- אם אחד מהעשרה מאריך בתפלתו, או שבא לבית הכנסת באיחור, והוא נמצא באמצע תפלת שמונה עשרה, אף על פי שאינו יכול לענות עמהם, מצטרף לעשרה, ומעיקר הדין רשאי השליח צבור להתחיל בחזרת התפלה, ואינו צריך להמתין לו עד שיסיים תפלתו, דכל בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין לט.). וכל שכן לענין קדיש, שאפשר לומר קדיש גם אם שלשה ארבע מתוך העשרה עדיין לא סיימו את תפלת שמונה עשרה. [ויש חולקים ואומרים שדוקא לענין קדיש וברכו מצטרף לעשרה אף על פי שאינו יכול לענות עמהם, אבל לגבי חזרת השליח צבור אין להקל כלל, אלא צריך שיהיו תשעה עונים. והעיקר כסברא ראשונה]. ומכל מקום היכא דאפשר ואין הדבר גורם לטורח צבור כל כך, טוב להמתין לו, ולא יתחיל השליח צבור בחזרת התפלה עד שיסיים את תפלתו. [ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קכד הערה טז עמוד קפג].
ולכן אפשר מעיקר הדין להקל להתחיל חזרה כאשר יש שמונה עונים אחד מתפלל ובצירוף הש"ץ ישנם עשרה.
בכדי למנוע מחלוקת, יש לומר בנחת לכל המתפללים, שכיון שכולם חבורה אחת, לכן עליהם להתחשב בשאר ולא להאריך בתפילה.
לגבי, לעשות תפילה ללא חזרה- לא כדאי להפסיד את האמנים.
לגבי דילוג בסוף התפילה, לא שמענו מרבינו האר"י זצ"ל כללים בדילוג בסוף התפילה, אלא רק בהתחלה. כמבואר בילקוט יוסף בסימן נב'.
בברכה אברהם מלמד
