שאלה- בתפילת שמונה עשרה, הגיע ל"רצה" ונזכר שלא אמר המלך הקדוש וחזר לראש וכשהגיע להמלך הקדוש נזכר שכבר אמר המלך הקדוש. האם ימשיך מ"רצה" או מהמלך הקדוש?
תשובה- ממשיך מ"רצה".
מקורות: כיון שהפסיק בשיחה רק בשוגג, שחשב שכך צריך לנהוג, מכיון שחשב שלא הזכיר המלך הקדוש, ומכיון שלא הפסיק לגמור את כולה, ממילא לכל הדיעות (בדין הפסקה באמצע התפילה ולא הפסיק בכדי לגמור את כולה) ימשיך מהמקום בתפילה שפסק בו ודיבר. ולכן עובר מיד ל"רצה" ומסיים את התפילה. וכן יש ללמוד מדברי השו"ע (או"ח סי' קד סע' ה) "דבכל מקום שפוסק, אם שהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש. ואם לאו, חוזר לתחלת הברכה שפסק בה". ובשו"ע (שם בסעיף ו) כתוב, אם שח בתפלה, דינו לענין חזרה כדין ההפסקות האמורות בסימן זה. ע"כ. דהיינו שתלוי בכמה זמן הפסיק בדיבור. ושיעור בכדי לגמור את כולה ביאר דיש לשער כזמן שאורכת התפילה כולה כמ"ש המשנה ברורה (שם ס"ק יד) "ואפילו עומד בסוף התפלה משערינן מתחלת התפלה עד סופה". ע"כ.
וכתב המשנה ברורה (שם בס"ק כה) "הפסיק בשגגה ע"י איזה טעות או שסבר שהוא מותר אפילו שהה כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש כי אם לתחלת הברכה. וזה לשיטתו דס"ל הכי אבל לדעת השו"ע אם הפסיק כדי לגמור את כולה אפילו בשוגג חוזר לראש". נמצא דבמקרה זה שלא שהה כדי לגמור את כולה בין לדעת השו"ע ובין לדעת המשנ"ב ממשיך מ'רצה'.
ולענין הפסיק בדיבור במזיד ראה מה שכתב בביאור הלכה (סימן קד סעיף ו ד"ה דינו), דהוי מחלוקת ראשונים להיכן חוזר. ולדעת השו"ע (סי' קיד סע' ז) המפסיק במזיד חוזר לראש דכתב, כל מקום שאנו אומרים חוזר לברכה שטעה בה, הני מילי שטעה בשוגג, אבל במזיד ומתכוין, חוזר לראש. ע"כ. ומ"מ אין זה ענין לנידו"ד דהפסיק בשוגג ולכן ממשיך מ"רצה".
ויש מי שרצה לומר סברא מחודשת, דשמא במקרה שלנו שחשב להתחיל מתחילה כיון שלא אמר המלך הקדוש, גרע טפי, דהוי כעקירה של התפילה. ואינו נראה, כיון דהוי עקירה בשוגג, נחשב כהפסיק בשוגג, וממשיך מהמקום שפסק "מרצה".
