שאלה- הזמין אצל סופר ספר תורה ושילם על כך. הסופר סיים את הספר ואמר לקונה לבוא לקחתו, והקונה מתעכב מספר חודשים. בין לבין הזמינו מהסופר ספר תורה אחר לזמן מיועד. הגיע הזמן וחסרים כמה יריעות, האם הסופר יכול לקחת את היריעות החסרות מהספר תורה הראשון לטובת הספר תורה השני, ולהשלים את החסר לאחר זמן?
תשובה- מעיקר הדין יכול הסופר לתת את היריעות של הספר הראשון מכיון שכתיבת ס"ת באופן הזה הוי כמכר, וכל זמן שלא בא הקונה לקחתו, הס"ת עדיין שייך למוכר. אך אינה הנהגה נכונה לתת את היריעות של הספר תורה הראשון מכיון שאם יבוא לפתח הקונה הראשון, הסופר יצטרך לדחותו עד תום כתיבת היריעות החסרות. לכן עדיף שיבקש רשות מראש מהקונה.
ביאור: אף שישנה מחלוקת בסימן ש"ו אם אומן קונה כלי מ"מ כיון שהכל שייך לסופר הוי כמכר וקימלן דבר תורה מעות קונות וחכמים תיקנו משיכה. לכן כל זמן שהקונה לא בא לקחת את הס"ת, הס"ת עדיין שייך לסופר והוא באחריותו המלאה ויכול לעשות בו כחפצו. ומעין זה כ' בקצות החושן בהזמין מסופר כתובה ולא שילם בזמנו לא עובר משום בל תלין כיון שהוי כמכר וז"ל בקצוה"ח סי' של"ט ס"ק ג', כתב בתשובת מוהר"א ששון, שו"ת תורת אמת סי' קי"ט, על ראובן שציוה לסופר שיכתוב לו כתובה והסופר כתבה וחתמה כו' אם עובר בבל תלין אם אינו נותן לו שכרו. וע"ש שהעלה דאינו עובר ז"ל, ואף על גב דאיפסקא הלכתא, בסי' ש"ו סעיף ב', דאין אומן קונה בשבח כלי, מכל מקום היינו באומן שאין לו כלום בכלי אבל באומן שהכלי עצמו הוא שלו נראה דודאי נאמר דדמי למכר, וק"ו ממה דהוי ס"ד דאומן קונה בשבח כלי והוי הלואה כו' מכל שכן הכא שהכלי עצמו הוא שלו דהוי מכר והלואה ע"ש ע"כ.
ומ"מ אין זו הנהגה נכונה כיון שאם יבוא הקונה יצטרך לדחותו לזמן מה עד שישלים את היריעות החסרות. ואף שאין הסופר עובר בכך משום מי שפרע או מחוסרי אמנה כיון שאינו חוזר בו מדיבורו אלא רק משהה את המכירה, מ"מ אינה מידת צדק כמ"ש חז"ל הין שלך יהא צדק לאו שלך יהא צדק. ופירש הרמב"ם בפי' המשניות שביעית פ"י הל' ט' וכל המטלטלין נקנין במשיכה, וכל זמן שלא משך יש לכל אחד מהן לחזור בו מאותה העסקה ואפילו אחרי מסירת המעות, ויתבאר זה במקומו. אמנם מי שמקיים דבריו ומחייב עצמו במקחו וממכרו אפילו בהסכם ובהבטחה בלבד אף על פי שלא היתה שם משיכה רוח חכמים נוחה הימנו. ואמרו עליהם השלום והין צדק שיהא הין שלך צדק, כלומר שאם הבטחת במשהו קיים דבריך ע"כ. ואמנם אין מזה ראיה גמורה שמי משנה משהו בדיבורו עובר משום מחוסרי אמנה, כיון שחז"ל קבעו זאת על מי שחוזר בו מדיבורו ולא מוכר כלל, אך מאין לנו שאם רק משנה מעט מפרטי המקח נחשב הדבר מחוסר אמנה דברו חז"ל מ"מ מסתבר שאינה הנהגה נכונה.
וכן אינו עובר משום הין שלך צדק שהסבירו חז"ל שהכונה שמדבר אחד בפה ואחד בלב כמ"ש הגמ' ב"מ מ"ט ע"א, דאיתמר דברים רב אמר אין בהן משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר מה תלמוד לומר (ויקרא י"ט) הין צדק והלא הין בכלל איפה היה אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק אמר אביי ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב. משמע בהוא אמינא הבינה הגמ' שעובר על הין שלך צדק בכל שינוי שהוא ודוחה הגמ' שאינו עובר אם לא תיכנן מראש לחזור בו מדבורו וכמו שפי' רש"י שם אלא שיהא הן שלך כו' - כלומר: כשאתה מדבר הן או לאו - קיים דבריך והצדק אותם; שכלא ידבר אחד בפה כו' - בשעה שהוא אומר הדבור לא יהא בדעתו לשנות, אבל אם נשתנה השער לאחר זמן והוא חוזר בו לפי שינוי השער - אין כאן חסרון אמנה.
