שאלה- הרב. האם זה נכון שצריך לאכול סעודת שבת בבוקר לפני חצות היום. יש לזה מקור?
תשובה- זה לשון שו"ת אור לציון חלק ב דיני סעודות שבת
ד.
שאלה. עד מתי זמן סעודה שניה.
תשובה. לכתחילה יש לסעוד סעודה שניה קודם חצות היום, ומי שלא הספיק לסעוד קודם חצות, יסעד אחר חצות היום.
ביאור - לכתחילה צריך לסעוד סעודה שניה קודם חצות היום, וכמו שמשמע מהרמב"ם בפרק ל' מהלכות שבת הלכה ט', שכתב, חייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת, אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה. משמע שסעודה שניה זמנה בשחרית דוקא. וכן הבין המ"מ בדבריו, ע"ש. וכן משמע מדברי הזוה"ק והאריז"ל, וכמ"ש בכה"ח בסימן רצ"א אות ב', ע"ש. וכן משמע מלשון השו"ע בסימן רפ"ט, שכתב בראש הסימן סדר סעודת שחרית של שבת, ולא כתב סדר סעודה שניה, משמע דזמנה בשחרית דוקא. ונראה שה"ה בסעודת יום טוב שיש לסעוד דוקא קודם חצות היום, ולכן יש להזהר בזה בשמחת תורה, שמאריכין הרבה בקריאת התורה ובשמחתה, שצריך להספיק לסיים תפילת מוסף ולאכול סעודת יום טוב קודם חצות, שהרי אי אפשר לאכול סעודת יום טוב קודם מוסף, שבסעודות אלו צריך לאכול כביצה פת, וכמבואר בשו"ע סימן רצ"א סעיף א' לענין סעודת שבת, ע"ש, והרי אסור לאכול סעודת קבע קודם מוסף, וכמבואר בשו"ע בסימן רפ"ו סעיף ג' ע"ש. וה"ה לחג השבועות, שרגילים לאכול בבוקר מזונות ואת סעודת החג מאחרים לשעת הצהרים, שיש להזהר לערוך את הסעודה קודם חצות. ואמנם בפרמ"ג בסימן רפ"ח בא"א ס"ק א' כתב שאם טעם מידי קודם תפילת מוסף מותר להתאחר מלאכול יותר משש שעות, וכן כתב במ"ב שם, אך זהו דוקא לבני אשכנז, דאזלי בתר שיטת הגאונים שהביא המ"מ בפרק ל' מהלכות שבת הלכה ט', שאין זמנים קבועים לג' סעודות, וכן משמע מתוס' פסחים ק"א ע"א ד"ה ובקידושא, דאפשר לאכול כל ג' הסעודות ביום, ע"ש, אך בני ספרד הנוהגים תמיד כשיטת הרמב"ם, וכמ"ש מרן באבקת רוכל בסימן ל"ה ובסימן ק"מ, וכן כתב הכס"מ בפרק א' מהלכות תרומות הלכה י"א, צריכים לנהוג כדעת הרמב"ם, שסעודה שניה היא בשחרית דוקא. ומ"מ בשעת הדחק יש לסמוך על דעת התוס' והגאונים. והנה יש בזה נפק"מ גדולה למעשה, והיינו שאם אכל את הסעודה השניה לאחר חצות ושכח לומר רצה והחליצנו, נראה שאינו חוזר, דאף דקי"ל דמי ששכח רצה והחליצנו בשתי סעודות ראשונות חוזר, וכמבואר בשו"ע בסימן קפ"ח סעיף ו', מ"מ כיון שלדעת הרמב"ם עבר זמן סעודה שניה, ולדעתו הו"ל כסעודה שאינו חייב בה, שהדין הוא שאינו חוזר, כמבואר בשו"ע שם סעיף ז', יש כאן ספק ברכות, ואינו חוזר ומברך. ונראה עוד, שאם אוכל מיני מזונות שספק אם ברכתם המוציא לחם מן הארץ או בורא מיני מזונות, שיכול לסמוך במקום הצורך לאוכלם לכתחילה קודם חצות, ואת סעודת הפת לאחר חצות, משום שיש כאן ספק ספיקא, ספק שמא ברכתם המוציא לחם מן הארץ ויוצא בהן ידי חובת סעודת שבת, ואף את"ל שאין יוצא בהן ידי חובת סעודה, שמא הלכה כהתוס' והגאונים, שאפשר לקיים סעודת שחרית גם לאחר חצות. וראה להלן בבאורים לתשובה ו' אלו מיני מזונות ברכתם ספק המוציא ספק מזונות. וכיון שמיני מזונות אלו הם בספק פת, יש להזהר שלא לאכול מיני מזונות אלו קודם תפילת מוסף בשיעור כביצה, וכמ"ש בשו"ע בסימן רפ"ו סעיף ג' שאסור לאכול סעודת קבע קודם מוסף.
ביאור - לכתחילה צריך לסעוד סעודה שניה קודם חצות היום, וכמו שמשמע מהרמב"ם בפרק ל' מהלכות שבת הלכה ט', שכתב, חייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת, אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה. משמע שסעודה שניה זמנה בשחרית דוקא. וכן הבין המ"מ בדבריו, ע"ש. וכן משמע מדברי הזוה"ק והאריז"ל, וכמ"ש בכה"ח בסימן רצ"א אות ב', ע"ש. וכן משמע מלשון השו"ע בסימן רפ"ט, שכתב בראש הסימן סדר סעודת שחרית של שבת, ולא כתב סדר סעודה שניה, משמע דזמנה בשחרית דוקא. ונראה שה"ה בסעודת יום טוב שיש לסעוד דוקא קודם חצות היום, ולכן יש להזהר בזה בשמחת תורה, שמאריכין הרבה בקריאת התורה ובשמחתה, שצריך להספיק לסיים תפילת מוסף ולאכול סעודת יום טוב קודם חצות, שהרי אי אפשר לאכול סעודת יום טוב קודם מוסף, שבסעודות אלו צריך לאכול כביצה פת, וכמבואר בשו"ע סימן רצ"א סעיף א' לענין סעודת שבת, ע"ש, והרי אסור לאכול סעודת קבע קודם מוסף, וכמבואר בשו"ע בסימן רפ"ו סעיף ג' ע"ש. וה"ה לחג השבועות, שרגילים לאכול בבוקר מזונות ואת סעודת החג מאחרים לשעת הצהרים, שיש להזהר לערוך את הסעודה קודם חצות. ואמנם בפרמ"ג בסימן רפ"ח בא"א ס"ק א' כתב שאם טעם מידי קודם תפילת מוסף מותר להתאחר מלאכול יותר משש שעות, וכן כתב במ"ב שם, אך זהו דוקא לבני אשכנז, דאזלי בתר שיטת הגאונים שהביא המ"מ בפרק ל' מהלכות שבת הלכה ט', שאין זמנים קבועים לג' סעודות, וכן משמע מתוס' פסחים ק"א ע"א ד"ה ובקידושא, דאפשר לאכול כל ג' הסעודות ביום, ע"ש, אך בני ספרד הנוהגים תמיד כשיטת הרמב"ם, וכמ"ש מרן באבקת רוכל בסימן ל"ה ובסימן ק"מ, וכן כתב הכס"מ בפרק א' מהלכות תרומות הלכה י"א, צריכים לנהוג כדעת הרמב"ם, שסעודה שניה היא בשחרית דוקא. ומ"מ בשעת הדחק יש לסמוך על דעת התוס' והגאונים. והנה יש בזה נפק"מ גדולה למעשה, והיינו שאם אכל את הסעודה השניה לאחר חצות ושכח לומר רצה והחליצנו, נראה שאינו חוזר, דאף דקי"ל דמי ששכח רצה והחליצנו בשתי סעודות ראשונות חוזר, וכמבואר בשו"ע בסימן קפ"ח סעיף ו', מ"מ כיון שלדעת הרמב"ם עבר זמן סעודה שניה, ולדעתו הו"ל כסעודה שאינו חייב בה, שהדין הוא שאינו חוזר, כמבואר בשו"ע שם סעיף ז', יש כאן ספק ברכות, ואינו חוזר ומברך. ונראה עוד, שאם אוכל מיני מזונות שספק אם ברכתם המוציא לחם מן הארץ או בורא מיני מזונות, שיכול לסמוך במקום הצורך לאוכלם לכתחילה קודם חצות, ואת סעודת הפת לאחר חצות, משום שיש כאן ספק ספיקא, ספק שמא ברכתם המוציא לחם מן הארץ ויוצא בהן ידי חובת סעודת שבת, ואף את"ל שאין יוצא בהן ידי חובת סעודה, שמא הלכה כהתוס' והגאונים, שאפשר לקיים סעודת שחרית גם לאחר חצות. וראה להלן בבאורים לתשובה ו' אלו מיני מזונות ברכתם ספק המוציא ספק מזונות. וכיון שמיני מזונות אלו הם בספק פת, יש להזהר שלא לאכול מיני מזונות אלו קודם תפילת מוסף בשיעור כביצה, וכמ"ש בשו"ע בסימן רפ"ו סעיף ג' שאסור לאכול סעודת קבע קודם מוסף.
