שאלה- אבא אחד יש לו בן בן 40 והוא בדרך כלל בריא בנפשו, אבל הוא היה באישפוז פסיכיאטרי והוא סובל מחרדות קיצוניות , הוא בחור דתי ובדרך כלל גם צם כל השנים תשעה באב ויום הכיפורים, לפעמים הוא לא צם בגלל החרדות והפחדים שיש לו ואחרי שהוא אוכל הוא מתחיל לבכות שה'' יהרוג אותו והוא ימות עקב כך שהוא לא צם,
האבא שואל איך הוא יכול או מה הוא צריך לומר כדי לחזק את הבן שלו והוא ביקש ממני לשאול גם מקורות.
תשובה- שלום וברכה לידיד היקר
בילקוט יוסף בסימן תרי"ח כתב בשם ספר חזון עובדיה על יום הכיפורים לגבי חולה שאסור לו להחמיר ולצום ביום הכיפורים וזה לשונו
א- חולה שרופא אומר שאם לא יאכל ביום הכפורים אפשר שיכבד עליו חליו ויסתכן, מאכילים אותו. ואפילו אם החולה אומר שאינו צריך לאכול, אין לו להתענות, אלא יאכל וישתה פחות פחות מכשיעור. ומאכילים אותו למרות רצונו, שהרי נאמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם ''וחי בהם''. ולא שימות בהם. (יומא פה:). ונאמר (בראשית ט, ה), אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. ואין בכך מדת חסידות כלל. הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. (הרמב''ם הל' שבת פ''ב ה''ג). ואף אם יש ספק פקוח נפש דוחה מצות עינוי נפש ביום הכפורים, ואין בזה שום מדת חסידות להחמיר על עצמו ולהתענות, שאינו אלא שופך דמים. ומצוה להסביר הדברים לחולה בטוב טעם ודעת, על ידי רבנים בעלי השפעה, שאם יחמיר להתענות ענוש יענש בידי שמים. [חזו''ע ימים נוראים עמ' רפז].
ב חולה שאכל ביום הכפורים על פי הוראת רופא אינו צריך כפרה כלל לאחר מכן. [ילקו''י מועדים עמ' צד. וכ''כ בשו''ת בנין ציון החדשות (סי' כה) שהרי כל אונס רחמנא פטריה, וכ''ש שנאמר ונשמרתם מאד וגו'].
ג חולה שאמר צריך אני לאכול ויודע שהוא יום הכפורים, אפילו הרופאים אומרים שאינו צריך, מאכילים אותו, כי לב יודע מרת נפשו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד צד].
י אם קיים חשש של טירוף הדעת דינו כחולה שיש בו סכנה, ומותר לו לשתות תרופה ביום הכפורים, לפי הוראת רופא. [ילקוט יוסף מועדים עמוד צח].
שיהיו בשורות טובות לכל עם ישראל.
אני מודה לך שהודעת לי שהפסק הקודם פורסם לרבים. שמחתי מאוד לשמוע.
כל טוב ויהי רצון שיזכו כל היהודים לעלות מהגולה לארצינו הקדושה שכל הצדיקים בכל הדורות ייחלו להעלות אליה. ושיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן
עה"ח אברהם מלמד
