יהודי טוב שהוכנס לכלא הפדראלי בארצות הברית על עברות צוארון לבן, וביקשו מכתב בכדי לחזקו ולאחמצו

לכבוד ארגון עם ישראל

שלום רב

בקשה קטנה בפי, האם יש מישהו מצוות הרבנים - המרצים - כותבי המאמרים שיוכל בזמנו הפרטי לכתוב מכתב עידוד רוחני ותמיכה נפשית עם אמונה בהקב"ה עבור אסיר חרדי, שיושב במאסר כאן בארה"ב בבית הסוהר פדרלי על עבירות צוארון הלבן לתקופה ממושכת.

כרגע האסיר נכנס למעין משברון, מצב רוחו ירוד והוא מאד מדוכדך בנפשו, אינו רוצה לתקשר כמעט אם בני משפחתו, ובקושי מתקשר עם מספר מצומצם של אסירים סביבו, ובפיו טענה, למה לאדם כמוהו ששומר תורה ומצוות, נותן צדקה ועושה חסד עם הזולת, מגיע למצב שיסבול מן השמים על עבירות שאין בהן איסור מן התורה.

תודה רבה

בה"י ג' אלול התשע"א

שלום וברכה יהודי טוב

שמעתי בצער רב על כך ששמו את כבודו אחרי סורג ובריח ויודע אני כמה קושי וכאב ישנם לאנשים במצב זה. ולכן החלטתי לכתוב לכבודו מכתב עידוד, על מנת שיהיה לכבודו כוחות לעמוד בניסיון הלא קל הזה.

ראשית אקדים שניסיון קשה זה, של ישיבה מאחורי סורג ובריח, כבר עברו עליו גדולי אומתנו מאז ומעולם. וכפי שהאבות הקדושים הנחילו לנו את הכוח לעמוד במסירות נפש בכדי לקיים את המצוות. על ידי שהם עצמם עמדו בהם, כך גם בניסיון הנ"ל.

ראשית- אברהם אבינו נאסר על ידי נמרוד, עד ששמו בכבשן האש, וה' יתברך עשה לו נס וניצל.

המדרש מספר שמשה רבינו נאסר במאסר במשך 10 שנים בכוש. וציפורה הייתה מכניסה לו אוכל בהיחבא.

ומי לנו גדול מיוסף הצדיק שבעקבות זאת שברח מאשת פוטיפר סריס פרעה, הכניסוהו לכלא.

והגרוע מכל, שתקופת המאסר של יוסף הצדיק לא הייתה קצובה כלל. והדבר יכול לגרום לאדם ייאוש מוחלט. ובפרט שאיש ממכריו בעולם לא ידע על מקום הימצאו, בכדי לנסות לשחררו. וכן בכדי לשלוח לו דברים אישיים שיקלו עליו מעט בזמן המאסר. ובפרט בתנאים של מצרים של אז.

ואף שכבר היה צריך לצאת לאחר 10 שנים, מידת הדין קטרגה עליו, על שאמר אם זכרתני אצל פרעה, והביע בכך חוסר בטחון בהקב"ה, ולכן נוספו לו שתי שנים. והחזון איש בספרו אמונה ובטחון הסביר, שאף שיש על האדם לעשות השתדלות, מכל מקום אם עושה השתדלות לא הגיונית, הרי שגילה דעתו שנכנס למצב של ייאוש, ולכן קטרגה עליו מידת הדין. שהרי מה לו לבקש טובה ממצרי כפוי טובה.

וכאשר נסתיים התיקון של יוסף הצדיק, מיד כתוב "ויריצוהו מן הבור" לומר לנו שכל צער שקצבו לאדם הוא מדוד בצורה מפליאה. ובין רגע נעשה מלך על כל העולם. כמו שכתוב שאמר לו פרעה "רק הכסא אגדל מימך".

ועל כן- כיון שעמד בניסיון בהצלחה, הוא היחיד מבין כל שבטי יה שקראו לו צדיק "יוסף הצדיק".

ולכן על האדם להתחזק ולא להסתכל על המצב הנוכחי, אלא על העתיד. כיון שכאשר יוסף היה בכלא הוא היה בסך הכל בגיל 18, ואילו היו אומרים לו שעתיד להיות מלך על כל מצרים ועל כל העולם מגיל 30 ועד גיל 110, במשך 80 שנה, ודאי שהדבר היה נותן לו כוחות אדירים, להעביר את הזמן בכלא באופן אחר.

ומי לנו גדול מרבי שמעון בר יוחאי זיע"א, שישב יחד עם בנו רבי אלעזר במערה 13 שנה מפחד המלכות, כמבואר במסכת שבת לג, והכל בגלל שלא רצה לעבור על בל תחונם, ואמר "כל מה שעשתה אומה זו לצורך עצמה עשתה". ומכל התנאים והאמוראים, היחיד שכל עם ישראל עושה לו הילולא בסדר גודל כזה בלג' בעומר, הוא רבי שמעון בר יוחאי זיע"א. הרי שאף שאדם נמצא בתנאי מאסר עליו להמשיך ביתר שאת ויתר עוז לנצל את זמנו, כפי הזמן שנותנים לו בכדי ללמוד תורה ולהתפלל. ויכול להשיג השגות גבוהות מאוד.

וידוע המעשה ברבי מאיר מרוטנבורג שהשר העליל על הקהילה עלילות שוא, והתנה השר עד שלא יתנו סכום אדיר לקופת השר, לא ישוחרר הרב, שהיה רבו של הרא"ש כידוע. ואף שהקהילה הסכימה לתת את הסכום, הרב רבי מאיר מרוטנבורג לא הסכים שישחררוהו, כיון שאומרת הגמרא בגיטין, שאין לשחרר אסיר מבין הגויים, יתר על דמי שוויו, בכדי שלא יעשו כך שוב ושוב.

ולימים, הסכים השר להכניס לרב קלף ודיו, ורבי מאיר מרוטנבורג כתב בכלא ספר תורה. וכך ישב עד יום מותו, בסך הכל 13 שנה. ואף לאחר פטירתו לא הסכים השר לשחרר את הגופה עד שיתנו את הסכום הקצוב. והיה יהודי אחד עשיר אחד ששמו שלמה בן אלכסנדר, שהסכים לתרום מכיסו את הכסף, ושוחררה הגופה לאחר מספר חודשים. ובלילה נגלה לו רבי מאיר בחלום, ושאלו במה הוא חפץ האם באריכות ימים ועושר או בחיי העולם הבא, ולהיות עם רבי מאיר במחיצתו, ואותו יהודי בחר בדרך השניה. ובבוקר קם וסיפר למשפחתו את בחירתו. וציוה לביתו ונפרד ממשפחתו, ובלילה הלך לישון ולא קם עוד.

וכן ידוע על הריב"ש (רבי יצחק בר ששת) והר"ן (רבינו ניסים) שהעלילו עליהם עלילות שוא והכניסו אותם למעצר לחמישה חודשים, ה' ישמור. וכן הלאה צדיקים רבים.

לכן ידידי היקר התחזק באמונה תמימה, דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד. וגם זו לטובה. ונסתרות דרכי האל. ויתקיים בך רשיתך מצער, ואחריתך ישגא מאוד. ובפרט שעוד חייך לפניך, וב"ה כאשר תצא מן המאסר תוכל להמשיך בחיים תקינים, ובתוספת הסבל שעברת, תהיה בעל מדרגה אמיתית. וכאשר בכה רבי פנחס בן יאיר בראותו את רבי שמעון בר יוחאי שכולו פצעים וחבלות בכל גופו, אמר לו " אם לא ראיתני בכך, לא הגעתי לכך".

ואף שצדיקים אלו היו צדיקי יסוד עולם. ונזהרו בקלה כחמורה, עם כל זאת הקב"ה החליט לנסות אותם בניסיון קשה זה. ואומר הבעל שם טוב הקדוש- "מקום שאדם נמצא, שם הוא צריך להיות" ואמרו רבותינו לגבי בית המקדש- לוי ממשפחת שוערים (שומרי השער) לא יכול להיות משורר (לשיר על גבי הדוכן בבית המקדש) ומי שהוא ממשפחת משוררים לא יכול להיות שוער, וחייב מיתה אם שינה, וכן משורר שעבד בבית המקדש כשוער חייב מיתה רמ"ל.

ויש להתבונן על לוי ממשפחת שוערים. הרי שאותו יהודי במשך 30 שנה שומר בשער בית המקדש. ואין לו אפשרות להחליף עבודה זו, ולעשות תפקיד אחר. הרי לומדים אנו מכאן שבכל מקום שאדם נמצא שם הוא צריך להיות, ועליו לקבל זאת בשמחה. ויש אחד שהקב"ה שם אותו שומר בקניון במשך 30 שנה. יבוא אותו אחד ויתלונן שהעבודה משעממת אותו. נאמר לו- הקב"ה בחר לך עבודה זו. ואילו היית עובד כשומר בבית המקדש, אם היית מבקש לשנות את העבודה, לא היו שומעים לך, אם כן גם במצבך, דע שזה התפקיד שהקב"ה ייעד לך בשעה זו.

לכן ידידי היקר- אף שהדוגמא אינה דומה למצבך, מכל מקום לומדים מכך יסוד גדול בחיי האדם, שיש לקבל בשמחה ובאהבה מה' יתברך, כל מקום שה' מייעד אותנו להיות שם. ואף שקל לדבר כאשר נמצאים בחופשי, מכל מקום, אין לכחד שזו האמת של תורתינו הקדושה. דהיינו האמונה התמימה של כל דעביד רחמנא לטב עביד. והסיבה שבחרו משמים דווקא באדם פלוני ולא באחר היא כיון שיודעים בשמים שלאותו אחד יש את הכוחות לעמוד בניסיון הקשה הזה. ושיש לו נשמה של צדיק שיכול להתגבר על כל הקשיים.

דבר נוסף- אף שאין לנו עסק בנסתרות ואין אנו יודעים חשבונות שמים, מכל מקום נפסק בשולחן ערוך בסימן רכב לומר על כל בשורה טובה שהחיינו בשם ומלכות, ועל כל בשורה רעה לומר ברוך דיין האמת בשם המלכות. ואף שהמנהג לומר רק על פטירה של אנשים, מכל מקום מעיקר הדין היה צריך לברך על כל בשורה רעה. אם כן- כיון שכך נפסק בשולחן ערוך, ודאי שה' הוא דיין אמת ויודע למה מייסר כל אדם, שאם לא כן היתה זו ברכה לבטלה. ופעמים שישנם אנשים וצדיקים, שהקב"ה מדקדק עימהם כחוט השערה. וכמו שכתוב בגמרא במסכת עבודה זרה יח. על הסיבה שנתגלגל על רבי חנינא בן תרדיון (שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות) למות מיתת שריפה, בגלל שהגה את השם המפורש בפרהסיא, ועל אשתו למות בחנק על שלא מיחתה, ועל ביתו לשבת בקובה של זונות על שדקדקה בפסיעותיה כאשר ראו אותה גדולי רומי.

הרי לנו שבשעת ריתחא מדקדק הקב"ה עם הצדיקים כחוט השערה.

וכל שכן לפי המקובלים שמסבירים שעשרת הרוגי מלכות מתו בגלל שהם גלגול של עשרת השבטים שמכרו את יוסף הצדיק. ואין מי מאיתנו שיודע מה עשה בגלגול הקודם. ואומר רבינו האר"י ז"ל שכבר אלף שנה אין נשמות חדשות, אלא כולם באו מגלגולים קודמים.

וראה נא ידידי היקר- אם אדם נכנס לבית מדרש, ורואה סביבו אלפי ספרים. ספרי גמרא ומשנה וחומש ונ"ך וספרי הלכה ורמב"ם ושולחן ערוך ופוסקים, וכך אלפי אלפי ספרים. הרי שבסיכומו של עניין כל הספרים האלו באים לומר דבר אחד- אמונה אמונה אמונה. דהיינו כל הספרים באים לחזק את הנקודה של עם ישראל שמאמינים אמונת אומן בקב"ה שברא את העולם ונתן לנו את התורה הקדושה. ושהוא מלכנו ואנו עבדיו. ושהכל משמים והכל בהשגחה פרטית. עד שאומר הבעל שם טוב הקדוש- אפילו תולעת קטנה שחם לה מפני השמש, הקב"ה שולח את הרוח שתזיז את העץ שיפיל עלה שייפול על התולעת, בכדי שלא יהיה לה חם בשמש הקופחת. כל שכן וקל וחומר איש ישראל שמושגח בהשגחה פרטית, שהקב"ה רואה אותו ודואג לו, ויודע את מחשבותיו. ועם כל זאת חפץ להעמיד אותו לעת עתה בניסיון קשה זה.

לכן ידידי היקר- מכל האמור לעיל ועוד דברים שבטח כבודו יודע מעצמו, התאזר כגבר חלציך, והתחזק באמונה תמימה, ועבור תיקון זה בשמחה גדולה ובהתלהבות עצומה. ואדרבא- כל מי שיבוא לחזקך, חזקהו אתה. ובפרט את בני משפחתך, שודאי כולם עצובים ודואגים לראותך במצב של דכדוך נפש. הראה להם פנים שוחקות, ושמחות, והראה להם שאתה בנו של אברהם אבינו, מאמין בן מאמין. והראה להם שיש תקווה לאחריתך. וב"ה תתאחד המשפחה ויהיו ימים טובים מאלו. ושהעיקר שיהיו צדיקים וחסידים, ושימשיכו את חייהם הלאה. וייבנו בניך ובנותיך בתים לתפארת. ובפרט אישתך- עליך לחזקה ולאמצה, שתמשיך להנהיג את המשפחה ברב עוז ותעצומות. וידוע שאישה היא בחינת ירח ואיש בחינת שמש. וכפי שתשפיע עליה כוחות ואמונה, כך יהיה לה קל יותר להתגבר על כל המצב, ולהנהיג את ביתך ברווחה כלכלית, ובשמחה רוחנית.

וכל שכן שעליך לחזק את הוריך, שמצטערים צער רב על כל דבר קטון שקורא לבנם כל שכן דבר גדול.

ולכן הרבה לכתוב מכתבים לבני משפחתך, לכל אחד בנפרד לבנים ולבנות להורים ולידידים. ודע שכל מילה שלך במכתב יכולה להשפיע על כולם רבות ונצורות, מה שלא יכולים להשפיע מילים כאשר אדם נמצא בחופשי. וכן הרבה ליצור קשר כפי אשר תוכל, על ידי טלפון וכדומה, לכל ידידיך ומכריך, וחזקם ואמצם. ותישא ברכה מאת ה' שוכן מעונה.

והכי חשוב- התקרב אל בוראך. ישנם זמנים מסוגלים מאוד. שבזמן קצר אפשר להגיע לדבקות עילאית בבורא, מה שאין אפשרות בשנים רבות. לכן הרבה לקרוא תהלים, בו טמן דוד המלך ע"ה את כל הסבל שסבל, בתוך מילים שיש בהם רוח הקודש, כמו שכתוב "רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני". וכבר חשבו האחים את דוד המלך לממזר, ולכן שמו אותו בשדה אחראי על הצאן והבקר. ודווקא משם זכה לכתוב את המאה וחמישים פרקים של ספר התהלים, שחיזקו ומחזקים דורות שלמים באמונה ובטחון ושמחה. ולכן השתדל חוק בל יעבור לגמור בכל יום את כל ספר התהלים. ואם אין זמנך פנוי- לפחות את התהלים של אותו יום בשבוע. וקרא את הפסוקים בשמחה ובהתלהבות. וכבר ידוע שמרן הבית יוסף בעל השולחן ערוך רבי יוסף קארו, זכה שיהיה לו מגיד משמים המדבר מתוך גרונו, בזכות זה שהיה קורא בכל יום חי פרקי משניות בשמחה ובהתלהבות עצומה. והרגש הוא דבר גדול בעניין זה.

וכן קבע עתים לתורה- ולמוד ש"ס ופוסקים כפי יכולתך. ובפרט שולחן ערוך וספרי הלכה. בכדי לדעת בדיוק מה יעשה ישראל בכל מקרה ומקרה שבא לפניו.

ה' יהיה עימך גיבור החייל. אזור כגבר חלציך, ואשמח לקבל מימך מכתב על כך שקיבלת את מכתבי, היוצא מן הלב היישר אל ליבך.

בברכה ובהוקרה רבה ובאהבת ואחוות אחים אברהם מלמד