תשובה באריכות לשאלה- האם מותר לי בתור יהודי לייצר למכור ולהציג בחנותי צלבים שתי וערב. הצלבים שמיוצרים לרוב הם עם דיוקן של הצלוב?

שאלה
שלום
רציתי בבקשה לקבל פסק הלכה בעניין ייצור צלבים ושיבוצם באבנים יקרות , האם מותר לי בתור יהודי לייצר למכור ולהציג בחנותי צלבים שתי וערב, וגם לקנות זהב מנוצרים ולאו דוקא רק צלבים. הצלבים שמיוצרים לרוב הם עם דיוקן של ימח שמו, ההיתר היום נח על דברי רב בבלגיה ששמו הרב... שהתיר לייצר צלבים ולשבצם באבנים יקרות והוא נשען על תשובה של נכד הרב עובדיה יוסף שליט"א באתר "הלכה יומית", השאלה שנשאלה את הרב הייתה כזו: קיבלתי במתנה שרשרת זהב משובצת באבנים יקרות והיא בצורת צלב האם מותר לי למכור אותה ולהנות מדמיה? התשובה היתה- שהצלב הינו רק סמל של עבודה זרה ולא עבודה ממש ולכן אין בעיה למכור ולהנות מדמיה עכ"ל  וכך אמר הרב... בבלגיה  "שמשמע מכך שמותר לייצר ולשבץ ולמכור".

ברור שזו לא הייתה שאלה תמימה ועשו בה שימוש כי כל בר דעת יבין שיש הבדל בין לקבל שרשרת אחת לבין ייצור המוני, הייתי רוצה לדעת הלכה ברורה לשאלה האם ליהודי מותר לסחור בזהב עם הכנסיות והאם מותר לו לייצר צלבים, בפועל מייצרים צלבים עם צלמית של ימח שמו, כמו כן תמונות מזהב בובות מזהב שלהם ועוד ועוד ועוד בהיעדר הלכה ברורה כולם פורצי גדר . בקרוב יש חג להם ועכשיו כל היהודים עובדים בשבילם מאוד קשה בתודה.

 אביי ואזאנה

תשובה באריכות עם מקורות  ההלכה
למעבר לתשובה בקיצור לחץ כאן

בה"י

כ' אלול תשע"ה

לכבוד ידידי היקר אביי ואזאנה שלום וברכה

כתב הרמ"א בסימן קמ"א א' צורת המשתחוים לו דינו כדין צלם ואסור בלא ביטול אבל אותן שתולין בצואר לא מקרי צלם ומותר. ומקורו בב"י בשם המרדכי ר"פ כל הצלמים בשם ראבי"ה הלכות ע"ז סימן אלף נ"א וז"ל וצורות צלמים שיש לחוש שעובדים וכו' אסורים מספק, וכן ש"ו שהשתחוו בו לזכרון התלוי, אבל מה שתולין ש"ו בצואריהן לזכרון שבאו מטעותם לא מחמירינן בהו עכ"ל ומאידך הביא הב"י את דברי הרשב"א (ר"נ פרק כל הצלמים דף יח: ד"ה גמ' ואמרינן) שכתב דבזמן הזה שמחקקים חקק בכלים ומציירין בהן שתי וערב דמות מניקה אף המוצא כלים שיש בהם דמות מניקה שתי וערב אסורים ועוד שכן דרכן לציין בכלי מלחמתם ומגפפים ומנשקים בשעת מלחמה. אך הר"ן העיר על דברי הרשב"א צריך לי עיון שאפשר שאין עובדין היום לצורות הללו אלא לזכר בעלמא עושין אותם. ומעין זה כתב גם הריטב"א ע"ז מג. צורות שתי וערב שרגילין גוים לצייר בכלים של כסף מותרים. ולא עוד אלא שהם אין עובדין אלא לצורת שתי וערב שטמא אותה הגלח. וזה טעם היתר המטבעות, דהוה ליה כדבר בריא שאין נעבדין שהוא מותר לדברי הכל ואפילו על המכובדין עכ"ל

וכן הביא הב"י את דברי רבינו ירוחם ע"ז מב: שכתב- בשם ה"ר אברהם בן אסמעאל דגוים בזמן הזה שאין עובדין לחמה וללבנה ולצורת הדרקון כלים הנמצאים עליהם צורות הללו מותרין בהנאה ואם נמצא צורת אשה ובנה בחיקה או צורת שתי וערב [ואדם תלוי בו] (ליתא בב"י דפו"ר ואיתא בר"י) אסורים ואפשר דגוים אלו שאינן אדוקים בעבודה זרה כל מה שעושים בצורות הללו בכלים אינן עושין אלא לנוי ומותרין בהנאה כולם ואסורין להשהותן משום חשד אם הם בולטים וראוי להחמיר בספק איסור תורה עכ"ל.

נמצא ששתי וערב בזמן הזה הוא מחלוקת ראשונים אם מותר להשהותו. דלרשב"א אסור להשהותו ולרבינו ירוחם אף שמותרים בהנאה כיון שאינם הדוקין מכל מקום אין להשהותם משום חשד אם הם בולטין וכתב שראוי להחמיר מספק. ומאידך הר"ן ולראבי"ה הסתפקו אם מותר להשהותן כיון שלא נעשה אלא לזכרון בעלמא, ולריטב"א מותר. והרמ"א פסק דברי המתירים להשהותם.

וכבר נשאל בשו"ת אבקת רוכל (סימן סח') בקנה צורת שתי וערב שספק לו אם נעבדה, ופסק הרב כדברי הרשב"א שאין לו למוכרו וז"ל-  ומה שכתב השואל שהר"ן כתב שאין עובדים היום לצורות הללו כו' תימא גדול הוא שהר"ן לא מלאו לבו לחלוק על הרשב"א, ולא כתב כן אלא בדרך אפשר וצ"ע, וזה השואל סומך על זה לעשות מעשה להקל וזה לא עלה על דעתו של הר"ן. ומה שכתב שרבינו ירוחם כתב בשם ה"ר אברהם אסמעאל שגוים אלו אינם אדוקים בע"ז וכל מה שעושים בצורות הללו בכלים אינם אלא לנוי וכו', מי ישמע לו הדבר הזה לתפוס ספקו של אברהם בר אסמעאל להקל ולהניח פשיטות של הרשב"א להחמיר בהיותו רב גדול ומפורסם עכ"ל. הרי שאף שהביא בב"י דברי המתירים ודברי האוסרים מכל מקום למעשה פסק הרב להחמיר כדברי האוסרים. וברור שטעמו משום שאין לו להכניס עצמו במחלוקת ראשונים בקום ועשה. ולכן אף שהריטב"א כתב גם כן סברא זו, מכל מקום מידי פלוגתא לא נפיק ואין לעשות מעשה לכתחילה.

ובשו"ת לב חיים ח-ג סי' ק כתב כיוצא בזה על ראשי ישראל המקבלים מצד המלכות צורת ש"ו לכבוד. וכתב שאף שאסר באבקת רוכל וכן בשו"ת בתי כהונה מכל מקום יודו בנידו"ד להקל כיון שאין בזה סרך ע"ז ואינו נעשה אלא לכבוד. וכן יש בזה חשש איבה אם לא יענוד אותו או שיטלנה על ידי גוי. הרי שחילק הרב בין בדיעבד לבין לכתחילה, ושמשום איבה יש צדדים להקל.

ובספר בתי כהונה ח"א סי יג' פסק לאחד שקיבל תכשיט מרגליות העשוי בצורת ש"ו לאסור אלא אם כן גוי מבטלו. ובשו"ת זרע אמת יו"ד סימן מ"ה התיר בתכשיט מרגליות, אך הביא את דברי הש"ך וכתב- ובש"ו עצמו כיון שהדרך שמשתחוים לו לכ"ע אסור עכ"ל הש"ך ובאמת אנו נוהגין לאסור בכה"ג על פי דברי הש"ך חוץ מש"ו של מרגליות דאלו ודאי עושים לנוי עכ"ל זרע אמת. נמצא שגם בש"ו בצורת מרגליות נכנס למחלוקת אחרונים שלבתי כהונה אסור ולזרע אמת מותר, אך אוסר בש"ו עצמו. וכן פסק בשו"ת מהרש"ם חלק ד' סימן יב' לאסור ש"ו בהנאה עי"ש.

ובשו"ת ערוגת הבשם יו"ד סימן קכ"ט נשאל בייצור ומכירת ש"ו ע"י יהודים ופסק לאסור וז"ל בסד"ה על- בבית מסחר הנ"ל שנעשים צלמים כאלו למאות ולאלפים פשיטא דלא ימלט דכמה וכמה מהם נעבדים אח"כ. וא"כ העושה אותם הוי כאלו ברור שעושה צורה ע"מ לעובדה, וא"כ אפילו נסמוך לענין לאו דלפני עור לא תיתן מכשול אהיתר הנ"ל שבסימן קנ"א ברמ"א וש"ך (שבגויים אין איסור לפני עיור אף מדרבנן כאשר יכול לקנותו במקום אחר), מכל מקום הכא איכא איסורא דאורייתא משום לאו "דלא תעשון לכם" ומלקי נמי לקי להרמב"ם הל' ע"ז פ-ג הל' ט'- העושה עבודה זרה בידו לאחרים אפילו עשה אותה לגוי לוקה שנאמר "ואלקי מסכה לא תעשו לכם" עכ"ל וזה אף אם עושה על ידי פועל גוי כמבואר בלחם משנה במקום ובערוגת הבשם הנ"ל.

ובשו"ת דברי יציב יו"ד סימן מה' הביא את דברי שו"ת ערוגת הבשם הנ"ל וסיים- במקומותינו נהגו איסור בזה מאז ותמיד וישראל קדושים משכו ידיהם מלסחור בע"ז ומשמשיהם וטמא טמא יקרא. ובפרט שבזה"ז אין חשש איבה, ויש לו חנויות אחרות שיכול לקנות בהם צורות ש"ו ולכן המכניס אצלו צורת ש"ו הוי בגדר מה שנאמר בדברים ז' כ"ו ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. וזאת תורת העולה מן האמור שמכמה טעמי, אין ראוי לסחור בצורת ש"ו, ויש בזה גם משום אל תפנו אל האלילים (שבת קמ"ט). וידוע ג"כ חומר הדבר בפנימיות ובהנהגות להרה"ק מוהרי"מ מזלאטשוב זי"ע לא יסתכל בשום צלם וע"ז כי אין מקבלין תפלתו ארבעים יום עכ"ל וזה שמבקשים על פרנסה בהיתר ולא באיסור, היינו שלא נזדקק לסחור בדבר האסור ושומר נפשו ירחק מזה, ובפרט בדורנו זה שהפרוץ מרובה על העומד והכפירה והמינות מתפשטת והולכת והאפיקורסים והרפורמיים למיניהם מתרבים בעוה"ר שאין מן הראוי להכניס עצמו לזה ולנזהר שלומים תן כמי נהר עכ"ל הדברי יציב. ועיין בשו"ת קנין תורה ח-א סימן נ"ד סק' ה' ובשו"ת מהרש"ג ח-ב ובסי' קצ"א. ובשו"ת האלף לך שלמה סי' קצ"ט.

ומורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א בספרו יביע אומר חלק ב' (יו"ד סי' יא'  סק' ד') וכן ביחוה דעת חלק ג' (סי' ס"ה) כתב שאם קיבל מדליה שיש עליה צורת שתי וערב מותר לו להשהותה בביתו או לענוד אותה בשעת הצורך כאשר פוגש במלכים וכדומה. וכן פסק ביביע אומר חלק י' (יו"ד סק' יד') שאם קנה בגדי כומר שיש בהם צורת ש"ו שמעוניין למכור לכומר המרבה במחיר, שבמקום הפסד מרובה יכול להקל ולסמוך על המתירים ולמכור לכומר עכת"ד. וטעמו משום שיש בזה מחלוקת ראשונים, במקום שיש הפסד או שכבר קיבל, כתב שאפשר לסמוך על הראשונים המקילים. אך ברור שלא התיר הרב להכניס עצמו בקום עשה למחלוקת ראשונים בדבר דאורייתא וכמו שכתב רבינו ירוחם שראוי להחמיר בספק איסור תורה, בייצור ושיווק הש"ו למיניהם. ולענין למוכרו באופן חד פעמי, לאחר שקנה בטעות, במבואר בתשובה, לא התיר אלא במקום הפסד מרובה כאמור, ושכן הסכים עימו הרב עזרה עטיה ראש הישיבה להתיר במקום הפסד מרובה עכ"ל.

הרי שגם מורינו הרב שליט"א לא התיר אלא במקום הפסד מרובה, ורק כיון שקנה בטעות, ומוכרו באופן חד פעמי, אך לא העלה שאפשר לכתחילה לייצר ולמכור צורות אלו לאלפים ולרבבות.

ובהיותי בזה כיון שלא יכולתי להיכנס לקודש פנימה למורינו הרב לכן שאלתי את בנו הרב אברהם יוסף שליט"א רב העיר חולון מה דעת הרב במסחר בש"ו וכתב לי כדלהלן:

נושא השאלה: ייצור ושיווק צלבים שיש בהם שתי וערב עם צלמית של ימ``ש תשובה- יש הבדל בין הצלב המצוי בכנסיה שהוא עבודה זרה ומקטרים לפניה, לבין הקישוט ומה שנושאים הכומרים עליהם שנועדו למזכרת עון. שהמונח בכנסיה אסור בהנאה, לעומת המזכרת עון שמותר בהנאה, דהיינו אם מצא אבידה או קיבל מתנה, אבל לסחור בזה ודאי שאין מקום להקל. ומעשה שהיה- אחד התלמידים של מרן אבי מורינו הראש''ל שליט''א, יש לו מכונה שמייצרת כל סוגי תכשיטים בשטנץ מיוחד, ושאל אם יהיה מותר לו לייצר תכשיטים אלו, ואבי מורי אסר עליו. בברכה הרב אברהם יוסף.

וכן שאלתי את הרה"ג הרב בן ציון מוצפי שליט"א וזה לשון השאלה: רציתי בבקשה לקבל פסק הלכה בענין ייצור צלבים ושיבוצם באבנים יקרות. האם מותר בתור יהודי לייצר ולמכור בחנות צלבים שתי וערב על פי פסק של הרב עובדיה שליט"א בשם הרמ"א בסימן קמ"א א' שש"ו זה זכר בעלמא.
תשובה- מה ליהודי ולטומאת הגויים עכ"ל. וכן אמר לי בעל פה הרה"ג הרב מסעוד אלחדד שליט"א אב בית דין ירושלים עיה"ק (מחבר שו"ת מנחת אשר 12 חלקים), שאין להתיר לייצר ולהסתחר בצורות ש"ו, ומכוער הדבר מאוד, ושאומר זאת בשמו, וכן עודדני לכתוב תשובה בנושא, ובשמוע הדבר שיש מבני עמינו שעולה על דעתם לעשות זאת הזדעזע הרב מאוד.

ועוד יש לומר שכל זה לענין צורת שתי וערב שדרכם לעונדה על הצואר כפי לשון הרמ"א, אך שתי וערב גדולים שדרך לקנותם לכנסיה, וקרוב לודאי שכך יהיה, ודאי שלכל הדעות אין לייצר ולמכור אותם כמו שכתב השולחן ערוך בסימן קנ"א א'- דברים שהם מיוחדין למין ממיני אלילים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותם אלילים שבאותו מקום. וכן פסק בבן איש חי מסעי (ש-ב או' ג'  ד"ה וכ"ז)- אותם צורות שתי וערב שמניחים אום בפנים דמכבדין אותם ומשתחוים להם דינם כעבודה זרה ממש.

ולכן במקרה שמייצר ש"ו גדולים במיוחד בגודל כמה עשרות ס"מ וכל שכן גדולים יותר קרוב לודאי שנקנה לצורך הבית ע"ז שלהם וודאי אסור לכל הדעות שהרי הרמ"א לא התיר אלא ש"ו שעונדים על צוארם.

ישנו סוג נוסף של שתי וערב דהיינו שמלבד הש"ו שמים שם גם את הצלוב עליה. בזה י"ל שלכל הדעות אין היתר לכתחילה כיון שמה שכתב הרמ"א שעושים לזכר הכוונה זכר לזה שצלבו את השיתוף שלהם. אך כאשר שמים בתכשיט גם את הצלוב עצמו אינו זכר אלא הדבר עצמו. וכל שכן לפי דברי הש"ך בסק ו' שכתב ובצורה עצמו כיון שדרך שמשתחוים לו לכ"ע אסור. ואף שנראה כונתו לש"ו עצמו לבד לאפוקי שנעשה בכלי, מכל מקום יש ללמוד כ"ש כאשר הצלוב עליו דאין להתיר לכל הדעות. ואף שיש לומר שאף כשהצלוב עליה אינו אלא לזכר בעלמא מכל מקום ואין לנו כח להתיר יותר ממה שכתוב במפורש דהיינו צורת הש"ו עצמה ששמים על הצואר כש"כ הרמ"א.

יש לציין דהרמ"א בסימן קנ"א א' כתב הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בהם או שלא יוכלו לקנות במקום אחר אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר ויש מחמירין ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו עכ"ל.

וכיון שכל סוחר עושה דבר מיוחד עם נוי שונה מחבירו בכדי להגדיל את המכירות שלו ולא מוכר דבר סטנדרטי אינו נחשב שיכול לקנות במקום אחר. וכל שכן לדברי שו"ת דברי יציב (יו"ד סימן נד') שכל שיש לו יותר טורח לקנות ממקום אחר נחשב הדבר שאין לא אפשרות לקנות במקום אחר עי"ש. ובכל אופן אינה הנהגה נכונה כמו שכתב הבן איש חי שם בסעיף ז'- ראוי להחמיר בכל גונא, והנזהר בזה ישא ברכה מאת ה' בעולם שכלו טוב עכ"ל.

לכן לסיכום- לענין ייצור הש"ו נכנס לאיסור לאו של "אלקי מסכה לא תעשו לכם" ולענין להסתחר בהם (מבלי שייצר) אין היתר להסתחר בצורות ש"ו למיניהם בצורה המונית, וכל שכן כאשר צורת הצלוב עליהם. כיון שאין להיכנס למחלוקת ראשונים בקום ועשה בחשש איסור תורה. ורק אם כבר קיבל צורות אלו ורוצה להשהותו או למוכרו באופן חד פעמי, מותר בדיעבד ובהפסד גדול. וכל שכן אם הם גדולים שאינם ראויים לענוד על צוארם שיש חשש סביר שיגיע למקום העבודה שלהם, שאין להמציא להם סחורה זו. והאריכו בזה האחרונים שמכוער הדבר.

ואין צריך להזכיר אך מחמת שהותרה הרצועה ח"ו חייב להזכיר שאסור באיסור גמור ומוחלט לייצר או למכור או להשהות צורת ש"ו שהצלוב עליה וכתוב בצידה קדוש קדוש .. ד' צב' רמ"ל  בלשון הקודש כמו שהראו לי שיש שטעו וייצרו והציעו למוכרה. ואיש זה צריך סליחה וכפרה על שייצר ומכר עבודה זרה ממש. והוא הדין כל צורת ש"ו שמייחסים אליה בכיתוב מילות שבח וכבוד. וכל שכן בצורה של דמויות מפוסלות בזהב שמייחסים אותה לצלוב.

וכתב ספר חסידים סימן ת"ל רב בני אדם שיש להם עסקים עם המינים משמשי ע"ז, אינם עשירים עד יום מותם כי לא יאריך עשרם עד סוף ימיהם לפי שמספיקים להם תשמישי ע"ז ועוד עוברים על ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו (דברים ז' כו') לכך לבסוף מה שהרויחו ע"י הכומרים יפסידו.

ובברכת המזון אנו מבקשים פרנסה בהיתר ולא באיסור, וודאי שהכונה על דברים כאלו וכיוצ"ב. וראוי לגדור את הפרצות בדור זה שהפרוץ עומד על המרובה כפי שכתב בשו"ת דברי יציב.ואנו בדור שעלינו להרבות את הקדושה ולא להיפך ח"ו.

בברכת לשנה הבאה תיכתבו ותיחתמו בספרן של צדיקים

 אברהם מלמד

am@am-israel.com www.am-israel.com

ומצורף בזה התשובה שקיבלנו מאתר הלכה יומית

שלום רב!

ראשית כל, לא דיברנו עם מרן הרב שליט"א בענין זה מעולם, רק הבאנו ממה שהוא כתב בזה.

והדבר פשוט שגנאי גדול הוא לכל אשר בשם ישראל יקרא, לעסוק בדברים אלה לשם סחורה, וכל דברינו היו על תכשיט העשוי לנוי לכבוד, אבל לגבי אותם העשויים לעבודה זרה לכבוד יום אידם, וכל שכן צלבים גדולים, וכן תמונות יש"ו ואמו, לא דיברנו כלל, שהוא דבר מכוער מאד לעסוק בזה. ובכל אופן אנו לא כתבנו בזה לא לאסור ולא להתיר, רק כתבנו שצלב שנעבד לעבודה זרה אסור למכרו, ובכלל זה צלבים גדולים שנראה לאסרם בסחורה. וצלב על גבי תליון זהב, העשוי למזכרת בלבד, אינו אסור בסחורה, והיינו כשבא לידו במתנה וכדומה, והוא חדש, אבל לקנותו ולעשות בו סחורה לא כתבנו להתיר.

בברכת התורה, וכתיבה וחתימה טובה.

הלכה יומית.

ומצורפת הבזה תשובתו של הרה"ג הרב מאיר מזוז ראש ישיבת כסא רחמים כשנשאל לשאלה זו בדיוק

תשובה: חס וחלילה!
הגאון רבי עובדיה יוסף מדבר במדליה שקיבל מהשלטונות אבל לייצר לא התיר וכל שכן בימי אידם.

הרב המשיב:

מרן ראש הישיבה, הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א

.