למדנו בכיתה שהתורה לא כתבה רגשות. מדוע התורה לא האריכה בנושא זה?

שאלה
כבוד הרב שלום,
לא מזמן החלו שיעורי התנך בבית הספר. המורה סיפרה לנו כל מיני דברים מעניינים על ספר התנ"ך הקדוש של עמנו.
היא ספרה לנו שהתנ"ך נורא קמצן. הוא לא מספר לנו על רגשות הדמויות, איך הם נראו ועוד שאלות שלא נמצא להם תשובה בספר הקדוש.
כפי שהבנת, שאלתי היא : מדוע ספר התנ"ך אינו מספר הרבה פרטים כמו בסיפור?
בתודה מראש, ותקווה לתשובה מהירה

ב"ה

שלום וברכה

ספר התנ"ך בכוונת תחילה היה להיות מתומצת ולא ארוך יתר על המידה. ואז היה במקום חמישה חומשי תורה כמה עשרות ספרים שהרי החומש מגלגל תקופה של אלפיים שנה וכן הנביאים וכתובים מגלגלים תקופה של עוד כאלף ושבע מאות שנה. ואם כן התנך היה נהיה לספר עם עשרות כרכים שאף אחד לא היה מסוגל ויכול לקרוא אותו. כמו אנציקלודיה שאינני מכיא מעודי אדם אחד שישב לקרוא את כל העשרים כרכים עבי הכרס.

והרי המטרה היתה שהתנ"ך יהיה לעם ושכל אחד יוכל לקוראו ביתר קלות ולקבל את הרושם של מעמד הר סיני וקבלת התורה וסדר המאורעות של בריאת העולם ועוד.

ועד ששואלים על רגשות של דמויות, יש לשאול מדוע ספר התנ"ך לא פרט יותר פרטים על המצוות השונות כיון שזהו עיקר מטרתו של הספר. למשל בתפילין כתוב" וקשרתם לאות על ידך והיות לטוטפות בין עיניך" ותו לא. מדוע לא פרטה התורה איך לעשות את התפילין ומה יהיה כתוב בהם. ואיך בדיוק להניח אותם. ומתי להניח אותם ומתי לא לא להניח אותם?

אלא התשובה היא שמטרת התורה מעיקרא להיות מתומצתת מאוד בכדי להעביר בכמה שפחות טקסט, המון המון מידע.

ושאר הפרטים  התבארו יותר בתורה שבעלפה.

כיון שמעמד הר סיני קיבלנו שתי תורות. תורה שבכתב ותורה שבעלפה. שהיא למעשה באה להסביר ולפרט את התורה שבכתב.

ולכן משה רבינו נשאר בהר סיני לאחר מכן 40 יום בכדי שהקב"ה יעביר לו את כל התורה שבעל פה. ואחר כך משה רבינו ירד והתחיל ללמד את כל העם דהיינו את הזקנים ואת אהרון ובניו ואת כל העם. כמו שמפורש כך בגמרא.

בענין הרגשות- הדבר אינו מדוייק שהתורה לא סיפרה על רגשות- כיון פעמים רבות מסופר כיצד קין קינא בהבל וכיצד אהב יעקב את רחל יותר מלאה וכיצד לאה היתה שנואה. ואהבת יעקב את יוסף יותר משאר אחיו וקנאת האחים. ולאחר מכן הפחד מיוסף שירע להם. ופחד משה שהעם לא יאמין לו. ופחד מצרים ושמחת עם ישראל כשיצאו אמרו שירה. וקנאת יהושוע בין נון למשה רבינו מפני דתן ואבירם. וקנאת קרח בגלל המינוי שקיבל אלצפן. וקנאת פנחס על מעשה המדיינית. וצער האימהות על כך שלא נפקדו.  ואהבת דוד ליהונתן ושנאת שאול ועוד ועוד למכביר. מתוארים הרגשותיהם של הדמויות.

אמנם לא בכל מקום וסיטואציה סיפרה התורה על רגשות, אך זו לא היתה המטרה כאמור.

יש לדעת- חמישה חומשי תורה ניתנו למשה רבינו על ידי הקב"ה ועל הקב"ה לא שייך לשאול שאלות מדוע לא עשה ספר יותר סיפורי. וכל שאר הנביאים וכתובים כתבו הנביאים ברוח הקודש. ואז גם משמים ניבאו להם בדיוק מה לכתוב ומה לא. ושוב לא שייך מדוע לא נעשה אחרת.

דבר נוסף- לעניות דעתי אין להשתמש במילים שליליות כאשר לומדים את התנ"ך. דהיינו מותר לשאול הכל כפי ששאלת. אך לומר את המילים התנ"ך קמצן זה מיותר, ונותן ללומד הרגשה של יחס שלילי לספר הנלמד, וחבל שזה הרושם שמורה מנסה להעביר לתלמיד. לכן התלמיד חייב להיות חכם ולשים לב לדברים אלו ולנסות שלא להיות מושפע לרעה מגישה כזו של מורה.

דרך צלחה לשנה החדשה

ולשנה הבאה תיכתבו ותיחתמו בספרן של צדיקים. אמן.

אברהם מלמד