תשובה- אסור לא לזרוק את הבאגט. כיון שבשולחן ערוך בסימן רמ"ה י' כתוב שמותר לרב להלקות את תלמידו ברצועה קטנה. מכל מקום כתב הפתחי תשובה בשם ספר קרית חנה שאם היכה אותו מכה אכזרית הרי שהמורה חייב תשלום. והסיבה שלא הותר אלא לרדות בתלמיד אך לא להכותו. אמנם בספר מהמר"ם שיק בחלק ג' סימן ק"מ כתב לפטור את המורה מתשלום כיון שהותר בגמרא מכות ח: לרב לרדות בתלמידו. אך גם המהר"ם שיק לא התיר להזיק לתלמיד לכתחילה, אלא רק להכותו בכדי לייסרו. ופשוט שלא הותר לרב לקחת סכין ולחתוך את גופו. שזה נקרא מזיק ולא מכה. ולכן הוא הדין בענין ממון. אין לרב רשות להזיק בידיים לממון התלמיד. אמנם אם הרב החרים לתלמיד חפץ למשך כמה זמן ולאחר מכן ניזוק באונס, יתכן שבציור כזה יפטור המהר"ם שיק. אך לא יתיר לכחילה לשבור חפץ של התלמיד כאמור.
ואף שיש שרצו להתיר כיון שעל דעת כן נכנס הבחור לישיבה. אך יש לדחות, שהתלמיד נכנס על דעת שיקיים המורה את דיני התורה. ובפרט שלא מצינו במפורש בפוסקים שיתירו לכתחילה להזיק לממון התלמיד. ואין לנו לחדש הלכות מסברא בעלמא.
ובספר משפטי התורה ב"ק סי' קג' (וכן בהלכות נזקי ממון חלק א' סימן עז') כתב לפטור את הרב במידה והתרה בתלמיד. ובנידו"ד שלא היתה התראה גם לדעת המשפטי התורה, הרב לא רשאי להזיק לממון התלמיד. ומ"מ לענ"ד גם לאחר התראה אין התר לרב להזיק ממון תלמידו.
ובכל אופן בכלל לא ברור שיש בזה מעשה חינוכי להזיק חפצים של תלמיד, או לזרוק לו את הבאגט לפח. והתורה חסה על ממונם של ישראל. ויעקב אבינו חזר בעבור פחים קטנים. ואף שהותר לרב לרדות בתלמידו, מ"מ לא מצינו שהתירו חז"ל גם להזיק ממונו. ויש שחביב עליהם ממונם מגופם. ולכן אין ללמוד ק"ו- אם הותר לרדות בנפשם ק"ו בממונם. כיון שאינו ק"ו כאמור.
בברכה אברהם מלמד
